נאווה דרורי נ. מיקי מאיר השקעות ומסחר נדל"ן בע"מ

החלטה בתיק ע"א 2792/18 בבית המשפט העליון ע"א 2792/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: נאווה דרורי נ ג ד המשיבה: מיקי מאיר השקעות ומסחר נדל"ן בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו מיום 26.3.2018 בת"ט 54903-11-14 אשר ניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיא ס' רסלר-זכאי בשם המערערת: עו"ד דני רונן פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא ס' רסלר-זכאי) מיום 26.3.2018 בת"ט 54903-11-14 שלא לפסול את עצמה מלדון בעניינם של הצדדים. 1. המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בקשה לביצוע שיק בסך 300,000 ש"ח שנמשך מחשבונה של המערערת. ביום 18.11.2014 הורתה רשמת ההוצאה לפועל על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב, בעקבות התנגדותה של המערערת לביצוע השטר. ביום 14.1.2015 קיבל בית משפט השלום (סגנית הנשיא דאז נ' גרוסמן) את בקשת המערערת להתגונן בקובעו, בכל הנוגע לגרסתה של המערערת כי "חככתי בדעתי האם די בכך כדי להפריך עד תום את הגנת המבקשת עד כדי קביעה, כי מדובר ב"הגנת בדים". אני סבורה, כי למרות כל האמור עדיין המבקשת הצליחה לעורר ספק בדבר התמורה לשטר והיקפה, באופן המצדיק שמיעת ראיות". הדיון בהתנגדות המשיך להתנהל, וביום 21.3.2017 התקיים דיון בפני סגנית הנשיא ס' רסלר-זכאי, אשר בתחילתו הביעה את עמדתה לפיה לו היא היתה דנה בבקשת הרשות להתגונן, לא היתה נותנת רשות כאמור. בעקבות כך, ביקשה המערערת את פסילת המותב, ובקשה זו נדחתה תוך שנקבע כי "המדובר בהבעת עמדה שהיא סבירה, בית המשפט רשאי להביע עמדתו בעניין זה נכתבו החלטות רבות במסגרת בקשות פסילה ועמדה זו אף זכתה לגיבוי במסגרת החלטות של בית המשפט העליון". בהמשך, ביום 11.6.2017 דחה בית משפט השלום את בקשת המערערת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. ביום 18.3.2018 הגיש בא-כוח המערערת בקשה לדחיית דיון קדם המשפט אשר היה קבוע למחרת, 19.3.2018. זאת, על רקע מחלה קשה בה לקה והצורך הדחוף שלו לעבור טיפול רפואי. המשיבה התנגדה לבקשה על רקע עיכובים חוזרים ונשנים בקידום ההליך. ביום 19.3.2018 קיים בית משפט השלום את הדיון בהעדרו של בא-כוח המערערת. יצוין, כי בשלב מסויים התייצבה לדיון המערערת עצמה, אשר הודיעה כי בא-כוחה נמצא בבית חולים, וכי אינה מוכנה לקיים את הדיון בלעדיו. בית המשפט קבע כי בהתחשב בעובדה שההליך נפתח עוד בשנת 2014 ובהתארכות ההליך על רקע מחלתו של בא-כוח המערערת, הוא קובע את התיק לדיון הוכחות, תוך שהוא נותן בידי המערערת ארכה להגשת תצהיר העדות הרשות מטעמה עד יום 1.9.2018. כן ציין בית המשפט קמא, כי ככל שבשל מצבו הבריאותי אין בידי בא-כוח המערערת להמשיך לייצגה, יפעל להעברת התיק לטיפולו של עורך דין אחר. בהמשך הדיון, קיבל בית המשפט את בקשת בא-כוח המשיבה והורה לבא-כוח המערערת להמציא אסמכתא רפואית בדבר אשפוזו ובדבר אי-כשירותו בתקופה הקרובה. לבסוף, קיבל בית משפט השלום את בקשת המשיבה לזימון עד, והורה על זימונו לדיון ההוכחות שנקבע. 