פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי באשקלון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 27649-08-24 לפני: כבוד השופטת ברק-ארז כבוד השופט גרוסקופף כבוד השופטת רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי באשקלון 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בעניין תיק 1407529/2 בבית הדין הרבני האזורי באשקלון בשם העותרים: עו"ד אורי זמברג פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המופנית כלפי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי באשקלון (להלן: בית הדין הרבני האזורי) מיום 8.8.2024, במסגרתה הורה בית הדין על זימון העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה) לדיון בעניין מזונות ילדים, כחלק מהליך גירושין המתנהל בין השניים. ואלו, בתמצית, העובדות הדרושות לענייננו: ביום 27.9.2023 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין נגד העותר, כאשר היא כורכת לתביעה זו, בין היתר, את סוגיית מזונות ילדיהם של הזוג. לאחר הגשתו של כתב הגנה על ידי העותר, בגדרו טען כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בסוגיית מזונות הילדים, ביום 18.1.2024 התייצבו השניים בפני בית הדין הרבני האזורי לדיון בתביעת הגירושין. לנוכח אי הסכמה של הצדדים ביחס לסוגיות שונות במסגרת הדיון (במהלכו שב העותר על עמדתו שלפיה לא עומדת לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בסוגיית מזונות הילדים), נקבע כי דיון נוסף יתקיים ביום 27.11.2024. בינתיים, ביום 8.8.2024 הגישה המשיבה בקשה לפסיקת מזונות ילדים זמניים, ובאותו היום ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי שלפיה יתקיים בבקשה דיון "דחוף" ביום 14.8.2024. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי לנוכח פסיקת בית המשפט העליון אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בתביעה למזונות ילדים שנכרכה לתביעת גירושין, וכי העובדה שבית הדין הרבני האזורי "סבור" כי בסמכותו לעשות כן "ואף לעשות כן, בהתראה בת ימים בודדים, במהלך הפגרה", כלשון העותר, דורשת את התערבותנו. משכך, העותר מבקש כי ניתן צו על תנאי "המורה למשיב 1 להימנע מלדון בבקשה בסוגיית מזונות הילדים, וזאת בהתאם לדין הקיים, ולכל הפחות, עד להכרעה בבג"ץ 7880/21 ובג"ץ [5988/21] התלויים ועומדים". דין העתירה להידחות על הסף. על אף מאמציו של העותר לעגן את טענותיו במדיניות הכללית בה נוקטים בתי הדין הרבניים ביחס לסמכותם לדון במזונות ילדים (ומבלי להקל ראש בסוגיה רחבה זו, אשר תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בבג"ץ 5988/21 ותיקים קשורים נוספים), עתירתו מכוונת, הלכה למעשה, להחלטה של בית הדין הרבני האזורי. בפני העותר עומד סעד חלופי בדמות הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו (לפי תקנה קלב לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג), אך הוא החליט להגיש עתירה זו. ברי כי ל"מסלול עוקף" זה לא נוכל להיענות (ראו: בג"ץ 3395/15 פלוני נ' משרד הרווחה, פסקה 5 (17.5.2015); בג"ץ 5463/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 5 (5.10.2021); בג"ץ 7983/23 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי, פסקה 4 (9.11.2023), אף לא נוכח תחזיותיו של העותר ביחס להחלטותיו של בית הדין הרבני הגדול בהליך הערעורי – הערכות המבקשות לחזות תוצאותיו של הליך "תאורטי" שטרם הוגש, וממילא אין בהן כדי להצדיק "דילוג" על סדרי הדין (ראו והשוו: בג"ץ 5528/19 פלונית נ' בית הדין הרבני בנתניה, פסקה 3 (4.9.2019); בג"ץ 3498/22 שגב נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (26.5.2022)). כך בוודאי כשהתוצאה שתיווצר מהליכה בתלם הדיוני הנכון, אף אם יתממשו תחזיות העותר, וייקבע בהמשך הדרך כי בתי הדין פעלו בחוסר סמכות, היא במישור הכספי בלבד, ולפיכך הפיכה. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' אב תשפ"ד (13 אוגוסט 2024). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת