דוד בן שימול נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 28123-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: דוד בן שימול נגד המשיבים: 1. השופט רמי בז'ה מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד 2. עו"ד רות דיין וולפנר 3. עו"ד יהב שלי 4. עו"ד אודי נוימן 5. פלונית 6. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יצחק לוי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: במסגרת העתירה שלפנינו מלין העותר, עורך דין ונוטריון וותיק, על התנהלותם של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופט רמי בז'ה) ושל חלק מעורכי הדין המייצגים את הצדדים בתלה"מ 34872-06-22 ובתלה"מ 29787-11-22. התנהלות זו מצדיקה, לעמדת העותר, כי נורה על פתיחת הליכים פליליים ומשמעתיים נגד המשיבים 4-2, עורכי הדין המייצגים את המשיבה 5 בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה (להלן: עורכי הדין), וכן על הגשת קובלנה נגד כב' השופט בז'ה (להלן: השופט בז'ה). בתמצית שבתמצית, ביום 12.12.2023 נתן בית המשפט לענייני משפחה, בהסכמת הצדדים, צו המאפשר לבאי-כוח המשיבה 5 להגיע למשרדו של העותר, על מנת "לצלם את ספר/י הנוטריון ו/או כרטסת הנוטריון" (להלן: הצו). יצוין כי הצו ניתן לאור טענת המשיב 6 שהעותר אימת כנוטריון ב-16.10.1996 את הסכם הממון שערכו המשיבים 5 ו-6, ותכליתו הייתה לאתר את הרישומים שנערכו על ידי העותר בזמן אמת לגבי הסכם הממון האמור. על פי הנטען בעתירה, כאשר הגיעו עורכי הדין למשרדו של העותר הם איימו עליו, צילמו אותו בתוך משרדו, נגעו בחומר חסוי של לקוחותיו והוציאו ללא היתר חומר החוסה תחת חיסיון. בהמשך לכך, וכאשר הגיע העותר להעיד במסגרת ההליך, נטען כי השופט בז'ה התעלם מטענותיו ביחס להתנהלות עורכי הדין ואף איים עליו כי ימשוך את תצהירו. על רקע התנהלות זו, צוין כי העותר הגיש בחודש מאי 2024 תלונות לנציבות תלונות הציבור על שופטים ולוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, אלא שעד כה לא נעשה דבר בעניינן. בנסיבות אלה, העותר סבור כי יש להורות על בירור והגשת קובלנה נגד השופט בז'ה, וכן על פתיחת הליכים פליליים ומשמעתיים נגד עורכי הדין. עוד טוען העותר כי יש להורות על השבת החומר החסוי שנלקח ממשרדו, שכן הוא נלקח שלא כדין. לבסוף, העותר סבור כי לאור ריבוי התלונות נגד שופטי בית המשפט לענייני משפחה, נדרש להגביל את סמכויות בתי המשפט לענייני משפחה, וזאת באופן שנמצא לנכון. דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שלא הונח בסיס עובדתי ומשפטי המצדיק היענות למי מהסעדים המתבקשים במסגרתה. באשר לסעד שעניינו בבירור התלונה שהגיש העותר נגד השופט בז'ה ובהגשת קובלנה נגדו, הרי שכל עוד לא הסתיים הליך בירור התלונה שהגיש העותר לנציבות תלונות הציבור על שופטים, העתירה בעניין זה מוקדמת (ראו: סעיף 20(ד) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002; השוו: בג"ץ 6936/22 סלום נ' היחידה הארצית לחקירת סוהרים, פסקה 10 (1.1.2023); בג"ץ 24354-10-24 קורעאן נ' שר הבטחון, פסקה 7 (21.10.2024)). עוד יוער בהקשר זה כי הסמכות להגיש קובלנה נגד שופטים מצויה בידי שר המשפטים (סעיף 18 לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ובהינתן זאת, העובדה כי העותר לא צירף אותו כמשיב להליך, ואף לא פנה אליו בטרם הגשת העתירה, מהווה טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 5160/24 לביא זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' שר המשפטים, פסקאות 5-4 (13.8.2024)). באופן דומה, גם דינה של הטענה כי יש לנקוט בהליכים פליליים ומשמעתיים נגד עורכי הדין להידחות על הסף. אשר להליכים המשמעתיים, הרי שהטענות נגד החלטות לשכת עורכי הדין לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 מצויות בסמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים, ולפיכך בפני העותר עומד בעניין זה סעד חלופי (ראו: פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 3685/16 לשם נ' לשכת עורכי הדין הארצית בישראל, פסקה 2 (30.8.2016); בג"ץ 4197/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 5-4 (8.6.2023)). אשר להליכים הפליליים, משלא הגיש העותר תלונה למשטרה, כפי שנלמד מכך שהעותר לא צירף כל אסמכתא להגשתה, הרי שגם בעניין זה הוא לא מיצה את ההליכים כנדרש (ראו: בג"ץ 5091/18 סנט אונורה בע"מ נ' רשות האכיפה והגבייה, פסקה 3 (19.11.2018); בג"ץ 1430/21 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פסקה 6 (11.4.2021)). כך גם אין מקום לברר במסגרת עתירה לבית משפט זה את טענותיו של העותר ביחס להשבת החומר החסוי המוחזק בידי עורכי הדין והמשיבה 5 במסגרת ההליך דנן. כאמור, העותר טוען כי עורכי הדין חרגו מהסמכות שניתנה להם בצו ופעלו בניגוד לדין, ולפיכך יש מקום להורות על השבת החומר החסוי שנלקח על ידם. אלא שעניין זה מן הראוי היה לברר לפני בית המשפט שנתן את הצו, דהיינו בית המשפט לענייני משפחה. משהעותר לא הגיש בקשה מתאימה לבית המשפט שנתן את הצו, לא מיצה סעדיו בטרם הגיש עתירה לבית משפט זה. הערה: להשלמת התמונה יצוין כי הלכה למעשה הובא הנושא של היקף המסמכים שניטלו מכוח הצו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, ואולם לא על ידי העותר, אלא על ידי המשיב 6, וזאת במסגרת בקשה 88, אשר כללה מגוון רחב של סעדים, בעיקר נגד עורכי הדין (ראו סעיפים 45-39 לבקשה 88). בית המשפט לענייני משפחה דן בבקשה זו, ודחה אותה, מאחר שמצא כי על הטענות הכלולות בה להתברר לפני לשכת עורכי הדין במסגרת ההליכים המשמעתיים שנפתחו על ידי המשיב 6 (ראו החלטה בעניין בקשה 88 מיום 22.2.2024). לבסוף, הסעד האחרון, שעניינו בהגבלת סמכויותיהם של בתי המשפט לענייני משפחה, נוסח באופן עמום וכוללני, מבלי שהעותר הציג תשתית עובדתית או משפטית התומכת בקבלתו. לפיכך, אף ביחס לעניין זה דין העתירה להידחות על הסף (ראו: בג"ץ 2555/22 וקרט נ' צבא הגנה לישראל (24.4.2022); בג"ץ 1849/24 חסיד נ' פרקליטות מחוז חיפה, פסקה 3 (7.4.2024)). לאור האמור, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה (23 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט