אפלל נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2769/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: בעז אפלל נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. שר הכלכלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אורן פרג' בנימין בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט, עו"ד נטע אורן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בעתירה דנן העותר חוזר ומעלה טענות הנוגעות להסדרת זכויותיהם של חברי קיבוץ מתחדש אשר הגיעו לגיל פרישה. 2. להשלמת התמונה יצוין כבר עתה כי עתירה קודמת שהגיש העותר באותו עניין נדחתה מחמת אי-מיצוי הליכים ללא צו להוצאות (בג"ץ 6874/19 אפלל נ' רשם האגודות השיתופיות (27.10.2019)). 3. בהמשך לכך, העותר כתב למשיבים והציג בפניהם את טענותיו. לאחר שלא נענה, לטענתו, ביום 3.5.2020 נקט העותר בהליך דנן. 4. במרכז העתירה עומדת טענתו של העותר ביחס למה שניתן ללמוד מהגדרתו של המונח "קיבוץ מתחדש" בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995 (להלן: תקנות הסיווג), שזו לשונה: "קיבוץ מתחדש – אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך, המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005, ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהענינים האלה: (1) חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ; (2) שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005; (3) שיוך אמצעי הייצור לחבריה, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובלבד שהשליטה באמצעי הייצור לא תועבר לידי החברים, וקיימות הוראות בתקנון בדבר הגבלת הסחירות באמצעי הייצור, באופן שהשליטה בהם לא תעבור לידי החברים, הכל בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). 5. טענתו המרכזית של העותר היא כי הגדרה זו מלמדת על כך שכל חבר קיבוץ מתחדש, לרבות כל חבר קיבוץ מתחדש שהגיע לגיל פרישה, זכאי לקבל "תקציב". לשיטת העותר, זכות זו נוספת על זכותו של חבר קיבוץ מתחדש שפרש מעבודה לגמלה פנסיונית על-פי תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: תקנות הערבות ההדדית). העותר מוסיף וטוען כי בניגוד לכך, הלכה למעשה, חברי קיבוץ מתחדש בגיל פרישה אינם מקבלים כיום "תקציב" בנוסף לגמלה על-פי תקנות הערבות ההדדית, ובדרך זו נפגעות זכויותיהם הכלכליות. 6. ביום 4.5.2020 ניתנה החלטה המורה למשיבים להגיש את תגובתם המקדמית לעתירה, וזו הוגשה ביום 24.9.2020, לאחר שניתנו ארכות לכך. בתגובה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה כאחת. 7. כאמור, המשיבים נדרשו תחילה לטענות הסף שעלו. ראשית, המשיבים טענו כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית, ובכלל זאת אינה כוללת כל פירוט ביחס לקיבוץ שאליו משתייך העותר ולכספים המגיעים לו לטענתו, או אף עובדות או נתונים כלשהם המבססים את טענתו הכללית לפגיעה בזכויותיהם של חברי קיבוץ מתחדש שיצאו לגמלאות. שנית, המשיבים ציינו כי העותר לא צירף את כלל המשיבים הרלוונטיים לעתירה, ובהם את הקיבוץ שבו הוא חבר, כמו גם את התנועה הקיבוצית, כארגון המייצג את הקיבוצים. שלישית, המשיבים הוסיפו כי העותר לא הזכיר עתירה קודמת נוספת שבמרכזה עמדו טענות דומות והוגשה, בין היתר, על-ידי עמותה שהעותר היה אחד ממקימיה (בג"ץ 9030/18 עמותת פנסיה בראש נ' שר הכלכלה (4.12.2019) (להלן: עניין פנסיה בראש). המשיבים הוסיפו וציינו בהקשר זה כי העתירה בעניין פנסיה בראש נמחקה לאחר שהעותרים הודיעו כי אינם עומדים עליה, בין היתר, נוכח הערות בית משפט זה שניתנו בדיון שנערך בעתירה. 8. לגופו של עניין, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות מחמת העדר עילה. המשיבים ציינו בהקשר זה, בין היתר, כי העותר מבקש לקרוא לתוך תקנות הסיווג, המגדירות את סוגי האגודות השיתופיות, זכויות כלכליות מהותיות ואף סמכויות אכיפה ביחס לקיבוץ מתחדש. לשיטת המשיבים, לא ניתן לגזור זכויות מהותיות שכאלה בהתבסס על הגדרת הקיבוץ או סיווגו. המשיבים מדגישים בהקשר זה כי עמדתו של העותר אינה מתיישבת עם קיומן של תקנות קונקרטיות העוסקות בנושא, ובראשן תקנות הערבות ההדדית (שעניינן הבטחת צורכי הקיום של חברי קיבוץ מתחדש, גם אחרי פרישה) וכן תקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (הנוגעות לחלוקת הזכויות בנכסים היצרניים של קיבוץ מתחדש). 