מקסים קבנוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 282/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 282/05 ע"פ 1801/05 ע"פ 3240/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערער בע"פ 282/05: המערער בע"פ 1801/05 והמשיב בע"פ 3240/05: מקסים קבנוב מרקיאל מירזוקנדוב נ ג ד המשיבה בע"פ 282/05 ובע"פ 1801/05 והמערערת בע"פ 3240/05: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 16.11.04, בתפ"ח 987/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ו' מרוז, ר' כץ, א' אגו תאריך הישיבה: כ"ט בניסן תשס"ו (27.4.2006) בשם המערער בע"פ 282/05: בשם המערער בע"פ 1801/05: עו"ד עופר אשכנזי עו"ד ירון פורר בשם המערערת בע"פ 3240/05: בשם שירות המבחן: מתורגמנית: עו"ד זיו אריאלי גב' אדוה פרויד גב' אניה אסאס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בע"פ 1801/05, מרקיאל מירזוקנדוב (להלן: "מרקיאל"), לאחר שמיעתן של ראיות, במספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, ניסיון לסחר בנשים, הבאת אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, שהייה והלנת שוהות בלתי חוקיות שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 203א(א) ו-(ב), 203א(א) בשילוב עם סעיף 25, 201, 199 ו-377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 12 ו-12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (בהתאמה). מרקיאל זוכה מעבירות של ניסיון לרכוש נשים בחוץ לארץ לשם הבאתן לישראל לעיסוק בזנות, וכן משלוש עבירות נוספות של כליאת שווא שיוחסו לו. בעקבות כך, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזר למרקיאל עונשו: 3 וחצי שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות נגדו בסכום של 2,000 ש"ח. מרקיאל משיג בפנינו כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. מנגד, מערערת המדינה (בע"פ 3240/05) על קולת העונש ומבקשת כי נחמיר בו. 2. ברקע ששת האישומים בגינם הועמד מרקיאל לדין, עבירות של הבאת נשים ממדינות חבר העמים, תוך גניבת הגבול ממצרים, והעסקתן בזנות בישראל. מכתב האישום עולה, כי לקשר-חובק-עולם זה נרתמו שלוש קבוצות. האחת מכונה "קבוצת טשקנט", שתפקידה היה לאתר נשים, בדרך כלל, כאלו הנתונות במצוקה כלכלית ושביקשו למצוא להן מקור הכנסה על ידי עיסוק בזנות. את הנשים רכשה "קבוצת מוסקבה", ששילמה תמורת כל אחת מהן 500 דולר, ולאחר שנבדקה התאמתן לעיסוק בזנות, שלחה אותן למצרים ומשם הועברו על ידי בדואים בדרך לא דרך לישראל. על הקבוצה הקולטת נמנה המערער, כך לטענת המדינה. אנשיה של קבוצה זו שיכנו את הנשים בדירות שהוכנו מבעוד מועד, ובהמשך הן הוצעו לקונים. עבור כל אחת מאלה שנרכשו שילמו הקונים סכום שנע בין ששת אלפים לשבעת אלפים דולר, ואלו שלא נמצא להן קונה הועסקו על ידי החבורה בזנות. 