קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ. דלתה דיגיטל בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 2812/13 בבית המשפט העליון רע"א 2812/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. דלתה דיגיטל בע"מ 2. Samsung Techwin Co. Ltd בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.3.2013 בת"א 1746-01-08 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' פלאוט בשם המבקשת: עו"ד דן אקשטיין בשם המשיבה 1: עו"ד יעל מושקוביץ; עו"ד הילה גולדפלד בשם המשיבה 2: עו"ד הלל איש-שלום; עו"ד רועי קובובסקי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) בת"א 1746-01-08 מיום 7.3.2013, במסגרתה החליט בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענת המבקשת, קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ (להלן: קולומביה או המבקשת), נגד המשיבה 1, דלתה דיגיטל בע"מ (להלן: דלתה), ובהודעת צד שלישי ששלחה דלתה למשיבה 2, Samsung Techwin Co. Ltd. (להלן: סמסונג), עד לסיום הליך הבוררות שבין המבקשת לבין סמסונג. תמצית הרקע העובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי 1. המבקשת הגישה תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות נגד סמסונג ונגד דלתה בטענה שסמסונג הפרה הסכם הפצה שכרתה עימה והעבירה את הזכויות לפי ההסכם לדלתה, וכן טענה לגרם הפרת חוזה מצדה של דלתה. ביום 25.11.2008, ניתנה החלטה לעיכוב ההליכים בתיק נגד סמסונג בעקבות תניית בוררות, ומשכך נותרה לדיון תביעת המבקשת נגד דלתה. בעקבות החלטה זו, שלחה דלתה הודעת צד שלישי לסמסונג. ביום 15.11.2012, הגישה סמסונג את הבקשה מושא החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשה להקדים דיון בשתי פלוגתאות: האחת, האם דלתה ידעה על קיומו של חוזה תקף בין קולומביה לבין סמסונג והאם ידעה שפעולתה עלולה להפר חוזה זה; והשנייה, האם קיים קשר סיבתי בין פעולות דלתה לבין הפרת החוזה שנטענת לגבי סמסונג. סמסונג טענה בבקשתה כי לא ניתן לברר את הודעת צד שלישי ששלחה לה דלתה בשל עיכוב ההליכים בתיק בו מתבררת הפרת ההסכם שבינה לבין המבקשת. סמסונג טענה כי הקדמת הדיון בפלוגתאות שתוארו, שהינן קלות לבירור לטענתה, תייתר את תביעת המבקשת נגד דלתה וכך גם את הדיון בהודעת צד שלישי שנשלחה לסמסונג. המבקשת טענה כי דין הבקשה להידחות בשל העובדה שהעילה של גרם הפרת חוזה היא רק אחת מן העילות הכלולות בתביעתה נגד דלתה ולכן הקדמת הפלוגתאות לא תסיים את ההליך המשפטי נגדה. גם דלתה התנגדה לבקשה וטענה כי מה שטעון בירור תחילה הוא עצם הפרת ההסכם בין סמסונג למבקשת שכן ללא הפרת הסכם לא יכולה להתקיים עוולת גרם הפרת חוזה. החלטתו של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי ציין כי לאור החלטתו לעכב את ההליכים שבין המבקשת לבין סמסונג בשל תניית בוררות הרי שאינו מוסמך לדון בטענות המבקשת נגד סמסונג העומדות גם בבסיס תביעת המבקשת נגד דלתה. בית המשפט קבע כי הקדמת הדיון בפלוגתאות אותן הציבה סמסונג לא תקדם את ההליך כלל, וכי, אכן, כדי לברר טענות הנוגעות לעוולת גרם הפרת חוזה יש לקבוע תחילה האם הופר חוזה, דיון שבית המשפט אינו מוסמך לערוך אותו בשל עיכוב ההליכים. בית המשפט קיבל את עמדת המבקשת לפיה דיון בחלק מרכיבי עילת גרם הפרת חוזה לא יוביל בהכרח לדחיית כל תביעת המבקשת נגד דלתה. לכן, דחה בית המשפט את בקשת סמסונג להקדמת דיון בפלוגתאות המתוארות. אגב בקשתה של סמסונג, העלה בית המשפט את האפשרות לעכב את ההליכים בתובענה נגד דלתה. לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון לעניין אפשרות עיכוב ההליכים, קבע בית המשפט כי לשם ייעול ההליך ומניעת