עמותת הרצליה למען תושביה נ. עיריית חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2768/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2768/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג העותרת: עמותת הרצליה למען תושביה נ ג ד המשיבים: 1. עיריית חיפה 2. מדינת ישראל 3. בתי זיקוק לנפט בע"מ 4. חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד ד"ר שמואל סעדיה; עו"ד עמית המפל בשם המשיבה 1: עו"ד שרונה גינור בשם המשיבה 2: עו"ד אודי איתן בשם המשיבה 3: עו"ד אריה נייגר בשם המשיבה 4: עו"ד דרור גדרון; עו"ד רעות זעירי פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותרת היא עמותה ציבורית הפועלת למען צדק חברתי בתחומים שונים. עתירתה שלפנינו עוסקת בבתי הזיקוק ומפעלים נוספים באזור מפרץ חיפה, אשר לטענתה גורמים לזיהום אוויר, ובעקבותיו לשיעור תחלואה גבוה במחלות סרטניות. בעתירתה היא מבקשת ליתן צו על תנאי המורה למשיבים 1-2 (להלן: הרשויות או המדינה) לנמק "מדוע לא יפעלו לאלתר להוצאת צו סגירה למשיבים 3-4 (להלן: "המפעלים" או "החברות") ו/או להעברת המפעלים מלב אזור המגורים בחיפה למקום אחר מרוחק מאזור מיושב [...] לסגור לאלתר את כל המפעלים המסכנים בעיר חיפה וסביבתה, בגין גז ו/או נפט ו/או כל חומר מסוכן שעלול לדלוף [...] להורות למשיבים ולכל רשות מרשויות המדינה הכפופות להן להוציא צווי סגירה לכל המפעלים המזהמים במפרץ חיפה; להורות על הפסקת כל אספקה למפעלים המסכנים לרבות חומרי גלם ו/או נפט לזיקוק ו/או כל דבר אחר [...]". העותרת אף מבקשת שינתן צו ביניים שבו נורה על סגירת המפעלים והפסקת אספקת חומרי גלם שונים למפעלים אלו, עד לבירור העתירה. 2. על אף החשיבות הציבורית של הסוגיה – דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה כללית, כוללנית ונטולת תשתית עובדתית מספקת. העתירה אינה עוסקת בפעולה שלטונית מוגדרת, אלא בחובתה הכללית של הרשות לפקח על ענייני זיהום האוויר. העותרת הפנתה טענותיה כלפי "כל המפעלים המסכנים בעיר חיפה וסביבתה" בלא פירוט המפעלים הרלבנטיים לשיטתה; היא טוענת שמפעלי הזיקוק בעיר חיפה הם אלו הגורמים לזיהום האוויר בחיפה, אך לא צרפה לעתירתה כל תשתית עובדתית בנוגע לזיקתם של המפעלים לזיהום האוויר, ולתרומתו של כל אחד מהם לזיהום זה. אין לי אלא לשוב על דברים שאמרתי בהקשר דומה: "העתירה אינה מתמקדת בהחלטה מסויימת של רשות, או באירוע מוגדר ומתוחם [...] כוללניות שכזו, אינה מאפשרת דיון בעתירה לגופה: 'הספציפיות והקונקרטיות הן עיקרים בצופן הגנטי של ההליך השיפוטי' (בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 183 (1998). העיקרים הללו נעדרים מן העתירה הנדונה [...] בעתירה מצוטט בין היתר טור [...] שפורסם בעיתון [...] דא עקא, טור שכזה, ושאר ידיעות תקשורתיות וגזרי עיתונים שצורפו לעתירה, לא יכולים להיות תחליף לתשתית עובדתית ממוקדת ולא לטיעון משפטי סדוּר" (בג"ץ 731/14 עמותת הרצליה למען תושביה נ' מדינת ישראל (4.3.2014) (להלן: עניין עמותת הרצליה). 3. כלליותה של העתירה משתקפת גם בסעד המבוקש בה, שמשמעותו למעשה השבתת משק הדלק בישראל באופן שעלול לפגוע באזרחי ישראל בהיבטים אחרים, אשר אליהם לא נתנה העותרת את דעתה. נוסף על כך, כפועל יוצא מהיות העתירה כוללנית היא לוקה באופן טבעי גם באי-צירופם של משיבים רלבנטיים נוספים שעלולים להיפגע ממנה, הלא הם המפעלים האחרים באזור חיפה שאליהם מכוונת העותרת. לעתים, גם עניין זה כשלעצמו מהווה עילה לדחייתה של עתירה על הסף (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (24.5.2012). 4. בשל החשיבות הציבורית שיש לסוגיה, אציין כי לכאורה ניתן לדחות את העתירה גם לגופה. זאת, משום שהמדינה, כפי שעולה מתגובתה המקדמית לעתירה, עושה בתקופה האחרונה פעולות שונות על מנת לצמצם את זיהום האוויר בעיר חיפה, ובכלל זה באמצעות תכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה, שהתקבלה בהחלטת ממשלה (מס' 529, מיום 6.9.2015). משגיבשה המדינה מדיניות בנוגע לאופן הטיפול בסוגיה והיא פועלת על-פיה, וכשהעותרת לא הצביעה על פגם מינהלי כלשהו שנפל בפעולות אלו, הרי שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה. 5. נשוב ונדגיש: "אין בדברינו כדי לגרוע מחשיבותם של חלק מן הנושאים הנדונים בעתירה, אך לא זו הדרך להביאם לפתחו של בית משפט זה" (עניין עמותת הרצליה). העתירה נדחית, אפוא, על הסף. 6. נוסף על האמור, בעקבות כשליה הדיוניים של העתירה, ראינו לנכון לפסוק הוצאות לטובת ארבע המשיבות, בסך של 3,000 ₪ לכל אחת. ברגיל, אין בית משפט זה ממהר לפסוק הוצאות כלפי עותרים ציבוריים, מקום שהללו טוענים כי הרשויות פועלות בניגוד לחוק. זאת, על מנת שלא ליצור אפקט מצנן ולמנוע מהם לפעול לטובת האינטרס הציבורי אותו הם מייצגים (עע"ם 4620/11 קישאוי נ' שר הפנים, פסקה 11 לפסק הדין של השופט פוגלמן); אולם, זאת כאשר העתירה מוגשת בהתאם לכללי ההתדיינות המינהלית – תוך מיצוי הליכים מול הרשות, ביסוס הנטען בתשתית עובדתית ראויה, הצגת טיעונים משפטיים קונקרטיים וכיוצא באלה. עתירות המוגשות בניגוד לכך פוגעות ביעילות הדיונית של בית המשפט כמו גם ביכולתם של המשיבים לנצל את משאביהם כראוי (והשוו לדברים שכתבתי, נעם סולברג "שמרו משפט ועשו צדקה" דין ודברים ח 13, 23-24 (2014); ענבר לוי ונדיב מרדכי "פסיקת הוצאות לעותרים ציבוריים בבג"ץ: האם כל השערים ננעלו?" משפטים על אתר ו 35 (2013)). מן הראוי שבמצבים כאלו ישיבו העותרים למשיבים את הוצאותיהם, וכך אף נעשה, אמנם במידה מתונה, בעתירה זו. המשאב השיפוטי הוא יקר, ואין לבזבזו לחינם. ניתן היום, ‏י"ט בחשון התשע"ו (‏1.11.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15027680_O13.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il