טמים אלברט נ. מינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער: טמים אלברט נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 1.4.97, בת.פ. 34/94, שניתן על ידי כבוד השופטים: ג. גלעדי, צ. סגל, נ. הנדל תאריך הישיבה: י"ז בסיון התשנ"ז (22.6.97) בשם המערער: עו"ד אסתר בר-ציון בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא פסק-דין המערער הורשע בעבירה של מעשה מגונה (עבירה על סעיף 348(ב) לחוק העונשין וסעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין) בגין מספר מעשים מגונים שביצע המערער בשתי קטינות (בנות אחות אשתו). הוטלו עליו חמש שנות מאסר בפועל. הערעור בפנינו הוא על הכרעת הדין וגזר הדין. דין הערעור על שני חלקיו להידחות. הרשעת המערער מבוססת על האמון שניתן בגירסת המתלוננות. לא מצאנו מקום להתערבותה של ערכאת הערעור באמון זה. הדבר התגלה במקרה, והתלונה למשטרה הוגשה בעקבות התערבות הגורמים החינוכיים. אשר לעונש, אין הוא חמור באופן המצדיק את התערבותנו. התנהגותו של המערער חמורה ביותר, והשפעתה על הקטינות קשה. אחת הקטינות ניסתה להתאבד. למעשיו היו השפעות על לימודיהן ועל יחסיהן עם זולתן. העונש אינו כבד באופן שערכאת הערעור צריכה להתערב בו, גם אם נתחשב ב"מעצר בית" של שלוש שנים בו שהה המערער. הערעור על שני חלקיו נדחה. ניתן היום, י"ז בסיון התשנ"ז (22.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028230.A04/דז/