האחים ישראל בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

פסק-דין בתיק ע"א 2811/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2811/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל המערערת: האחים ישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"א 6322/04 מיום 5.2.2008 שניתן על ידי כבוד השופט יצחק ענבר תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התש"ע (16.11.2009) בשם המערערת: עו"ד אהרון ריבלין בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. חברת האחים ישראל בע"מ (להלן: החברה או המערערת) זכתה במכרז של מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשרד) להקמת 114 יחידות דיור בפסגת זאב, ובשנת 1994 נחתם בין הצדדים הסכם התקשרות. המערערת התחייבה, בין השאר, לבנות על פי לוח זמנים מזורז שפורט בהסכם ולמכור את הדירות במחיר שלא יעלה על מחיר שהדרכים לחישובו נקבעו בהסכם (להלן: המחיר המירבי). בפועל הפרה המערערת הן את החיוב לבנות על פי לוח הזמנים מוסכם והן את התחייבותה שלא למכור את הדירות במחיר העולה על המחיר המירבי. נציין כבר כאן כי בפתח הדיון על פה בערעור שלפנינו צמצם בא כוח המערערת, עו"ד ריבלין, את ערעורו כך שלא יכלול עניינים שבעובדה, ויפה עשה. הקביעות כי המערערת פיגרה בלוח זמנים וגבתה, ללא הצדקה, מחיר גבוה מהמחיר המירבי מבוססות על ממצאים שבעובדה, והן נקודת המוצא להמשך דיוננו. 2. המערערת הפקידה בידי המשרד ערבות ביצוע בנקאית אוטונומית בסכום של 2,726,880 ש"ח צמודה למדד. המשרד חילט בשלבים שונים חלקים מן הערבות, וחלקים אחרים מערבות הביצוע שוחררו. המערערת ניסתה למנוע את חילוט הערבות בהליכים משפטיים שונים והדבר לא עלה בידה נוכח היות הערבות ערבות אוטונומית. התביעה נשוא הערעור היא בעיקרה תביעת השבה של סכומים שחולטו, בטענה כי לא ניתן היה לחלטם על פי עסקת היסוד. לאחר הגשת התביעה ובעקבותיה שחרר המשרד סכום נוסף של 814,935 ש"ח מן הערבות. סכום הערבות שחולט בגין החריגה מן המחיר המירבי עמד על 242,433 ש"ח (לפי מדד יוני 1995) והמשרד ממשיך להחזיק בערבות לגבי סכום זה. בא כוח המשרד עו"ד פרסקי הבהיר בדיון על פה כי בכוונת המשרד, אם פסק הדין של בית המשפט המחוזי ייהפך חלוט, להעביר את הסכומים היחסיים לידי הרוכשים מהם נגבו סכומים העולים על הסכום המירבי. 3. המערערת טענה בבית המשפט המחוזי, בין השאר, כי לא היה מקום לחלט את הערבות. בית המשפט (כב' השופט י' ענבר) דחה את טענותיה. על טענות אלה חוזרת המערערת בפנינו. ככל שהדברים נוגעים לחילוט שנעשה בגין איחור בלוחות זמנים טענה המערערת כי חילוט הערבות מותנה בכך שהמשרד יבצע בעצמו, במקום המערערת עבודות שבפיגור, מה שלא נעשה. אשר להפרת ההתחייבות למכור את הדירות לרוכשים במחירים שאינם עולים על המחיר המירבי טענה המערערת כי ערבות הביצוע כלל לא נועדה לעניין זה. המשרד לעומתה טען כי הערבות נועדה להבטיח את קיום כל התחייבויות המערערת על פי החוזה. המחלוקת