התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2796/24 לפני: כבוד השופט עמית כבוד השופט גרוסקופף כבוד השופטת רונן העותרת: התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. משטרת ישראל 4. ועדת השרים לביטחון לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד רותם בבלי דביר בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בהדלפות נטענות "של ידיעות סודיות בעניין ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה" מדיונים של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הידועה בכינויה "הקבינט המדיני-ביטחוני", ולהלן תכונה: הקבינט) במהלך מלחמת "חרבות ברזל" (להלן: ההדלפות או ההדלפות הנטענות). בקשתה העיקרית של העותרת, לנוכח הדלפות אלו, היא כי המשיבים יפעלו לפתיחת חקירה פלילית בנושא. מהעתירה ומנספחיה עולה כי ביום 7.1.2024 פנתה העותרת לראשונה לגורמים שונים, ביניהם היועצת המשפטית לממשלה, היא המשיבה 1, ומפכ"ל המשטרה, היא המשיבה 3 (להלן: המפכ"ל), בבקשה לפתוח בחקירה פלילית ביחס להדלפה מישיבת קבינט שאודותיה פורסם באמצעי התקשורת. מאז ועד מועד הגשת העתירה דנן, 2.4.2024, פנתה העותרת עוד מספר פעמים ליועצת המשפטית לממשלה ולמפכ"ל באותו עניין, כאשר בכל פנייה היא מוסיפה למסד העובדתי של טענותיה ידיעות עיתונאיות שעסקו בהדלפות נטענות נוספות (להלן: פניות העותרת). משלא נפתחה חקירה פלילית כמבוקש, ולא ניתנה לפניותיה של העותרת "תשובה מנומקת לגופם של דברים", כלשונה, היא הגישה את העתירה שלפנינו, במסגרתה היא מבקשת שלושה סעדים: אחד, קבלת תשובה מנומקת לפניותיה בנוגע לפתיחה בחקירה פלילית, בהתאם לחובתם של המשיבים 3-1 "על פי הוראות סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958" (להלן: חוק ההנמקות ו-הסעד הראשון, בהתאמה); שני, פתיחה בחקירה פלילית בעניין ההדלפות (להלן: הסעד השני); שלישי, פתיחה בהליך של "בדיקה מקדימה" בנושא, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2204 מיום 31.12.2015 (להלן: בדיקה מקדימה ו-הסעד השלישי, בהתאמה). בתגובתם המקדמית לעתירה, שהוגשה ביום 17.7.2024, מעדכנים המשיבים כי פניות העותרת מונחות על שולחנם של פרקליט המדינה, הוא המשיב 2, ושל גורמים רלוונטיים אחרים במערכת אכיפת החוק, וכי הם בוחנים את הנושא אך טרם קיבלו החלטה ביחס להליכים שיינקטו לאור ההדלפות הנטענות. המשיבים מדגישים, בהקשר זה, כי הצטברות טענותיה של העותרת, כפי שהוצגו בפניותיה, נעשתה עד כחודש לפני שהוגשה העתירה (דהיינו עד מועד פנייתה האחרונה ליועצת המשפטית לממשלה, הוא יום 5.3.2024), וכי מדובר בסוגיה רגישה הדורשת שקילת מגוון שיקולים ונקיטה במשנה זהירות. נוכח כל אלו, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף. ואכן, דין העתירה, על שלושת הסעדים המבוקשים בה, להידחות על הסף. באשר לסעד הראשון, הרי שכפי שנפסק בבית משפט זה בעבר, הוראת סעיף 2(א) לחוק ההנמקות אינה חלה על "שימוש בסמכות" שעניינה פתיחה בחקירה פלילית (ראו: בג"ץ 6060/22 פלטיאל נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 10 (20.9.2022) (להלן: עניין פלטיאל); בג"ץ 631/23 התנועה לטוהר המידות נ' היועצת המשפטית לממשלה (26.6.2023) (להלן: עניין התנועה לטוהר המידות)). זאת, שכן הפעלת סמכות זו באה בגדרי החריג הקבוע בסעיף 2(ב) לחוק ההנמקות, בהיותה עניין ש"טעון חקירה על פי דין" (להלן: החריג). העותרת מודעת לקושי זה, וכמענה לו היא מציינת שפניותיה, כמו עתירתה, כוונו אף להליך של בדיקה מקדימה – אשר לשיטתה לא נכנס בגדרי החריג