דני מורביה נ. זאב שלמה

פסק-דין בתיק ע"א 275/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 275/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: דני מורביה המשיבים: 1. זאב שלמה 2. ועדת בחירות מועצה אזורית לכיש 3. עלי פורטי, מנהל הבחירות מועצה אזורית לכיש ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו) בה"פ 4040/09 מיום 17.12.2009 תאריך הישיבה: ט"ו אדר תש"ע (1.3.2010) בשם המערער: עו"ד בועז בן-צור, עו"ד אלעד פלג, עו"ד יצחק שטרית בשם משיב 1: עו"ד אברהם גולדהמר בשם משיב 3 : עו"ד נטע אורן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) קבע, כי הבחירות לראשות המועצה האזורית לכיש שהתקיימו ביום 20.1.09, וכפועל יוצא גם תוצאותיהן של בחירות אלה – מבוטלות, וכי יש לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה. האם ביטולן של הבחירות בדין יסודו? זוהי השאלה הדרושה להכרעתנו. עיקרי העובדות וההליכים עד כה 1. ביום 20.1.2009 נערכו בחירות לראשות המועצה האזורית לכיש (להלן: המועצה), המונה 16 מושבים ושני יישובים קהילתיים. הבחירות נערכו ב-19 קלפיות, שאחת מהן הוצבה במושב לכיש. ספירת הקולות העלתה, כי מניין הקולות הכשרים עומד על 4,399 קולות. מתוכם, זכה המשיב 1, מר זאב שלמה (להלן: שלמה) ב-2,067 קולות ואילו המערער, מר דני מורביה (להלן: מורביה), שכיהן אותה עת כראש המועצה, זכה ב-2,332 קולות. במושב לכיש הוענקו למורביה 217 קולות ואילו שלמה זכה ל-64 קולות. מורביה נבחר, אפוא, לקדנציה נוספת. על תוצאות הבחירות לא הוגש ערעור, אולם לאחר חלוף המועד להגשתו של ערעור כזה הגיש שלמה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המרצת פתיחה בה הוא טען, כי מורביה ביצע עבירה של מתן שוחד בחירות בכך שהתחייב להימנע מהטלת ארנונה ומגבייתה ביחס לאדמות מרעה שבשטחי המועצה. 2. לצורך הבנת הרקע לטענה זו נציין, כי דג נעמן, אחד מתושבי מושב לכיש (להלן: נעמן), מחזיק, באמצעות חברה שבשליטתו, באדמות מרעה המצויות בתחומי המועצה ובסמוך למושב לכיש. כאשר נבחר מורביה לקדנציה הראשונה כראש המועצה, הוא הביא להטלת ארנונה על אדמות אלה. היקפו של חוב הארנונה שנתגבש עמד, בזמנים הרלוונטיים לערעור שלפנינו, על כ-2 מיליון ש"ח. נעמן פעל לביטולם של חיובי הארנונה שהוטלו עליו. בין היתר, הוא יזם "לובי" לתמיכה בו בקרב חברי המועצה, הגיש השגות כחוק, פנה לוועדת הערר לענייני ארנונה, ואף הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים שנסב על חיובו בארנונה. ההליך עודנו תלוי ועומד. על רקע זה נטען בהמרצת הפתיחה כי בשתי הזדמנויות התחייב מורביה להימנע מהטלת ארנונה ומגבייתה ביחס לאדמות מרעה שבשטחי המועצה: ההתחייבות הראשונה נכללה בהסכם פשרה שהצדדים לו היו מורביה והחברה שבשליטת נעמן, וצוין בה כי המועצה מבטלת את שומות חיובי ודרישות הארנונה בגין הנכס. הסכם זה בוטל בהמשך ועל כן לא נרחיב בעניין זה. ההתחייבות השנייה אליה התייחס שלמה, ניתנה במהלך התכנסות של הנהלת הועד המקומי של מושב לכיש שנערכה עובר לבחירות. לכינוס זה הגיע מורביה כשהוא מצויד בנוסח של הסכם פשרה – שלא אושר בידי גזבר המועצה – ובו נאמר, כי במהלך שנת 2009 הוא יפעל, ככל שיבחר לתפקיד ראש המועצה, להעלות את נושא החיוב בארנונה במליאה, וימליץ על מחיקת סיווג אדמות מרעה מצו הארנונה, ועל מחיקת חיוביו של