המועצה האזורית רמת הנגב נ. ראש הממשלה, מר אריאל שרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 2778/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2778/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' אלון העותרת: המועצה האזורית רמת הנגב נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה, אריאל שרון 2. היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז 3. מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב משה קראדי 4. שר הפנים, אופיר פינס 5. השר האחראי על ענייני הבדואים, אהוד אולמרט 6. השר לאיכות הסביבה, שלום שמחון 7. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ולבניה במחוז דרום 8. יו"ר המועצה האזורית אבו-באסמה, עמרם קלעג'י 9. יו"ר מנהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי 10. פורמלי יור ועד מקומי ביר-הדאג', דחלאללה אבו-ג'רדוד משיבים פורמלים: 11. חבר ועד מקומי ביר-הדאג', סלמאן אבו-חמיד 12. חבד ועד מקומי ביר-הדאג', אבו עסא עייש עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ו בחשון התשס"ח (07.11.07) בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא, עו"ד הילה ויצמן ועו"ד מיכאל טירר בשם המשיבים: עו"ד עינב גולומב בשם המשיבה 8: עו"ד מירב ברנע פסק-דין השופט י' אלון: 1. העותרת הינה מועצה אזורית ששטח שיפוטה הנרחב משתרע באזורי הנגב. באמצע שנות השמונים החלו להתיישב משפחות מהפזורה הבדואית באזור ביר-הדאג', סמוך למושב אשלים, בתחום שיפוטה של העותרת. אותה התישבות היתה על אדמות מדינה ושלא כדין, ועם השנים הלכה וגדלה. הישוב במקום, כישובים רבים נוספים בפזורה הבדואית, איננו מוכר על ידי הרשויות ונעדר עקב כך תשתיות בסיס ומסגרת מוניצפלית. עוד בשנת 1999 החליטה הממשלה על פתרון מערכתי לבעית הפזורה הבדואית בנגב, ובמרכזו הקמת מספר ישובי קבע, אחד מהם בביר-הדאג'. עתירה זו עניינה בעיכוב הרב עד למאוד ביישום החלטת הממשלה, ובעובדה שעד כה טרם הוקם ישוב הקבע והקמתו לא צפויה בעתיד הנראה לעין. בכתב העתירה עתרה העותרת לסעדים רבים כנגד המשיבים השונים, כי נורה להם, איש כחלקו וכסמכותו, לעשות לביצוע החלטת הממשלה להקמת הישוב ביר-הדאג'. לאחר שנתקבלו תגובותיהם של המשיבים השונים, הודיע ב"כ העותרת בישיבת 7.11.07 כי הוא מצמצם ומייחד את העתירה לאחד הסעדים הנעתרים מלכתחילה בלבד – זה המכוון כנגד היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה – וזאת כמפורט להלן. על פי הנטען בעתירה, המשיבים 12-10 (יו"ר הועד המקומי ביר-הדאג' ושני חברים באותו הועד) "הינם קובץ זעיר המונע מרוב אוכלוסיית הבדואים את זכויותיהם הבסיסיות לתשתיות מינימליות המאפשרות קיום בכבוד, בדרך של התנגדות לסמכותה הריבונית של ממשלת ישראל בתחומי הישוב המתוכנן. המשיבים 12-10 מטילים פחד ומהלכים אימים על החלק הארי של האוכלוסיה הבדואית החפצה בקידום הישוב, תוך ביצוע עבירות מסוג המרדה, התאגדות אסורה, הטפה להתנגדות אסורה, איומים וסחיטה באיומים, שעה שהם אוסרים על עצמם כנציגי הבדואים ועל האוכלוסיה הבדואית לבוא במגע עם נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל, ובכך תורמים את תרומתם לאי יישום החלטת הממשלה ותוכניות המתאר". נוכח מצב דברים זה, מבקשים העותרים כי נוציא צו על תנאי נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד מפכ"ל המשטרה "מדוע לא יורו לרשויות האכיפה והתביעה למצות את הדין עם המשיבים 12-10". 