מיכאל חננייב נ. מדינת ישראל -משרד הבריאות

פסק-דין בתיק בג"ץ 2798/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2798/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא העותר: מיכאל חננייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הבריאות העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאנה סימקין פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה המופנית נגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים, המחלקה הרפואית לעובדי מדינה (להלן גם: הוועדה), מיום 2.2.2017. רקע עובדתי 1. העותר החל את עבודתו בשירות המדינה ביום 13.7.1999 בתפקיד מחסנאי. עת התקבל לעבודה בשירות המדינה, הוגבלו זכויותיו של העותר לפנסיה, על ידי ועדה רפואית של עובדי המדינה בגין סעיפי נכות שונים. באותה תקופה המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) קבע לעותר נכות צמיתה של 32%. 2. במהלך השנים התעוררו בעיות רפואיות חדשות אצל העותר, דבר שהוביל להיעדרויות רבות, ונוספו לו נכויות צמיתות נוספות. העותר ביקש לעבור לתפקיד שאינו דורש מאמץ פיסי. 3. ביום 1.7.2007, בעקבות תאונת עבודה שעבר העותר, נקבעה לעותר נכות רפואית של 100% לצמיתות על ידי המל"ל. העותר ערער על ההחלטה וביקש למצוא לו עבודה התואמת את מגבלותיו הרפואיות. ערעורו התקבל ונקבעה לו נכות של 60% ו-75% אי כושר תפקודי, ונקבע כי העותר יוכל לשוב לעבודתו תוך המלצה להקל עליו בעבודות הדורשות מאמץ פיסי. 4. לטענת העותר, התעקשותו למנוע את הפסקת עבודתו עמדה לו לרועץ בסופו של דבר. משלא נמצא לעותר תפקיד התואם את מגבלותיו הפיסיות, הוא הוחזר לעבוד כמחסנאי. 5. ביום 29.4.2008 קבע המל"ל כי לעותר נכות מעבודה בשיעור של 51%. 6. במאי 2008 חתם העותר (לטענתו בניגוד לרצונו) על פרישה בהסכמה משירות המדינה. בעקבות האמור, העותר תבע את המדינה, במספר ערכאות, בהליכים שנמשכו שנים, בטענה שהיה זכאי לצאת לפנסיה רפואית שלא הוצעה לו, ובמקום זאת הוחתם על הסכם פרישה משירות המדינה. כמו כן הגיש תביעה על נזקים רפואיים וכלכליים בשל העובדה שהמדינה המשיכה להעסיקו כמחסנאי. 7. ביום 27.4.2015 חתמו המדינה והעותר על הסכם פשרה בו נקבע, בין היתר, כי הוועדה הרפואית לעובדי המדינה תתבקש לקבוע האם, במועד פרישתו, מאי 2008, היה התובע כשיר לעבוד בתפקידו, ואם לא - תקבע את אחוזי נכותו לצרכי גמלאות. בהתאם להסכם הפשרה, זומן העותר לוועדה רפואית מחוזית. ביום 13.8.2015 קבעה הוועדה המחוזית כי במאי 2008 לא היה העותר כשיר לעבוד בעבודתו התקנית. עוד נקבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין מגבלתו הרפואית בתחילת עבודתו לבין נכותו בזמן הפסקת עבודתו. 8. העותר ערער לוועדה הרפואית לעררים, על אחוזי הגמלה ועל הקביעה לפיה קיים קשר סיבתי בין מוגבלותו הרפואית בכניסתו לשירות המדינה לבין נכותו בעת פרישתו – דבר שמונע ממנו לקבל גמלה מהמדינה. הוועדה הרפואית לעררים הפחיתה את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה הרפואית המחוזית, על סמך בדיקה רפואית שעשתה, ובנוסף, קבעה כי קיים קשר סיבתי בין מוגבלותו הרפואית של העותר בכניסה לשירות המדינה לבין נכותו בעת פרישתו. 