3. מרקיאל לא חלק על מרביתן של העובדות שנטענו בכתב האישום, אולם טען כי לא היה מקום להרשיעו בחלק מן העבירות שיוחסו לו. באשר לעבירה של סחר בנשים לשם עיסוק בזנות נטען, כי חלקו של מרקיאל בפרשה היה שולי, באשר הוא לא היה שותף לייבוא הנשים מחו"ל, ומפגשו הראשון עמן היה רק בעת שהגיעו לישראל ושעה שנלווה למי שמכונה איגור (ובשמו המלא – יאן נורמטוב), שהיה הדמות המרכזית בפרשה. לחלופין, נטען כי לכל היותר ניתן היה להרשיע את מרקיאל כמסייע לעבירה של סחר בנשים ולא כמבצע-בצוותא, באשר פעילותו הצטמצמה לסיוע שהושיט לאיגור. כן נטען, כי הואיל ומרקיאל לא היה "בעליהן" של הנשים, הוא גם לא היה יכול "להשכיר" אותן למכוני ליווי תמורת תשלום, כטענת המדינה באישומים השני והשלישי (שם, בסעיף 7). ועוד נטען, כי הרשעתו בעבירה של כליאת שווא אף היא שגויה, הואיל ואף שדלת הדירה בה שוכנו הנשים היתה נעולה, לא הוכח שאם היו רוצות אותן נשים לצאת הדבר היה נמנע מהן. בפיו של מרקיאל היו השגות גם כנגד הרשעתו בעבירה של סרסרות, הואיל ולטענתו העסקתן של הנשים בתחום זה על ידי איגור, החלה רק לאחר שהוא עצמו פרש מאותו עיסוק. לבסוף נטען, כי הואיל ומפגשו הראשון של המערער עם הנשים היה לאחר שאלו חצו את הגבול ממצרים, לא היה מקום לייחס לו עבירה של כניסה לישראל וישיבה בה שלא כדין. 4. חוששני שאין בידי לקבל אף אחת מן ההשגות של בא-כוח המערער כנגד הרשעת שולחו. כידוע ביצוע פיסי של יסוד מיסודות העבירה כמו גם נוכחות בזירת העבירה, אינם תנאים הכרחיים לביצוע בצוותא (ע"פ 3596/93 מחמוד אבו סרור נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 481, 491; ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388, 403; ע"פ 3390/98 חנניה רוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5), 871, 877). מעורבותו של נאשם בתכנונו של פשע, היוזמה לביצועו, גיוסם של יתר המבצעים, הגעתו לזירה יחד עם המבצע העיקרי, או קידומו של הביצוע בכל דרך אחרת, כל אחד מאלה עשוי לטמון בחובו תרומה כה רבה לביצוע, עד כי יהיה די בו לשם סיווגו של הנאשם כמבצע-בצוותא. זה האחרון הוגדר כמי שנמנה על ה"המעגל הפנימי" של מבצעי העבירה, ובלשון הפסיקה: "המבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה. תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא 'פנימית'. כל אחד מהם הוא חלק מהמשימה העבריינית עצמה" (ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 250). ובמקום אחר - "המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונאלית – מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל יחד עם המבצעים האחרים, כך שכל אחד מהם שולט – יחד עם האחרים – על הפעילות כולה. מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש 'פנים'. תרומתו היא 'פנימית'. חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת" (ע"פ 2796/95 הנ"ל, 403). אולם, סיווגו של נאשם כמבצע בצוותא של עבירה, אינו מסתיים בממצאים לפיהם בתרומתו הפיסית יש כדי להפוך אותו לחלק מהמעגל הפנימי של העבירה. "בנוסף לכך יש לבחון אם בעניינו התקיימה הכוונה לבצע בצוותא את העבירה במישור החפצי. ודוק: בהקשר זה לא די בכוונה לבצע עבירה כלשהי, והתביעה נדרשת להוכיח כי הנאשמים פעלו במטרה לבצע, בצוותא חדא, את העבירה המסוימת המיוחסת לכל אחד מהם" (ע"פ 6157/03, 6158 אסף הוך ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום כ"ד באלול תשס"ה (28.9.2005), סעיף 16 לפסק הדין). כפי שאראה להלן, רתם מרקיאל את עצמו מרצון למה שהגדיר בפיו-שלו כ"עסק" לייבוא נשים מחו"ל במטרה לסחור בהן לשם עיסוק בזנות. 