מוחמד ח'דר נ. מפקד תחנת אום אל פחם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 27811-01-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: מוחמד ח'דר, יו"ר הוועד העממי באום אלפחם נגד המשיבים: 1. מפקד תחנת אום אלפחם 2. מפכ"ל משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד הדיל אבו סאלח בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בעתירה זו מבקש העותר, תושב אום אל-פחם המכהן כיו"ר הוועד העממי בעיר, כי נורה למשיבים – מפקד תחנת אום אל-פחם ומפכ"ל משטרת ישראל – לבוא וליתן טעם מדוע לא ימנעו מהתניית קיום עצרת מחאה בקבלת אישור משטרתי. כעולה מן העתירה, אשר הוגשה אמש, ביום 6.1.2026 פרסם הוועד העממי הזמנה לעצרת מחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית ונגד השימוש בצווי מעצר מינהליים. העצרת עתידה היתה להתקיים ביום 9.1.2026, תוך שהמוחים ביקשו לעמוד בצד הדרך ולהרים שלטי מחאה, ללא נשיאת נאומים וללא תהלוכה. עוד באותו יום, כך על-פי העתירה, נקרא חבר הוועד העממי לתחנת המשטרה באום אל-פחם, ובה נמסר לו, לדבריו, כי עליו להגיש בקשה לרישוי העצרת. בהמשך פנתה באת-כוחו של הוועד העממי למפקד תחנת המשטרה וטענה כי "העצרת המתוכננת אינה טעונה רישוי מגוף כלשהו". יום לאחר מכן נעשתה פנייה נוספת – ליועמ"ש מחוז חוף של המשטרה ולמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה במסגרתה התבקשה התערבותם הדחופה. אף שהדבר לא צוין במפורש, עולה מן העתירה כי בסופו של יום ועקב דרישת המשטרה, העצרת לא התקיימה, ותחתיה נקבע מועד חדש – להיום, יום 12.1.2026. בקליפת אגוז, טענת העותר היא כי דרישת המשטרה להגשת בקשה לרישיון, כתנאי לקיום העצרת, עומדת בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 3.1200. לפיכך, מוסיף העותר וטוען "ההחלטה להתנות את קיום העצרת בהגשת בקשה לרישויה אינה חוקית ודינה בטלות"; וכי "התניית קיום העצרת בהגשת בקשה לרישיון מהווה חריגה מסמכות". בתגובה המקדמית מטעם המשיבים התבררה תמונה שונה במקצת. צוין כי פניות באת-כוח העותר ליועמ"ש מחוז חוף לא הושבו ריקם: ביום 8.1.2026 נשלח מכתב מענה מטעמה ובו פורט כי מדובר בעצרת מחאה אשר איננה טעונה רישיון על פי חוק. לצד זאת הובהר כי המשטרה מוסמכת – מכוח סמכויותיה בהתאם לסעיפים 3 ו-5 לפקודת המשטרה [נוסח חדש] התשל"א-1971 – לקבוע תנאים סבירים הנוגעים לזמן המחאה, מקום המחאה וכן תנאים בנוגע לאופן המחאה. בסוף המכתב נכתב שוב, ברחל בתך הקטנה: "למען הסר ספק, יובהר ויודגש כי אין צורך בקבלת רישיון מכוח פקודת המשטרה". הובהר כי התנאים לקיום העצרת יימסרו על-ידי הגורם המוסמך כמקובל. ואכן, עוד באותו היום שיגר מפקד תחנת אום אל-פחם מכתב לנציג הוועד העממי ובו הבהיר שהגם שמדובר בעצרת מחאה אשר איננה טעונה רישיון הוא קובע תנאים שונים שפורטו במכתב. לרקע שני מכתבים אלה טענו המשיבים כי דין העתירה להימחק, שכן הסעד המבוקש בעתירה – כי ההפגנה לא תותנה ברישיון – אינו אקטואלי עוד. לגופם של דברים, ואף שסוגיה זו חורגת מהסעד המבוקש, שבו המשיבים על הבהרתם כי יש בסמכותם לקבוע הוראות להבטחת הסדר והביטחון הציבורי. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית מצאתי כי דין העתירה – להימחק. בעתירה התבקשנו להורות למשיבים להימנע מהתניית קיום העצרת בהגשת בקשה לרישויה, אלא שאין למעשה חולק שקיום העצרת אינו טעון רישיון. כמפורט לעיל, דברים אלו נכתבו במפורש במכתבו של יועמ"ש המחוז, נשנו במכתבו של מפקד התחנה, וצוינו גם בתשובה לעתירה. לפיכך, הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה – איננו אקטואלי, ולאמיתו של דבר, לא היה אקטואלי כבר במועד הגשתה. למעלה מן הצורך, אציין כי הנחיית היועצת המשפטית לממשלה מס' 3.1200 – עליה נסמך העותר, קובעת במפורש כי "המשטרה רשאית להטיל מגבלות של זמן, מקום ואופן על עריכת הפגנות מכוח סמכויותיה לפי סעיפים 3 עד 5 לפקודת המשטרה" (סעיף 12 להנחייה; וראו גם בג"ץ 5078/20 פדידה נ' משטרת ישראל, פסקאות 17-16 ‏(19.8.2020‏)‏‏). עם זאת, משיוחדה העתירה לסוגיית הרישוי, אין מקום להידרש לכך במסגרת העתירה הנוכחית. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו (12 ינואר 2026). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט