פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 2791/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 11.4.2022 בתלה"מ 5513-02-22 שניתנה על ידי השופט י' שקד בשם המערער: עו"ד אילן גבע פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) מיום 11.4.2022 בתלה"מ 5513-02-22 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער והמשיבה קיימו בעבר מערכת יחסים שממנה נולד להם בן משותף (להלן: הקטין). מערכת היחסים בין הצדדים הסתיימה והם החלו לנהל הליכים משפטיים רבים, לרבות בעניינו של הקטין. הליכים אלה נדונו בעבר בפני המותב, וכעת תלוי ועומד לפניו ההליך נושא הערעור דנן, שעניינו משמורת הקטין וזמני השהות שלו עם הצדדים. ביום 29.12.2014 התקיים קדם משפט באחד ההליכים הקודמים בין הצדדים (תמ"ש 61979-09-14), שעניינו תביעת לשון הרע שהגיש המערער נגד המשיבה (להלן: תביעת הלשון הרע). במהלך הדיון התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול, ולאחר מכן ביקש בא-כוחו דאז של המערער כי ההליך ייקבע להוכחות, ומועד לדיון הוכחות נקבע ליום 16.3.2015. באותו המועד התקיים דיון ההוכחות בתביעת הלשון הרע, ובסיומו התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול אשר לאחריו נתן המותב החלטה בה הורה למערער להודיע אם הוא עומד על תביעתו. ביום 20.4.2015 הודיע המערער כי הוא אינו עומד על תביעת הלשון הרע וכי הוא מותיר את סוגיית ההוצאות לשיקול דעתו של המותב. למחרת, ביום 21.4.2015, דחה המותב את תביעת הלשון הרע וחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ש"ח. ביום 28.10.2015 הגיש המערער תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב), וטען כי בקדם המשפט בתביעת הלשון הרע, שהתקיים ביום 29.12.2014, ביקש המותב כי רק באי-כוח הצדדים יישארו באולם, ובמעמד זה הודיע כי אם לא יגיעו לפשרה יורה על ביטול זמני השהות של המערער עם הקטין. עוד טען המערער בתלונתו כי בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 16.3.2015 איים עליו המותב כי אם לא ימשוך את תביעתו, המותב "ייקח לי את [הקטין]" ו"ידאג שאני לא אראה את [הקטין]". נטען כי רק בעקבות החשש מפני איומיו של המותב הסכים למשוך את תביעתו. בתלונתו הוסיף המערער גם כי בדיונים קודמים גילה המותב דעה קדומה כלפיו לאחר שהובא לידיעת המותב כי המערער חבר בקבוצת אבות. נטען כי המותב התייחס לקבוצה ולמערער כ"קיצוניים" והעיר הערות בעניין. ביום 27.3.2016 מצא הנציב כי התלונה מוצדקת. בהחלטה נכתב כי "[המותב] אכן הפגין יחס שלילי כלפי [המערער], כאשר בין היתר התייחס בביקורתיות לחברותו בקבוצת אבות ולעצם הגשת התביעה [...] אני קובע אפוא כי [המותב] הפעיל על [המתלונן] לחץ בלתי ראוי להתפשר, כאשר איים לצמצם את זמני השהות עם בנו אם לא יסכים למחוק את התביעה" (להלן: החלטת הנציב). ביום 11.1.2018 הגיש המערער תביעה להפחתת גובה המזונות שבהם חויב במסגרת אחד ההליכים הקודמים בין הצדדים, בטענה לשינוי נסיבות מהותי (תלה"מ 25088-01-18; להלן: התביעה להפחתת המזונות). ביום 19.12.2018 קיבל המותב את התביעה באופן חלקי, ונקבע כי גובה המזונות שישלם המערער יעמוד על 700 ש"ח בחודש, במקום 2,300 ש"ח בחודש. ביום 2.2.2022 הגיש המערער את התביעה נושא הערעור דנן, שעניינה, כאמור, משמורת הקטין וזמני השהות שלו עם הצדדים. למחרת, ביום 3.2.2022, נתן המותב החלטה בה קבע, בין היתר, דיון ליום 30.5.2022. ביום 29.3.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשה טען המערער כי במהלך ניהול תביעת הלשון הרע איים עליו המותב כאמור לעיל, ובהקשר זה הפנה המערער להחלטת הנציב שמצא את תלונתו מוצדקת. לטענת המערער תלונתו לנציב והחלטת הנציב בעניינו פורסמו באתר אינטרנט עם תמונת המותב (להלן: הכתבה), אך זאת, כך נטען, ללא ידיעת המערער ושלא על דעתו. המערער טען כי במסגרת התביעה להפחתת המזונות צירפה המשיבה את הכתבה לכתבי טענותיה, וחרף בקשות מצדו להוצאת הפרסום מכתבי הטענות "[המותב] לא ניאות [...] והפרסום נשאר כחלק מכתב [ההגנה], עד לאחר שה[מערער] נחקר בעניין הכתבה והתברר כי [המערער] לא היה קשור לכתבה". המערער טען כי בעקבות התלונה לנציב הוא חשש שהמותב "יתנכל לו ולא יעשה עמו צדק" וכי ביקש מבא-כוחו להגיש בקשה לפסילת המותב כבר אז, אך לטענתו בא-כוחו "שכנעו שלא לעשות כן". לפי המערער, פסק הדין בתביעה להפחתת המזונות הראה כי "חששו התממש" מאחר שלטענתו פסק הדין היה "מגמתי ומוטה לטובת המשיבה", ובהקשר זה הפנה המערער לקביעות שונות של המותב במסגרת פסק הדין וטען כי מדובר בקביעות שגויות. המערער טען כי לא הגיש ערעור על פסק הדין בתביעה להפחתת המזונות בשל חסרון כיס באותה תקופה, וביקש כי נוכח "משקעי העבר" ולמען מראית פני הצדק – יימנע המותב מלדון בהליך דנן. המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, וביום 11.4.