2. העותרת צרפה כנספח (ע/23) לעתירתה את מכתבה מ-30.11.04 למשיבים 3 ו-4, ובו פירוט תלונותיה נגד המשיב 10, שתמציתן פורטה בסעד הנעתר על ידה לעיל בעתירה זו. בתגובת המשיבה לעתירה (מיום 3.6.05) נמסר כי "התלונה הועברה לבחינת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), אשר החליט לאחרונה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיב 10 בגין המיוחס לו על ידי העותרת". הנתונים שהובאו בפנינו על ידי העותרת – לעניין תלונותיה נגד המשיבים 12-10 – אין בהם די כדי להעביר תחת ביקורתנו את החלטת המשנה לפרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין תלונות ספציפיות אלה. וגם זאת. החלטתו האמורה של המשנה לפרקליט המדינה הינה "החלטת תובע" בהתאם לסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. סעיף 64 לאותו החוק היקנה לעותרת את הזכות לערור על אותה ההחלטה בפני היועץ המשפטי לממשלה במועדים הקבועים לכך בסעיף 65 לחוק. העותרת לא הביאה לידיעתנו אם פנתה בערר כאמור ומה החלטה נתקבלה בו. לאור זאת, עתירתה לעניין זה דינה להדחות מחמת קיומו של הסעד החלופי האמור. 3. סוגית הפזורה הבדואית בנגב והישובים הבלתי חוקיים שבה מהווה בעיה מערכתית מהמעלה הראשונה של המדינה והחברה בישראל. מתגובות המשיבים לעתירה זו למדנו על הקשיים הרבים הכרוכים ביישום תוכנית הקמת ישובי הקבע, על הצלחות ואכזבות, על התקדמות ועל דריכה במקום. המדובר בתהליך הכרוך בפינוי עשרות אלפי תושבים ממקומות ישוב לא מוסדרים ונטולי תשתית כלשהי, והקמת ישובי קבע לאכלוסם. הליך שכזה כרוך מטבע הדברים, ובראש וראשונה, בדו-שיח ובהידברות בין הרשויות השונות לבין הקהילות הנהגתן וחבריהן. תושבי הפזורה הבדואית הינם עצם מעצמה של החברה הישראלית. המדינה ורשויותיה מופקדות על מציאת הפתרונות הראויים בדרכי כבוד. עם זאת, נקודת המוצא למהלך כולו חייבת להיות בשמירת נורמות היסוד של שמירת החוק ואכיפתו. ראשיה העיקריים של עתירה זו, כפי שהוגשה מלכתחילה, עסקו בהיבטים מרכזיים בהליך רב מערכתי זה של שינוי דפוסי המגורים וההתישבות בפזורה הבדואית. במהלך טיפולנו בעתירה הוגשו תגובות והודעות משלימות מצד המשיבים השונים. אלו מלמדות על תהליך התקדמות, אמנם איטי, לקראת יישום הדרגתי של החלטות הממשלה. ככל שהדברים אמורים בישוב ביר-הדאג' התהליך איטי יותר מישובי הקבע המתוכננים האחרים. יש לקוות כי קצב הטיפול וההתקדמות יוחש בעתיד, וכי הרשויות המופקדות על ביצוע תוכניות ההתישבות האמורות ישקיעו את כל המאמץ הנדרש לקידומן בנמרצות וביעילות. מכל מקום, ככל שהדברים אמורים בעתירה כפי שהוגשה מלכתחילה – מצאנו כי זו מיצתה את עצמה. ב"כ העותרת צמצם נוכח זאת את עתירתו לסעד שנעתר נגד המשיבים 3 ו-4, ולכך בלבד. מרכיב זה של העתירה – כפי שפירטנו – דינו להדחות. אציע איפוא לחברותי למותב, כי נדחה את העתירה. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, ט' בכסלו התשס"ח (19.11.2007). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05027780_A09.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il