השחתת זמן שיפוטי לריק, יש לעכב את התביעה נגד דלתה כולה, שכן שלוש מתוך ארבע העילות בה קשורות בצורה ישירה למישור היחסים שבין המבקשת לבין סמסונג, אשר יזכה לבירור במסגרת הליך הבוררות. את החלטתו תמך בית המשפט בפסיקת בית משפט זה ביחס לדוקטרינת ההליך התלוי ועומד שמטרתה הינה למנוע ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי. בית המשפט הוסיף גם כי תמוהה בעיניו העובדה שהמבקשת, משך חמש שנים מאז הגשת תביעתה, טרם החלה בהליך בוררות נגד סמסונג על אף החלטת בית המשפט לעיכוב ההליכים בתובענה, וקבע כי עיכוב ההליכים בתובענה נגד דלתה יעזור להגן על זכויותיה הדיוניות של האחרונה. כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפנינו. תמצית נימוקי הבקשה 3. המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד דן אקשטיין – טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשהחליט לעכב את ההליכים בתביעתה נגד דלתה בשל הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד, הן בשל העובדה שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון ביחס לדוקטרינה זו והן בשל העובדה כי לא מתקיים היסוד הנדרש של הליך משפטי נוסף בין הצדדים. המבקשת טוענת כי לפי החלטת בית המשפט, כל שנתבקשה לטעון לגביו הוא עניין סמכותו של בית המשפט להמשיך לברר את התובענה בהתחשב בהליך הבוררות שמתנהל בינה לבין סמסונג. בנוסף, טוענת המבקשת כי בניגוד לקביעת בית המשפט, הרי ששלוש מתוך ארבע העילות בתביעתה נגד דלתה אינן עילות חוזיות ולכן אין להן כל קשר להליך הבוררות המתקיים ביחס לשאלת קיומו של חוזה בינה לבין סמסונג. באופן דומה, טוענת המבקשת כי כיוון שלא מתקיים הליך משפטי נוסף בינה לבין דלתה הרי שאין כל סיכון לקיומן של החלטות סותרות המצדיק את עיכוב התובענה. 4. באשר לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הוא אינו מוסמך להכריע בשאלה האם הייתה הפרה של חוזה בין המבקשת לבין סמסונג, טוענת המבקשת כי מדובר בקביעה שגויה שכן לפי הלכות בית משפט זה אין בקיומו של הסכם בוררות או הליך בוררות כדי לפגוע בסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בסוגיה. המבקשת טוענת גם כי במקרים רבים הורה בית משפט זה על פיצול הדיון כאשר צד אחד לסכסוך אינו חתום על תניית בוררות, וזאת על אף אי הנוחות הכרוכה בכך. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על עיכוב ההליכים בתובענה וזאת בניגוד לעמדות כל הצדדים שכלל לא טענו לעניין זה. לבסוף, טוענת המבקשת כי סמסונג הפכה לצד להליך בשל העובדה שדלתה שלחה אליה הודעת צד שלישי. כיוון שאין בין דלתה לבין סמסונג תניית בוררות, טוענת המבקשת כי לבית המשפט קיימת סמכות לברר את המחלוקת בינה לבין דלתה ובין דלתה לבין סמסונג. תמצית תשובת דלתה 5. דלתה – באמצעות באות כוחה, עו"ד יעל מושקוביץ ועו"ד הילה גולדפלד – טוענת כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה לא קיים הליך תלוי ועומד בין הצדדים. לטענתה, בית המשפט המחוזי אך נעזר ברציונאלים העומדים בבסיס הכלל בדבר הליך תלוי ועומד וקבע כי יש לעכב את ההליכים בתובענה לצורך מניעת הכבדה על בית המשפט וכדי להימנע מהכרעות סותרות. לטענתה, בית המשפט היה מודע לכך שאין טעם לקיים דיון בעניין המסור לבוררות – תוקפו של החוזה בין המבקשת לבין סמסונג – וכי יש להמתין עד להכרעה בבוררות כדי להמשיך ולדון בשאלות שעניינן גרם הפרת חוזה. דלתה מוסיפה וטוענת כי גם עילות נוספות בתובענה שהוגשה נגדה, הנוגעות לחוסר תום לב במשא ומתן ועשיית עושר, נובעות באופן ישיר מהחוזה שבין המבקשת לבין סמסונג וגם בכך יש כדי להעדיף את עיכוב ההליכים בתובענה. באשר לטענת המבקשת לפיה לא הייתה לה הזדמנות נאותה לטעון לעניין הליך תלוי ועומד, טוענת דלתה כי בית המשפט לא הגביל את המבקשת בטיעוניה וכי דלתה עצמה העלתה את עניין ההכרעות הסותרות וההכבדה על בית המשפט במסגרת טענותיה לפני בית המשפט. דלתה מוסיפה וטוענת כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט לא יכול היה לקבוע שאין לו סמכות לדון בעניין המסור לבוררות. דלתה מציינת כי על אף שסמכותו העניינית של בית המשפט לא נשללת בשל קיומה של תניית בוררות, הרי שנקבע בפסיקת בית משפט זה שעיכוב ההליכים בבית המשפט הוא הכלל, וזאת לצורך הגשמת רצון הצדדים להסכם הבוררות. תמצית תשובת סמסונג 6. סמסונג – באמצעות באי כוחה, עו"ד הלל איש-שלום ועו"ד רועי קובובסקי – טוענת בראש ובראשונה כי דין הבקשה להידחות בשל העובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בעניין דיוני-ניהולי או בבקשת רשות ערעור על החלטה בענייני בוררות, כאשר לפי פסיקת בית משפט זה התערבות בהחלטות מסוגים אלו תיעשה במקרים חריגים בלבד. סמסונג טוענת כי מבחינת המשפט המשווה במקרים הדומים למקרה דנא עולה כי יש לעכב את ההליכים בתובענה ולהמתין עד לסיום הליכי הבוררות, שכן כל החלטה אחרת תיתן גושפנקא לניסיון לעקוף את הסכם הבוררות. רציונאל זה משתלב לטענת סמסונג גם עם הכלל בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט, ולטענתה אין כל הצדקה להתעקשותה של המבקשת לברר את הנושא שנמסר לבוררות במסגרת התובענה שהגישה נגד דלתה. סמסונג, בדומה לדלתה, טוענת כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות לטעון לעניין הליך תלוי ועומד וכן כי אין ממש בטענתה לפיה התובענה שהוגשה נגד דלתה אינה עוסקת בחוזה שבין המבקשת לבין סמסונג. סמסונג מוסיפה כי השינוי ב"מארג היריבות" אינו יכול להשפיע על החלטת בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה, שכן העובדה שסמסונג צורפה כצד שלישי לתובענה נגד דלתה אינה מאפשרת עקיפה של עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדה. עוד טוענת סמסונג כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה יש לפצל את הדיון בשל סמכותו של בית המשפט לדון גם בנושא שנמסר לבוררות. סמסונג טוענת גם היא כי הכלל הוא שיש לעכב הליכים בתובענה במקרה כגון המקרה דנא ואילו פיצול הדיון הוא חריג, וכי המבקשת לא הצליחה להוכיח מדוע המקרה דנא עולה כדי אותו חריג. סמסונג העלתה גם טענות חלופיות נוספות, אך בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט בהמשך, לא ראיתי לנכון לפרטן. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולדחות את הערעור לגופו, וכך גם אמליץ לחבריי לעשות. 8. במקרה דנא מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והיא – האם רכיב ה"הליך" בדוקטרינת ההליך התלוי והעומד כולל גם הליך בוררות? שאלה זו טרם התבררה בבית משפט זה והתשובה לה נעוצה בקשר שבין הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד לבין הדוקטרינה של מעשה בית דין, ובתחולתו של מעשה בית דין על הליכי בוררות. משני טעמים אלו יש מקום ליתן רשות ערעור. 9. אין חולק כי דרך המלך לעיכוב הליכים בתובענה בשל קיומו של הסכם בוררות הינה בקשה לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). בקשה כאמור הייתה גם היסוד להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.11.2008 לעכב את ההליכים בתובענה שהגישה המבקשת נגד סמסונג, אשר אושרה בהחלטתי במסגרת רע"א 722/09 מיום 11.3.2009. ואולם, במקרה שלפנינו לא היה באפשרות דלתה לבקש את עיכוב ההליכים בתובענה נגדה בהסתמך על סעיפים 5 ו-6 לחוק. סעיף 5(א) לחוק קובע כך: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (ההדגשה הוספה – י. ד.). במקרה שלפנינו אין כל מחלוקת שדלתה אינה צד להסכם הבוררות שנחתם בין המבקשת לבין סמסונג, ומשכך הייתה חסומה בפניה הדרך לבקש את עיכוב ההליכים בהסתמך על הוראות החוק. זו הסיבה שבית המשפט נדרש לדוקטרינה בדבר הליך תלוי ועומד לצורך עיכוב ההליכים בתובענה נגד דלתה. הקשר שבין הליך תלוי ועומד לבין מעשה בית דין 10. כבר נפסק בבית משפט זה כי הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת ההליך התלוי והעומד הינו מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי, וכן מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (19.2.2013), פסקה 13 להחלטתי; רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'KIA MOTORS CORPORATIONS (27.6.2012), פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין; ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 483 (1975) (להלן: עניין אל-עוקבי)]. כך, גם הוגדרו השיקולים שעל הערכאה הדיונית לשקול בבואה להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, אשר בגדרם באים, בין היתר: זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות [ראו למשל: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (21.11.2011), פסקה 6 להחלטת השופט ע' פוגלמן]. 11. למעשה, ישנו קשר הדוק בין השיקולים שיש לבחון לצורך עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד לבין האפשרות שתוצאת ההליך המקביל תהווה מעשה בית דין ביחס לצדדים בהליך שעיכובו מתבקש. כך, נפסק כי גם בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין עומדים השיקולים של מניעת הכבדה על בתי המשפט, מניעת הכרעות סותרות וכן מניעת הטרדה חוזרת ונשנית של בעל דין. יפים לעניין זה דבריה של השופטת ע' ארבל בע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (8.9.2005): "בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הדיון שהצדקה לו נעוצה בשני שיקולים עיקריים. האחד מגלם את האינטרס הציבורי בסופיות הדיון המשפטי. האינטרס הציבורי אינו אלא מכנה משותף לשיקולים שונים: הקלת העומס המוטל על בית המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות של המערכת השיפוטית ושמירה על יוקרתה של המערכת השיפוטית העלולה להישחק באם יתאפשר לבעל דין לחזור פעם אחר פעם לאולמות בתי המשפט עד אשר יצליח להשיג את מבוקשו. השיקול השני, עניינו בבעלי הדין עצמם. לבעל דין אינטרס מובהק שלא יוטרד בשנית בשל עילה או פלוגתא בה התדיין בעבר בפני בית המשפט. כך, לא יצטרך בעל הדין לשמור על ראיותיו ולא לחשוש כי בעתיד נכון לו מאבק משפטי נוסף, המצריך השקעת משאבים רבים, בעניין זהה לזה שכבר הוכרע בעבר" (ההדגשות הוספו – י. ד.) [שם, בפסקה 7. ראו גם: ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12.10.2009), פסקאות 13 ו-16 לחוות דעתי (להלן: עניין אספן); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 15-13 (1991) (להלן: זלצמן)]. כך, שניים מתוך השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד – זהות השאלות שבמחלוקת וזהות הצדדים – נכללים במפורש במסגרת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא במסגרת הדוקטרינה של מעשה בית דין [ראו: עניין אספן, בפסקה 14 לחוות דעתי; ע"א 9287/07 דנוך נ' ד"ר גדעון נגר (1.3.2011), פסקה 11 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן. ראו גם: זלצמן, בעמ' 141]. בית משפט זה אף עמד על הדמיון שבין דוקטרינת מעשה בית דין לבין הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד בעניין זהות השאלות שבמחלוקת בעניין אל-עוקבי, ובלשונו של השופט עציוני: "לפי ההלכה, כמו ב'מעשה-בית-דין', כך גם ב'ענין תלוי ועומד' העילות צריכות להיות זהות" (שם, בעמ' 480). 