דן כוכבי נ. הכנסת

פסק-דין בתיק בג"ץ 2804/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2804/18 בשג"ץ 3609/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: דן כוכבי נ ג ד המשיבים: 1. הכנסת 2. שרת המשפטים 3. לשכת עורכי הדין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, שתכליתו להביא לביטול "שתי הוראות" בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק), אשר פורסם ברשומות ביום 15.3.2018 וצפוי להיכנס לתוקף בחלוף 18 חודשים מיום פרסומו. כן התבקש צו ביניים המורה על התליית תוקפו של החוק עד להכרעה בעתירה. 1. העותר טען כי "שתי הוראות" בחוק חדלות פירעון אינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. האחת, הוראה המסמיכה את בית המשפט "להכריז על אדם כפושט רגל על אף שהינו סולבנטי"; והשנייה, הוראה "המסמיכה את בעלי התפקיד לנקוט בהליכים פליליים". העותר טען בכלליות כי שתי הוראות אלה פוגעות בזכות היסוד לכבוד, בזכות הקניין ובחופש העיסוק ואינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה. כמו כן, נטען כי חוק חדלות פירעון אינו משתלב במארג החוקים של מדינת ישראל. דין העתירה להידחות על הסף. 2. העתירה מציגה טענות כלליות וכוללניות והיא נעדרת תשתית עובדתית מינימלית. העותר טוען טענות בעלמא, ללא ניתוח משפטי מבורר, ואף מבלי שהוא מפנה לסעיפי חוק ספציפיים אשר לכאורה מתבקשת בטלותן. העותר גם מטיח האשמות קשות בבעלי התפקיד הממונים בתיקי חדלות פירעון באשר הם, הפועלים "אך ורק על מנת להתעשר ממכירת רכוש החייב תוך רמיסת זכויותיו", כאשר החוק אינו מרסנם, וזאת מבלי שטענות אלו מבוססות על תשתית כלשהי. 3. אלא שגם אם היינו הולכים כברת דרך ארוכה לקראת העותר, בניסיון לחלץ מטענותיו דבר מה, לא נמצא כי יש בטענות אלו כל ממש. ונבהיר. מספר מילים כלליות להקדמה. חוק חדלות פירעון עורך רפורמה מקיפה ומסדיר את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים. החוק, כפי שמגדיר סעיף 1 שבו, שם לו למטרה להביא ככל האפשר לשיקומם הכלכלי של חייבים חדלי פירעון, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ולקדם את שילובם מחדש של חייבים במרקם החיים הכלכליים. 4. העותר טען כאמור בכלליות כי החוק מאפשר להכריז על חייב כ"פושט רגל", אף אם הוא כשיר פירעון (solvent). ראשית ייאמר, כי הליכי חדלות פירעון של יחיד אינם כוללים עוד, במסגרת חוק חדלות פירעון, "הכרזה" על "פשיטת רגל". חלף זאת, החוק מאפשר לפתוח נגד החייב בהליכי "חדלות פירעון". פתיחת הליך כאמור על ידי נושה, תיעשה באמצעות בקשה ל"צו לפתיחת הליכים" (סעיף 109 לחוק). השינוי אינו רק סמנטי, שכן מסגרת ההליך כולו השתנתה. אין זה המקום להאריך בדבר, אך בקליפת האגוז יצוין כי לאחר שניתן "צו לפתיחת הליכים", ובחלוף תקופה במהלכה נבחן מצבו הכלכלי של החייב, התחנה הבאה בדרך היא מתן "צו לשיקום כלכלי" (סעיף 161 לחוק), אשר יכלול תכנית לפירעון החובות ולשיקומו הכלכלי של החייב. 