איסלם עזאם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2775/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2775/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. איסלאם עזאם 2. ג'ינן עזאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.2.12 בת"פ 43646-03-10 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ב באדר התשע"ג (4.3.2013) בשם המערערים: עו"ד איהאב ג'לג'ולי בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 43646-03-10, כבוד השופטת ו' מרוז) מיום 6.2.2012. 2. המערערים הורשעו ביום 7.7.2011 על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בשלושה אישומים כל אחד. במסגרת האישומים הראשון והשני, הורשעו המערערים בעבירה של שוד מזוין בחבורה, עבירה על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). במסגרת האישום השלישי הורשע המערער 1 בעבירה של החזקת תחמושת, עבירה על פי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין. במסגרת האישום הרביעי, הורשע המערער 2 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, עבירה על פי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תעתור להטלת עונש מאסר בפועל של 75 חודשים והמערערים יטענו באופן חופשי. כן הוסכם כי יוטל על המערערים מאסר מותנה וכי יופקד סך של 15,000 ש"ח על ידי כל אחד מהם בקופת בית המשפט, לטובת שני המתלוננים. 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום הראשון, ביום 7.3.2010 עלה המערער 1 על מונית וביקש מהנהג (להלן: המתלונן 1) כי יסיעו ליעד מסוים בכדי לאסוף את חברתו. במהלך הנסיעה, ביקש המערער 1 לבצע שיחה מהטלפון הנייד השייך למתלונן 1 ובסיומה ביקש ממנו לנסוע למקום אחר. בהגיעם ליעד, ירד המערער 1 מהמונית בתואנה כי הוא הולך להביא כסף עבור הנסיעה. המערער 2 הגיע למונית והזדהה כאחיו של המערער 1 אשר שב בינתיים לרכב, התיישב במושב ליד המתלונן 1 וביקש לבצע שיחת טלפון נוספת מהטלפון הנייד שלו. בשלב זה, הגיע למקום אדם נוסף, פתח את דלת הרכב והצמיד סכין לגרונו של המתלונן 1 בעוד המערער 2 אוחז במוט. השניים איימו עליו כי ידקרו אותו אם לא יתן להם את הכסף שברשותו. בשל כך, מסר להם המתלונן 1 800 ש"ח. המערער 1 והאחר חיפשו במונית רכוש בעל ערך והמערער 1 נטל שני מכשירי ניווט בעוד האחר לקח את תיקו של המתלונן 1 וכן מעיל אופנוע בשווי של כ-2000 ש"ח. המערער 1 החזיר את מפתחות המונית למתלונן 1 והשלושה איימו עליו כי אם יתלונן במשטרה הם יפגעו בו ובבני משפחתו. בתגובה לבקשתו כי ישיבו לו את הכסף שנלקח, הצמיד האחר לגרונו סכין. 4. במסגרת האישום השני, ביום 8.3.2010, עלה המערער 1 על מונית וביקש מהנהג (להלן: המתלונן 2) לנסוע ליעד מסוים. במהלך הנסיעה שינה המערער 1 את יעדו אל אותו היעד בו עצר במסגרת האישום הקודם. עם הגיעם, המערער 2 והאחר אשר המתינו ביעד, פתחו את דלתות הרכב כך שהמערער 1 נמלט מהמקום. המערער 2 והאחר החלו להכות את המתלונן 2 באמצעות בעיטות, אגרופים ומקל בו אחז המערער 2. האחר, אשר החזיק בסכין מטבח, הצמידה לפני המתלונן 2, צעק "איפה הכסף" ואיים להרגו. המערער 1 שב למקום האירוע והצטרף להכאתו. השלושה חיפשו במונית רכוש בעל ערך ונטלו מכשיר ניווט, מפתחות של רכבים אחרים ושני מכשירי טלפון נייד. השלושה ניסו לקחת את ארנקו של המתלונן 2 תוך שהם מכים אותו. השלושה המשיכו להכות אותו באמצעות בעיטות ושימוש במוט עץ. כמו כן, הם צבעו את פניו באמצעות טוש שחור וקשקשו על דלתות הרכב. כתוצאה מהמעשים נגרמו לו פצעים יבשים וחתכים ביד. 5. במסגרת האישום השלישי, ביום 11.3.2010 החזיק המערער 1, במחסן בבעלות אביו, שבעה כדורים מסוג 5.56 מ"מ נותב, שני כדורים מסוג 5.56 מ"מ רגיל ו-12 כדורים מסוג 7.62 מ"מ, כשהם מוסלקים בתוך גרב המוטמנת בדלת אחד מכלי הרכב שהיו במקום. 6. במסגרת האישום הרביעי, ביום 11.3.2010 החזיק המערער 2 בתוך צמיג של רכב שנמצא בגרם המדרגות בביתו סם מסוג חשיש במשקל של 1.71 גרם. 7. טרם גזר הדין, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינם של המערערים. בעניינו של המערער 1, עולה מתסקיר שירות המבחן כי הוא לא התמיד להגיע למפגשי עצורי בית בהם שולב וכי על אף שהוא השכיל להבין את חומרת הפגיעה שנגרמה למתלוננים הוא מתקשה לבחון באורח מעמיק את נסיבות מעורבותו בעבירות. כן, זוהו חלקים באישיותו שהוגדרו כ"תוקפניים ואימפולסיביים". לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו אך הדגיש כי במידה וישלח למאסר יש לתת משקל, בין היתר, לגילו הצעיר ולעברו הפלילי הנקי. בעניינו של המערער 2, עולה מתסקיר שירות המבחן כי הוא מתקשה להתייחס לחומרת העבירות ולבחון את מעשיו. על כן, חרף גילו הצעיר ובהעדר שיתוף פעולה מלא מטעמו, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו. 8. בגזר דינו התייחס בית המשפט לחומרתם של מעשי השוד שבוצעו לאחר תכנון קפדני שכלל הצטיידות בנשק קר וקבע כי אין מדובר במעשים הנמצאים ברף נמוך של חומרה וכי הם משקפים התנהגות בריונית ואלימה. בית המשפט הדגיש את ההשפלה שנגרמה למתלונן 2 ואת מצבם הנפשי הקשה של המתלוננים בעקבות מעשי השוד (אחד מהם אף חדל מעיסוקו כנהג מונית). בית המשפט קבע כי יש לייחס חומרה יתרה לכך שמעשי השוד כוונו כלפי נהגי מוניות שהם חלק מציבור החשוף לעבירות שכאלו וציין כי יש להטיל עונש כבד ומרתיע בכדי להגן על ציבור זה. כן התייחס בית המשפט לתסקירי שירות המבחן בהם לא ניתנה המלצה טיפולית ואשר מעידים על כך שהמערערים ממזערים את חשיבות חלקם בביצוע המעשים. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לתת משקל לעבירות הנוספות בהן הורשעו המערערים. מבחינת שיקולים לקולה שקל בית המשפט את נסיבותיהם האישיות של המערערים, את הודאתם במיוחס להם, את גילם הצעיר, את עברם הפלילי הנקי, את העובדה כי מדובר במאסרם הראשון ואת הפיצוי שהעמידו לזכות המתלוננים. עם זאת, בית המשפט ביכר את האינטרס הציבורי המשקף את התאכזרות המערערים במתלוננים. על בסיס זה, גזר בית המשפט על כל אחד מהמערערים עונש של 66 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יבצעו עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע ופיצוי למתלוננים בסך 15,000 ש"ח. 9. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל להודאתם במיוחס להם, לגילם הצעיר, לעברם הפלילי הנקי, לפיצוי שהופקד על ידם ולתקופת מעצרם. כן טוענים כי העונש שנגזר עליהם משתווה לעונשים שהוטלו במקרים דומים בהם לנאשמים היה עבר פלילי מכביד. 10. בסמוך לדיון בפנינו הוגש לעיוננו תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער 1, ממנו עולה כי הוא משתלב בבית הסוהר ללא עבירות משמעת ומביע רצון להשתלב במסגרת טיפולית בין כותליו. 11. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות המערערים, מצאנו כי דין הערעור להידחות וזאת מבלי שנתבקשה תגובת המשיבה. 12. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). זאת בפרט כאשר עונשו של המערער נגזר בתוך גבולותיו של הסדר הטיעון (ראו: ע"פ 4144/07 כלפון נ' מדינת ישראל (11.10.2007), ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2005)). במקרה שלפנינו, לא מצאנו שהעונש שנגזר על המערערים חורג ממדיניות הענישה בגין עבירות מסוג זה (ראו: ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (1.7.08) (להלן: פרשת נאיף); ע"פ 6403/10 נסראוי נ' מדינת ישראל )26.7.2011); ת"פ (ירושלים) 40790-01-12 מדינת ישראל נ' סלהב (28.11.2012); ת"פ (חיפה) 19687-08-11 מדינת ישראל נ' קירשנצויג (12.6.2012)). בהקשר זה נציין כי ניתן ללמוד על סבירות העונש מהסכמת הצדדים להסדר הטיעון לטווח העונשים שכל צד יטען לו, כך שלא בנקל יתערב בית משפט זה בעונש שנגזר בתוך מתחם הסדר הטיעון שהובנה בהסכמת הצדדים. די בכך כדי לדחות את הערעור. 13. בבחינת למעלה מן הנדרש נציין כי אף לגישתנו ראוי היה להטיל עונש מאסר משמעותי על המערערים. מעיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי נעשה במסגרתו איזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערערים הוא עונש ההולם את המעשים החמורים שביצעו ואת נסיבותיהן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, גם אנו סבורים כי יש לתת משקל ניכר לאינטרס ההגנה על ציבור נהגי המוניות. לדאבוננו, לאורך שנים, מגיעים לפתחנו מקרים רבים הנוגעים להתנכלות לציבור זה, עקב הקלות היחסית לתקפם. על תופעה זו נאמר: "... נהגי מוניות הפכו בשנים האחרונות טרף קל למעשי שוד, הואיל ונאסר עליהם לבחור את נוסעיהם, ולא אחת מנוצלת עובדה זו על ידי אנשים חסרי מצפון כדי להסיעם למקומות מבודדים שם הם תוקפים את הנהגים, מאלצים אותם לברוח על נפשם, וגונבים את רכביהם. זו התנהגות שחומרתה רבה, ולא אחת פסקנו שיש להשית בגינה תקופות מאסר ממושכות, במטרה להבהיר לכל את המחיר שיידרשו לשלם אם יימצאו חוטאים בכך" (פרשת נאיף, פסקה 3). 14. המערערים שדדו יחדיו שני נהגי מוניות תוך שהם נוקטים באלימות קשה. בהקשר זה יש להצביע על מעשיהם נשוא האישום השני, ביניהם צביעת פני המתלונן 2 בשחור, אשר מטרתם הייתה השפלה גרידא. המעשים היו מתוכננים בקפידה ולמעשה ניתן להצביע על שיטת פעולה. יתרה מכך, תסקירי שירות המבחן בעניינם אינם חיוביים ומצביעים על כך שהם אינם נוטלים אחריות מלאה למעשיהם. מכל זאת, יש לתת משקל ניכר לשיקולי ההגנה על הציבור בכלל וציבור נהגי המוניות בפרט. 15. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ז' בניסן התשע"ג (‏18.3.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12027750_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il