אביתר יצחק נ. המרכז לגביית קנסות

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 279/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט א' שטיין העותר: יצחק אביתר נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אמיר סלע בשם המשיב: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בשנת 2014 הורשע העותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשורת עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ולפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ונגזרו עליו 54 חודשי מאסר בפועל; קנס בסך 700,000 ש"ח אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2015, או 28 חודשי מאסר תמורתו (להלן: הקנס); ומאסרים על תנאי (יוער כי במסגרת ערעור בבית משפט זה הופחת עונש המאסר בפועל שהושת על העותר ל-50 חודשי מאסר, ראו ע"פ 7029/14 אביתר נ' מדינת ישראל (8.6.2015) (להלן: ע"פ 7029/14)). במהלך השנים ניהל העותר הליכים שונים בעניין פריסת תשלומי החוב, מועדי התשלום, והפחתת ריבית הפיגורים שצבר הקנס, הן בבתי המשפט, הן במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הוא המשיב בעתירה זו (להלן: המרכז לגביית קנסות או המשיב; ראו גם בג"ץ 7754/15 אביתר נ' המרכז לגביית קנסות (20.4.2016); ע"פ 7029/14). ביום 24.5.2020, ולאחר שהעותר לא הפקיד תשלומים מאז שנת 2016, שלח המשיב לעותר הודעה בטרם הוצאת פקודת מאסר חלף קנס. בהודעה צוין כי חובו של העותר, שמורכב מגובה הקנס, תוספת ריבית פיגורים, והוצאות גביה, עומד על סך של 1,020,119 ש"ח, וכי על מנת למנוע הוצאת פקודת מאסר על העותר להסדיר את חובו תוך 20 ימים. התראה זו חזרה למשיב ביום 5.8.2020, ובדו"ח פעולת איתור חקירה ומסירה עלה שהעותר לא אותר וההודעה לא נמסרה לו. יחד עם זאת, כעולה מתגובת המשיב בהליך דנן נראה כי בא כוחו של העותר פעל לבירור העניין ולהסדרת חובו של העותר במהלך חודש יולי 2020. ביום 26.7.2020 הגיש העותר בקשה להסדר תשלום, וזו תוקנה, בהתאם לדרישת המשיב, ביום 2.8.2020. ביום 22.10.2020 דחה המשיב את הבקשה, תוך שעמד על כך שלא הוכחו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, וכן שלא נמצאו נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו. ביום 10.11.2020, שלח המשיב לעותר הודעה נוספת בטרם הוצאת פקודת מאסר חלף קנס. הודעה זו נמסרה לעותר ביום 16.11.2020. ביום 30.11.2020 פנה העותר למשיב בבקשה במסגרתה ביקש להפחית את ימי המאסר חלף קנס שמנויים בהודעה, בחלק היחסי של הסכומים ששילם, אף אם אלה נזקפו על חשבון הריבית; לאפשר לעותר להעתיק מסמכים בעניינו; לערוך לו חקירת יכולת פרונטלית; להימנע מהפעלת פקודת מאסר חלף קנס במקביל להטלת עיקול (ובעניין זה, ככל הנראה, מכוון העותר להערת שעבוד לפי סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה) שנרשמה על נכס שרשום על שמו (להלן בהתאמה: הערת השעבוד והנכס)); ולעכב את הוצאת פקודת המאסר. במסמך שנושא את התאריך 30.11.2020 מאת ממונה ייעוץ משפטי במרכז לגביית קנסות, נדחתה בקשת העותר (להלן: החלטת היועץ המשפטי למשיב). צוין כי מאחר שהעותר לא שילם את הקנס במועדים שנקבעו בפסק הדין, הוא צבר ריבית פיגורים, ובהתאם להוראות הדין סכומים המשולמים לאחר המועד הקובע לתשלום נזקפים תחילה על חשבון תוספת הפיגור (סעיפים 68-67 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); כי אין מקום לזמן את העותר לחקירה פרונטלית בשלב זה; וכי הערת השעבוד שהוטלה על הנכס תעמוד בעינה עד לתשלום מלוא החוב. למחרת הגיש העותר בקשה נוספת בנושא, שכותרתה "השלמת טיעון בהמשך לשיח פר[ו]ד[ו]קטיבי לשם פתרון המחלוקת", ובה הוצע מתווה תשלומים מטעם העותר. ביום 16.12.2020, התקבלה החלטה בעניינו של העותר על ידי מנהל המרכז לגביית קנסות (כעולה מלשון ההחלטה, היא ניתנה במענה ל"בקשה לעיון חוזר בהחלטה שנ[י]תנה ב-22 לאוקטובר 2020", ייתכן שמדובר בבקשה שהוכתרה על ידי העותר כ"השלמת טיעון" ואשר תוארה לעיל; להלן: החלטת מנהל המרכז). בהחלטה ציין המשיב כי הוחלט לפטור את העותר מתשלום סך 456,000 ש"ח מתוך ריבית הפיגורים שנוספה לקנס במרוצת השנים ולקבוע לעותר הסדר תשלומים, כך שישלם 150,000 ש"ח עד ליום 16.1.2021, ואת