6. בבסיס הרשעתו של מרקיאל ניצבת ההודעה ת/4 שנרשמה מפיו ביום 13.7.2004. עיון בהודעה זו מלמד, מחד, עד כמה עמוקה היתה מעורבותו בפרשיות בהן עוסק כתב האישום, ומאידך, יש בו באותו עיון להפריך את מרביתן של הטענות שהועלו בפנינו במסגרת הערעור. אביא להלן מקצת מהדברים, חלקם בלשון המקור: א) מרקיאל מסר כי איגור הציע לו להצטרף אליו ל"עסק שקשור לזנות" (עמ' 1 להודעה) הכרוך בייבוא נשים מטשקנט (עמ' 2 להודעה), ממנו ניתן יהיה להפיק רווחים נאים מתוך כוונה לנטוש אותו עיסוק לאחר מספר חודשים. על כך השיב מרקיאל באומרו ש"אין לו כסף להשקיע", וכן שהוא לא רוצה להסתבך. אולם, לאחר מספר חודשים שב איגור וחידש את הצעתו, והפעם השיב מרקיאל בחיוב, אולם שב והבהיר כי "אין לי כסף להשקיע ואני לא יכול להיכנס לעסק ככה סתם". על כך השיב בן-שיחו: "אל תדאג לכסף אני אעזור לך בהתחלה ואז אתה תמשיך אתי ביחד". ב) בהמשך, נחשף מרקיאל לכל התהליך הכרוך בייבוא הנשים והסחר בהן, ולהלן אביא את התיאור שנשמע מפיו שעה שאיגור הזמין את מה שהגדיר כ"עוד משלוח מטשקנט [של נשים]" (בלשון המערער בעמ' 6 להודעה): "איך שיאן הסביר לי מטשקנט הבנות מגיעות למוסקבה שם היה מישהו שהיה עושה להן דרכונים או תעודות זהות היה מארגן להן כרטיסים ומשם לכיוון מצרים ... ובמצרים יאן היה צריך לשלם להן על המלון ומשם היה בדואי ... בא לקחת אותן מהמלון ומעביר אותם את הגבול, והבחור עם הג'יפ ... גם לו היה צריך לשלם 1500 דולר עבור כל בחורה, פחות או יותר ההוצאות על כל בחורה מטשקנט עד הגעתה לישראל שלושת אלפים דולר עבור כל אחת". מרקיאל היה מעורב גם בתשלום התמורה עבור הנשים שהועברה לטשקנט, ובלשונו בעמ' 3 להודעה: "יאן בא אלי יום אחד, לילה לפני כן הייתי אתו, הוא התקשר לטשקנט דיבר עם מישהו, ואז למחרת אמר שהוא ... צריך לשלוח כסף לטשקנט. אמרתי לו מה עושים אז יאן שלח כסף וגם הביא לי סכום כסף וביקש שאני אשלח אותו בשמו לטשקנט לאיזו אישה אבל לא זוכר את השם שלה". מההודעה עולה כי העברת כספים זו לטשקנט לא היתה היחידה בה היה מעורב מרקיאל (ראו עמ' 15 להודעה). ג) מרקיאל היה זה ששכר את הדירה בה שוכנו הנשים לאחר שהוא ואיגור קיבלו אותן מידי המבריחים הבדואים בדרום הארץ. בהמשך, נטל מרקיאל חלק גם בהצגתן של הנשים בפני מתווך שהיה אמור למצוא להן קונה, ולאחר מספר ימים הוא הוביל אותן בעצמו, וללא איגור, לבית מלון, שם הביע אחד הקונים את רצונו לרכוש את אחת הנשים תמורת 7,000 דולר (עמ' 5 להודעה). אותה עסקה לא הושלמה באותו מפגש, הואיל ובידי הקונה לא היה מלוא הסכום, אולם למחרת התקיים מפגש נוסף שגם בו השתתף מרקיאל, ובאותו מעמד נמכרה אחת הנשים. ד) לאחר זמן-מה שב איגור והזמין "משלוחים" נוספים של נשים מטשקנט, וגם הפעם היה מרקיאל שותף מלא בקבלתן של הנשים לאחר שגנבו את הגבול. בהמשך, נכח המערער במפגשים בהם הוצעו הנשים לקונים, אשר רכשו אחדות מהן, בעוד שהיתר הועברו לעסוק בזנות במכונים שונים. על הבנתו של מרקיאל בכל הנוגע לזכויותיו "הקנייניות" בנשים, תעיד תשובה שנתן לשאלה אם הוא יודע מה עלה בגורלה של אחת הנשים שהועברה לעבוד במכון ליווי, ובלשונו (עמ' 12 להודעה): "אני יודע ... שגברים לקחו אותה הכוונה קנו אותה מאיתנו ומאז אני לא יודע מה קרה איתה". הנה כי כן, מרקיאל ידע בזמן אמת כי הוא נותן את ידו לסחר בנשים, ולא כאלו המצויות, על פי תפיסת עולמו, בבעלותו של אחר, אלא גם בבעלותו-שלו ("קנו אותה מאיתנו"). ה) בעמ' 13 של ההודעה מצוי מענה גם לטענה לפיה הרשעתו של מרקיאל בעבירה של כליאת שווא היתה שגויה. הוא נשאל אם תנועתן של הנשים הוגבלה ואם הן יכלו לעזוב את הדירה, ועל כך השיב: "כשאני הייתי שם יאן לא נתן להן לצאת לבד". 