פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 2761/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט הענייני משפחה תל אביב מיום 07.04.2019 בתיק תלהמ074251-10-18 בשם המערער: עו"ד יניב כהן; עו"ד איתי רוזין פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ארבל-אסל), מיום 7.4.2019 בתלה"מ 74251-10-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הצדדים הם הורים לקטין יליד שנת 2009 (להלן: הקטין). המשפחה התגוררה ביפן עד שנת 2011 ואז עברו לישראל. בשנת 2016 נפרדו בני הזוג. האב-המשיב עבר להתגורר בקייב שבאוקראינה עם הקטין ואילו האם-המערערת נשארה להתגורר בישראל. משנת 2017 מנהלים הצדדים הליכים בפני השופטת א' ארבל-אסל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לעניין מקום מגוריו של הקטין, הסדרי המשמורת שלו ומזונות. ביום 26.12.2017 נתן בית המשפט קמא תוקף להסכמת הצדדים במסגרת תביעת משמורת, והורה כי הקטין יתגורר באוקראינה עם המשיב ויגיע מעת לעת לשהות עם המערערת בישראל (תמ"ש 42761-08-17). ביום 12.7.2018, סמוך למועד שבו היה על הקטין לשוב לחזקת המשיב, הגישה המערערת לבית המשפט קמא תביעה לשינוי המשמורת ועתרה לעיכוב יציאת הקטין מהארץ עד תום בירורו של ההליך, בטענה כי הקטין איים שאם ייאלץ לחזור למקום מגורי המשיב ישים קץ לחייו. לנוכח חוות דעת ראשונית של מומחה שאבחן את הקטין, קבע בית המשפט קמא ביום 16.8.2018 כי יש צורך לערוך לו אבחון והערכה מעמיקים יותר (להלן: הליך האבחון) והורה על עיכוב יציאתו של הקטין מהארץ. מאותה עת ועד היום הקטין שוהה בישראל בחזקת המערערת והמשיב מגיע פעמיים בחודש בסופי השבוע לישראל לשהות עמו. במקביל נמשכים ההליכים המשפטיים בעניין המשמורת. ביום 31.10.2018 הגישה המערערת תביעה לפסיקת מזונות ובקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן: תביעת מזונות) – היא התביעה נושא הערעור דנן – וביום 10.1.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן: ההחלטה הראשונה בתביעת המזונות). בפתח ההחלטה ציין בית המשפט כי "אין מדובר בנסיבות רגילות של בקשה למזונות זמניים, אלא באם [המערערת] אשר הלכה למעשה חטפה את הקטין [...] וכעת היא עותרת לחייב את האב [המשיב] בהוצאות הקטין בעת שהוא אצלה". לאחר שעמד בהרחבה על השתלשלות ההליך בעניין משמורת הקטין, ובשים לב לכך שבאותה נקודה זמן טרם הושלם הליך האבחון, קבע בית המשפט כי "האם [המערערת] מחזיקה את הקטין בישראל כבן ערובה ממש, מבלי לאפשר לבצע אבחון כנדרש על מנת לבחון [אם] אכן קיים חשש לחייו ככל שישוב לקייב ובמידת הצורך, לאפשר לו את הטיפול הנדרש". לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי הוא לא מצא להידרש לבקשה למזונות זמניים כלל, שכן המערערת אינה נקיית כפיים והיא "ביזתה והפרה כל כך הרבה מהחלטות בית המשפט [...] [ו]לא ייתכן שהאם [המערערת] תסכל את זכותו הפסוקה של האב [המשיב] לקבל לידיו את הקטין, תשאיר את הקטין אצלה בדרך לא דרך ולאחר מכן תדרוש מהאב לממן את שהות הקטין אצלה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, שהוריו ישמרו על החוק ועל הסדר ויצייתו להחלטות בית המשפט בענייניו מבלי לעשות דין לעצמם". אשר על כן, נדחתה הבקשה. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 19350-02-19; להלן: בקשת הרשות לערער). על רקע זה, ובטרם התקבלה החלטה בבקשת הרשות לערער, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בה טענה כי מהחלטתו הנ"ל עולה כי דעתו "נעולה" וכי הוא סבור שיש להשיב את הקטין לחזקת המשיב באוקראינה (להלן: בקשת הפסלות). ביום 28.3.2019, ובטרם הוכרעה בקשת הפסלות, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הרשות לערער שהגישה המערערת וקבע, בין היתר, כי שאלת המזונות הזמניים תוחזר לבחינה מחדש על ידי המותב (להלן: פסק הדין בבר"ע). ביום 7.4.2019 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. תחילה התייחס בית המשפט לעיתוי הגשת בקשת הפסלות – בחלוף כחודשיים מעת שנודע למערערת על העובדות המקימות לשיטתה את עילת הפסילה ויום לפני מועד הדיון שנקבע לצדדים בתביעת המזונות – והוסיף כי עיתוי זה מעורר "על פניו את הרושם שנעשה שימוש טקטי בבקשה לפסלות". לגופם של דברים נקבע כי דעת המותב אינה "נעולה" וכי קביעותיו בהליכים המתנהלים בין הצדדים מבוססות על התנהלות המערערת בעבר ובהווה, על חוות דעת מקצועיות שהתקבלו בעניינו של הקטין ושיקולים הנוגעים לטובת הקטין כמו גם העובדה שהמערערת