מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ נ. מחמוד חמאד

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 276/23 ע"א 1362/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ר' רונן המערערת בע"א 276/23: מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ המערערות בע"א 1362/23: 1. עמותת נופי בניה קרני שומרון 2. עמותת בתבונה יתכונן נ ג ד המשיבים בע"א 276/23: 1. מחמוד חמאד 2. גיל חברה לבניה ויזמות בע"מ 3. מ.מ. בניה ושיפוץ שומרון בע"מ 4. עו"ד אייל חנימוב 5. עו"ד יוסף דנציגר 6. עמותת נופי בניה קרני שומרון 7. עמותת בתבונה יתכונן 8. יהונתן טוהר 9. י.ט. בניה טובה בשומרון בע"מ המשיבים בע"א 1362/23: 1. מחמוד חמאד 2. גיל חברה לבניה ויזמות בע"מ 3. מ.מ. בניה ושיפוץ שומרון בע"מ 4. עו"ד אייל חנימוב 5. עו"ד יוסף דנציגר 6. מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ 7. יהונתן טוהר 8. י.ט. בניה טובה בשומרון בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.12.2022 בת"א 58698-03-17 שניתן על-די כבוד השופטת נ' גרוסמן תאריך הישיבה: י"ב באייר התשפ"ד (20.5.2024) בשם המערערת בע"א 276/23 ובשם המשיב 6 בע"א 1362/23: עו"ד יהודה שועלי, עו"ד מוטי הרוש בשם המשיבים 1 ו-3 בע"א 276/23 ובשם המשיבים 1 ו-3 בע"א 1362/23: עו"ד חיים בשארי בשם המשיבים 7-6 בע"א 276/23 ובשם המערערים בע"א 1362/23: עו"ד מוטי ארד, עו"ד לין אוחיון פסק-דין הערעורים שבפנינו חשפו פרשה שרב הנסתר בה על הגלוי מהיבט העסקאות שנעשו בין הצדדים. בין היתר, התברר כי המשיב 1 (להלן: המשיב) שימש בפועל כקבלן שבנה בתים ביישוב קרני שומרון ואפשר שלא קיבל את כל התמורה שמגיעה לו בהתאם לכך. לשיטתן של המערערות כולן, החובות שנותרו כלפי המשיב הם של קבלן משנה שעמו התקשר המשיב בעצמו ופשט את הרגל (המשיב 8 והמשיבה 9, החברה שבאמצעותה פעל, שניהם בע"א 276/23). לעומת זאת, בית המשפט המחוזי סבר שבחלק מן החיובים צריכה לשאת המערערת בע"א 276/23, חברה קבלנית ישראלית ש"נתנה את שמה" לצורך ההתקשרות (להלן: החברה הקבלנית), והמערערות בע"א 1362/23, העמותות שריכזו את הפעולות מול הדיירים (להלן: העמותות). לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי דין ערעורה של החברה הקבלנית להתקבל בחלקו. זאת, מן הטעם הפשוט שביסודו עומד עיקרון של צדק דיוני, לפיו לא ניתן לחייב נתבע בסכום העולה על הסכום שצוין בעניינו בכתב התביעה. על כן, אנו מעמידים את חיובה של החברה הקבלנית על הסכום הנקוב בכתב התביעה – 716,863 שקלים. באשר לערעורן של העמותות, טענתן הייתה בעיקרו של דבר, כי הן העבירו את הסכומים שהיה עליהן לשלם לידיה של החברה הקבלנית. אין בידינו לקבל – או לדחות – טענה זו, וזאת בשים לב לכך שלא ראינו קביעות עובדתיות ברורות דיין בעניין זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן, אנו מקבלים את ערעורן של העמותות באופן חלקי, במובן זה שהתיק יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך בירור היקף התשלומים שהעבירו העמותות לחברה הקבלנית. קביעה זו עשויה להשליך על השאלה אם יש מקום לחייבן בתשלום נוסף לחברה הקבלנית ואם כן באיזה סכום. לאחר שייערך בירור כאמור, בית המשפט המחוזי יחליט בעניין זה כחוכמתו. סוף דבר: הערעורים מתקבלים בחלקם כמפורט לעיל. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏י"ד באייר התשפ"ד (‏22.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23002760_A24.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1