7. סיכום הדברים שהבאתי מתוך ת/4 מחייב את המסקנה כי מרקיאל הצטרף ל"עסק" ששם לו למטרה "לייבא" נשים לישראל כדי "למכור" אותן למרבה במחיר לצורך העסקתן בזנות. אכן, לא הוכח כי למרקיאל היה מגע ישיר עם החבורה ששיגרה את הנשים מחו"ל, אולם הוא ידע על הקשר שמקיים שותפו איגור עם אותם אנשים, על ה"משלוחים" שאיגור הזמין, ועל התשלומים שהועברו בתמורה. והרי בפנינו מי שמעורב עד צוואר בכל פרטיהן של הפרשיות שיוחסו לו, ולפיכך הגדרתו כמי שנמנה על המעגל הפנימי של מבצעי העבירה, היא הגדרה היאה לו. אשר על כן, ואם דעתי תישמע, היינו דוחים את ערעורו של מרקיאל כנגד ההרשעה. 8. באשר לעונש – כאמור, גזר בית המשפט המחוזי למרקיאל שלוש וחצי שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסכום של 2000 ש"ח. להשקפתי זהו עונש מתון ביותר, שאין בו כדי לסייע בהשגת המטרה של ביעור התופעה של סחר בנשים לצרכי זנות, תופעה הממיטה חרפה על החברה בישראל, ועומדת בניגוד לעקרונות עליהם היא מושתתת. אמרנו, וחזרנו ואמרנו, כי יש להחמיר בעונשיהם של עבריינים מתחום זה, הואיל והפיתוי לבצע את העבירות הוא רב נוכח הרווחים הקלים שגורפים אותם עבריינים לכיסיהם (ע"פ 4886/02 גלישקו נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 875; ע"פ 4429/04 דושקר נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). חוששני, שהעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי על מרקיאל, שהיה מעורב בייבוא של לא פחות משמונה נשים לישראל, אינו הולם את מדיניות הענישה הרצויה. על כן, אני מציע לקבל את ערעור המדינה בע"פ 3240/05, ולאור ההלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם נאשם, להסתפק בהעמדתו של עונש המאסר על 5 שנים. יתר חלקיו של גזר הדין, המאסר על-תנאי והפיצוי, יישארו על כנם. ע"פ 202/05 – מקסים קבנוב 9. מערער זה (להלן: "מקסים") לא נמנה על הקושרים לייבא נשים לישראל כדי לסחור בהן למטרות זנות. ביחס אליו נטען, כי בחודש ינואר 2004 הוא קשר עם אחד – רחמים ח' (להלן: "רמי") להעסיק נשים ששהו בישראל שלא כדין בזנות, במשרד ליווי שפתחו לצורך זה בירושלים. בחודש פברואר 2004 העסיקו מקסים ושותפו ארבע נשים, כאשר מקסים היה זה שהעסיקן בפועל בזנות. בחודש מרץ 2004 העתיקו מקסים ורמי את פעילותם לאילת, שם העסיקו שלוש נשים בזנות. על פי הנטען, היה זה מקסים שהתגורר עם הנשים, קיבל עבורן הזמנות טלפוניות, הסיען ללקוחותיהן, ורכש עבורן את צרכיהן. בסכומים שהתקבלו עבור העסקתן של שתיים מהנשים, התחלק מקסים עם רמי ועם מי שכבר דובר בו – איגור, ואילו בהכנסותיה של האישה השלישית התחלקו מקסים ורמי בלבד. אחת הנשים שכונתה בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי "גולה", חלתה באחד הימים עד שמקסים נאלץ היה להביאה לבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. אולם, משהוחלט על אשפוזה, מנע זאת מקסים ממנה