בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2810/95
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש. לוין
כבוד
השופט י. טירקל
כבוד
השופט ח. אריאל
המערער: עמנואל
אברמוב
נ
ג ד
המשיבים: 1.
דוד לוינשטיין
2.
יצחק לוינשטיין
ערעור
על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בתל אביב יפו מיום
16.3.95
בת.א. 1737/87 שניתן
על
ידי כבוד השופט א. שטרוזמן
בשם
המערער: עו"ד יונתן בך
בשם
המשיבים 1-2: עו"ד הורוביץ גבריאל, עו"ד
שצקי
פסק
דין
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. המערער נהג להלוות, מדי פעם, כספים לאחיהם של המשיבים,
דב ( הידוע גם בשם ברנרדו) לוינשטיין (להלן - החייב). כנגד הלוואות אלה ניתנו
למערער ביטחונות שונים, לרבות שטרי חוב עליהם חתם החייב כעושה השטר והמשיבים חתמו
כערבים. בחודש ספטמבר 1985 ברח החייב מהארץ והותיר אחריו את אחיו הערבים לחובותיו.
ביום 26/11/86 שלח המערער באמצעות פרקליטו דאז מכתב
למשיבים בו הוא דרש מהם לפרוע שטר חוב על סך 110,000 דולר הנושא את חתימת החייב
כעושה השטר ואת חתימות המשיבים כערבים לפרעונו (להלן - ת1/ או השטר). ימים ספורים
לאחר מכן פתח המערער תיק לביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. המשיבים הגישו
התנגדות לביצוע השטר, וזו הועברה לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 19/5/87
ניתנה למשיבים רשות להתגונן בטענה שהשטר ניתן להבטחת פרעון הלוואה שנפרעה כבר על
ידי החייב, אחיהם, ובטענה לפיה נכתב השטר ת1/ בשנת 1982 ולא בשנת 1985; כי השטר
המקורי היה על סך 110,000 שקלים ישנים ולא 110,000 דולר; וכי המילים "דולר
אמריקאי" והסימן "$" הוספו בשטר בשלב מאוחר יותר ללא ידיעתם וללא
הסכמתם ולפיכך אין הוא מחייב אותם. במהלך המשפט טענו המשיבים כי אחיהם, החייב, הוא
שהוסיף את המילים בלא ידיעתם. המערער לא חלק על כך שהמילים "דולר
אמריקאי" נכתבו על ידי החייב. המחלוקת נסבה איפוא, כאמור לעיל, על מועד
כתיבתן של מילים אלה, וכפועל יוצא מכך, על שאלת מודעותם והסכמתם של המשיבים
לכתיבתן.
2. רוב רובן של עדויות התביעה וההגנה נשמעו בפני השופטת
הנכבדה ע' שצקי. בשלב בו ביקש המערער מבית המשפט להתיר לו להביא ראיות הזמה, פרשה
השופטת הנכבדה מכהונתה השיפוטית. בנסיבות אלה הוטל תחילה על כבוד השופט צ. הכהן,
ולאחר מכן על כבוד השופט א' שטרוזמן לסיים את הדיון במשפט. שלוש עדויות הזמה נשמעו
בפני כבוד השופט שטרוזמן, מתוכן אחת מטעם המערער (עדות מר טל אביב) ושתיים מטעם
המשיבים (עדויות גב' ז'קלין קישון ומר אורי סלמן). לאחר שהוגשו סיכומים בכתב ניתן
פסק הדין נשוא הערעור.
3. פסק הדין ניתן ביום 16.3.95. בפסק דינו בחן בית המשפט
המחוזי את חוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה מטעם המערער, ממנה עלה כי המילים "מאה
ועשר אלף דולר אמריקאי" נכתבו ברצף אחד, אם כי לא נשללה לחלוטין האפשרות שחלק
מן המילים הוספו בשלב מאוחר יותר. לא הוגשה חוות דעת סותרת מטעם המשיבים, ובית
המשפט דחה את נסיונם לשכנע בגרסתם על סמך החזות החיצונית של הכתב, וקבע
ש"החזות החיצונית של הכיתוב איננה יוצרת רושם בולט של הוספת המילים
"דולר אמריקאי" במועד אחר ממועד כתיבת כל המשפט עד כדי כך שבית המשפט
יוכל לסמוך על מראה עיניו ללא כל חוות דעת של מומחה על כך".
לאחר מכן ניתח בית המשפט את עדות ההזמה של גב'
ז'קלין קישון, אשר נאותה בתחילה להעיד לטובת המערער על נוכחותה בעת חתימת השטר על
ידי החייב והמשיבים בשנת 1985, ולבסוף העידה על כך שהמערער ניסה להדיחה למתן עדות
שקר בעניין זה. גרסתה אומתה בהקלטה של שיחת טלפון שהתקימה בינה לבין המערער (להלן
- הקלטת), סמוך אחרי פניית ב"כ המערער לשופטת שצקי בבקשה להתיר לו הבאת ראיות
נוספות. בית המשפט האמין לגרסתה של עדה זו, וזאת בין השאר לאור קיומה של הקלטת
הנ"ל, אשר בית המשפט הסיק כי אין מניעה לראותה "כקבילה וכמשקפת, למרות
כל ההסתייגויות, את תוכן השיחה שנוהלה בין הגב' קישון והתובע (המערער)". בית
המשפט אף הסיק מפרוטוקול עדותו של המערער בהליך פלילי אחר שההיכרות בין העדה לבין
המערער החלה רק לאחר ה - 1.1.90, ומסקנה זו תרמה לחיזוק מהימנותה של העדה בעיניו.
בית המשפט ניתח גם את עדותו של מר טל אביב,
לפיה הלווה זה למערער כספים בינואר 1985, וכנגד הלוואה זו נתן לו המערער שטר חוב
חתום על ידו, ועל ידי המשיב 2, אביו ומר אורי סלמן כערבים (להלן - השטר הנוסף) .
מועד הפרעון הנקוב בשטר הנוסף הוא 31.9.85 ומועד עשייתו ב - 1.1.85. המספר המודפס
בשולי השטר הנוסף הוא מספר עוקב למספר המודפס על השטר ת1/. מספר זה אין לו זיקה
לחותמי השטר, אלא לבית הדפוס שהדפיסם. לטענת המערער מעיד הסדר הרץ של המספרים על
כך שהשטר ת1/ נמשך על ידי החייב זמן קצר לפני משיכת השטר הנוסף. מר אורי סלמן העיד
שהוא חתם על השטר כערב ב - 1983 ולא ב - 1985. תצהירו של מר סלמן בעניין זה ניתן
ביום 7.1.86 בתמיכה להתנגדותו ביחד עם הערבים האחרים לביצוע השטר. במועד זה לא
באה לעולם עדיין דרישתו של המערער לפרוע את השטר ת1/. מר סלמן הצהיר באותו מועד
שכאשר נחתם השטר הנוסף לא צוינו בו הסכום ותאריך הפרעון. בית המשפט קיבל גרסה זו
וקבע כי תאריך הפרעון נרשם לקראת הגשת השטר ע"י מר טל אביב לביצוע בהוצאה
לפועל, בעוד שתאריך עשיית השטר נרשם לקראת הצגתו בבית המשפט, שכן "לאיש לא
היה ענין בהצגת שטר זה, שניתן לפקודת מר טל אביב, כשטר שנחתם ב 1.1.85 למעט התובע
(המערער)". בית המשפט קבע שהשטר הנוסף נחתם לטובת מר טל אביב ב - 1983, בעוד
שהשטר ת1/ נחתם לטובת המערער ב - 1982, כאשר "לא מן הנמנע שבין הוצאת שני
השטרות האלה משך החייב (המערער) שטרות נוספים מאותה סדרה או סדרה אחרת". בית
המשפט דחה איפוא את הטענה הסומכת על המספר הסידורי של השטר שניתן על ידי המערער
למר טל אביב כראיה להזמת עדותם של המשיבים על חתימת השטר ת1/ ב - 1982. לאור עדותו
של טל אביב לפיה זייף החייב את חתימת אביו על גבי השטר הנוסף, התחזק בית המשפט
בדעתו שהחייב הוא זה שהוסיף בשטר את המילים "דולר אמריקאי" ואת סימן
הדולר ללא ידיעת המשיבים וללא הסכמתם, ולפיכך דחה את התובענה בקבעו כי השטר ת1/
אינו תקף ולא ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל על פיו. לאור מסקנתו האמורה נמנע בית
המשפט מלהכריע בטענת הפרעון.