העיקרית בהליך זה שהיא משפטית באופייה, נוגעת אפוא לפרשנות ההוראות שבחוזה בענין חילוט הערבות. אציין, בקצרה, כי בית המשפט המחוזי חייב את המשרד לשחרר לידי המערערת מן הערבות סכום של 102,954 ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי בשל החזקת חלק מן הערבות ללא הצדקה ואי החזרתה נגרמו למערערת הוצאות מימון מיותרות בסך 89,613 ש"ח, והמשרד חויב לשלם למערערת סכום זה. בית המשפט דחה את התביעה של המערערת לגבי פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב עיכוב באישור מחירים. לעניין זה קבע בית המשפט, בין השאר, תוך ניתוח העובדות, כי האחריות לעיכוב מוטלת על כתפיה של המערערת. בנושא אחרון זה די בקביעות שבעובדה שנקבעו כדי להצדיק את מסקנות בית המשפט המחוזי, ולכן אין מקום להידרש לערעור בפריט זה. שאלות משפטיות שהתעוררו – בעיקר בעניין טענת התיישנות – גם הן אינן טעונות הכרעה לאור העובדות שנקבעו. בהקשר זה יצויין, כי בית המשפט קיבל בעניינים מסויימים טענת התיישנות שהעלה המשרד והמערערת תוקפת קביעות אלה. ואולם, נוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו לגוף העניין באותם עניינים – עליהם אין עוד ערעור – סוגיית ההתיישנות אינה מצריכה הכרעה. 4. אתמקד איפוא בשאלה האם היה מקום לחילוט הערבות בגין פיגורים בביצוע (שכאמור, וכפי שנקבע, אכן היו) ובשל מכירת דירות במחיר העולה על המחיר המירבי. 5. ההוראות בחוזה בעניין איחורים בעבודה ובעניין חריגה מן המחיר המירבי אינן זהות, אף שחלקן נמצאות באותם פרקים בחוזה. 6. בסעיף ההגדרות של ההסכם מוגדרת ערבות הביצוע כך: "'ערבות לביצוע עבודות הבנייה הפיתוח הכללי' ערבות להבטחת ביצוע עבודות הבנייה הפיתוח הכללי על-ידי החברה לרבות הבטחת טיב, איכות העבודה ועמידה בלוח הזמנים." בסעיף ההגדרות של ההסכם מוגדרת גם ערבות אחרת, ערבות לקיום התשלומים: "'ערבות לקיום התשלומים' ערבות לקיום ולהבטחת התשלומים המגיעים למשרד מאת החברה" 7. פרק א' לחוזה כותרתו "בניה". סעיף 5 שבפרק זה לחוזה עניינו לוח זמנים. מוגדר בו לוח זמנים שתחילתו חתימה על החוזה תוך 30 יום "מהמועד הקובע" (כהגדרתו שם) וסיומו 24 חודשים מ"המועד הקובע". עד מועד זה יש לסיים את עבודות הפיתוח הכללי ויש לאכלס את הדירות לאחר קבלת טופס 4. בין לבין יש שלבי ביצוע שונים ומובהר כי לוח הזמנים והמועדים הנם "תנאי יסודי ומהותי בחוזה זה". סעיף 5(ג) מורה כי אם החברה לא עמדה בהוראות הסעיף או בחלקן יהא המשרד רשאי, בנוסף לכל התרופות העומדות לו על פי כל דין, לבטל את זכיית החברה במכרז ואת החוזה. סעיף 5(ד) עוסק בנושא הערבות לביצוע והוא מורה כך: "(ד) מבלי לגרוע מהאמור לעיל ומהוראות פרק ב' לחוזה זה, אם החברה לא עמדה במועד מהמועדים הנקובים בלוח הזמנים הנוגעים לביצוע 'עבודות הפיתוח הכללי', רשאי המשרד לחלט את 'הערבות לביצוע עבודות הבנייה והפיתוח הכללי'." (ההדגשה הוספה – מ.