האמור. אין בידינו לקבל טענה זו. אף אם נכונה פרשנות העותרת שלפיה פניה בעניין בדיקה מקדימה אינה נכללת בגדרי החריג (ואיננו מביעים עמדה בסוגיה זו), ליבת פניות העותרת בענייננו מופנה לדרישה לפתיחה בחקירה פלילית, ורק בשוליהן מופיעה בקשה חלופית לפתיחה בבדיקה מקדימה. עסקינן איפוא בפניה שנושאה הראשוני הוא עניין המחייב חקירה על פי דין, ואשר מטבע הדברים לא ניתן להשיב עליה לגופה, לא ביחס לדרישה המרכזית ואף לא ביחס לחלופותיה, בטרם הושלמה כדבעי ביצוע הבחינה בדבר הפעלת סמכויות החקירה. ממילא, דרישת זמן התגובה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק ההנמקות לא חלה על פניה שכזו, ולפיכך טענות העותרת ביחס לסעד הראשון אינן יכולות לעמוד. גורלן של טענות העותרת המכוונות לביסוס הסעדים השני והשלישי דומה. את חלק זה של העתירה ניתן לחלק, בעיקרם של דברים, לשני ראשים – אחד מניח שהחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית (או בבדיקה מקדימה) בגין ההדלפות התקבלה זה מכבר על ידי הגורמים המוסמכים, ובהתאם לכך תוקף החלטה זו (להלן: תקיפת ההחלטה גופא); שני מניח שהחלטה בעניין טרם התקבלה, כאשר נטען שמחדל זה אינו סביר נוכח הזמן שחלף (להלן: טענת חלוף הזמן). מהטעמים שיפורטו כעת, דינם של שני ראשי עתירה אלו להידחות. כזכור, במסגרת התגובה המקדמית עדכנו המשיבים כי "הנושא שבמוקד פניותיה של העותרת... עדיין נמצא בימים אלה בבחינה לצורך קבלת החלטה". החלטה, ממילא, טרם התקבלה, ובנסיבות אלו אין אלא לדחות את ראש העתירה שעניינו תקיפת ההחלטה גופא, בהיותו מוקדם (ראו: עניין פלטיאל, בפסקה 8; עניין התנועה לטוהר המידות, בפסקה 5; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי דיוני כרך ד' 354-352 (2017)). ניסיונה של העותרת להישען בהקשר זה על הוראת סעיף 6(ב) לחוק ההנמקות, לפיו יש לראות מחדל ממתן מענה כדין כהחלטה בדבר סירוב להפעיל את הסמכות הנדונה, אינו יכול להועיל לה, זאת נוכח קביעתנו בפסקה 4 שלעיל ביחס לאי-תחולתן של הוראות חוק ההנמקות הרלוונטיות בנסיבות המקרה. בהמשך לכך, יש לדחות גם את הטענה שעניינה חלוף הזמן. מטבע הדברים, בחינה שסופה בהחלטה מינהלית, כמו זו מושא העתירה דנן, צריכה להיערך – ולהסתיים – בתוך פרקי זמן סבירים (ראו מני רבים: בג"ץ 5931/04 מזורסקי נ' משרד החינוך, פ"ד נט(3) 769, 783-782 (2004); בג"ץ 5435/14 עמותת כפר דהמש נ' ממשלת ישראל, פסקה 15 (28.4.2021); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א' 407 (2010)). במקרה דנן, על מכלול נסיבותיו, ובהן רגישותו המיוחדת של הנושא, לא מצאנו כי מתקיימת לעת הזו חריגה מפרקי זמן אלו באופן אשר מצדיק את התערבותנו (ראו בג"ץ 7323/08 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (28.8.2008); בג"ץ 827/17 זידאן נ' שר הפנים, פסקאות 17-16 (18.12.2018) (להלן: עניין זידאן)). המשיבים מצהירים בתגובתם המקדמית כי הם עורכים את הבירורים הנדרשים בימים אלה וכי בכוונתם לקבל את ההחלטה "בהקדם" (פסקה 12 לתגובה המקדמית). חזקה על פרקליט המדינה ורשויות התביעה כי כך אכן יהיה, ומכל מקום איננו מוצאים הצדקה בנסיבות העניין לעקוב אחרי התנהלותם בהקשר זה "עם שעון עצר ביד" (ראו דברי השופט י' זמיר בבג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 853 (1994); וראו גם עניין זידאן, בפסקה 16). סוף דבר: העתירה נדחית, תוך שטענות העותרת שמורות לה לעתיד לבוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' אב תשפ"ד (12 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת 2 מתוך 4