פסק-דין בתיק ע"א 2761/98
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2761/98
ע"א 3166/98
ע"א 3919/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
ע"א 2761/98
המערער:
בנק הפועלים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
1. דוד ג'יקובס
משיבים פורמליים:
2. מדינת ישראל (משרד השיכון והבינוי)
3. מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ
4. פורמלי ירחמיאל מיידנברג
5. משה מיידנברג
ע"א
3166/98
המערערים: 1. י'
מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ
2.
ירחמיאל מיידנברג
3.
משה מיידנברג
נ
ג ד
המשיבים: 1. דוד
ג'ייקובס
2.
בנק הפועלים בע"מ
משיבה פורמלית: 3. מדינת ישראל
ע"א
3919/98
המערער: ג'ייקובס
דוד
נ
ג ד
המשיבים: 1. מדינת
ישראל (משרד השיכון)
2.
בנק הפועלים בע"מ
3.
י' מיידנברג יצור ובניית מבנים בע"מ
4.
ירחמיאל מיידנברג
5.
משה מיידנברג
ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 26.3.98 בתיק ת.א. 1516/92
שניתן על ידי כבוד השופט מ' טלגם
תאריך הישיבה:
ט' באייר תשס"א (2.5.2001)
בשם בנק הפועלים:
עו"ד אביחי דרזנר
בשם דוד ג'יקובס:
עו"ד נפתלי לוין
בשם מדינת ישראל:
עו"ד ירון בשן
בשם י' מיידנברג ייצור ובניית
מבנים בע"מ, ירחמיאל
מיידנברג ומשה מיידנברג:
עו"ד אלי תגר
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
1. ברקע של ערעור זה עומדת מסכת עובדות
הנוגעת לשותפות עסקית שלא עלתה יפה. אביא תחילה בקצרה את הממצאים, כפי שנקבעו על
ידי בית המשפט המחוזי תל אביב יפו - מפי סגן הנשיא השופט מ' טלגם: דוד ג'ייקובס
(להלן: ג'ייקובס) החליט להקים במשותף עם חברת י'
מיידנברג ייצור ובניית מבנים (להלן: החברה הישנה) שבעליה הם ירחמיאל
ומשה מיידנברג (להלן: מיידנברג), חברה
חדשה בשם "מיידנברג בנייה אמריקאית בע"מ" (להלן: החברה
החדשה). המטרה המיידית בהקמת החברה החדשה הייתה השתתפות במכרז שהוציא משרד
השיכון לבניית קראוונים, לשם קליטת גלי העלייה ממדינות חבר העמים. לאחר גלגולים
אחדים, חתמה החברה הישנה חוזה עם משרד השיכון לאספקת קראוונים. ג'ייקובס פתח חשבון
אישי בבנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק), וכן פתחו הוא ואביו חשבון
נוסף על שם "ג'ייפור - קרן פנסיה". בחשבונות אלה הופקדו כספים אשר שימשו
כבטחונות לעסקי החברה החדשה וכן כערבות לחברה הישנה.
2. בלב הסכסוך עומדת העובדה כי תשלומים
שהעביר משרד השיכון במסגרת "עסקת הקראוונים" הועברו לחשבון הבנק של
החברה הישנה, בעוד שעל פי מסמך שנחתם על ידי ג'ייקובס, הבנק והחברה הישנה, היו
התשלומים אמורים להיות מועברים לחשבונו האישי של ג'ייקובס. במסמך, אשר היה ממוען
אל משרד השיכון, נאמר בזו הלשון:
בזה אנו מבקשים לרשום לפניכם כי הכסף שמגיע ל[חברה הישנה] יועבר על
ידכם למספר חשבון 234064 [חשבונו של ג'ייקובס] במקום לחשבון 221019 [חשבונה של
החברה הישנה].
בשל העובדה שלא נהגו על-פי האמור במסמך זה, מציין
בית המשפט המחוזי כי:
פועל יוצא הוא שחשבון ג'ייפור שימש כבאר שממנה נשאב כסף, ואילו חשבון
החברה הישנה שימש מאגר אליו הוזרמו כספי התקבולים.
ובית המשפט מוסיף כי "הדעת נותנת כי איש עסקים
סביר לא היה פועל בדרך זו".