12. יוצא מכל האמור עד כה, כי על אף שסמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב הליכים בתובענה אינה מוגבלת אך למקרים בהם יש חשש שיתקיים מעשה בית דין בין הצדדים לה במסגרת אותו הליך תלוי ועומד, הרי שכאשר עולה חשש כאמור מתקיימת הצדקה לעיכוב ההליכים בתובענה, וזאת בשל הדמיון הרב שבין העקרונות שעומדים בבסיס שתי הדוקטרינות. כעת, יש לבחון מה היקפה של הדוקטרינה של מעשה בית דין בהליכי בוררות, וזאת כדי לענות על השאלה האם הליך בוררות יכול להצדיק עיכוב הליכים בתובענה. תחולת הדוקטרינה של מעשה בית דין בהליכי בוררות 13. סעיף 21 לחוק קובע כך: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". משמעותו של סעיף זה פורשה כך שפסק בוררות שניתן בין צדדים לבוררות מהווה מעשה בית דין ביחסים ביניהם מכוח הסכמתם להליך הבוררות וללא תלות בשאלה האם אישר אותו בית המשפט אם לאו ואין הם רשאים לחזור ולתבוע זה את זה באותו הסכסוך לאחר שהבורר הכריע בסכסוך ביניהם [ראו: רע"א 2441/09 בנדיקט נ' בנדיקט (22.6.2010), פסקה 28 להחלטתי; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 451 (2004); סמדר אוטלנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 851, 855 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)]. 14. מעבר לאפשרות קיומו של מעשה בית דין בין צדדים לבוררות הנובעת מהסכמתם לכך שהמחלוקות ביניהם תוכרענה בהליך הבוררות (ואשר עליה גם ניתן להתנות כאמור בסעיף 21 לחוק), לאחר שפסק הבוררות מאושר על ידי בית המשפט, נראה כי אין עוד תחולה לסעיף 21 לחוק ותחתיו חל סעיף 23(א) לחוק הקובע כך: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט". סעיף 23(א) לחוק שונה מסעיף 21 לחוק בכך שהוא אינו כולל סייג המאפשר לצדדים להתנות על תחולתו. כבר נפסק על ידי בית משפט זה כי פסק בוררות שאושר על ידי בית משפט לפי סעיף 23 לחוק מהווה מעשה בית דין בין הצדדים וחליפיהם [ראו: ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ, פ"ד נח(5) 681, 689 (2004); רע"א 8913/10 סופר אכונומיק 1999 בע"מ נ' עיריית באקה ג'ת (16.1.2011), פסקאות 9-7. ראו גם: אוטולנגי, בעמ' 851]. 15. אכן, פסק בוררות אינו יכול לחייב את מי שלא היה צד להסכם הבוררות, שכן כוחה של הבוררות נעוץ בהסכמת הצדדים להתדיין לפני בורר ולא לפני בית המשפט. חריג לכך הוא מצב בו מבקש צד לבוררות לחייב את חליפו של הצד השני בפסק הבוררות או אדם אחר הכפוף להסכם הבוררות על אף שאינו חתום עליו [לדיון בשאלת האפשרות לצרף לבוררות צד שאינו חתום על הסכם הבוררות ראו לאחרונה: רע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד כהן (17.6.2013), בפסקאות 17-11 לפסק דיני]. מכך יוצא, שפסק הבוררות אינו יכול להוות מעשה בית דין כלפי מי שלא היה צד להליך הבוררות באופן שיפגע בזכויותיו הדיוניות [ראו: אוטולנגי, בעמ' 862-861]. 16. במקרה דנא, כאמור, אין מחלוקת כי דלתה אינה צד להליך הבוררות שמתנהל בין המבקשת לבין סמסונג. לכן, על פני הדברים, דלתה אינה כפופה להכרעות הבורר ולכן, לכאורה, אין חשש כי בין ההליכים – הליך הבוררות בין המבקשת לבין סמסונג והתובענה של המבקשת נגד דלתה – ייקבעו הכרעות סותרות. נראה כי מסקנה זו היא שהובילה את המבקשת לטעון שלא ניתן להחיל את הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד במקרה דנא כיוון שלטענתה הליך בוררות אינו יכול להוות "הליך" לצורך החלתה. ואולם, זו אינה חזות הכל. 17. עמדתי לעיל על הדרישה לזהות בין בעלי הדין שעומדת בבסיס הדוקטרינות של הליך תלוי ועומד ומעשה בית דין. דרישה זו מבטאת את עקרון ההדדיות