9. העותר עתר לבית משפט זה (בג"ץ 3609/16) וטען כי ועדת העררים פעלה בניגוד להוראות הסכם הפשרה עת קבעה שהעותר סיים את עבודתו בשירות המדינה בשל המגבלה הרפואית שממנה סבל בעת קבלתו לעבודה על סמך בדיקת מצבו הרפואי העדכני ולא על סמך מצבו הרפואי בשנת 2008. בתגובתה לעתירה הודיעה המדינה כי לאחר בחינת טענות העותר הוחלט כי יש מקום להחזיר את עניינו לוועדת העררים על מנת שתדון פעם נוספת בסוגיית כושרו הרפואי, לרבות בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין מגבלותיו הרפואיות בעת קבלתו לשירות המדינה ובין מגבלותיו הרפואיות בעת פרישתו משירות המדינה, ותיתן החלטה מפורטת ומנומקת בנושא. עוד הודיעה המדינה כי במסגרת ההחלטה תיתן ועדת העררים את דעתה לשאלה האם יש קשר סיבתי בין פרישתו של העותר מהעבודה ובין הנכות שבעטיה הוגבלה זכאותו לפנסיה בעת קבלתו לעבודה. בית משפט זה החליט כי נוכח הסכמת המדינה להחזיר את עניינו של העותר לוועדת העררים על מנת שתיתן החלטה חדשה, העתירה מיצתה את עצמה ולכן נמחקה העתירה (להלן: פסק הדין). 10. ביום 5.3.2017 ניתנה החלטתה המעודכנת של הוועדה הרפואית לעררים, היא ההחלטה נשוא העתירה דנן. הוועדה הרפואית לעררים קבעה, בין היתר, כי: (1) העותר לא היה כשיר רפואית לתפקידו התקני בשירות המדינה נכון למועד פרישתו; (2) קיים קשר סיבתי בין מגבלה רפואית אחת (מצב נפשי) בעת הכניסה לשירות המדינה לבין מגבלותיו בעת פרישתו משירות המדינה; (3) קיים קשר סיבתי חלקי בין שיעור הנכות שבעטיו הוגבלה זכאותו לפנסיה בעת קבלתו לעבודה לבין שיעור הנכות בעת פרישתו. טענות העותר 11. בעתירה הנוכחית טוען העותר כי ועדת העררים חרגה מסמכותה בכך שנמנעה מלהתייחס למכלול הליקויים של העותר, דבר שלשמו הוחזר אליה הדיון. עוד טוען העותר, כי בהתאם לפסק הדין, היה על הוועדה לקבוע מה היה מצבו הרפואי של העותר נכון למועד פרישתו (מאי 2008) בהסתמך על התיעוד שהוגש לה, ולא לערוך לו בדיקות לגבי מצבו הרפואי בשנת 2016. עוד טוען העותר כי התייחסותה של הוועדה הרפואית לעררים הייתה שטחית וחלקית וכי החלטתה אינה מנומקת. לבסוף טוען העותר כי הוועדה חרגה מסמכותה בכך שפנתה אל מעסיקו החדש, רשות המסים, ודרשה לקבל את תיקו האישי. בנסיבות אלה, כך לטענת העותר, יש לבטל את ההחלטה או להורות על החזרת הדיון לוועדה שתדון בערעור בהרכב שונה. התייחסותה הראשונית של המדינה 12. ביום 8.6.2017 הוגשה "הודעה ובקשה מטעם המדינה", במסגרתה הודיעה המשיבה כי לשיטתה יש לפנות לוועדת העררים על מנת שזו תבהיר האם די בליקויים החדשים שהתווספו או נוצרו במהלך שירותו של העותר, ובהם בלבד, כדי לקבוע כי העותר לא היה כשיר לתפקידו התקני בשירות המדינה במועד פרישתו. לשיטת המדינה, לאחר שתינתן החלטתה של הוועדה לעררים בהבהרה הנדרשת, וזו תונח בפני הממונה על תשלום הגמלאות, ניתן יהיה לקבל החלטה בעניין זכאותו של העותר לגמלה, והחלטה זו תהא נתונה לביקורת שיפוטית (בפני בית הדין לעבודה), ככל הנדרש. בנסיבות אלה, ביקשה המדינה למחוק את העתירה, תוך מתן הוראה לוועדה לעררים להבהיר את החלטתה כאמור. תשובת העותר 13. העותר הגיש תשובה, בהתאם להחלטה מיום 11.6.2017, ובה הבהיר כי הוא עומד על עתירתו. עוד טען העותר בתגובה, כי המדינה לא השיבה לטענותיו, התעלמה לחלוטין מהאמור בעתירה, לא הגיבה לעובדות, ובחרה "באיום על קיומו הכלכלי של העותר". עוד נטען, כי המשיבה התעלמה מהעובדה הבסיסית לפיה ועדת העררים שגתה באופן יסודי בכך שלא קיימה את פסק הדין בבג"ץ 3609/16. תגובת המדינה לעתירה 14. לטענת המדינה, יש להתייחס רק לשאלה האם פסק הדין שבעקבותיו התכנסה הוועדה מושא העתירה קוים על ידה במלואו. משהוחזר הדיון לוועדה על פי פסק הדין מיום 13.10.2016, היה עליה לפעול בהתאם להנחיותיו, בלא לחרוג או לסטות מהן. 15. המדינה סבורה, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראותיו של פסק הדין מיום 13.10.2016 ומילאה אחריהן. נטען, כי מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, שנותנת מענה לכלל הסוגיות שהונחו לפתחה של הוועדה במסגרת פסק הדין. כך, הוועדה נדרשה לשאלת כושרו הרפואי של העותר במועד פרישתו, וקבעה כי העותר לא היה כשיר לעבודתו התקנית בשירות המדינה במועד זה; הוועדה דנה והכריעה בשאלת הקשר הסיבתי בין מגבלותיו הרפואיות של העותר במועד קבלתו לשירות המדינה לבין מגבלותיו במועד פרישתו, לרבות בשאלה אם העותר לא היה כשיר לעבוד בעבודתו התקנית במועד פרישתו עקב הליקויים שבגינם הוגבלה זכאותו לגמלה עם קבלתו לשירות. בהקשר זה קבעה הוועדה, כי קיים קשר סיבתי חלקי בין אחת המגבלות של העותר בכניסתו לשירות לבין מגבלותיו במועד פרישתו. 