הפרה החלטות שיפוטיות. בית המשפט קמא הדגיש עוד כי בניגוד לטענת המערערת, הוא טרם הכריע בשאלה היכן יגור הקטין – בישראל או באוקראינה – והטעים כי העניין יוכרע רק לאחר השלמת הליך האבחון. בהקשר זה נקבע כי "קביעתו של בית המשפט זה לפיה [המערערת] מחזיקה את הקטין כבן ערובה, מבוססת על העיכוב אשר יצרה [המערערת], בעטיו טרם הוגשה לבית המשפט חוו"ד פסיכודיאגנוסטית בעניינו של הקטין". הוטעם כי העובדה שהמערערת החליפה את ייצוגה המשפטי אין בה כדי לשנות מן הקביעות שנקבעו עד לשלב זה. בית המשפט פסק כי היכרותו עם הצדדים מהווה יתרון ולא חסרון וכי אם המערערת תכבד את ההליכים המתנהלים ותפעל לקידום טובת הקטין "בית המשפט יהיה הראשון שיברך על כך". בהמשך להחלטה זו, ולאחר שלא פסל עצמו מלהוסיף ולדון בעניינה של המערערת, דן בית המשפט בשנית בשאלת המזונות הזמניים וקבע כי בעת הנוכחית המשיב אינו נדרש לשלם למערערת מזונות זמניים כלל. זאת לנוכח המסקנה כי הוצאות המערערת עבור שהיית הקטין בחזקתה בישראל מתקזזות מול ההוצאות שמוציא המשיב עבור נסיעותיו התכופות לישראל כדי לראות את הקטין (להלן: ההחלטה השנייה בתביעת המזונות). המערערת הגישה על החלטה זו בקשת רשות לערער, וביום 6.6.2019 בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה וקבע כי המשיב ישלם למערערת מזונות זמניים בסך של 1,500 ש"ח בחודש (רמ"ש 17094-05-19). בערעור דנן על ההחלטה בבקשת הפסלות, שבה המערערת על הטיעונים שהועלו בפני בית המשפט קמא והוסיפה כי ההחלטה השנייה בתביעת המזונות מנוגדת לפסק הדין בבר"ע ומעידה כי דעתו של המותב נותרה "נעולה" בשאלת המזונות הזמניים ובשאלת מקום מגורי הקטין. המערערת הדגישה כי כל פעולותיה נבעו מדאגה וחשש לחיי הקטין. המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא וסבור שיש לדחות את הערעור. לטענתו דעת המותב אינה "נעולה" וכל החלטותיו ניתנו משיקולים הנוגעים לטובת הקטין. באשר להחלטה השנייה בתביעת המזונות, טען המשיב כי פסק הדין בבר"ע לא קבע מסמרות לגופו של עניין אלא רק החזיר את הדיון לבית המשפט קמא. דין הערעור להידחות. המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 9854/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (16.1.2018)) וכבר נפסק כי ניהול מספר הליכים בעניינם של הצדדים על ידי אותו המותב – אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית – הוא כשלעצמו אינו מקים עילת פסלות. הלכה זו יפה בפרט ככל שמדובר בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (9.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265 (2006) (להלן: מרזל)), ועל המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלו להוכיח כי קיימות נסיבות קונקרטיות המעלות חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של המותב (ע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור, פסקה 4 (4.7.2018) (להלן: עניין שוורץ)). עיקר טענות המערערת בענייננו נוגעות להחלטות שניתנו על ידי המותב בבקשתה למזונות זמניים ולטעמים שאותם ציין בדחותו את הבקשה. עיון בהחלטות המותב מעלה כי דעתו של המותב אכן לא הייתה נוחה, בלשון המעטה, מהתנהלותה של המערערת. עם זאת, כפי שהודגש בהחלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות, קביעות אלו הושתתו על המסד העובדתי שהונח בפניו ועל התנהלותה הדיונית של המערערת. בכך אין כדי להקים עילה לפסילת המותב. המסלול המתאים להשיג על החלטות אלה הוא המסלול הערעורי ובו אכן נקטה המערערת (ע"א 9218/18 הדר נ' גדסי, פסקה 4 (17.1.2019); עוד ראו מרזל, בעמ' 376-374). יתר על כן, חלק מהטענות שהעלתה המערערת בבקשת הפסלות כבר נדחו בהליך השגה שנקטה בעבר (רמ"ש 43228-08-18) ואילו לטענות שהעלתה המערערת הנוגעות להחלטה השנייה בתביעת המזונות, שהתקבלה לאחר שהוגשה בקשת הפסלות, לא ראיתי מקום להידרש. כפי שקבע בית המשפט קמא, ההליך דנן עניינו בשאלת המזונות. סוגית מקום מגורי הקטין טרם הוכרעה, וההכרעה בה כרוכה בבירור מקיף הנתמך בחוות-דעת מקצועית שטרם נתקבלה. לבסוף, העובדה שהמערערת הגישה את בקשת הפסלות בשיהוי ניכר – כחודשיים לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה בתביעת המזונות – תומכת אף היא בדחיית הבקשה והערעור עליה (עניין שוורץ, שם). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ט (‏18.6.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19027610_V02.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1