רס"ר דניאל מזרחי נ. השר לביטחון פנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2772/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2772/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותרת: רס"ר דניאל מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. השר לביטחון פנים 2. המפקח הכללי רב ניצב דוד כהן - משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד דרור שוסהיים בשם המשיבים: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים על העברת העותרת, שוטרת במשטרת ישראל במרחב חברון, לשירות במחוז ירושלים. העותרת טוענת כי העברה זו תפגע בה, בהיותה אם עובדת לשלושה ילדים, המשרתת ב"משרת אם" וכן תפגע בה מבחינה כלכלית. 2. העותרת משרתת במשטרת ישראל מזה כ-15 שנים בדרגת רס"ר והיא אם לשלושה ילדים קטינים בגילאים 6,2 ו-8. בעתירה שהגישה היא טענה כי מאז ילדה את ילדיה, זכתה להתחשבות בתנאי השירות והיא הוגדרה במסגרת "משרת אם", כך שהתאפשר לה לשרת בתפקידים שבמסגרתם היא סיימה את עבודתה עד לשעה 15:30 אחר-הצהריים כשבחלק מן התפקידים השלימה שעות עבודה בשעות הערב. לטענת העותרת, לקראת סוף שנת 2008 היא הועברה, לבקשתה, לשרת בתפקיד מנהלי במרחב חברון אך אז התברר לה כי בשל שעות העבודה המקוצרות שלה, היא לא תוכל לנסוע לביתה בהסעה ממוגנת ירי. העותרת טוענת כי לפיכך הוחלט להחזירה לתפקידה הקודם במשטרת אפרת. כאשר הגיעה העותרת, בתאריך 14.3.2009 לראיון לקראת מה שחשבה שיהיה העברתה למשטרת אפרת, התברר לה לפתע כי היא מתוכננת לעבור לתפקיד שטח במשטרת מחוז ירושלים. העותרת הגישה את עתירתה כנגד ההחלטה הנ"ל בטענה כי הבשורה על העברתה למחוז ירושלים "נפלה עליה כרעם ביום בהיר", כי הדבר יפגע בה באופן כלכלי, שכן שוטרים המשרתים במרחב חברון בכלל ובמשטרת יהודה ושומרון (להלן – ש"י) בפרט זכאים לתוספות מסוימות במשכורת בשל הסיכון הכרוך בעבודתם וכן כי בשל העובדה שהיא מועסקת במסגרת "משרת אם", היא איננה יכולה לעבור לתפקיד שטח, לא כל שכן במחוז ירושלים, המרוחק יותר ממקום מגוריה (ביישוב צור הדסה). 3. עם הגשת העתירה ביקשה העותרת גם צו ביניים שימנע את העברתה מתפקידה וזאת עד להכרעה בעתירה. בתאריך 29.3.2009 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על העברת העותרת מתפקידה וזאת עד להחלטה אחרת וכן התבקשה תגובת המשיבים. 4. המשיבים טוענים בתגובתם כי דין העתירה להידחות, מחמת היותה מוקדמת, שכן כל שנאמר לעותרת בשלב זה הוא שהיא תועבר למחוז ירושלים ולא הוחלט עדיין על שיבוץ לתפקיד מסוים, כך שאין בסיס לטענותיה של העותרת כאילו העברתה למחוז ירושלים תמנע ממנה, מניה וביה, להמשיך ולשרת במסגרת "משרת אם". עוד טוענים המשיבים כי בתום הפגישה שבה הודע לעותרת על הכוונה להעבירה למחוז ירושלים נאמר לה במפורש כי לקראת שיבוצה לתפקיד קונקרטי במחוז ירושלים יקויים עם העותרת ראיון נוסף שבו תוכל להביע את רצונותיה ובקשותיה, ושיבוצה לתפקיד ייעשה, במידת האפשר, בהתחשב באלה וכן בצרכי המערכת ובאילוציה. לגופו של עניין מסבירים המשיבים כי ההחלטה על העברת העותרת לשרת במחוז ירושלים נעשתה מכוח הפררוגטיבה הניהולית של המשיבים, בהתאם לקריטריונים שגובשו, בעקבות החלטת מפכ"ל המשטרה לתגבר את כוח האדם במחוז ירושלים וזאת עקב מחסור בשוטרים במחוז זה. המשיבים מציינים עוד כי העותרת