פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 2792/05

צובחי עבדאלקאשר מנאע נ. מנהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לתיקון המרצת פתיחה להוספת סעדים בגין הפקעת מקרקעין.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 25/07/2005 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 2792/05 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הפקעת מקרקעין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לתיקון המרצת פתיחה להוספת סעדים בגין הפקעת מקרקעין.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 2792/05

צובחי עבדאלקאשר מנאע נ. מנהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לתיקון המרצת פתיחה להוספת סעדים בגין הפקעת מקרקעין.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

המבקשים הגישו תביעה לקבלת פיצויים בגין הפקעת קרקע. במהלך ההליך, ביקשו המבקשים לתקן את תביעתם ולהוסיף סעדים נוספים (פיצוי לפי סעיף 13 לפקודה ופיצוי בגין אובדן פעילות עסקית), לאחר שבית המשפט המחוזי הורה לשמאי להרחיב את חוות דעתו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתיקון התביעה. בערעור לבית המשפט העליון, נקבע כי יש לאפשר את התיקון בנוגע לפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה, שכן החלטת בית המשפט המחוזי להרחיב את חוות הדעת יצרה הכרה עקרונית באפשרות זו. עם זאת, נדחתה הבקשה להוסיף סעד בגין אובדן פעילות עסקית, מאחר שאין לו יסוד בחוק.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים א' גרוניס
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • צובחי עבדאלקאשר מנאע
  • מוחמד צובחי מנאע
  • מאהל עבדאלקאדר מנאע
  • ווהיבה אבו רומחין

נתבעים

  • מנהל מקרקעי ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת בית המשפט המחוזי להורות לשמאי להשלים חוות דעת הרחיבה את גדר המחלוקת.
  • תיקון המרצת הפתיחה הוא פועל יוצא מהחלטת בית המשפט להרחיב את חוות הדעת.
טיעוני ההגנה
  • התנהלות המבקשים נגועה בשיהוי רב.
  • תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה רלוונטית שכן לא מדובר בעובדות חדשות שהתגלו בחוות דעת.
  • הדיון בשאלת מהות וסוג הפיצוי הפך לחלוט.
מחלוקות עובדתיות
  • האם יש מקום להתיר תיקון המרצת פתיחה להוספת סעדים של פיצוי לפי סעיף 13 לפקודה ופיצוי בגין אובדן פעילות עסקית.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.7.04 להורות לשמאי להרחיב את חוות דעתו.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בש"א 2011/05
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה

תגיות נושא

  • הפקעת מקרקעין
  • סדר דין אזרחי
  • תיקון כתבי טענות
  • פיצויים

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • המבקשים רשאים לתקן את המרצת הפתיחה תוך 10 ימים