כדי לחסוך מעצמו את הוצאות האשפוז. יתרה מכך, מקסים ושותפו רמי אף דרשו מגולה להשיב להם את מחצית עלותו של הטיפול הרפואי (800 ש"ח), אף שהיא נאלצה לחזור ולעסוק בזנות יום אחד בלבד לאחר שחלתה. ועוד נטען, כי בסוף חודש אפריל 2004 או בתחילת חודש מאי 2004 רכשו רמי ואיגור שתי נשים נוספות, וגם אותן העבירו לאילת שם העסיקן מקסים בזנות. באישום נוסף שיוחס למקסים נטען, כי סמוך לאחר מעצרו של רמי בחודש יוני 2004, הוא העביר, באמצעות אחרים, מסר למקסים, בו נדרש האחרון להבריח שתי נשים שהועסקו על ידו בזנות בירושלים לאילת, כדי למנוע את חקירתן בידי המשטרה, ומקסים עשה זאת. בגין עובדות אלו, אשר בכולן הודה מקסים, הוא הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לידי מעשי זנות, שיבוש מהלכי משפט והלנת שוהות בלתי חוקיות, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 199, 201 בשילוב עם 203 ו-244 לחוק העונשין, וכן סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל (בהתאמה). הודאתו של מקסים היתה חלק מהסדר טיעון, במסגרתו עתרה המדינה לגזור לו 5 שנות מאסר ומאסר על-תנאי, בעוד שהסנגור היה רשאי לעתור לעונש של שנת מאסר אחת בלבד. בסופו של יום, ולאחר שנשמעו טיעוניהם של הצדדים לעונש, גזר בית המשפט המחוזי למקסים שלוש וחצי שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. 10. בערעור שבפנינו מלין בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ע' אשכנזי, על חומרת העונש שנגזר לשולחו. להשקפתו, את חייו של מקסים עד למעידתו אפיינה התנהגות נורמטיבית, עד שעסקו (פאב) נקלע לקשיים כלכליים, ובעקבות כך החלו נושיו למרר את חייו ואת חיי בני משפחתו. בנסיבות אלו נגרר מקסים לביצוען של העבירות, מתוך תקווה כי בדרך זו יוכל לשפר את מצבו הכלכלי. כן נטען, כי חלקו של מקסים בפרשה היה שולי, ולמעשה הסתכם בהסעתן של הנשים ללקוחותיהן תמורת שכר זעום; הוא נהג בנשים באיפוק ולא באלימות כדרכם של סרסורים; הוא הודה בעובדות, סייע לרשויות החוק, ונטל אחריות למעשיו בחרטה שהביע. לבסוף נטען, כי העונש שהושת על מקסים חורג מרמת הענישה הנוהגת. 11. לא מצאתי בכל אלה עילה להתערבותנו. אמנם, מקסים לא נמנה על העבריינים העיקריים בפרשה זו, אולם הוא היווה חלק משרשרת העוסקים בענף בזוי זה של העסקתן של נשים שהובאו לישראל למטרה אחת – העסקתן בזנות. כפי שאמרנו בעת הדיון בעניינו של מרקיאל, אלה שבחרו לעסוק בתחום זה עושים זאת מתוך בצע וצפייה לרווח קל. ואכן, נראה כי הרווחים אינם רק קלים אלא גם משמעותיים, שאם לא כן אתה מתקשה להבין מה גורם לרבים כל כך לשוב ולחטוא בתחום זה, חרף ההחמרה בענישה שחלה בשנים האחרונות. נוכח כל אלה, דעתי היא שבעונש שנגזר למערער אין חומרה כלשהי. אדרבא, הוא נופל במידה ניכרת מהעונש לו עתרה המדינה. כך או כך, מדובר בעונש מאוזן שנגזר בגדרו של הסכם טיעון שגיבשו הצדדים, ובו ניתן ביטוי לכל אותם נימוקים לקולא שנטענו בפנינו. אשר על כן, לא ראינו מקום לשנות ממנו, ומכאן החלטתנו לדחות את ערעורו של מקסים. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ' באייר תשס"ו (18.5.2006). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05002820_O07.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il