נעמן. כל זאת, בכפוף לקבלת אישור המליאה ומשרד הפנים. בהסכם זה אף צוין, כי ככל שלא יתקבלו אישורים כאלה, תעמודנה שומות הארנונה בעינן. בהמשך, בעקבות דין ודברים שהתנהל בעניין זה, הוסיף מורביה את חתימתו לפסקה – שהוספה להסכם הפשרה בכתב-יד ושנוסחה בידי מזכיר מושב לכיש, מר יוסי גורן – ובה צוין, כי "למרות האמור לעיל [בהסכם הפשרה, ע' פ'] מתחייבת המועצה האזורית שלא לפעול בכל דרך שהיא למימוש ו/או הטלת חיוב נוסף על הנישום [הכוונה לנעמן, ע' פ'], עד אשר לא יימצא פתרון הולם ומוסכם על הצדדים" (להלן תקרא תוספת זו: הפיסקה הנוספת). בגדרי המרצת הפתיחה טען שלמה, כי באמצעות התחייבויות אלה "נקנו" קולותיהם של תושבי מושב לכיש, ותוצאות הבחירות הוטו. על רקע זה התבקש בית המשפט להצהיר כי הבחירות לראשות המועצה בטלות ומבוטלות. בנוסף, נתבקש בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 225(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן: צו המועצות האזוריות) ולהורות על מינוי אדם אחר לתפקיד ראש המועצה עד לפרסום תוצאותיהן של בחירות חדשות. 3. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את טענותיו של שלמה וקבע, כי הבחירות לראשות המועצה – מבוטלות; וכי יש לקיים בחירות חוזרות במועד ולפי ההליכים הקבועים לכך בדין. בפתח פסק הדין ציין בית המשפט, כי התערבות בתוצאותיהן של בחירות היא חריגה, והיא תעשה בכפוף לשני תנאים. האחד, קיומו של ליקוי בהליך הבחירות, מאלה הנקובים בסעיף 222 לצו המועצות האזוריות; והשני, שהליקוי האמור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בית המשפט המחוזי קבע – כי הפיסקה הנוספת עליה חתם מורביה כוללת התחייבות, שלא בסמכות ובניגוד לדין, לוותר על גביית הארנונה שבמחלוקת ועל הטלת חיובים עתידיים. זאת, ללא ייעוץ מקצועי ומשפטי מתאים, כאשר החיוב בארנונה נעשה על-פי דין, ושעה שהחיוב וההשגות עליו מצויים בהתדיינות משפטית (עמ' 6 לפסק הדין). בכך, סבר בית המשפט, גלומה טובת הנאה ישירה ומשמעותית לנעמן ולחברה בבעלותו, ובעקיפין גם לכלל מצביעי לכיש. בהקשר זה צוין, כי לצורך הקביעה אם טובת הנאה מסוימת שניתנה תמורת תמיכה פוליטית היא פסולה ועלולה להוות שוחד בחירות "אין נפקא מינא אם ניתנה ישירות למצביע ספציפי זה או לאחר, באופן שהמצביע נהנה בעקיפין מפירות אותה טובת הנאה" (עמ' 7 לפסק הדין). בהמשך נקבע, כי מורביה חתם על הפסקה הנוספת במטרה להשפיע על הנוכחים באסיפה – ודרכם גם על יתר תושבי לכיש – להצביע עבורו. זאת, לאחר שהבין כי תושבי לכיש מעוניינים בכך שנעמן ימשיך להחזיק בשטחי המרעה, משום שהם חוששים כי "נטישתם ופינויים מעדרי הבקר עלולה להביא למילוי החלל שיווצר בדרך שלא תיטיב עם אנשי המושב ורכושם" (עמ' 3 לפסק הדין). מעשה זה, הוסיף וקבע בית המשפט, נעשה על-ידי מורביה ב"כוונת מכוון": "...ההיגיון הפשוט מוביל למסקנה, כמעט בלתי נמנעת, שהוספת הסעיף בכתב יד, וחתימת מורביה על ההתחייבות הגורפת והבלתי כשרה, נעשתה משהבין שבדרך זו יוכל לרכוש את לב המצביעים בלכיש, אף אלה המתלבטים, ואשר עניין זה משמעותי עבורם ומהווה שיקול בדרך הצבעתם, והעדיף להדחיק או להתעלם מהמשמעות האמיתית של המעשה שבחר והסכים לעשותו בעיצומה של אותה ישיבה. בעליל, המעשה נעשה בכוונת מכוון, גם אם בצורה נמהרת ובלתי אחראית" (עמ' 7 לפסק הדין). בית המשפט סבר, כי בנסיבות העניין אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה אם מעשיו של מורביה מהווים שוחד בחירות ו"קניית קולות" במובן הפלילי. זאת, משום שלצורך קביעת קיומו של ליקוי בהליך הבחירות כמשמעותו של מונח זה בסעיף 223 לצו המועצות האזוריות די בכך שהתנהגותו של מורביה עומדת בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומנכ"ל משרד הפנים, האוסרות על חלוקת הטבות ומסירת התחייבויות לתיתן במהלך סיורי בחירות או בזיקה אליהם (עמ' 7-6 לפסק הדין). על יסוד כל אלה קבע בית המשפט המחוזי, כי התנאי הראשון הדרוש להתערבות בתוצאותיהן של הבחירות, היינו, קיומו של ליקוי בהליך הבחירות, אכן מתקיים. 4. מכאן, פנה בית המשפט לבחון אם מדובר בליקוי שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות, ולצורך הכרעה בשאלה זו בחן את מכלול נסיבות העניין. ראשית צוין, כי מההיבט החשבונאי, ועל רקע פער הקולות הקטן שבו הוכרעו הבחירות, קיימת אפשרות כי שינוי דפוס ההצבעה של תושבי לכיש היה עשוי לשנות גם את תוצאות הבחירות, בהמשך צוין, כי על אף שעמדותיהם של המועמדים בשאלת הארנונה לא היו שונות מהותית הרי שמורביה היה היחיד ש"נתן בפועל את אותה התחייבות כתובה וגורפת, וממילא הוא היה היחיד, כראש המועצה המכהן, שיכול היה להתיימר ולתיתה מלכתחילה, באשר יריבו לא כיהן בפועל אותה עת בתפקיד של סמכות ביצועית" (עמ' 12-11 לפסק הדין). בית המשפט עמד על כך שסוגיית הארנונה לא היתה הסוגיה היחידה שנידונה בכינוס אך בצד האמור הוא הדגיש כי מן התכתובת שהופצה בין גורמי המושב ותושבי לכיש עולה בבירור שסוגיית חיוב שטחי המרעה בארנונה נתפסה בעיניהם "כנושא מרכזי וחשוב, הדבר זכה לליבון ולוויכוחים לא מעטים והיה זה בהחלט עניין שאפיין את ההתנהלות והשיח הציבורי במושב לקראת הבחירות" (עמ' 12 לפסק הדין). מנגד, נעמן עצמו סירב לחתום על הסכם הפשרה המתוקן שכלל את ההתחייבות השנייה שכן הוא לא ראה בהתחייבות זו הסדרה מלאה וראויה של בעיית הארנונה שהטרידה אותו. יתרה מזו, לאחר הכינוס, המליצו שניים מחבריו – ב"קול קורא" לתושבי לכיש – להצביע בעד שלמה דווקא, בשל עמדתו של האחרון בסוגיית הארנונה. בית המשפט הוסיף וציין, כי נושא הפטור מארנונה על שטחי המרעה וביטול הגבייה של החוב הקיים השפיעו על תושבי לכיש רק בעקיפין "ואין מדובר בכסף או בשווה כסף שהובטח ישירות למי מהמצביעים פרט לנהנה הישיר – דג נעמן והחברה בשליטתו" (עמ' 12 לפסק הדין). 5. לאחר שנתן דעתו למכלול נתונים אלה קבע בית המשפט כי במאזן ההסתברויות הרגיל של המשפט האזרחי ניתן לקבוע, ש"הערכת הסיכויים שהתוצאה בבחירות בלכיש היה שונה אלמלא הליקוי, באופן שהיה מביא לבחירת [שלמה] דווקא, שקולה ומאוזנת אל מול הסיכויים שהתוצאה היתה נותרת בעינה, ואפשר שלו עסקינן בנטלים ובמידות הוודאות הקבועות להליכים אזרחיים 'רגילים', מתחום המשפט הפרטי, לא די היה בכך כדי להביא לזכייתו [של שלמה] במשפט ולהענקת הסעדים שעתר להם" (עמ' 13 לפסק הדין). אולם, פסיקת בית המשפט העליון – ובעיקר פסקי הדין בע"א 1863/90 רביץ נ' דיין, פ"ד מה(2) 309 (1991) וברע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (לא פורסם, 21.8.2005). להלן: הלכת רביץ או עניין רביץ ו- עניין פרומר, בהתאמה) – הובילה את בית משפט קמא למסקנה כי "מקום בו כפות המאזניים מעויינות, והסבירות שהתוצאה היתה משתנה אלמלא הליקוי שווה