4. המערער עתר לפנינו להבאת ראיות נוספות בערעור (בש"א
4000/96). המדובר בהודעות שנגבו מהגב' ז'קלין קישון על ידי משטרת ישראל בימים
9.1.95 ו - 16.1.95, שלטענת המערער עלה בידו לקבל לידיו עותקים מהן רק לאחר הגשת
הודעת הערעור. על פי הנטען, עולה מהודעות אלה, שהגב' קישון מכרה את הקלטת למשיבים
תמורת סך של 20,000 ש"ח, שלטענתה שילמה מכיסה ומיוזמתה קודם לכן לאדם שמסר לה
את הקלטת. אותו אדם הכחיש, לטענת המערער, שדרש ושקיבל מגב' קישון את הסך האמור,
ולפיכך מתעורר החשד לפיו ביקשה גב' קישון להפיק לעצמה רווח כספי ממכירת קלטת
"מבושלת" למשיבים. כמו כן עולה לטענת המשיבים מאותן הודעות שהקלטת
שנמסרה למשיבים על ידי גב' קישון איננה הקלטת המקורית שהגיעה לידיה אלא העתק בלבד,
ושלטענת מבצע ההקלטה פרץ מאן דהוא למשרדו וגנב ממנו, כביכול, את הקלטת. עוד עולה
מההודעות הללו, על פי הטענה, כי בניגוד להתחייבויותיה במשטרה בעת מתן הודעתה
הראשונה לא הביאה עימה גב' קישון בעת הגעתה למתן הודעתה השניה את הקלטות הנוספות
אליהן התייחסה בהודעתה הראשונה, והסתבכה בשקרים לכשנשאלה מדוע לא הביאה אותן עימה.
לטענת המערער בחרה הפרקליטות, חודש ימים לאחר שניתן פסק הדין נשוא הערעור, מיוזמתה
היא, לפנות לבית המשפט ולבקשו לבטל אישומים מסויימים שהיו תלויים ועומדים כנגד
מבצע ההקלטה משום שאלה הושתתו על גירסתה הבלתי מהימנה של הגב' קישון.
5. כעולה מהאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא התייחס
כבוד השופט קמא כלל לראיות שהובאו לפני השופטת שצקי, והסתפק בניתוח ראיות ההזמה
שנשמעו בפניו וחוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה בטרם החל בדיון. המערער טען לפנינו
שבכך לא ביצע כבוד השופט קמא את עיקר מלאכתו השיפוטית. אך העיקר הוא, מבלי להיכנס
לפרטי טענותיהם האחרות של בעלי הדין, כי יש ממש בבקשה לראיות הנוספות, שעל פניה
מעוררת אפשרות של השפעה ממשית על הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא בפסק דינו,
ואין מנוס אלא להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי. בעלי הדין הסכימו שאם כך נחליט,
ימשך הדיון מן השלב שבו נפסק הדיון על ידי השופטת שצקי ביום 25.3.93. כמו כן הוסכם
שכל הראיות שנגבו על ידי השופט שטרוזמן תיחשבנה ראיות קבילות.
אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק
דינו של בית המשפט המחוזי, ומחזירים אליו את הענין על מנת שימשיך וידון בו מן השלב
שבו נפסק הדיון על ידי השופטת שצקי, כשכל הראיות שנגבו על ידי השופט שטרוזמן ייראו
כראיות שנתקבלו, ובעלי הדין יהיו רשאים להשלים את ראיותיהם ככל שהדבר נוגע לראיות
הנוספות ולראיות אחרות שבית המשפט המחוזי ימצא לקבל לפי שיקול דעתו.
ההוצאות תהיינה לפי התוצאות בתובענה, ואנו
קובעים אותן בסכום של 20,000.- ש"ח.
המשנה
לנשיא
השופט י. טירקל:
אני מסכים
ש
ו פ ט
השופט ח. אריאל:
אני מסכים
ש
ו פ ט
החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.
ניתן היום כח באדר תשנ"ט (16.3.99).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש
ו פ ט
95028100.B06
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
דו/