שמאחוריו עומדים ערכי הצדק וההגינות [ראו: עניין אספן, בפסקה 16 לחוות דעתי]. כך, בכל הנוגע להשתק פלוגתא, הכלל העקרוני הוא כי השתק זה יחול רק כאשר קיימת זהות בין הצדדים להתדיינות הראשונה לבין הצדדים להתדיינות המאוחרת, או לכל הפחות כאשר קיימת חליפות או קרבה משפטית מיוחדת ביניהם [ראו: עניין אספן, בפסקאות 16-14 לחוות דעתי]. ואולם, בעקבות הביקורת שנמתחה על כלל ההדדיות בהקשר של מעשה בית דין, הִגמיש בית משפט זה את הכללים לקיומו של השתק פלוגתא גם במקרים בהם הצד שמעלה את טענת ההשתק לא היה צד להתדיינות הראשונה, אך זאת כאשר הטענה מועלית כטענת הגנה כנגד תובע שהיה צד להתדיינות הראשונה [ראו: עניין אספן, בפסקה 16; רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1) 673, 683 (2002); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 655 (2000); ע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486, 494 (2002)]. שימוש כאמור בהשתק פלוגתא זכה לכינוי "השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי". דעתי היא כי השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי יכול להוות טענת הגנה גם לצד זר לבוררות המבקש להסתמך על ממצאים שהוכרעו לחובתו של מי שהיה צד לבוררות ועתה מבקש לתבוע אותו בגין פלוגתאות זהות. אכן, עמדתי לעיל על כך שהכרעות הליך הבוררות מחייבות אך את הצדדים לו ואינה יכולה לפגוע בצד שלישי, אך אותו צד – התובע בהליך הבוררות שהוא גם התובע בהליך המאוחר – מחויב להכרעות הבורר מכוח הסכמתו להתדיין לפניו, ואין לאפשר לו לנסות לפתוח מחדש חזית שהוכרעה נגדו במסגרתה [השוו: אוטולנגי, בעמ' 851]. 18. בהתאם לאמור לעיל, ניתן לראות כי על אף שאין זהות מוחלטת בין הצדדים להליך הבוררות במקרה דנא לבין הצדדים לתובענה שעוכבה, הרי שלא מן הנמנע שכאשר תוכרענה פלוגתאות מסוימות במסגרת הליך הבוררות, יוכל אחד הצדדים לתובענה להעלות טענה מסוג השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי. כך למשל, ומבלי להביע כל עמדה כמובן, אם ייקבע במסגרת הליך הבוררות כי החוזה בין המבקשת לבין סמסונג מעולם לא הופר או לחלופין כי מעולם לא היה קיים, הרי שדלתה תוכל להעלות טענת השתק בעניין זה נגד המבקשת כטענת הגנה במסגרת עילת התביעה של גרם הפרתו של אותו חוזה. במצב דברים זה, בו קיים פוטנציאל להכרעה בפלוגתאות זהות המתבררות בשני ההליכים, וכאשר אחד הצדדים להליך שעיכובו נדון יוכל להעלות טענת השתק ביחס לאותה פלוגתא, הרי שמתקיימים התנאים המצדיקים את עיכובה של התובענה עד להכרעה בהליך המקביל. 19. בטרם סיום, אציין כי איני יכול לקבל את טענתה של המבקשת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות לטעון לפני בית המשפט לעניין הליך תלוי ועומד, ובשל כך יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. מעיון בהחלטת בית המשפט מיום 21.11.2011 עולה כי הובהר למבקשת שבית המשפט שוקל את האפשרות לעכב את ההליכים בתובענה שהגישה כנגד דלתה וניתנה לה ההזדמנות לטעון טענותיה ביחס לאפשרות זו. לא ניתן לומר כי למבקשת לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיה אך בשל העובדה כי בית המשפט לא סקר בפניה את העילות המשפטיות אותן הוא שוקל לצורך ההחלטה לעכב את ההליכים בתובענה, וזאת בייחוד שעה שלא הגביל את תגובתה לנושאים מסוימים. 20. לאחר כל אלה, קראתי את דבריה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז, אשר מציינת – בבחינת למעלה מן הצורך – כי ניתן להגיע לתוצאה אליה הגעתי גם על ידי פרשנות תכליתית של סעיף 5 לחוק. כשלעצמי אינני סבור כי המקרה שלפנינו מצריך דיון בפרשנותו של סעיף זה, לאור עמדתי כי הפיתרון לסוגיה מצוי בדוקטרינה בדבר הליך תלוי ועומד. 