נ.) 8. סעיף 7 שבפרק א' לחוזה עניינו מכירת הדירות והוא כולל הוראות מפורטות המבהירות כיצד יחושב המחיר המירבי, הוראות מהן חרגה החברה כאמור, והוראות נוספות בדבר ביטוח, פרסום פעולות אכלוס ועוד. אין בסעיף 7 הוראה מקבילה לזו שבסעיף 5(ד) לעניין חילוט הערבות. אין בסעיף 7 גם כל הפניה לפרק ב' לחוזה כפי שנעשה בסעיף 5(ד). 9. פרק ב' של החוזה (שנזכר כאמור בסעיף 5(ד) שצוטט לעיל) עוסק בביצוע עבודות הפיתוח הכללי על ידי החברה ועל חשבונה וכלולות בו הוראות מפורטות לעניין ביצוע עבודות הפיתוח. סעיף 9 שבפרק זה עניינו ערבויות והוא מורה: "ערבויות 9.1 החברה תמציא למשרד ערבות בנקאית צמודה למדד התשומות לבניה למגורים בסך 2,726,880 ש"ח, להבטחת ביצוע עבודות הפיתוח הכללי וכן להבטחת התקדמות הפרויקט בכלל לרבות תכנון יחידות הדיור והתקדמות לפי לוח הזמנים. 9.2 הערבות תשוחרר לפי התקדמות העבודות כדלקמן: תאור שלב העבודה סכום שחרור הערבות בש"ח/יח"ד לאחר גמר יציקת יסודות 1,840 לאחר גמר שלד 1,840 לאחר גמר בניה ופיתוח חצר (שלב 42) 1,840 לאחר גמר פריצת הכבישים (עבודות עפר וקירות תומכים[)] 2,760 לאחר גמר קווי הביוב והניקוז בכבישים 2,760 לאחר גמר מצעים ותשתית אספלטית (ברוחב מלא) 2,760 לאחר גמר תאורת הרחובות 1,840 לאחר גמר שלד השצ"פים והמעברים הציבוריים 2,760 לאחר גמר שכבת האספלט הראשונה והמדרכות 1,840 לאחר השלמת השצ"פים (שבילים, נטיעות ושתילה, השקיה, ריהוט גן + נטיעות לאורך הכבישים) 1,840 לאחר מסירת העבודות לעירית ירושלים לאחר תום שנת הבדק סה"כ 23,920 9.3 כל הפרה של תנאי החוזה לרבות עיכובים בביצוע עבודות פיתוח, עיכובים בבניה, אי מילוי הוראות המפקח וכו', יגרמו לכך שהמשרד יפעל למימוש הערבויות ויבצע העבודות במקום החברה ועל חשבונה. במקרה זה תחוייב החברה בעלויות הביצוע בפועל של העבודות הנ"ל ובתוספת 15% הוצאות הכרוכות בביצוע העבודות במקומה. הערבות הבנקאית תהיה על-פי נוהלי המשרד." 10. אלה הם ההקשרים בהם נזכרת ערבות הביצוע בחוזה גופו. ראוי להביא עוד, באופן חלקי, את נוסח כתב הערבות שנחתם על ידי בנק לאומי. "בקשר למכרז מס' 10006/94 (להלן – 'המכרז') ולחוזה מס' 05/23041/94 (להלן – 'החוזה'). הננו ערבים בזה כלפיכם למילוי כל ההתחייבויות של האחים ישראל בע"מ על פי ו/או בקשר למכרז שבנדון. לרבות סילוק כל תשלום עודף אשר יגיע לכם מאת הנ"ל ו/או כל תשלום אחר אותו תדרשו ממנה על פי ו/או בקשר לחוזה זה, עד ל-2,726,880 ש"ח (שני מיליון שבע מאות עשרים ושישה אלף שמונה מאות ושמונים שקלים חדשים) סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן בתוך החודש המשמש [...] למחיר החוזה ועד למדד שפורסם לאחרונה לפי חילוט הערבות (להלן – 'ההצמדה')" 11. אין אני רואה כל קושי במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן לחלט מערבות הביצוע בגין פיגורים בביצוע, וכי הדבר אינו מותנה באפשרות, הנזכרת בסעיף 9.3 שצוטט לעיל, שהעבודה שבפיגור תתבצע על ידי גורם אחר במקום המערערת. כפי שניתן לראות מנוסחו של סעיף 9.3 האפשרות שהעבודה תבוצע על ידי גורם אחר באה