3. בעקבות מצב דברים זה הגיש ג'ייקובס, בין
היתר, תביעה נגד הבנק ונגד משרד השיכון, שבה דרש את השבת הכספים אשר היו אמורים
להיות מועברים ממשרד השיכון אל חשבונו שלו בבנק. הבנק מצידו, הגיש בתביעה זו הודעת
צד שלישי נגד מדינת ישראל, החברה הישנה ומיידנברג, לשם שיפויו במידה ויחויב בהשבה
כלפי ג'ייקובס.
4. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד
הבנק, דחה את התביעה נגד משרד השיכון, ובמסגרת הודעת צד שלישי חייב את החברה הישנה
ואת מיידנברג בשיפוי הבנק. באשר לבנק, מצא בית המשפט כי האחריות להעברת המסמך
למשרד השיכון הייתה שלו, משום שהוא היה האחרון לחתום עליו. בית המשפט קבע כי הבנק
לא נהג כפי שחובתו הייתה לנהוג, וגרם בהתנהגות זו נזק לג'ייקובס. לדעת בית המשפט
התנהגותו של הבנק מהווה רשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, וג'ייקובס זכאי
לפיצוי בשל עוולה זו. בית המשפט מוסיף וקובע כי ההשתהות מצד ג'ייקובס במסירת עותק
המסמך למשרד השיכון (כחמישה חודשים) "מסתברת מהנחתו שהבנק עשה את המוטל עליו
ומציפייה סבירה שגלגלי הבירוקרטיה טוחנים לאיטם".
5. מתברר כי לאחר משלוח עותק המסמך על ידי
ג'ייקובס למשרד השיכון, הוציא הבנק מכתב למשרד השיכון ובו הוראה להעביר את
התשלומים לחשבון החברה הישנה, וזאת בלא ידיעתו של ג'ייקובס. בית המשפט קובע לגבי
מחדלו של הבנק באי הודעה לג'ייקובס בעניין המכתב הנזכר את הדברים הבאים:
[המחדל] גרם לכך שג'ייקובס לא היה מודע לשינוי וכך לא יכול היה לפעול
נגד העברת הכספים לחברה הישנה. בעצם משלוח המכתב גרם הבנק למשרד השיכון להעביר את
הכסף לחברה הישנה בניגוד למסמך. מעשהו מחד ומחדלו מאידך של הבנק, מהווים לפחות
התנהגות רשלנית כלפי ג'ייקובס, התנהגות שבעטיה נגרם לג'ייקובס נזק - אי קבלת יתרת
הכספים ממשרד השיכון. ג'ייקובס זכאי לפיצוי מן הבנק גם בגין נזק זה".
6. באשר לזכותו של הבנק להשתפות ממיידנברג על
חיובו כלפי ג'ייקובס, בית המשפט מבסס את חובת השיפוי של מיידנברג על עילה לפי חוק
עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. בית המשפט קובע בהקשר זה:
אין ספק שהחברה הישנה התעשרה על חשבון ג'ייקובס. הוא היה אמור לקבל
ממיידנברג את כל התקבולים ממשרד השיכון לחשבון שבשליטתו בתמורה לערבויותיו, אך
מקבלת הכסף בפועל הייתה החברה הישנה.
ומסקנתו של בית המשפט היא הבאה:
ממכלול העובדות ברור לי שהתעשרותה של החברה הישנה על חשבון ג'ייקובס
אינה צודקת. החברה חותמת על מסמך המורה למשרד השיכון להעביר את הכסף לג'ייקובס אך
מתנהגת כאילו היא עדיין זכאית לכסף. החברה נהנית מערבותו של ג'ייקובס לחובותיה בלא
שתהא לו שליטה בתקבוליה. מיידנברג נהנים מערבותו של ג'ייקובס לחברה החדשה בלא שיש
הצדקה לערבות זו שכן היא ניתנה מלכתחילה לצורך העסקה עם משרד השיכון, עסקה שלא
נתממשה כמצופה אבל הומרה בלא ידיעתו של ג'ייקובס בעסקה דומה עם החברה הישנה.
7. לעומת זאת, דחה בית המשפט, כאמור, את
התביעה נגד משרד השיכון. בית המשפט קובע כי משרד השיכון אינו צד לעניין, ומבחינתו
של ג'ייקובס הוא לא היה חלק ממערכת יחסיו עם מיידנברג. המשרד פעל בכל התקופה לפי
הוראותיהם של מיידנברג ושל הבנק, ובהתאם להסכם בינו לבין החברה הישנה. אמנם ניתן
צו עיקול זמני כלפי משרד השיכון, אך מאחר שג'ייקובס לא הגיש בקשה לאישור העיקול,
הרי שהוא בטל לפי תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אי לכך,
תביעתו של ג'ייקובס נגד משרד השיכון, שהסתמכה, כביכול, על פעולה בניגוד לצו
העיקול, נדחתה.
8. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו הן
ג'ייקובס, הן החברה הישנה ומיידנברג, והן הבנק, ערעורים לבית משפט זה. עיקר הטענות
בערעורם של בעלי הדין, שעליהם הטיל בית המשפט את האחריות, מכוון נגד ממצאיו של בית
המשפט המחוזי ונגד פרשנותו את המסמך. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ובטיעוניהם של
בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי המושתתים
כהלכה על הראיות שהובאו בפניו, תוך כדי קביעת מהימנותן. כן אין להתערב במסקנתו של
בית המשפט לגבי מהותו של המסמך.
9. בפי הבנק הועלו גם טענות דיוניות בנוגע
לתקינות עריכת תצהירו של ג'ייקובס האב. אף בהנחה כי חלק מהתצהיר נערך בחוץ לארץ
שלא בנוכחות מקבל התצהיר, הרי בנסיבות העניין הנדון התרפא פגם זה על ידי קיום חקירה
נגדית בבית המשפט של המצהיר על תצהירו. גם לגבי הטענה בדבר חיוב הבנק בתשלומים שלא
נתבעו בכתב התביעה, הרי נראה לי כי היא אינה מבוססת לאור ההשתלשלות העניינים
המיוחדת: הסכום המלא הוזכר בכתב התביעה כלפי חלק מן הנתבעים. בהמשך הדיון ביקש
התובע לתקן את כתב התביעה כך שהסכום המלא ייתבע מכל הנתבעים. בתגובה לכך הצהיר
הבנק כי שני התשלומים האחרונים לא הועברו באמצעותו. על סמך הצהרה זו לא תוקן כתב
התביעה. לאחר מכן התברר כי התשלומים הועברו באמצעות הבנק. בנסיבות אלה, טענת הבנק
כי כתב התביעה לא תוקן לא תישמע.
10. ג'ייקובס מצידו ערער על דחיית התביעה נגד
משרד השיכון וזאת "מטעמי זהירות בלבד", כלשונו בהודעת הערעור. לא מצאתי
עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין אין להטיל אחריות על משרד
השיכון.
11. סוגיה מיוחדת מהווה עניין פסיקת הריבית על
הסכומים שבהם חויב הבנק. בפסק דינו קבע בית המשפט כי לסכום התובענה יצורפו הפרשי
הצמדה וריבית כאשר הריבית היא "הריבית שהיה הבנק משלם בפיקדון עו"ש לכל
אחד מן הסכומים המוזכרים... בהתאם ליום התשלום".
בהחלטה מאוחרת יותר הבהיר בית המשפט,
לבקשת הצדדים, כי הכוונה לריבית על פיקדונות לתקופה של שנה. משהוברר כי אין שיעור
ריבית מסוים לפיקדונות צמודי מדד, חזר בו בית המשפט מקביעתו בפסק הדין, והחליט כי
לסכום יצורפו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961.
ג'ייקובס טוען כי בית המשפט לא היה מוסמך לשנות את פסק דינו שינוי כה מהותי, לאחר
שכבר ניתן.
12. אכן, טענה זו של ג'ייקובס בדין יסודה. יחד
עם זאת, ברור כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט בהחלטתו האחרונה היא התוצאה הנכונה
מבחינה עניינית, אף אם נראה כי ההחלטה לא יכולה להינתן בדרך של תיקון פסק דין.
הבנק ערער אף הוא על שיעור הריבית שנקבע בפסק הדין המקורי, ולפיכך ראינו לנכון
לקבל את ערעורו בנוגע לנקודה זו ולהעמיד את שיעור הריבית שיצורף לסכומים על השיעור
שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה.
13. התוצאה היא כי דינם של כל הערעורים
להידחות, למעט ערעורו של הבנק בנוגע לשיעור קביעת הריבית. ג'ייקובס ישלם למדינה
הוצאות בסך 5000 ₪. שאר הצדדים ישאו כל אחד בהוצאותיו.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, י"ד בטבת תשס"ג
(19.12.2002).
ה נ ש י
א ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 98027610_Q08.doc/שב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il