2. ביום 26.3.2018 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. המערערת טענה כי בדיון קדם המשפט מיום 21.3.2017 הביע בית משפט השלום עמדה נחרצת נגד המערערת, אשר מצדיקה את פסילתו. עוד נטען כי מן ההחלטה מיום 11.6.2017 בעניין בקשת המערערת לחייב את המשיבה בהפקדת ערבות ניתן היה להבין כי בית המשפט גיבש דעתו לפיה סיכויי ההליך קלושים במיוחד, וזאת טרם הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק, באופן אשר אינו מאפשר למערערת לנהל את עניינה מול מותב ניטראלי. לבסוף נטען כי עצם החלטת בית המשפט לקיים את דיון קדם המשפט ביום 19.3.2018 במעמד צד אחד, תוך שהתאפשר לבא-כוח המשיבה להשתלח אישית ולהעלות תהיות בנוגע ליושרו של בא-כוח המערערת מבלי שבית המשפט מוצא לנכון למנוע זאת, ותוך קיום דיון לגופם של דברים וקבלת החלטות במעמד צד אחד, מעידה אף היא על גישתו הפסולה של בית המשפט. בו ביום ניתנה החלטת בית משפט השלום, אשר דחתה את הבקשה, כדלקמן: "הבקשה נדחית. מפנה להחלטה מפרוטוקול הדיון מיום 21 מרץ 2017. אין בהבעת דיעה לשלב הבר"ל ע"י ביהמ"ש באשר לסיכויי הליך, כדי להוות עילה לפסלות. זאת ועוד, מפנה להחלטתי המפורטת מפרוטוקול הדיון מיום 19 מרץ 2018, המתייחסת להתנהלות הצדדים בתיק זה, תוך התחשבות קולגיאלית מצד ב"כ התובעת והתחשבות ביהמ"ש בכל הבקשות שהוגשו ע"י ב"כ הנתבעת וקבלתן, אף ללא תגובת ב"כ התובעת בנסיבות המפורטות בהן. מדובר בהליך משנת 2014, אשר בהתאם לבקשת ב"כ הנתבעת, ומבלי שהוגש כל תיעוד רפואי במועד, נדחה לשמיעה [לחודש] אוקטובר 2018, חרף טענות ב"כ התובעת. מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית מבלי שהיא מועברת לתגובה. אין צו להוצאות." 3. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזר בא-כוח המערערת על הטיעונים שהועלו בבקשת הפסילה. 4. דין הערעור להידחות. כידוע, המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 9854/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (16.1.2018)). עיון בערעור ובנספחים לו מעלה כי לא עלה בידי המערערת להצביע על חשש כאמור בנסיבות העניין. המערערת מבקשת ללמוד על אודות משוא פנים כאמור מפרשנותה את דברי בית המשפט במסגרת הדיון מיום 21.3.2017 ובמסגרת ההחלטה מיום 11.6.2017. ואולם, מדובר בדברים אשר מאז שנאמרו ועד שהוגשה בקשת הפסילה חלפו חודשים ארוכים וזאת בניגוד לכלל לפיו טענת פסלות יש להעלות במועד שבו התגבשה עילת הפסלות (ע"א 810/18 בלולו נ' מדינת ישראל – היחידה הארצית לשומה, פסקה 4 (1.3.2018)). זאת ועוד, בכל הנוגע לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 21.3.2017, המבקשת אכן עתרה לפסילת המותב ובקשה זו נדחתה בו ביום, אך המערערת לא מצאה לנכון לערער עליה. אף מטעם זה יש להורות על דחיית הערעור ככל שהוא נסמך על דברי בית-המשפט בדיון מיום 21.3.2017. אשר לדיון שהתקיים ביום 19.3.2018 ולהחלטות שהתקבלו במהלכו אציין כי עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי בנסיבות העניין אין בהתנהלות בית המשפט כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת. במסגרת החלטות בית המשפט הוסבר הרקע להחלטה ולא נראה כי עולה מהן שדעתו של בית המשפט "נעולה" בעניינה של המערערת. טענות המערערת בהקשר זה נוגעות במידה רבה להחלטות דיוניות שקיבל בית המשפט במסגרת ההליך, והדרך להשיג על החלטות אלה היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 1358/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (28.3.2018)). אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ח (‏19.7.2018). ה נ ש י א ה _________________________ 18027920_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il