בנוסף לחילוט הערבות ולביצוע על ידי אחר נקבעה גם "סנקציה" נפרדת (תוספת של 15% על עלויות הביצוע של האחר). מכל מקום הדבר עולה בבירור גם מהגדרת ערבות הביצוע ומסעיף 5(ד) שבפרק א' עליו עמדתי לעיל שאינו כולל כל תנאי נוסף לחילוט הערבות מעבר לאי-עמידה בלוחות הזמנים. חשוב להבהיר גם את רקע הדברים: כפי שנזכר בפסק הדין עסק המשרד בשנים הרלבנטיות להליך בפעילות בניה נמרצת לצורך קליטת עליה גדולה ממדינות חבר העמים. זהו הרקע להקפדה עם הקבלנים על לוחות זמנים כשלעצמם ולא ניתן להתעלם מרקע זה בבואנו לפרש את החוזה (ראו והשוו 2054/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 433 (2001)). 12. לעניין הפיגורים נבהיר כאן כי מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי בסעיפים 34-31 לפסק דינו לגבי חילוט בגין איחורים ברמת הבנין ולא ברמת הדירות, ובעניין זה לא ראיתי צורך להאריך מעבר לאמור בפסק הדין. 13. למסקנה שונה הגעתי בכל הנוגע לחילוט חלק מהערבות בגין חריגה מן המחיר המירבי. לדעתי אומד דעת הצדדים איננו שכל הפרה של החוזה, לרבות מכירה לקונים מעל המחיר המירבי, תזכה את המשרד בחילוט ערבות הביצוע שהופקדה; מכל מקום אם זו היתה הכוונה של המשרד הרי נסח החוזה, שהוא משרד הבינוי והשיכון עצמו, לא השכיל לנסח את כוונתו כהלכה, ויש לפרש את החוזה במקרה זה נגד המנסח ובפרט כשמדובר ברשות שלטונית (ראו ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 581 (1988)). אכן "מי שמבקש ליצור חיובים על-פי חוזה, חייב להקפיד על עריכה נאותה של המסמכים, שיהיה בה כדי להבהיר מהותם של החיובים וזהותם, לתת לצד השני אפשרות לדעת אותם מראש ולחסוך את אי-הבהירויות והמחלוקות שתתגלענה בעקבותיהן" (ע"א 409/76 ברזל הצפון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לא(2) 119, 126 (1977)). לדעתי מכלול עניינים מלמד שהערבות שניתנה "להבטחת ביצוע עבודות הפיתוח הכללי" כלשון סעיף 9.1 לפרק ב' לחוזה ושהוגדרה כ"ערבות לביצוע עבודות הבנייה הפיתוח הכללי" כשמה כן היא ולא ניתן לחלטה לעניינים אחרים. כך, העדרה של הוראה בנוסח סעיף 5(ד) בסעיף 7 לפרק א'; היעדר הפנייה בסעיף 7 להוראות פרק ב' בהן כלול עניין חילוט הערבות (להבדיל מסעיף 5); ומיקומו של סעיף 9 שצוטט בפרק ב' שעניינו הוא "ביצוע 'עבודות הפיתוח הכללי' ע"י החברה ועל חשבונה". ודוק: לכל אורך הדרך כונתה הערבות ערבות ביצוע ונקבע מפורשות שהיא ניתנת "להבטחת ביצוע עבודות הפיתוח". חריגה ממחיר לכאורה אינה בגדר "ביצוע" וגם אינה כלולה ב"לרבות" שבנוסח ערבות הביצוע שצוטטה לעיל. אכן סעיף 9.3 מדבר על "כל הפרה של תנאי החוזה" אך אין לנתק סעיף זה מהקשרו ויש לקרוא את הדברים בהקשרם הנכון. כפי שקבע השופט כהן: "את ההסכם בין הצדדים יש לקרוא בהקשר אחד וכחטיבה אחת, ואין להוציא מתוכו משפט אחד ולפרשו כאילו הוא חי הנושא את עצמו ואין בינו לבין יתר התניות לא קשר ולא זיקה." (ע"א 579/61 מרכז וולובלסקי בע"מ נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד טז 2156, 2164 א-ב (1962)). ולעניין זה יפים גם דברי השופט ברנזון: "בבואנו לפרש מסמך, אין לעקור פסוק או קטע ממקומו ולפרשו באופן מילולי כעומד בפני עצמו מבלי לשים לב למסמך כולו ולהדבק הדברים." (ע"א 324/63 סגל נ' חברת גורג'ני מג'י בע"מ, פ"ד י"ח (4) 371, 373 ד (1964)). כאמור סעיף 9.3 הקובע את "העילות" לחילוט נמצא בפרק ב' לחוזה שעניינו "ביצוע 'עבודות הפיתוח הכללי'" ולא ניתן לנתקו מהקשרו. עניין המחיר המירבי אינו מהווה חלק מפרק זה אלא הוא נקבע בפרק א' לחוזה ובפרט בסעיף 7 לו. סעיף 7 לא מפנה לפרק ב' וזאת בשונה מסעיף 5 שכולל הפנייה מפורשת כאמור. זאת ועוד: במסגרת החוזה ניתנה בידי המשרד גם "ערבות לקיום תשלומים". על הגדרתה של ערבות זו עמדתי כבר לעיל. עניינה הוא בהבטחת תשלומים שהיה על החברה לשלם בגין עבודות פיתוח שביצע המשרד (ראו פרק ג' לחוזה שעניינו "ביצוע 'עבודות פיתוח לראש השטח' על-ידי המשרד וביצוע תשלום בגין עבודה זו על-ידי החברה") ובסעיף 11 לפרק ג' נכתב מפורשות כי "המשרד יהיה זכאי לחלט את מלוא סכום [הערבות לקיום התשלומים] לפי שיקול דעתו הבלעדי, במקרה של אי ביצוע תשלום כלשהו מהתשלומים במועדו". העובדה שמלבד ערבות הביצוע נדרשה ערבות נוספת ("ערבות לקיום התשלומים") מלמדת כי שלא כפי שטען המשרד, ערבות הביצוע לא נועדה להבטיח את מילוי כל ההתחייבויות החוזיות אלא שכל התחייבות חוזית, שהמשרד ביקש להבטיח בערבות, יועדה לה ערבות ספציפית עם הוראות ספציפיות. בכל הנוגע לתנייה בדבר המחיר המירבי לא דרש המשרד ערבות כלשהי ואין הוראות המתייחסות באופן ספציפי לעניין זה. המסקנה המתבקשת היא אפוא כי ערבות הביצוע, כשמה, נועדה היא להבטיח את ביצוע עבודות הפיתוח על ידי החברה והחוזה אינו מאפשר חילוט של ערבות זו בגין חריגה מהמחיר המירבי. 14. ודוק: חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא במכרז שקדם לחוזה. כידוע מסמכי המכרז הם חלק מ"ההיסטוריה החוזית" שבין הצדדים ויש בהם כדי לסייע בפרשנות החוזה שנכרת בסופו של יום ובהבנת אומד דעת הצדדים (ראו ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ, פסקאות 14-13 (טרם פורסם, 13.12.2006)). במסגרת התנאים למכרז נקבע בסעיף 15 מהן הערבויות שעל הזוכה להמציא למשרד: "15. הזוכה ימציא למשרד בעת החתימה על חוזה בנייה ופיתוח 2 ערבויות: 1) ערבות ביצוע להבטחת עבודות הפיתוח הכללי והבנייה ע"ס 2,726,880 ש"ח. 2) ערבות להבטחת ביצוע התשלומים למשרד בגין פיתוח לרה"ש" הנה כי כן, גם על פי תנאי המכרז ניתן לראות כי נדרשה ערבות ביצוע "להבטחת עבודות הפיתוח" ולא מעבר לכך – ואין מקום להוסיף לתכלית הערבות מה שלא נדרש במכרז ובחוזה שנכרת בעקבותיו. 