יתרת החוב ב-18 תשלומים שווים. ביום 1.1.2021 שילם העותר סך 15,000 ש"ח עבור החוב, ולפי רישומי המשיב, נכון ליום 14.1.2021 העותר שילם סך 395,000 ש"ח ויתרת חובו עומדת על 584,217 ש"ח. מכאן העתירה שלפנינו, אשר מכוונת נגד החלטת היועץ המשפטי למשיב ונגד החלטת מנהל המרכז. בעתירה חוזר העותר, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בבקשותיו למשיב, וטוען כי לכל הפחות בכל הנוגע להפעלת מאסר חלף הקנס, יש לזקוף את הסכומים ששילם על חשבון הקנס ולא על חשבון הריבית. תוצאה זו, לשיטתו הולמת את החקיקה והפסיקה בנושא (כן מבקש העותר לערוך היקש בהקשר זה מסוגיה שעודנה תלויה ועומדת לפני הרכב מורחב של בית משפט זה ברע"פ 7621/15 מוסרי נ' מדינת ישראל). עוד טוען העותר כי על המשיב לערוך לו חקירת יכולת לשם קבלת החלטות לגבי תשלום חובו; כי יש לחייב את המשיב ליצור מערכת שתנגיש לחייבים את המידע שקיים אצל המשיב בעניינם; וכי הפעלת פקודת מאסר עומדת "בסתירה" ל"עיקול" שהוטל על הנכס ועל המשיב "לבחור באחד מההליכים בו נקט". בצד העתירה הגיש העותר גם בקשה למתן צו ביניים, שלפיו לא תוצא פקודת מאסר חלף קנס נגד העותר עד להכרעה בעתירה. המשיב מצדו סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף ולחלופין לגופה. כך, טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף ממספר טעמים: ראשית, מחמת אי מיצוי הליכי ההשגה הקבועים בדין על החלטת המשיב; שנית, מאחר שככל שתופק פקודת מאסר לחתימת בית המשפט בעניינו של העותר, יעמוד לו סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט שגזר את עונשו; ושלישית, מחמת חוסר ניקיון כפיים, שכן העותר נמנע מלשלם את חובו שנים רבות. לגופה, טוען המשיב כי העתירה אינה מעלה עילה להתערבות בהחלטותיו. המשיב עומד על כך שההחלטות בעניינו של העותר מנומקות, ניתנו בהתאם לדין ועל ידי הגורם המוסמך, וכי במהלך השנים הופחת חובו של העותר מספר פעמים, על מנת לסייע לו לעמוד בתשלום החוב. כן הודגש כי ההחלטות לוקחות בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין (לרבות העבירות שעבר העותר, גובה החוב ומצבו הכלכלי). עוד נטען כי העותר לא הציג נתונים שמצדיקים להיעתר לבקשתו לערוך לו חקירת יכולת; כי רישום הערת השעבוד על הנכס נעשה בהתאם לסמכות המשיב; וכי קיים כבר עתה ממשק אינטרנטי שמאפשר לחייבים גישה למידע לגביהם. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה מטעם המשיב, ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בכל הנוגע לטענת העותר כי יש לזקוף את הסכומים ששילם על חשבון הקנס ולא על חשבון הריבית, למצער לעניין חישוב ימי המאסר חלף קנס – הרי שעומד לו בהקשר זה סעד חלופי. בעת הנוכחית לא הוצאה פקודה למאסרו של העותר, ואולם ככל שהמשיב יפנה לבית המשפט להוצאת פקודה כאמור, יוכל המבקש להעלות טענתו זו בהליך שם (ראו סעיף 87 לחוק העונשין; רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב, פסקאות לא-לו (20.11.2012); כן ראו והשוו: ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקאות 27-25, 36 (6.3.2017) (להלן: עניין אזולאי); רביע אגבריה ואיילת עוז "משלמים בחירותם: האם בשלה העת להורות על ביטולו של מוסד המאסר חלף קנס?" עיוני משפט מב(2) 477, 490-489 (2020)). אשר לבקשת העותר שנורה כי תיערך לו חקירת יכולת, אני סבור שהעותר לא הניח עילה להתערבות בהחלטת המשיב בהקשר זה. אכן, למרכז לגביית קנסות סמכות רשות לערוך חקירת יכולת לחייב (ראו עניין אזולאי, פסקה 40). עם זאת, בהחלטת היועץ המשפטי למשיב צוין כי "אין מקום בשלב זה לזמן את [העותר – ע' פ'] לחקירה פרונטלית באשר נתוני [העותר – ע' פ'] ברורים ויתרה מכך, [העותר – ע' פ'] לא צירף כל נתון שמצדיק פגישה שכזו" (החלטת היועץ המשפטי למשיב, סעיף 28). בתגובת המשיב בהליך דנן צוין כי ממועד גזר הדין לא הציג העותר בכל הנוגע למצבו הכלכלי תמונה שונה מזו שעמדה לפני בית המשפט המחוזי עת גזר את דינו – ומשכך לא קיימת הצדקה לקיים חקירה פרונטלית (סעיף 61 לתגובה). אף בעתירה דנן לא הצביע העותר על נתון כאמור, וכל שנטען בהקשר זה הוא כי לאדם אחר, בהליך אחר, נערכה חקירת יכולת. איני סבור כי טענה זו מקימה עילה להתערבות בהחלטת המשיב שלא לערוך