אלי פתיה יבוא ושיווק בע"מ נ. מנהל רשות המיסים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2762/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. אלי פתיה יבוא ושיווק בע"מ 2. אל חיים סיטונאות מזון בע"מ 3. סהר יגאל נ ג ד המשיבים: 1. מנהל רשות המיסים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד נאוה הנס; עו"ד צורי ללוש; עו"ד משה הר שמש בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרים לשחרור טובין – סיגריות אלקטרוניות שהוזמנו מסין (להלן: הטובין) – המצויים בחזקת רשות המכס, וזאת בטענה כי הם אינם חייבים בתשלום מס קנייה. על פי הנטען בעתירה, במועד בו פעלו העותרים לשחרור הטובין פקע צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 7), התשפ"ב-2021 (להלן: הצו הקודם), המטיל לראשונה מס קנייה על סיגריות אלקטרוניות ונוזל מילוי, כך שלא חל על הטובין הנדונים במועד האמור מס קנייה. ואולם, שעה שהגישו בקשה לשחרור הטובין, מערכת המכס הממוחשבת "שער עולמי", שבאמצעותה מוגשת הבקשה לשחרור הטובין ואשר מחשבת את שיעור המס שיש לשלם בגינם, לא עודכנה כנדרש, הטובין חויבו במס קנייה חרף פקיעת הצו, והעותרים לא הצליחו לשחררם מבלי לשאת בחבות המס. לפיכך, העותרים סירבו לשלם את המס בגין הטובין, והללו נותרו בחזקת רשות המכס. לאחר מכן, הותקן צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 17), התשפ"ב-2022, אשר מחדש את תוקף הצו הקודם (להלן: תיקון מס' 17), ובהמשך הותקן צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 18), התשפ"ב-2022, אשר החליף את תיקון מס' 17 בכפוף למספר שינויים (להלן: הצו החדש). בהתאם, הצו החדש מטיל גם הוא חבות במס קנייה, ועל כן שחרור הטובין בשלב הזה מחייב את העותרים בתשלום מס על פיו – תשלום בו הם כופרים. בגין הטענות האמורות, ולאחר דין ודברים שהתנהל בין העותרים לבין גורמי רשות המיסים, הגישו העותרים ביום 3.4.2022 עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך זו נמחקה (בהחלטתו של השופט אביגדור דורות) ביום 11.4.2022 בהיעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. בעקבות זאת, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו, ולצידה בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב 1 לפעול לשחרור הטובין לאלתר, ללא תשלום מס קנייה, וזאת בשל הנזקים הנגרמים להם, לטענתם, מהמשך החזקת הטובין בידי רשות המכס. ביום 25.4.2022 ביקשתי את התייחסות המשיבים לשאלת הסמכות העניינית. בהתייחסות המשיבים נטען כי הסמכות לדון בטענות המועלות בעתירה נתונה לערכאה האזרחית המוסמכת, ועל כן יש לדחות את העתירה בשל קיומו של סעד חלופי. לטענת המשיבים, במצבים בהם מתגלע סכסוך בנוגע לסכום המס, או לשיעור המס החל על טובין מסוימים, או בדבר עצם חבות הטובין במס, ניצבות בפני הנישום שתי אפשרויות: האחת, תשלום מלוא המס הנדרש "אגב מחאה" ובמקביל לתבוע מרשות המס המתאימה את השבת הסכום ששולם ביתר בתוך שלושה חודשים מיום התשלום (זאת, בהתאם לקבוע בסעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס), החל גם על חיוב במס קנייה מכוח סעיף 5ח לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה)); השנייה, להימנע מתשלום המס ללא שחרור הטובין, תוך הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר המס הנכון החל על הטובין (אפשרות שהוכרה בבג"ץ 207/73 מסעות וטיולים בע"מ נ' גובה המכס נמל חיפה (13.6.1973) (להלן: עניין מסעות וטיולים)). בהתאם, בהינתן שטענות העותרים מופנות נגד עצם החיוב במס קנייה בגין הטובין הנדונים וחוקיותו, ואפילו שבפי העותרים טענות נוספות הנלוות לכך, על העותרים להגיש תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך, לפי אחד מהמסלולים שלעיל, במסגרתה יוכלו לשטוח את טענותיהם. לאור האמור בהתייחסות המשיבים, התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם. ביום 31.5.2022 הודיעה העותרת 2 כי היא מבקשת שהעתירה בעניינה תימחק, ואילו העותרים 1 ו-3 גרסו כי הסמכות העניינית לדון בעתירה נתונה לבית משפט זה. לשיטתם, בהינתן שמדברי נציגי המשיב 1 עולה כי הצו הקודם לא היה בתוקף בעת הגשת הבקשה לשחרור הטובין, אין תחולה בענייננו לסעיף 154 לפקודת המכס, במיוחד לאור הצורך, לגישתם, במתן פרשנות מצמצמת לתחולתו. עוד מוסיפים העותרים 1 ו-3 כי חרף קיומה של אפשרות להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי, ברצונם להעלות טענות הנוגעות להתנהלות המשיבים ואשר חורגות מההליך האזרחי, ובכלל זה לעתור לסעדים הנוגעים להסדרת התנהלות המשיבים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. לפיכך, לכל הפחות, לבית משפט זה מסורה סמכות מקבילה לדון בטענותיהם, ונוכח טיב הטענות ראוי כי הוא ידון בהן. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף מן הטעם שקיים בענייננו סעד חלופי. בית משפט זה נדרש בעבר במספר הזדמנויות שונות לשאלת הסמכות העניינית במקרים שבהם מתעוררת מחלוקת בין הנישום לבין רשויות המס בדבר החיוב במס בגין ייבוא טובין, לרבות לעניין עצם החבות במס. נפסק, כי כאשר עסקינן במס המוטל על טובין שייובאו לארץ חל ההסדר הקבוע בסעיף 5ח(ב) לחוק מס קניה, לפיו "חולק אדם על החיוב במס ביבוא הטובין, יחולו הוראות סעיף 154(א) ו-(ב) לפקודת המכס, בשינויים המחוייבים" (וראו: ע"א 10608/02 הזימה נ' אגף המכס ומע"מ, פ"ד נח(3) 663, 669 (2004)). לפיכך, בהתאם לסעיף 154 לפקודת המכס, אשר קובע דרך מיוחדת לבירור סכסוך בנוגע לתשלום מס ייבוא, משהתגלע סכסוך "בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס", רשאי בעל הטובין לשלם את סכום המס שבמחלוקת אגב מחאה ולפנות תוך שלושה חודשים מיום התשלום בתביעה נגד רשות המס הרלוונטית להשבת הסכום ששולם ביתר. ודוק, שניים הם התנאים להגשת תביעה בקשר לסכום המס שבמחלוקת: הראשון, תשלום סכום המס שבמחלוקת תוך ציון שהדבר נעשה תחת מחאה; השני, הגשת התביעה להשבת הסכום ששולם ביתר בתוך שלושת החודשים שמיום התשלום. אכן, בצד הדרך הקבועה בסעיף 154 לפקודת המכס, הוכרה בפסיקה בעבר האפשרות כי במקרים חריגים יוכל בעל הטובין להביא את עתירתו בפני בית משפט זה, וזאת, תוך שבית המשפט יביא בחשבון "את טיב הבעיה הכרוכה במשפט, ואת מצבו של המבקש, לאור העובדה שהסכום הנדרש לתשלום הוא גדול מאד, ואין ביכלתו של המבקש, עם כל רצונו, לנהוג לפי הדרך הקבועה בסעיף 154" (בג"ץ 137/58 ימיני נ' מעריך המכס, תל-אביב־יפו ו-3 אח', פ"ד יב 1977, 1978 (1958). וראו גם: בג"ץ 225/71 "שרון" מפעלי מתכת בע"מ נ' מנהל המכס והבלו בירושלים, ואח', פ"ד כה(2) 765, 766 (1971) (להלן: עניין שרון)). ההכרה בדרך חלופית זו