15. חיזוק נוסף למסקנתי ניתן למצוא בהסכם שנדון ב-ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית בע"מ (טרם פורסם; פסק דין מיום 2.10.2005). גם שם דובר על מכרז לבניית יחידות דיור שפירסם המשרד ועל החוזה שנכרת בעקבותיו. גם באותו עניין נקבע בסעיף 7 לחוזה מחיר מירבי שניתן יהיה לגבות עבור יחידות הדיור. ואולם, באותו עניין הוסיף וקבע החוזה מפורשות בסעיף 7(טז), כפי שצוטט בפסק הדין, כדלקמן: "מבלי לגרוע מהוראות חוזה זה, הצדדים מסכימים כי במקרים בהם תמכור החברה [המערערת] את הדירות שלא בהתאם להוראות החוזה, ינקוט המשרד נגדה בכל הצעדים העומדים לרשותו לרבות חילוט 'הערבות לביצוע עבודות הבנייה, השלמת עבודות הפיתוח הכללי ולקיום הליכי מכירת הדירות', עריכת שומה חדשה לקרקע ופסילת החברה מהשתתפותה במכרזי משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל". כותרתה של הערבות הבנקאית שניתנה שם היתה: "ערבות ביצוע מס' 27434 להבטחת עבודות הבנייה והשלמת הפיתוח במתחם ולקיום הליכי מכירת הדירות לרבות תכנון, הבטחת טיב, איכות, עמידה בלוח זמנים, פרסום הדירות עם המחירים ומכירתן בפועל על-פי מחיר הזכייה במכרז, במחיר מרבי וסופי בקשר למספר מכרז 10142/95... ולחוזה מספר 55/51356/95...". ובגוף כתב הערבות התחייב הבנק שהוציא את הערבות: "הננו ערבים בזה כלפיכם למילוי כל התחייבויות של טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ על-פי ו/או בקשר לחוזה שבנדון, לרבות סילוק כל תשלום עודף אשר יגיע לכם מהנ"ל ו/או כל תשלום אחר אותו תדרשנו ממנו/ה על-פי ו/או בקשר לחוזה זה, עד לסך 1,170,000 שקל (מיליון מאה ושבעים אלף שקל). ... כל דרישה שלכם בכתב אשר תגיע אלינו עד לתאריך הנ"ל ועד בכלל, תחייב אותנו לשלם לכם מייד עם קבלתה, כל סכום או סכומים בגבולות הסכום האמור בתוספת ההצמדה, ולשם כך לא תהיו חייבים להמציא לנו כל הנמקה, ראיה, פס"ד, או אסמכתא משפטית אחרת...". (ההדגשות בציטוטים הוספו – מ.נ.) 16. בית משפט זה אישר בפסק הדין האמור את מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן היה לחלט מן הערבות שניתנה שם בשל מכירת הדירות על ידי הקבלן במחיר העולה על המחיר המירבי. שם, בניגוד לענייננו, לא היה מדובר בתביעת השבה ובית המשפט ציין, בין השאר, כי גבייה בניגוד לעסקת היסוד הגם שהיא בגדר עשיית עושר, ומניחה זכות להשבה אין בה כדי למנוע חילוט הערבות עצמה (שם, פסקה 11). עם זאת דן בית המשפט גם בעסקת היסוד. כמו בענייננו נקבע שהמערערת שם הפרה את עסקת היסוד במכירת דירות מעל המחיר המירבי, ובית המשפט קבע כי על יסוד סעיף 7(טז) שצוטט לעיל המדינה רשאית היתה לחלט את הערבות. קל לראות עד כמה שונה ניסוח החוזה בפרשה שלפנינו מהחוזה בענין ט.ש.ת, ככל שהדברים נוגעים לערבות. בעניין ט.ש.ת נקבע בחוזה מפורשות כי הערבות נועדה גם כדי להבטיח את סוגיית המחיר המירבי וכן נקבע מפורשות כי הפרת דרישה זו היא עילה לחילוט. הוראות שכאלו אינן קיימות בענייננו ואין מקום להוספתן על דרך הפרשנות. ודוק: הבנק חייב היה, לאור ניסוח כתב הערבות, לציית להוראות משרד הבינוי והשיכון, כיוון שמדובר בערבות אוטונומית. עם זאת על פי עסקת היסוד זכאית המערערת להשבת יתרת הערבות, שהמשרד לא זכאי היה לחלטה מלכתחילה. 