לעותר חקירת יכולת (ראו והשוו: בג"ץ 948/21 מחאגנה נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 5 (9.3.2021); בג"ץ 522/20 שוורץ נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 5 (18.6.2020) (להלן: עניין שוורץ); בג"ץ 4476/16 עמרני נ' מדינת ישראל – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 7 (14.7.2016); בג"ץ 2960/16 שלמה נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 8 (10.7.2016); כן ראו, באופן כללי: בג"ץ 264/21 יעלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (7.2.2021) וההפניות שם). עוד אוסיף כי כמשתמע מעמדת המשיב, ככל שבידי העותר נתונים חדשים שמצדיקים עריכת חקירת יכולת בעניינו, הוא רשאי לפנות בבקשה מתאימה בהקשר זה למשיב (החלטת היועץ המשפטי למשיב, סעיף 28; ראו והשוו: עניין שוורץ, פסקה 7). גם יתר טענות העותר לא מקימות עילה להתערבות בית משפט זה. כך, נראה שהעתירה התייתרה בכל הנוגע לבקשת העותר שהמשיב יפעיל מערכת אשר "תאפשר הנגשה של המידע אודות חייב, לרבות מסמכים והחלטות עבר" (כתב העתירה, סעיף 34). כפי שציין המשיב בתגובתו, החל משנת 2019 קיים באתר רשות האכיפה והגבייה אזור אישי לחייבים ולבאי כוחם, בו ניתן לצפות בנתונים שונים בעניינו של החייב ובכלל זאת: גובה החוב וריכוז החובות; פרטי העבירה; החלטות לעניין הסדרי חוב שניתנו; והפנייה לביצוע תשלומים אינטרנטיים. לא ראיתי להידרש בשלב זה גם לטענות העותר שמופנות להערת השעבוד שהוטלה על הנכס. העותר ציין בעתירתו בהקשר זה "שאם יד ימין של המרכז המנסה להכניס את העותר למאסר תיצלח הרי שלא יהיה חוב (לא תוספת ולא קרן) ואפילו תיווצר זכות השבה לטובת העותר (אם אכן תיתקבל טענת המג"ק בעניין עדיפות זקיפת התשלומים אל התוספת) וכך יד שמאל של המג"ק תישאר ללא 'חוב' בבואה לממש העיקול" (שם, סעיף 43). ראשית יש להעיר כי על הנכס נרשמה הערת שעבוד (בהתאם לסעיף 3 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות) ולסעיף 11א(2) לפקודת המסים (גביה)), וכעולה מתגובת המשיב, לא הוטל עליו עיקול. שנית, עתירת העותר במישור זה היא עתירה מוקדמת, כפי שעולה גם מדברי העותר עצמו. כמתואר לעיל, טרם הופעלה פקודת מאסר בעניינו של העותר, ומשכך לא קיימת בנקודת הזמן הנוכחית "סתירה", כלשונו, בין פעולות הגבייה השונות בהן נוקט המשיב (השוו: בג"ץ 289/21 רוטמן נ' שר הבריאות (8.2.2021); בג"ץ 619/21 עמותת משפחות SMA בישראל נ' הוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות 2021, פסקה 4 (7.2.2021); בג"ץ 4329/20 מסר ב.א.ב בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 6 (30.6.2020)). מובן שככל שבסופו של דבר ירצה העותר מאסר חלף קנס, טענותיו המופנות להערת השעבוד שמורות לו. לבסוף, יוער שככל שלעותר טענות המופנות להחלטת מנהל המרכז, שניתנה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, הרי שעליו למצות את מסלול ההשגה הקבוע בתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 עובר להגשת העתירה לבית משפט זה (תקנות 18-17; כן ראו: בג"ץ 6242/20 שמואל נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 12 (26.1.2021); בג"ץ 5379/18 כהן נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 6 (29.8.2018)). בשולי הדברים אציין כי עבודת המטה בנושא הסדרת ביקורת שיפוטית על החלטות המרכז לגביית קנסות והליכי החקיקה בנושא זה כפועל יוצא, נמשכים שנים לא מעטות. בהמשך להערות קודמות בנושא זה (ראו, למשל, עניין אזולאי, פסקאות 32-31; בג"ץ 1950/16 עמרני נ' מדינת ישראל – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 5 (21.3.2016); בג"ץ 1962/13 ליולקו נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, פסקה 5 (18.6.2013); בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות (1.2.2012)), הנחתנו היא כי ניתן יהיה להשלים את ההליכים לאחר הבחירות לכנסת ה-24. נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף, ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו באדר התשפ"א (‏10.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21002790_M04.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1