לסבירות שהתוצאה היתה נותרת בעינה, מן הדין הוא להעדיף את האינטרס הציבורי שבטוהר הבחירות, ולהורות על ביטולן כאשר נמצא ליקוי מהותי" (עמ' 11 לפסק הדין). את מסקנותיו סיכם בית המשפט המחוזי כך: "משנתקיימו שני התנאים המצטברים הנקובים בדין לביטול תוצאות של בחירות, והוכח, להנחת דעתי, קיומו של ליקוי מהותי שניתן להגדירו כשוחד בחירות מטעם [מורביה] למצביעים הפוטנציאליים במושב לכיש, וכן נקבע שליקוי זה היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, במובן ועל פי הפרשנות שניתנה להיגד זה בפסיקת בית המשפט העליון, החלטתי לקבל את התביעה וליתן למבקש סעד אופרטיבי כמתחייב מכך. אשר על כן, אני מורה כי הבחירות לראשות המועצה האזורית לכיש.... וכפועל יוצא גם תוצאות הבחירות הללו – מבוטלות, ויש לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה במועד ובהליך הקבועים בדין" (עמ' 13 לפסק הדין). 6. ביום 30.12.2009 הגיש עלי פורטי, מנהל הבחירות במועצה (להלן: מנהל הבחירות) בקשה דחופה למתן הבהרה, בגדרה התבקש בית משפט קמא להבהיר אם בהתאם לאמור בפסק דינו יש לערוך בחירות חוזרות לראשות המועצה בכל הקלפיות שביישובי המועצה האזורית, או שמא יש לקיים בחירות חוזרות בקלפי במושב לכיש בלבד. בהחלטתו בבקשה, הביע בית המשפט המחוזי תמיהה על כך שסוגיה זו לא זכתה להתייחסות בטיעוני הצדדים לפניו וקבע, כי "מבלי שיהא בכך משום מתן הבהרה או התייחסות לפרשנות פסה"ד, יצוין, רק, שבהמרצת הפתיחה התבקש סעד מוגדר ומנוסח ברורות, והוא הסעד שנעתר, בסופו של יום". בהמשך, לאחר הליכים שונים שהתנהלו בעניין זה, עוכב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור שלפנינו. הטענות בערעור 7. בגדרי הערעור שלפנינו טוען מורביה, כי התנאים הדרושים להתערבותו של בית המשפט בתוצאות הבחירות ולביטולן – היינו, קיומו של ליקוי שעלול היה להשפיע על תוצאותיהן – אינם מתקיימים בעניינו. ראשית טוען מורביה, כי הליקוי הנטען אינו עולה לכדי ליקוי בחירות לפי הגדרתו של מונח זה בדין ובוודאי שאין הוא עולה כדי שוחד בחירות. בהקשר זה נטען, כי הפסקה הנוספת איננה משקפת כל שינוי בעמדה העקבית בה החזיק מורביה במהלך המגעים בין הצדדים, ולפיה הוא יפעל לביטולם של חיובי הארנונה בכפוף לאישורם של הגורמים המוסמכים. עוד נטען, כי אף אם קיימת בעייתיות מסוימת בפסקה הנוספת, הרי שיש לקרוא אותה על רקע מכלול התניות שבהסכם הפשרה, הווה אומר, שבהעדר אישור של הגורמים המוסמכים יעמדו צווי הארנונה בתוקפם. מורביה ממשיך וטוען, כי הנסיבות האופפות את הכינוס וכן השתלשלות הכינוס עצמו אף הם אינם תומכים בקביעה לפיה מעשיו עולים לכדי שוחד בחירות. להשקפתו, גם היסוד הנפשי הדרוש – היינו, כוונה מיוחדת ליתן שוחד ולהשפיע על תוצאותיהן של הבחירות – אינו מתקיים בו. בעניין זה נטען, כי מקום בו מיוחסת לפלוני עבירה פלילית בגדריו של הליך מנהלי, הנטל להוכחת קיומה של כוונה מיוחדת הוא מוגבר ובענייננו, לא זו בלבד ששלמה לא עמד בנטל זה אלא שקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר התקיימותה של כוונה מיוחדת כלל אינה מתייחסת לשאלה זו. 8. כאמור, מורביה סבור, כי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בליקוי בחירות שעלול היה להשפיע על תוצאותיהן – שגויה. בעניין זה נטען, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, המקרה שלפנינו