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק רע"א 2792/05 בבית המשפט העליון רע"א 2792/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים: 1. צובחי עבדאלקאשר מנאע 2. מוחמד צובחי מנאע 3. מאהל עבדאלקאדר מנאע 4. ווהיבה אבו רומחין נ ג ד המשיב: מנהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.3.05 בבש"א 2011/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו בשם המבקשים: עו"ד ח' בסטוני בשם המשיב: עו"ד ת' אפורי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו), בה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון המרצת הפתיחה שהגישו נגד המשיב. 2. אלו הן העובדות הצריכות לענייננו: המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לפי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - הפקודה), לקביעת גובה הפיצוי לו הם זכאים בגין הפקעת מקרקעין שהיו בבעלותם על ידי המשיב. תובענתם של המבקשים התבססה על סעיף 12 לפקודה, הגם שהם לא הזכירו בה סעיף זה במפורש, המזכה את בעל הקרקע המופקעת בפיצוי על פי בסיס מסוים. ביום 11.2.01 התווה בית משפט קמא בהחלטה שיצאה מלפניו את הדרך בה יש לשום את שווי הקרקע בהתאם לסעיף 12 הנ"ל, לנוכח מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניין זה. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון על אותה החלטה נדחתה. לאחר שמומחה שמונה בידי בית המשפט המחוזי שם את שווי החלקות לפי ההנחיות שניתנו בהחלטה הנזכרת, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים והורה לשמאי, ביום 11.7.04, להרחיב את היקף חוות דעתו. בית המשפט הורה לשמאי לחוות דעתו באשר לשומה לפי סעיף 13 לפקודה, המשקף פיצוי בגין אובדן דמי החכירה עבור הקרקע. כן נדרש הוא להעריך את הפיצויים המגיעים למבקשים בגין הפעילות העסקית שנמנעה מהם עקב מעשה ההפקעה, ולפי שווי הבנייה למגורים בקרקע חקלאית בהתאם לתוכנית המתאר החלה במקום. מספר ימים לפני שהוגשה לבית המשפט חוות הדעת המשלימה, עתרו המבקשים לתיקון המרצת הפתיחה על דרך הוספת סעד חלופי של פיצויים לפי סעיף 13 לפקודה וכן סעד של פיצויים בגין אובדן פעילות עסקית. בקשתם זו נדחתה, בנימוק שהדיון בשאלת מהות וסוג הפיצוי שישתלם להם ואופן חישובו הסתיים, וההחלטה בעניין זה הפכה חלוטה. מכאן בקשה זו. 3. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. לשאלה שהועמדה יש פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, כפי שציין המשיב, התנהלותם של המבקשים נגועה בשיהוי. אין בפיהם הסבר מדוע לא כללו מלכתחילה את הסעדים הנוספים שנתבקשו בהמרצת הפתיחה, ומדוע נמנעו מהגשת בקשת התיקון במשך זמן כה רב לאחר תחילת ההליכים, על אף שעוד בשלב מוקדם הביעו הם את רצונם כי הדיון יתייחס גם לסוגיות הנזכרות. זאת ועוד, יש מידה של צדק בעמדת המשיב לפיה תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עליה מסתמכים המבקשים, אינה רלוונטית לענייננו. תקנה זו מתירה לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות הגשת חוות דעת מומחה בלא צורך בקבלת רשות מבית המשפט. התקנה נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת, וספק אם יש לה תחולה במקרה כגון דא, בו העניין שלגביו מתבקש התיקון נכלל בחוות הדעת לבקשת בעל הדין עצמו. מאידך גיסא, מקבל אני את טענת המבקשים, כי החלטת בית משפט קמא להורות לשמאי להשלים את חוות דעתו היא שהרחיבה את גדר המחלוקת, וכי תיקון המרצת הפתיחה הוא אך פועל יוצא שלה. הגם שבית המשפט סייג את החלטתו באומרו כי אין בה כדי להביע דעה על זכאות המבקשים לפיצוי בהתאם למסלול החלופי, נראה כי תוצאתה, הלכה למעשה, היא הכרה עקרונית באפשרות זו. פרשנות אחרת תותיר את ההחלטה האמורה חסרת משמעות ומיותרת, שכן חיוב המומחה ליתן חוות דעת בנושא העשוי להתברר כלא רלוונטי היה מביא לבזבוז של זמן ומשאבים. מאחר שהמשיב סבור כי הסעד היחיד העומד על הפרק הוא פיצוי לפי סעיף 12 לפקודה, היה עליו להשיג על ההחלטה הקודמת בפני בית המשפט העליון. משלא עשה כן, הרי ששאלת הפיצויים לפי סעיף 13 הפכה לחלק ממסגרת הדיון. על אף השיקולים הנוגדים שציינתי לעיל, דומה כי נקודה זו מטה את הכף לטובת המבקשים. שונים פני הדברים באשר לאפשרות הנוספת, היינו להעריך את הפיצויים על פי הפעילות העסקית. לקביעת הפיצויים על בסיס זה אין כל יסוד בפקודה ולפיכך אין כל טעם להתיר תיקונה של הבקשה לעניין זה. יובהר, כי טענותיו של המשיב בדבר סוג הפיצוי לו זכאים המבקשים שמורות לו אף לאחר התרת התיקון. 4. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו. המבקשים רשאים לתקן את המרצת הפתיחה שהגישו תוך 10 ימים מהמצאת פסק דין זה (ימי הפגרה יובאו במניין) ולהוסיף לה את אפשרות הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה. הואיל והערעור מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח בתמוז תשס"ה (25.7.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05027920_S09.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/