16. לטענת המדינה, הוועדה מילאה אחרי הוראות פסק הדין, ואולם לנוכח מסקנתה לעניין הקשר הסיבתי, מסקנה שלא ניתן היה לצפות אותה עובר לקבלת ההחלטה, לדעת המדינה יש מקום ואף הכרח לקבל הבהרה האם די בליקויים החדשים שהתווספו או נוצרו במהלך שירותו של העותר, ובהם בלבד, כדי לקבוע כי העותר לא היה כשיר לתפקידו התקני בשירות המדינה במועד סיום עבודתו. הבהרה זו נחוצה לאור סעיף 94(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1971, הקובע כי עובד אשר זכאותו לגמלה הותנתה לגבי ליקוי או פגם מסוים (כבעניינו של העותר), לא תחול ההתניה אלא למקרה של פרישה עקב הליקוי או הפגם. המדינה ציינה, כי החלטת הוועדה, על ההבהרה הנדרשת, תונח בפני הממונה על תשלום הגמלאות, שייתן החלטתו בעניין זכאותו של העותר לגמלה. החלטה זו תהיה נתונה לביקורת שיפוטית (בפני בית הדין לעבודה) ככל הנדרש. החזרת הדיון לוועדה, החלטתה ועמדת העותר 17. בעקבות תגובת המדינה לעתירה, הוחלט כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תבהיר האם די בליקויים החדשים שהתווספו או נוצרו במהלך שירותו של העותר, כדי לקבוע כי העותר לא היה כשיר לתפקידו התקני בשירות המדינה במועד פרישתו (החלטה מיום 23.7.2017). 18. ביום 22.10.2017 הודיעה המדינה כי מספר ימים קודם לכן נמסרה מסקנת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.8.2017 לפיה: "די בליקויים החדשים שהתווספו ו/או נוצרו במהלך תקופת שירותו של מר חננייב לקביעה כי הוא לא היה כשיר לתפקידו התקני בשירות המדינה במועד פרישתו". לשיטת המדינה, השלב הבא הוא השלמת תהליך בחינת זכאותו של העותר לגמלה. הדרך להשיג על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות היא הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. 19. העותר השיב ארוכות והבהיר כי הוא עומד על עתירתו. בתמצית, לדעתו, קביעתה של הוועדה אינה נותנת מענה הולם לעתירה, שכן הוועדה כלל לא דנה בליקויים הרפואיים והנכויות בגינם והחלטתה לא זיכתה את העותר בנכות רפואית או בגמלה. דיון והכרעה 20. מלכתחילה טרונייתו של העותר הופנתה נגד העובדה שעקב החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים נשללה ממנו הזכות לגמלה בעקבות פרישתו, וזאת נוכח הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין הנכות ממנה סבל עת החל את עבודתו בשירות המדינה לבין הנכות שבגינה הסתיימה העסקתו. משנקבע, כעת, על ידי הוועדה הרפואית לעררים, כי די היה בנכויות שנוצרו אצל העותר במהלך תקופת העסקתו במדינה כדי להביא לסיום העסקתו, הרי שלכאורה נולדה זכותו לגמלה, אולם תהליך בחינת הזכאות טרם הושלם, והוא עומד לפתחו של הממונה על תשלום הגמלאות. לכשתתקבל החלטתו של זה האחרון, רשאי יהיה העותר לערער עליה (ככל שיהיה צורך בכך) בפני בית הדין לעבודה. בנסיבות אלה, העתירה דנן מיצתה את עצמה והתייתרה. אשר על כן, אנו מורים על מחיקתה של העתירה. בנסיבות העניין, ומשהעתירה הובילה להמשך ניהול ההליכים בעניינו של העותר, אין מקום להשית הוצאות על העותר. ניתן היום, ‏י' בחשון התשע"ח (‏30.10.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17027980_W09.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il