5. מכל מקום, בניגוד לטענת העותר, חוק חדלות פירעון דווקא דורש, כתנאי מרכזי לפתיחת הליך נגד חייב ביוזמת נושה, חדלות פירעונו של החייב (סעיף 109(א) לחוק; וכך גם לגבי פתיחת הליך נגד תאגיד ביוזמת נושה (סעיף 9 לחוק)). זאת, בניגוד לדין הקיים, הקבוע בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) אשר בוטלה כולה למעט סעיף 97 שבה (הדן בביטול המחאות חוב) במסגרת חוק חדלות פירעון. במסגרת פקודת פשיטת הרגל אכן לא נדרש להוכיח חדלות פירעונו של החייב לצורך פתיחת הליך על ידי נושה כי אם ביצוע "מעשה פשיטת רגל" על ידי החייב (ראו גם: ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 81 (19.3.2018); דוד מינץ "שותף ושותף פושט רגל בשותפות פושטת רגל" משפטים מו 65, 66 (2017); מנחם מאוטנר "'מעשה פשיטת רגל' – האמנם סוף מעשה במחשבה תחילה?" ספר לובנברג 108, 115-114 (התשמ"ח)). 6. ועוד בהקשר זה. חוק חדלות פירעון קובע רשימה של מצבים שבהתקיים אחד מהם, חזקה כי החייב חדל פירעון (סעיף 110(א) לחוק). בתמצית, המדובר במקרים בהם לא שולם על ידי הנושה חוב שסכומו עולה על סך של 75,000 ₪; או אם ניתן נגדו פסק דין בסכום האמור; או אם הומצאה לחייב אזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 או דרישת תשלום לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה). 7. מכל מקום, חזקת חדלות פירעון אמורה להקל במידת-מה על הנושה, אשר מטבע הדברים, יתכן כי לא יהיה בידיו די מידע הנדרש להוכחת חדלות פירעונו של חייב. מנגנון מעין זה אינו חדש בדיני חדלות פירעון ואף בדין הקיים קיימות חזקות הבאות להקים עילה לפתיחת הליך חדלות פירעון, למשל בפירוק או בהבראת חברה (סעיף 258 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות); וראו: ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, פסקה כ"ג (2.9.2010)). ברם, אין משמעות הדבר כי ידו של הנושה על העליונה בכל מקרה שבו לא שולם חוב בגובה העולה על הסכום האמור. על פי החוק, חזקת חדלות פירעון ניתנת לסתירה אם הוכיח החייב כי אי-תשלום החוב לא נבע מחדלות פירעונו (סעיף 110(ג) לחוק). 8. ועוד, גם אם ניתן היה לסבור כי עשוי להתעורר חשש לשימוש בחזקת חדלות פירעון כאמצעי לחץ על חייב גם בהיעדר הצדקה לפתיחת הליכי חדלות פירעון לפי החוק, הרי שבחוק נקבע מנגנון אשר נועד למתֵן חשש זה. כך, כאשר מסתמך נושה על חזקת חדלות פירעון על מנת להוכיח חדלות פירעונו של חייב, עליו לפרט מדוע הוא מבקש לפתוח בהליכי חדלות פירעון ומדוע אין בהליכי גבייה אחרים כדי להביא לגביית החוב (110(ב) לחוק). אכן, אין הסעיף מחייב את הנושה למצות הליכי גבייה אחרים טרם נקיטת הליכי חדלות פירעון לפי החוק, אך עליו ליתן מעין דין וחשבון על הדרך שבה בחר לנקוט. מצב זה מנוגד לדין הקיים, על פיו, ככלל, בנקיטת הליכים נגד חייב ביוזמת נושה, אין כל הוראה המחייבת למצות הליכי גבייה אחרים (ראו: ע"א 8492/09 גזאוי נ' בנק מסד בע"מ – סניף ירושלים, פסקה י"ח (27.10.2010); רע"א 8131/17 מזרחי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 20 (14.11.2017)), וגם לא הוראה המחייבת את הנושה במתן הסבר וצידוק מדוע נקט בהליכי חדלות פירעון מסוג זה דווקא. אשר על כן, לא מצאנו כי יש בסיס כלשהו לטענה זו של העותר. 