ש. כהן הנדסה בע"מ נ. עיריית אשדוד מחלקה משפטית

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 28042-01-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: ש. כהן הנדסה בע"מ נגד המשיבה: עיריית אשדוד מחלקה משפטית ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 10908-01-24 מיום 8.1.2025 שניתנה על ידי כב' השופט עמית כהן בשם המערערת: עו"ד הלן גרבר פסק-דין ערעור על החלטת בית המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) מיום 8.1.2025 בת"א 10908-01-24 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. בשנת 2024 הגישה המערערת תביעה נגד המשיבה, בה התבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק דין שניתן בעניינן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 2020. השתלשלות העניינים המלאה פורטה בהרחבה בפסק דין קודם בערעור פסלות (ע"א 3016/24 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד (28.5.2024)) ובפסקי דין בערעורי פסלות אחרים שהגישה המערערת כחלק מההליך שבסופו ניתן פסק הדין משנת 2020 ((ע"א 665/20 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עירית אשדוד (26.2.2020); ע"א 3199/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עירית אשדוד (20.6.2017)). לאחר שביום 12.12.2024 התקיים דיון בהליך הנוכחי, ביום 8.1.2025 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, שנדחתה בהחלטה מאותו היום. 2. מכאן הערעור שלפניי, בו מלינה המערערת, בעיקר, על החלטות דיוניות של המותב. 3. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף ללא צורך בתשובה. כידוע, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא מצאתי כי נסיבות אלה מתקיימות בענייננו. 4. המערערת, המיוצגת על ידי מנהלה, טוענת כי המותב הודה בטעויות שנפלו בפסק הדין משנת 2020 אולם התבטאויותיו אלו הושמטו מפרוטוקול הדיון. עם זאת, טענות אלו נטענו בעלמא וללא סימוכין, וממילא לא מצאתי כי הן מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. זאת ועוד, המותב הבהיר בהחלטתו מיום 8.1.2025 כי "אינני זוכר את כל האמירות בדיון, אך ייתכן בהחלט שנאמר שגם אם טעיתי בתיק הקודם, אין לי סמכות לשנות את פסק הדין". אין באמירה זו כדי לעורר חשש למשוא פנים, אלא שמדובר בקביעה דוקטרינרית, שמבהירה את מסגרת הדיון בתביעה הנדונה בפני המותב. ככלל, בקשה לפסלות שופט איננה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול, ואם המערערת סבורה כי הפרוטוקול לא משקף נכונה את הדיון, היה עליה להגיש בקשה מתאימה (ראו, למשל, עפ"ס 22421-10-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (1.12.2024)). 5. המערערת מלינה גם על החלטות בהן דחה המותב את בקשותיה, וביניהן את בקשתה לזמן עדים. עם זאת, ניהול ההליך הדיוני מסור לערכאה הדיונית, ונקבע בהזדמנויות רבות כי אין בהחלטותיו הדיוניות של המותב, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו. המבחן המשפטי הינו מבחן אובייקטיבי ועל בעל הדין להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע (ראו, מני רבים, ע"פ 2297/11 אליהו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2011)). בהתאם למבחן זה, לא מצאתי כי יש ממש בטענת המערערת בדבר "סירוב לא מנומק להזמנת עדים", שכן ביום 6.1.2025 הבהיר המותב בהחלטה מפורטת את שיקוליו. כך גם באשר לטענת המערערת כי המותב הפר את זכותה להליך הוגן בכך שדחה את בקשותיה מטעמים דיוניים בעוד קיבל בקשות פגומות של המשיבה – לא מצאתי כי ענייננו נמנה בגדר אותם מקרים קיצוניים, בהם ההחלטות הדיוניות של המותב מוטות באופן שיטתי כלפי אחד מבעלי הדין ומקימות חשש ממשי למשוא פנים. 6. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין, ובהינתן כי היה על המערערת להפנים את ההלכות הנוגעות לפסלות שופט, לנוכח ערעורי הפסלות שהגישה ואשר נדחו, המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ה (24 פברואר 2025). יצחק עמית נשיא