17. כאן המקום לציין כי המשרד אינו יוצא וידיו על ראשו. בסעיף 3 לפרק ד' לחוזה נקבע כי "מבלי לגרוע מהוראות חוזה זה, ובנוסף לו, הפרה החברה אחת או יותר מהתחייבויותיה הקבועות בחוזה זה תהיה חייבת לשלם למשרד פיצויים בעד הנזקים וההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפרה כאמור. בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, יהא המשרד זכאי לקבל נגד החברה כל סעד משפטי אחר על-פי דין". על כן, טענות המשרד בעניין החריגה מהמחיר המירבי, ככל שלא חלה לגביהן התיישנות, שמורות לו והוא רשאי לפעול כפי שהוא מוצא לנכון בעניין. כמו כן, אך מובן הוא כי אין באמור לעיל כדי להשפיע על זכויות הרוכשים, ככל שישנן כאלה, וככל שטרם התיישנו, משהרוכשים כלל לא היו צד להליכים. 18. כזכור בית המשפט קבע כי בשל החזקת חלק מן הערבות ללא הצדקה ואי החזרתה נגרמו למערערת הוצאות מימון מיותרות והמשרד חויב לשלם למערערת בגין כך. כעת משהגעתי לכלל מסקנה כי המשרד גם לא היה זכאי לחלט את הערבות בגין החריגה מהמחיר המירבי קמה זכותה של המערערת לפיצוי בגין הוצאות המימון גם עבור רכיב זה. בעניין זה הצדדים לא הציגו חישובים מתאימים. מוצע שהצדדים יבואו ביניהם בדברים ויערכו חישוב ברוח האמור בסעיפים 46 ו-51 לפסק הדין לגבי סכום הערבות העודף שנדון שם. במקרה של מחלוקת על החישובים ניתנת למערערת בזאת זכות פניה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום ממתן פסק דין זה, ובית המשפט המחוזי יערוך, אחרי שמיעת טענות הצדדים, את החישובים המתבקשים. 19. כדי להסיר כל ספק – בכל שאר העניינים לא ראינו מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. 20. לשאלת ההוצאות: חלק מן הערעור נדחה ורק חלקו התקבל. מלכתחילה נסוב הערעור על עניינים רבים שבעובדה ומכך חזר בו בא כוח המערער בדיון על פה. בדרך כלל, לא היינו פוסקים בנסיבות כאלה הוצאות בגין קבלה חלקית של הערעור. ואולם בענייננו שונים פני הדברים. תחת הכותרת "סיכומים מטעם המשיבה" הגישה המשיבה סיכומים המשתרעים על מחצית העמוד, בהם הפנתה למעשה לקביעות שבפסק הדין המחוזי והוסיפה וטענה כי חלק ניכר מן הערעור מבוסס על טענות עובדתיות. אכן, מלכתחילה "הטביע" ב"כ המערערת את טענותיו המשפטיות בשלל טענות עובדתיות, ורק בדיון על פה צמצם טענותיו. אולם, המשיבה לא התייחסה בסיכומיה כלל ועיקר אפילו לטענות המשפטיות שהועלו. בכך לא הקלה על מלאכתו של בית המשפט. על כן יש לדעתי לחייב את המשיבה בנסיבות העניין בשכר טרחת עורך דין המערערת בסך 30,000 ש"ח. 21. סוף דבר: הסכום העודף של ערבות הביצוע שחולט בגין החריגה מן המחיר המירבי בסך 242,433 ש"ח (לפי מדד יוני 1995) יוחזר למערערת. לעניין הוצאות מימון הערבות של רכיב זה יפעלו הצדדים כאמור לעיל. המשיבה תשלם שכר טרחת בא כוח המערערת בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ו' טבת, תש"ע (23.12.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08028110_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il