9. בו ביום ניתנה החלטה נוספת המורה לעותר להודיע אם הוא מוסיף לעמוד על העתירה, וביום 18.10.2020 התקבלה הודעתו של העותר שבה ציין כי הוא אכן עומד על עתירתו. העותר הוסיף וביקש להגיש תשובה לתגובה המקדמית, ובהתאם לכך ניתנה ביום 19.10.2020 החלטה המורה על הגשת תשובה כאמור עד ליום 29.10.2020. 10. ביום 4.11.2020, לאחר שניתנה ארכה לצורך כך, הוגשה תשובתו של העותר. בעיקרו של דבר, העותר שב על טענותיו בעתירה ובעיקר על כך שתקנות הסיווג מקנות זכויות כלכליות לחברי קיבוץ מתחדש, ובכלל זאת גם לחברים בגיל פרישה, ללא כל תלות בזכויות אחרות הניתנות להם מתוקף דברי חקיקה אחרים. העותר הוסיף ודחה את טענות הסף שהעלו המשיבים בתגובה המקדמית. העותר טען כי ככל שקיימים משיבים רלוונטיים נוספים אין מניעה לצרפם, וכי דחיית העתירה בשל עילה זו לא תהא מוצדקת. העותר הוסיף וציין כי הודיע על הגשת העתירה למספר גורמים רלוונטיים, ובהם מזכ"ל התנועה הקיבוצית, וכי אלה יכולים לבקש להצטרף לדיון בעתירה. העותר הוסיף וטען כי בניגוד לעולה מתגובת המשיבים, הטענות עליהן נסבה העתירה דנן אינן זהות לאלו שהועלו בעניין פנסיה בראש. זאת ועוד, העותר ציין כי ממילא פרש מהעמותה שהגישה את אותה עתירה בטרם נקטה בהליך האמור. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות על הסף. 12. עיון בעתירה ובנספחיה מעלה כי היא אינה כוללת תשתית עובדתית סדורה לביסוס הטענות המועלות בה. באשר לעניינו האישי של העותר, די יהיה בכך שנציין שאף זיהויו של הקיבוץ שבו הוא חבר לא הובהר באופן מפורש דיו בעתירה, אלא עולה אך מעיון בהליכים קודמים שנקט. הדברים אמורים ביתר שאת בכל הנוגע לטענותיו הכלליות של העותר בנוגע לחלוקת התקציבים בקיבוץ מתחדש. כידוע, העדר תשתית עובדתית מפורטת וברורה שעל יסודה ניתן לבחון את הטענות המועלות בעתירה, עלול להוות כשלעצמו עילה לדחייה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 2111/11 זר נ' משרד הרווחה, פסקה 5 (18.9.2011); בג"ץ 439/14 שמואלי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (11.3.2014); בג"ץ 10153/16 בניני בר אמנה חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, פסקה 9 (9.11.2017)). על כך יש להוסיף, כי אף מבלי להביע עמדה באשר למידת החפיפה שבין הטענות המועלות בעתירה דנן לבין אלו שנדונו בעניין פנסיה בראש, קיים טעם לפגם בכך שהעותר נמנע מלהזכיר ביוזמתו עתירה זו, שיש לה זיקה לעניין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח פגמים נוספים לכאורה בעתירה, כפי שציינה המדינה, ובכלל זאת העובדה כי העותר לא צירף כמשיבים לעתירתו את כלל הגורמים הרלוונטיים לסוגיה הנדונה (ראו למשל: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994); בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקאות 7-6 (24.5.2012)). אין די בפעולות הנקודתיות שבהן נקט העותר על-פי טענתו בסמיכות רבה להגשת העתירה על מנת ליידע אישים אחדים העשויים להיות רלוונטיים לדיון בה. 13. למעלה מן הצורך יצוין בקצרה, גם אם מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי אף לגופם של דברים העתירה מעוררת קושי. זאת בשים לב לכך שהעותר לא הניח תשתית משפטית ברורה בכל הנוגע לסמכות האכיפה שלשיטתו על המשיבים להפעיל. לא למותר לציין כי העותר אף לא הפנה למספור הנכון של התקנה הרלוונטית הכוללת את המונח "קיבוץ מתחדש" בתקנות הסיווג (חרף הערה בעניין זה שצוינה בפסק הדין שדחה את עתירתו הקודמת). ובמישור היותר כללי: נוכח העובדה שהעתירה מכוונת לשינוי משמעותי בכל הנוגע לחיובים כספיים שבהם יישאו קיבוצים מתחדשים כלפי חבריהם, על הטוען לכך שיש להטיל עליהם חיוב כזה להצביע על מקור סמכות ברור לעשות כן. 14. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות, אך העותר ישים אל ליבו כי לא לעולם חוסן בהקשר זה. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשפ"א (‏22.11.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20027690_A08.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1