דוד חן (חננאל) נ' מנהל מקרקעי ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2824/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: דוד חן (חננאל) נ ג ד המשיבה: מינהל מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו חלוט בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: העתירה לפנינו מהווה נדבך נוסף בניסיונותיו של העותר לבטל פסק דין מיום 12.8.2014 של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר' אינזברג) במסגרת ת"א 33888-11-12, שדן בשאלה אם העותר והחברה שבניהולו, חברת ארשם תעשיות בע"מ (להלן: החברה), הפרו הסכם פיתוח שנכרת עם רשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (היום רשות מקרקעי ישראל) (להלן: המשיבה) ביחס למגרש הנמצא באזור התעשייה בחצור הגלילית (להלן: המגרש). באותו פסק דין התקבלה עמדת המשיבה כי החברה הפרה את הסכם הפיתוח, ובית המשפט הורה על סילוק ידם של החברה והעותר מהמגרש. העותר סירב להשלים עם פסק הדין, ונקט בהליכים שונים שנועדו להביא להפיכת תוצאת פסק הדין. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 34288-10-14) נדחה ביום 17.12.2015, לאחר שנקבע כי קביעותיו של בית המשפט השלום עומדות על אדנים מוצקים. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה (רע"א 805/16), נדחתה ביום 17.2.2016 ואף בקשות חוזרות ונשנות לעיון מחדש נדחו ביום 21.3.2016, ביום 11.5.2016 וביום 4.8.2016. אך בכך לא תמו ניסיונותיו של העותר להביא לשינוי התוצאה. ביום 5.4.2017 הגישו העותר והחברה תביעה לבית משפט השלום בצפת לביטול פסק הדין מיום 12.8.2014, ולקיום "משפט חוזר" (ת"א 11236-04-17) בטענה כי פסק הדין הושג על ידי המשיבה במרמה ותוך הטעיית בית המשפט. בית המשפט (כב' השופטת מ' ברלינר-לוי) קבע כי לא נמצאה אף לא ראיה לכאורית להוכחת התרמית הנטענת. משנמצא כי לא מדובר באחד המקרים החריגים והנדירים המצדיקים קיום "משפט חוזר" בהליך אזרחי, נמחקה התביעה על הסף בהיעדר עילה ביום 5.11.2018. גם על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 34703-12-18) אשר נדחה ביום 6.1.2020 לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 742/20) נדחתה אף היא ביום 4.2.2020 בהתאם להוראת תקנה 407א לתקנות. מכאן לעתירה שלפנינו במסגרתה חזר העותר על שלל הטענות שהעלה במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים, וטען כי מתקיימים בעניינו התנאים לקיום "משפט חוזר" בהליך אזרחי, בעיקר כיוון שלטענתו בית משפט השלום התבסס על תשתית ראייתית פגומה שיסודה בתרמית מצד המשיבה. דין העתירה להידחות על הסף. עתירה זו אינה אלא ניסיון לנקוט בהליך "ערעורי" נוסף, מעבר להליכים הרבים שננקטו זה מכבר על ידי העותר ונדחו אחד לאחד, על קביעות וממצאים עובדתיים שנקבעו במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום ביום 12.8.2014. גם טענות העותר כי יש לבטל את פסק הדין בשל קיומה של תרמית נדונו ונדחו בפרוטרוט. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכת ערעור על פסקי דין שניתנו בהליכים אזרחיים על ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות, ודאי כאשר מדובר בפסק דין שהפך חלוט (בג"ץ 7640/15 חשב גרניט ייזום ויישום פרויקטים בע"מ נ' ואגו (15.11.2015); בג"ץ 4831/17 באיסה נ' משרד השיכון (29.11.2017); בג"ץ 5043/19 קורקין נ' מדינת ישראל (12.8.2019)). אשר על כן, העתירה נדחית. דומה כי הגיעה השעה שהעותר יחדל מפניותיו הרבות לערכאות השיפוט בהליכים שעל פניהם אין בהם כל תועלת ותכלית. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התש"ף (‏18.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20028240_N04.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il