21. אשר על כן, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. בשל השאלה המשפטית שהתעוררה בעקבות הגשת הבקשה, אציע לחבריי כי ניתן צו להוצאות על הצד הנמוך כך שהמבקשת תישא בהוצאות דלתה וסמסונג בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר. 1. פסק דינו של חברי מושתת על הדוקטרינות הכלליות של "הליך תלוי ועומד" ושל מעשה בית דין. זאת, מאחר שלשיטתו אין תחולה בנסיבות העניין לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), המהווה למעשה הסדר ספציפי שעניינו עיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" בבוררות או בשל בוררות שהוסכם עליה אך טרם הוחל בה. בכך הוא הולך בדרך שהותוותה בפסיקתו של בית משפט זה לפיה אין בסעיף 5 משום הסדר הממצה את העיקרון הכללי של "הליך תלוי ועומד" בכל הנוגע לבוררות (ראו: רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'KIA MOTORS CORPORATIONS (27.6.2012), פסקאות 16-15). 2. למעלה מן הצורך, אני מבקשת להוסיף כי אפשר שבנסיבות העניין ניתן להגיע לתוצאה זו גם בדרך נוספת – באמצעות פרשנות תכליתית של סעיף 5 עצמו, פרשנות המובילה למסקנה כי למעשה אף המקרה שבפנינו מוסדר במסגרתו. כאמור, סעיף 5 מורה על עיכוב ההליכים בתובענה שהוגשה כאשר ביקש זאת בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות. במקרה שבפנינו, ההחלטה על עיכוב ההליכים התקבלה לשם הגנה על עניינה של סמסונג, שהיא צד להסכם הבוררות. ההליך שבו דן בית המשפט המחוזי במקרה דנן הוא אמנם התביעה שהגישה המבקשת כנגד דלתה, בעוד הדיון בתביעה שהוגשה כנגד סמסונג עוכב, ומכאן שלכאורה היא אינה נתבעת בשלב זה. אולם, במסגרת התביעה נגד דלתה הוגשה הודעת צד שלישי כנגד סמסונג. במילים אחרות, החיוב הפוטנציאלי של סמסונג, על-פי הודעת צד שלישי, מבוסס על קבלת התביעה שהוגשה נגד דלתה על ידי המבקשת, שגם היא צד להסכם הבוררות. יש מקום לסבור שפרשנות תכליתית של סעיף 5 מאפשרת להחיל את הוראותיו גם בנסיבות שבהן הבקשה לעיכוב הליכים מוגשת על-ידי מי שהוגשה נגדו הודעת צד שלישי, ובלבד שבין הצד השלישי לתובע קיים הסכם בוררות. בנסיבות העניין, עיכוב ההליכים לא ניתן על-פי בקשתה של דלתה, שעליה אכן לא חל סעיף 5, אלא ביוזמת בית המשפט, אגב דיון בבקשה אחרת שהגישה סמסונג. פרשנות זו לפיה סעיף 5 חל גם כאשר ההודעה לצד שלישי פתחה, הלכה למעשה, גם אם לא באופן ישיר, יריבות משפטית בין מי שהם צדדים לבוררות מתיישבת היטב גם עם לשונו של הסעיף. סעיף 5 עוסק במצב שבו "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה". הוא מתייחס אפוא לבקשה שהוגשה על-ידי "בעל דין" ולא נוקט בנוסח המצמצם "נתבע". אכן, סעיף 5 חל אך על עיכוב הליכים "בין הצדדים להסכם", אולם, לעתים, כאשר מוגשת הודעת צד שלישי, עיכוב ההליכים שבהם מעורב הצד להסכם הבוררות אינו יכול להיעשות מבלי לעכב את ההליכים כולם, ובמקרה שבפנינו מבלי לעכב את התובענה כנגד דלתה, כפי שסבר בית המשפט המחוזי. ברי כי במצבים מסוג זה נדרש בית המשפט לבחון האם מוטב לעכב את הדיון בבית המשפט עד להכרעה בבוררות, לפצל את הדיון בין ההליך שיתנהל בבוררות לבין ההליך שיתנהל בבית המשפט, או שמא לקבוע שהדיון כולו יתנהל בבית המשפט, והכול על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו והשוו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל 311-304 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)). ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ‏ד' באב תשע"ג (11.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13028120_W05.doc עט/חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il