9. טענתו השנייה של העותר כי החוק מסמיך בעלי תפקיד "לנקוט בהליכים פליליים" כלל לא הובהרה, כאשר העותר סתם ולא פירש למה כוונתו. אדרבה, החוק קובע כי שר המשפטים רשאי להסמיך חוקרים מבין עובדי משרדו – ולא בעלי תפקיד, שיהיו נתונות להם סמכויות אכיפה מסוימות ביחס לעבירות הקשורות בהליכי חדלות פירעון (סעיפים 348-347 לחוק החדש; וראו הוראות העונשין בחוק (סעיף 346); וכן הוראות העונשין בדין הקיים לפי פקודת פשיטת הרגל (סעיפים 229-221) ולפי פקודת החברות (סעיפים 377-373)). אך אין בין זה ובין טענת העותר ולא כלום, ולוּ בשל כך שסמכויות האכיפה אינן מוקנות כאמור לבעלי תפקיד. החוק אכן מקנה סמכויות שונות לנאמן (סימן ב' לפרק ו' לחוק), על מנת שיוכל לבצע את מלאכתו ולאסוף את המידע הרלוונטי בדבר מצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו הכלכלית – אך גם בכך אין משום סמכות "לנקוט בהליכים פליליים" כטענת העותר. 10. זאת ועוד, סמכויות מעין אלו, לקיום "חקירה" מקיפה בעניינו של חייב, כבר הוקנו לכונס הנכסים הרשמי או לנאמן במסגרת הדין הקיים (סעיפים 18ג ו-59(א) לפקודת פשיטת הרגל). בית משפט זה עמד לא פעם על החשיבות הרבה בקיום חקירה מקיפה על ידי בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון (הן בפשיטת רגל והן בהליכי פירוק או הבראת חברה – סעיף 288 לפקודת החברות), אשר תאפשר לו לבסס תשתית מדויקת בדבר מצבו הכלכלי של החייב ויכולתו לפרוע את חובותיו (רע"א 129/17 עו"ד אלון ריחני, נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי, פסקה 22 (7.4.2017); ע"א 7876/17 הכונסת הרשמית נ' עו"ד שאול קוטלר, נאמן לנכסי החייב, פסקאות 11-10 (18.2.2018); רע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' רו"ח גבריאל טרבלסי, פסקה 18 (3.6.2016)). 11. מכל מקום, בניגוד לטענת העותר הכללית כי החוק מעודד "ניצול לרעה" של ההליך על ידי בעלי תפקיד, החוק החדש דווקא קובע הוראות מפורטות המסדירות את הליך מינויים של בעלי תפקיד ואת היקף סמכויותיהם, באופן שיש בו כדי להגביר את הפיקוח והבקרה על עבודתם. כך למשל כולל החוק (סימן א' בפרק ו') הוראות שונות בדבר הליך המינוי אשר יתבצע מתוך רשימה שתורכב על ידי ועדה מקצועית; הוראות בדבר תנאי כשירות; הוראות המגבילות מינוי נאמן שעלול להימצא בניגוד עניינים; וכיוצא באלה. כמו כן, פיקוחו של כונס הנכסים הרשמי, המכונה בחוק "הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי", על עבודת הנאמן, מוגדר באופן מפורט ומבורר. כך למשל, חלק מסמכויות הנאמן מוגדרות כניתנות לביצוע רק לאחר קבלת אישורו של הממונה (סעיפים 132-131 לחוק). אשר על כן, גם בהיבט זה אין שחר לטענות העותר. העתירה נדחית אפוא. בשולי הדברים נעיר כי לא ראינו מקום להתערב בהחלטת הרשם בעניין חיוב העותר בתשלום אגרת המשפט. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ח (‏22.5.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18028040_N02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il