עומדת בקריטריונים שנקבעו לצורך יישום החלטת המפכ"ל וכי במסגרת המהלך הכלל-משטרתי נקבעו תבחינים לבחירת השוטרים שיועברו למחוז ירושלים כך שמידת הפגיעה בשכרם תהיה מינימאלית. כאן המקום להעיר כי שוטרים המשרתים במחוז ש"י זכאים לתשלום תוספת פעילות, בהתאם ליחידה ולתפקיד שבו הם משרתים. תוספת הפעילות היא רכיב שכר המשולם במשטרה כתוספת אחוזית המשולמת לפי מספר רמות, כאשר יש משמעות כספית גם לוותק השירות במשטרה. במשטרה הוחלט, במסגרת מהלך תיגבור כוח האדם במחוז ירושלים, על העברת שוטרים ממחוז ש"י שלהם ותק של תשע שנות שירות לפחות וזאת על מנת לאפשר להם את גרירת תוספת הוותק שלה הם זכאים, בשיעור המירבי. העותרת עומדת גם בקריטריון זה, כבשאר הקריטריונים. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן למשטרה יש את הסמכות לערוך שינויים ארגוניים ומבניים הנראים לה, בפרט בשים לב לתפקידה הציבורי החיוני החשוב ובפרט בכל הנוגע לויסות כוח האדם במחוזות השונים. לשיטת המשיבים, ההחלטה העקרונית על העברת העותרת מתפקידה הינה החלטה ראויה, שנתקבלה לאחר בחינת הקריטריונים שנקבעו והתברר כי העותרת עומדת בכל אחד מן התבחינים. בכל הנוגע לשירותה ב"משרת אם", מדגישים המשיבים כי הטבת "משרת אם" חלה על כל שוטרת שהיא אם לילד שגילו איננו עולה על 13 שנים והדבר איננו תלוי במקום השירות או בתפקיד. המשיבים מציינים כי קיימת אפשרות לאם לילד שגילו אינו עולה על גיל 5 להפחית שעות עבודה נוספות בתמורה לימי חופש, אך הדבר מותנה בכך שלא מדובר במשרה במשמרות, בעוד שמרבית התפקידים במחוז ירושלים מסווגים ככאלה והמשמעות היא שהטבה זו ככל הנראה לא תהיה רלבנטית עבור העותרת. 5. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים לה – דין העתירה להידחות מן הטעם שהיא מוקדמת מדי. טרם התקבלה כל החלטה סופית בעניינה של העותרת, שיש בה כדי להשליך על זכויותיה, הן כאם עובדת והן מבחינה כלכלית, כפי שמנסה העותרת לטעון בעתירתה. כל שהוחלט בעניינה הוא על העברתה לשירות במחוז ירושלים, מבלי שנערך עדיין ראיון לשם שיבוצה בתפקיד מסוים. במצב דברים זה, טענותיה של העותרת הן מוקדמות יתר על המידה ויתכן שלאחר שיבוצה לתפקיד המסוים ממילא יתבדו חששותיה ויתייתרו טענותיה. ככל ששיבוצה של העותרת לתפקיד קונקרטי יוביל לפגיעה הנטענת באפשרותה לעבוד ב"משרת אם" או להרעה בלתי סבירה בתנאי עבודתה – שמורות לה זכויותיה לפנות ולהעלות את טענותיה בהקשר זה. 6. למעלה מן הצורך נציין כי מבחינת העתירה לגופה, ממילא מרווח ההתערבות של בית משפט זה הינו מצומצם. מדובר בהחלטה בתחום ניהול כוח האדם הפנימי בתוך המשטרה, שהיא גוף היררכי מיוחד (כמו הצבא, למשל). בית משפט זה איננו נוטה להתערב בהחלטות כגון אלה, אלא במקרים יוצאי דופן וחריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כאשר ההחלטה נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים (ראו: בג"ץ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 656-656 (1986). לא נראה כי המקרה שלפנינו נופל לגדרי אותם מקרים. 7. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית והצו הארעי מתאריך 29.3.2009 – מבוטל בזאת. ניתן היום, כ"ט בניסן התשס"ט (23.4.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09027720_K02.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il