התבססה על הכלל לפיו קיומו של סעד חלופי אינו שולל את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירה, הכול לפי שיקול דעתו (בג"ץ 991/91 פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 50, 60-59 (1991). והשוו: בג"ץ 8620/18 עו"ד מור-מוסלי ו-62 אח' נ' מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (7.2.2019)). ואולם, בהמשך לפסיקה האמורה, קבע בית משפט זה כי גם במקרים שבהם טוען בעל הטובין כי אין בידו לשלם את המס שבמחלוקת, עליו להביא את תביעתו בפני בית המשפט האזרחי המוסמך באמצעות הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי, ולא באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה (עניין מסעות וטיולים; ע"א 566/73 נאות הככר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 128, 130 (1974)). הנה כי כן, דרך המלך להשיג על החיוב במס קנייה בעבור ייבוא טובין, לרבות על עצם חיובו, היא באמצעות הפרוצדורה הקבועה בסעיף 154 לפקודת המכס, ולחילופין, במקרים המתאימים (שהינם כאמור יוצאי דופן), באמצעות הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי. בין אם יפסע בעל הטובין בדרך הראשונה ובין אם יפסע על פי הדרך השנייה – הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט האזרחי המוסמך, והדברים נכונים גם כאשר בפי בעל הטובין טענות נלוות שעל דרך הכלל אין מעוררים בפני בית המשפט האזרחי (ראו והשוו: עניין שרון, בעמ' 767-766; בג"ץ 1574/15 ד.ס.פ (1993) סוכנויות יבוא בע"מ נ' שר האוצר (24.3.2015)), ובכלל זאת טענות הנוגעות לאי חוקיות החיוב במס (בג"ץ 4594/17 כלי שיט SUNSHINE נ' רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה (3.12.2018); בג"ץ 836/19 ספראי נ' רשות המיסים - משרד האוצר, פסקה 5 (26.9.2019)). בענייננו, לא יכול להיות חולק כי ליבת המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשיעור המס בו על העותרים לשאת בגין ייבוא הטובין בנסיבות הספציפיות המתקיימות בעניינם, ובפרט ברצון העותרים לשחרר את הטובין המוחזקים בידי רשות המכס (ועל כך ילמד גם צו הביניים שהתבקש על ידם). על כן, פשיטא כי עומד בפניהם סעד חלופי בדמות פנייה לערכאה האזרחית המוסמכת אשר תוכל לדון במכלול הטענות המועלות על ידי העותרים, כאשר אין בנימוקים שהוצגו על ידי העותרים 1 ו-3, לרבות רצונם בסעד צופה עתיד, כדי לשנות ממסקנה זו. אשר על כן, העתירה נדחית מחמת קיומו של סעד חלופי. למותר לציין כי איננו מביעים כל עמדה לגופם של דברים וכי זכויות וטענות הצדדים שמורות להם. להשלמת התמונה יצוין כי עובר להגשת העתירה דנן, ביום 27.2.2022 הוגש בג"ץ 1471/22 ביפרש בע"מ נ' שר האוצר, במסגרתו התבקש כי הצו החדש "לא יחול על סיגריות אלקטרוניות חד-פעמיות אשר לגביהן יוכח [...] כי הן נרכשו על ידי יבואן בהתקשרות מחייבת עובר למועד החלת הצו", ולחילופין כי הצו החדש "לא יחול על סיגריות אלקטרוניות חד פעמיות שהוזמנו ונרכשו על ידי העותרת עובר למועד החלת צו המיסוי החדש". עתירה זו עודנה תלויה ועומדת, ומטבע הדברים, גם לגביה אין אנו מביעים כל עמדה. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ג בסיון התשפ"ב (‏12.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22027620_Y04.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1