אסתר בן חמו נ. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 2774/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2774/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. אסתר בן חמו 2. אברהם בן חמו 3. שלמה בן חמו 4. משה בן חמו 5. מרסל בן חמו 6. שרית בן חמו 7. ליאת בן חמו נ ג ד המשיב: מינהל מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותרים: עו"ד גבי מיכאלי עו"ד איתי שרף בשם המשיבים: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים, כולם בני משפחה אחת, כי בית המשפט הגבוה לצדק יחייב את המשיב לפנות אותם באופן יזום מבתיהם, במסגרת הליך של פינוי-בינוי תמורת פיצוי הולם. בנוסף מבקשים העותרים צו ביניים לפיו יימנע המשיב מלפרסם מכרז לפיצוי-בינוי ביחס לבתיהם. 2. העותרים מחזיקים בשטח של כ-1.2 דונם בשכונת קריית משה ברחובות. על השטח נבנו ארבעה מבנים המשמשים את העותרים למגורים (להלן - השטח). העותרת 1 מחזיקה ביחידת דיור מכוח חוזה שכירות מוגנת, שחתם בעלה המנוח עם חברת עמידר בשנת 1965. העותר 2 מחזיק ביחידת דיור מכוח חוזה שכירות חופשי עם חברת עמידר שנחתם בשנת 1985 והמתחדש מידי שנה. המבנים אותן מאכלסים העותרים 3 ו-4 ומשפחותיהם נבנו ללא האישורים המתאימים והעותרים מחזיקים בהם ללא חוזה, אך המשיב וחברת עמידר גבו מהעותרים דמי שימוש. בין העותרים לבין המשיב התנהלו במשך השנים מגעים ואף ניתנו הצעות שונות לפינוי העותרים מהשטח במסגרת פינוי-בינוי. טרם נפרט מגעים אלו נציין, כי הצעות המשיב לפיצוי המערערים התבססו על הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב והיו תקפים בזמן המגעים. כמו כן, תנאי יסוד להצעות המשיב היה פינוי של כלל השטח על מנת שיתאפשר שיווקו מחדש. העותרים אינם מכחישים את המגעים שהתנהלו בינם ובין המשיב, אולם הם טוענים כי ההצעות שניתנו להם התעלמו מהמצב הממשי בשטח והתייחסו רק לחלק מן העותרים. כן טוענים העותרים, כי הצעות הפיצוי אותן קיבלו אינן הוגנות בהשוואה לפיצוי שקיבלו דיירים אחרים מן המשיב. מתגובת המשיב עולה, כי העותרים לא פירטו בעתירה את מלוא המגעים שהתנהלו וההצעות שקיבלו. 3. המשא ומתן בין הצדדים החל בשנות התשעים של המאה שעברה. בראשיתם, נוהל משא ומתן נפרד בין המשיב לעותר 2, ובין המשיב לבין העותרים 1, 3 ו-4. עם זאת, הצעות המשיב לעותר 2 הותנו כאמור בפינויים של כל העותרים מהשטח. לעותר 2 הציע המשיב, בשנת 1999, סכום של 605,838 ש"ח והקצאת מגרש לבניית יחידת דיור אחת בפטור ממכרז. העותר 2 קיבל את ההצעה, אולם זו לא יצאה לפועל עקב התנגדות העותרים הנוספים לפינוי. לעניין העותרים 1, 3 ו-4 הצעת המשיב הראשונה, משנת 1996, הסתכמה בסכום של 677,360 ש"ח. בשנת 1997 שודרגה ההצעה בתוספת של עשרה אחוזים, אולם גם הצעה זו נדחתה. בשלהי אותה שנה הועלתה הצעה נוספת של פיצוי בסך 742,786 ש"ח והקצאת מגרש לבניית יחידת דיור אחת בפטור ממכרז. ההצעה נדחתה תוך שהעותרים דורשים פיצוי גבוה משמעותית. בשנת 1999 שיפר המשיב את הצעתו לעותרים 1, 3 ו-4 לכדי סכום של 993,478 ש"ח והקצאת שני מגרשים, אחד לבניית שתי יחידות דיור ושני לבניית יחידת דיור אחת. הצעה זו נדחתה אף היא. בשנת 2006, לאחר דיון נוסף בפני מנהל המשיב, ניתנה הצעה משופרת ואחרונה לפיה יפוצו העותרים (לרבות העותר 2) בסכום כולל של 1.7 מיליון ש"ח (המשקף, לדברי המשיב, תוספת של 25% על הקבוע בקריטריונים). הצעה זו תוחמה בזמן ל-60 יום ואינה עומדת עוד על הפרק. משלב זה הפסיק המשיב את הטיפול בעניין והחליט לחדול מניהול משא ומתן עם העותרים. 