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי התביעה להפחתת המזונות הוגשה לאחר החלטת הנציב, והתקבלה ברובה והמזונות שבהם חויב המערער הופחתו מסך של 2,300 ש"ח בחודש לסך של 700 ש"ח בחודש. משכך קשה לקבל כי פסק הדין היה מוטה נגד המערער. כמו כן המותב ציין כי "הדעת נותנת" שלו הייתה למערער עילת פסלות טובה, היה מעלה אותה כבר בתביעה להפחתת המזונות ולא ממתין להליך דנן. בהקשר זה הוסיף המותב כי טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה ולא לשמור אותה לשעת כושר הנוחה לבעל הדין, ובענייננו – המערער העלה את הטענה למעלה מחמש שנים לאחר החלטת הנציב, ובינתיים התנהלו הליכים בפניו "באין מפריע ובאין מלין". לבסוף קבע המותב כי לטענות בדבר "משקעי עבר" אין שחר וכי עיון בפסק הדין בתביעה להפחתת המזונות "מוכיח זאת טוב מאלף עדים". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף, בין היתר, כי "האדם הסביר" עלול לנטור טינה למי שהתלונן עליו ותלונתו נמצאה מוצדקת, ומשכך כי טעה המותב בקבעו שלטענות בדבר "משקעי עבר" אין שחר. עוד טוען המערער כי בתביעה להפחתת המזונות נמנע המותב מלפסוק לטובתו את "מלוא ההפחתה הנדרשת, ותחת זאת קבע מזונות גבוהים יותר ממה שהיה קובע אילולא היה מדובר במערער". בהקשר זה מפנה המערער למספר פסקי דין של המותב מהם עולה, לטענתו, כי במקרים אחרים פסק המותב מזונות בשיעור נמוך יותר. כמו כן המערער טוען כי נפלו שגיאות שונות בפסק הדין להפחתת המזונות, וכי בפועל המותב פסק שהמערער ישלם 1,350 ש"ח בחודש ולא 700 ש"ח בחודש. המערער סבור כי נתונים אלה מראים שהמותב מוטה נגדו בשל החלטת הנציב. לבסוף טוען המערער כי טענת הפסלות לא "נשמרה לשעת כושר", וכי היא לא הוגשה בתביעה להפחתת המזונות בשל לחציו של בא-כוחו ולאחר מתן פסק הדין באותו הליך, כבר לא היה טעם בהגשת בקשת פסלות. לטענת המערער משעה שעסקינן בהליך חדש – מדובר בהזדמנות הראשונה להעלאת הטענה. נוכח האמור, טוען המערער כי יש לפסול את המותב למצער מחמת מראית פני הצדק. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער מתמקדות בהחלטת הנציב ובתוכן פסק הדין בתביעה להפחתת המזונות המראה, לטענתו, כי המותב מוטה נגדו. סעיף 24 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 קובע מפורשות כי החלטותיו וממצאיו של הנציב "אין בהם כדי להעניק למתלונן או לאדם אחר זכות או סעד, בבית משפט או בבית דין, שלא היו להם לפני כן" (סעיף 24(א)(1)) וכי "דין וחשבון, החלטה וכל מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי" (סעיף 24(ב)). משכך, אין בהחלטת הנציב כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות כלפי המותב ואין מקום לבחירתו של המערער להגיש את החלטת הנציב כראיה שעליה יש להסתמך בהליך דנן. לכך יש להוסיף כי האירועים שהתרחשו בדיונים בתביעת הלשון הרע התרחשו בשנים 2015-2014, ומאז פתח המערער בהליך חדש – התביעה להפחתת המזונות – שבו דן המותב, בלא שהמערער העלה בו ולו ברמז טענת פסלות. כבר נפסק כי בעל דין הנמנע מהעלאת טענת פסלות לאלתר צריך לקחת בחשבון שמדובר בטעם המצדיק את דחיית הטענה אם יבחר להעלותה בהמשך (ראו: ע"א 5786/21 סיסמופ טכנולוגיות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, פסקה 10 (8.11.2021)). הסבריו של המערער שלפיהם בא-כוחו הוא שייעץ לו לא להעלות את טענת הפסלות, אין בהם כדי להצדיק הידרשות לטענה שהועלתה בשיהוי קיצוני כזה. טענותיו של המערער נגד תוכן פסק הדין בתביעה להפחתת המזונות אף הן אינן מקימות עילת פסלות. מדובר בטענות "ערעוריות" מובהקות, שמועלות שנים לאחר מתן פסק הדין שעליו לא הגיש המערער ערעור. אף אם המערער לא הגיש ערעור על פסק הדין בשל חסרון כיס, כטענתו, ברי כי הליכי פסלות שופט המוגשים בהליך אחר אינם המסגרת המתאימה להידרש לטענות "ערעוריות" נגד תוכנו של פסק דין שניתן לפני שנים ושעליו לא הוגש ערעור (ראו והשוו: ע"א 12/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 6-5 (18.1.2022)). מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באייר התשפ"ב (‏24.5.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22027910_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1