4. בין הצדדים אף התנהלו מספר הליכים משפטיים. נגד העותר 2 ניהל המשיב מספר תביעות החל משנת 1991 אשר נמחקו בהסכמה, לאור המגעים שהתנהלו בין הצדדים. נגד העותרת 1 ובעלה המנוח הוגשה תביעה בשנת 1991. בתביעה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המורה על פינוי השטח עקב הפרת חוזה הדיירות המוגנת בכך שנבנו שלא כדין המבנים בהם מתגוררים העותרים 3 ו-4. פסק הדין לא בוצע מסיבה כלשהי. בהמשך הוגשה תביעה חדשה שכללה כנתבעים גם את העותרים 3 ו-4. התביעה נדחתה בשנת 2003 מן הטעם שניגבו במשך שנים דמי שימוש ראויים בגין המבנים שניבנו שלא כדין ובשל שתיקת המשיב נוכח הבנייה הבלתי חוקית. פסק הדין לא הכיר בזכות פוזיטיבית של העותרים 3 ו-4 במבנים. בסיומו של פסק הדין נאמר, כי אין בו לגרוע מזכותו של המשיב לתבוע פינוי בעילות אחרות. 5. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים ואילו התשתית העובדתית נמצאה חסרה. העותרים לא הקפידו לציין בעתירתם את מלוא ההצעות שניתנו להם על ידי המשיב. במיוחד לא ציינו את ההצעה האחרונה אותה קיבלו בשנת 2006. משכך, לוקה העתירה הן בהעלמת עובדות רלוונטיות שעלולה לעלות כדי חוסר ניקיון כפיים והן בחוסר בתשתית עובדתית, באשר טענות העותרים לחוסר הוגנות ההצעות אינן מתייחסות להצעות הקונקרטיות אותן קיבלו (השוו, בג"צ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409 (1987); בג"צ 21/88 חב' דפי רפיד (1985) בע"מ נ' ראש עירית הרצליה (לא פורסם, 19.1.88); בג"צ 9775/06 דמישב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 9.1.07)). טענת העותרים לאפליה ביחס לפיצוי אותו קיבלו דיירים אחרים מובאת, אף היא, ללא כל ביסוס עובדתי. נקבע כבר כי "טענת הפליה תצלח אך ורק כאשר הטוען אותה יצליח להראות, כי בשני מצבים בעלי נתונים דומים זוכים האזרחים לטיפול שונה, שאינו מוצדק בנסיבות העניין" (ראו בג"צ 145/83 הרמתי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לז(4) 505, 510 (1983)). כאמור, העותרים אינם מביאים לפנינו את אותם המקרים או כל נתון לבחינת ההשוואה אותה הם טוענים כי יש לערוך בינם לבין מקבלי הפיצוי האחרים. העותרים אף טוענים נגד דרישתו של המשיב, כי תנאי לתשלום הפיצוי הוא פינוי של כל העותרים. תנאי זה נראה על פני הדברים סביר והגיוני, במיוחד כאשר העותרים הם בני משפחה אחת. 6. נציין גם, כי איננו משוכנעים כלל שמקומה של עתירה זו הוא בפני ערכאתנו. הסעד שמבקשים העותרים הינו בעיקרו סעד של פיצוי כספי. אין חולק אומנם, כי לבית המשפט הגבוה לצדק נתונה הסמכות ליתן סעד כספי (ראו למשל, בג"ץ 358/77 דדון נ' עירית ירושלים, פ"ד לב(1) 729 (1978)). אולם, מקום שזהו הסעד העיקרי המבוקש, ובמיוחד בעניין כמו שלפנינו, המעורר שאלות עובדתיות הדורשות הבאת ראיות, ראוי שתוגש התביעה בערכאה האזרחית המתאימה, והכול בהנחה שבידי העותרים מצויה עילה (השוו, רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812 (1990); בג"ץ 3283/90 יפה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (לא פורסם, 23.9.90); בג"ץ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מז(2) 661, 680-679 (1993)). 7. בשל דחיית ההצעות הוחלט לזנוח לעת הזו פינוי יזום של המתחם בו מתגוררים העותרים. המשיב בחר שלא להמשיך במגעים עם העותרים לצורך פינויים. העותרים לא הראו כי נפל פגם בבחירה זו. יש לקוות כמובן, כי המגעים יחודשו ויימצא פתרון מוסכם על כל המעורבים. לעניין בקשתם של העותרים, כי יימנע מהמשיב להוציא מכרז פינוי-בינוי על ידי יזם עצמאי, לא מצאנו שיש טעם גם בבקשה זו. העותרים לא הצביעו על פגיעה העלולה להיגרם להם עקב הוצאת מכרז כאמור ואיננו רואים מקום להתערבות בשיקול דעתו של המשיב בעניין. מכל מקום, בוודאי שלעניין זה מצוי בידי העותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לענינים מינהליים (ראו פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). טענות העותרים לעניין מצבם הפיזי הקשה של המבנים חורגות מגדרו של הליך זה ומן הדיון בדבר הליך של פינוי-בינוי. טענות אלו יכולים העותרים להביא בפני הערכאה המתאימה. 8. לאור כל האמור, נדחית העתירה על הסף. ניתן היום, ד' בתשרי התשס"ז (16.9.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07027740_S06.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il