איננו מעלה אף לא אפשרות רחוקה להשפעה על תוצאות הבחירות; ולחלופין, כי קמה בנסיבות העניין אפשרות רחוקה בלבד להשפעה כזו. לפיכך, לעמדתו של מורביה, לאור הכללים שנקבעו בהלכת רביץ, לא היה מקום לביטולן של הבחירות. יתרה מכך, לעמדתו של מורביה, הלכת רביץ הומרה, בעניין פרומר, ברבות השנים ועקב הקשיים ביישומה, במבחן הסתברותי הבוחן אם בנסיבות העניין קמה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. מורביה סבור, כי גם לפי מבחן זה, לא היה מקום להורות על ביטולן של הבחירות. לחלופין נטען, כי אף אם הליקוי הנטען אכן עלה כדי ליקוי בחירות ואף אם התקיים בו התנאי לפיו הוא היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, לא היה בכך אלא כדי להביא, לכל היותר, לביטול הבחירות בקלפי של מושב לכיש ולא לביטול הבחירות בכללותן. תוצאה זו מתחייבת, לעמדתו של מורביה, מעיקרון המידתיות; ממתכונת עריכתן של הבחירות, היינו, הצבתה של קלפי עצמאית בכל יישוב ויישוב; ומכך שהליקוי הנטען רלוונטי לתושבי לכיש בלבד. לבסוף נטען, כי בית פסק דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בהעדר התייחסות לחוסר ניקיון הכפיים של שלמה, לאי-מיצוי הליכים מצידו, ולשיהוי בהגשתה התובענה לבית המשפט המחוזי. טענות המשיבים 9. שלמה סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מטעמיו. לעמדתו, משמעותה של הפסקה הנוספת עליה חתם מורביה אחת היא: יהא פסק הדין בערעור המנהלי אשר יהא, הליכי הגבייה יוקפאו עד שיימצא פתרון שיהיה מוסכם על נעמן. התחייבות כזו, טוען שלמה, הניתנת מפיו של מועמד במערכת בחירות על מנת לשכנע את קהל הבוחרים להצביע בעדו – היא שוחד בחירות מובהק, והדברים אמורים ביתר שאת נוכח מרכזיותה של סוגיית הארנונה במערכת הבחירות בכללותה. שלמה מדגיש בטיעוניו, כי ההליך בו אנו מצויים הוא הליך מנהלי ולא פלילי ובהתאם, ביטולן של הבחירות הוא סנקציה מנהלית ולא עונשית. על רקע זה הוא טוען, כי היסוד הנפשי של מורביה – במשמעות הפלילית של המונח – איננו רלוונטי. 10. שלמה סבור, כי ההלכה המחייבת היא זו שנקבעה בעניין רביץ ולא הדברים שנאמרו בעניין פרומר אשר לעמדתו, נאמרו בבחינת למעלה מן הדרוש ואינם בגדר הלכה מחייבת. מכל מקום, לדידו, הפרשנות הנכונה והמקובלת של הלכת רביץ הינה, כי רק במקום בו אין כל אפשרות להשפעה של הליקויים על תוצאות הבחירות – לא ניתן יהיה לבטל את הבחירות; ובצד האמור, כל אפשרות – ולו רחוקה – להשפעה על הבחירות מקנה לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לבטל את הבחירות. שלמה סבור , כי נסיבות העניין מעידות על כך שהליקוי אכן היה עלול להשפיע על תוצאותיהן של הבחירות. שלמה מתנגד לאפשרות לפיה יבוטלו הבחירות שנערכו בקלפי בלכיש בלבד, באשר לטענתו, אפשרות זו לא הועלתה מפי הצדדים במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, אלא רק במסגרת הבקשה להבהרה ואין לאפשר את העלאתה בשלב הערעור, מה גם שלפי ההלכה הפסוקה, אפשרות זו אינה רצויה. שלמה דוחה את הטענות בדבר שיהוי ואי-מיצוי הליכים ולטעמו, טענותיו של מורביה בסוגיית "ניקיון הכפיים" אינן רלוונטיות, משום שהבחירות לא בוטלו בשל הבטחותיו שלו, אלא בשל הבטחות והתחייבויות שמסר מורביה. לבסוף, להשקפתו, יש ליתן משקל לכך שעד כה, לא מילא מורביה אחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 11. מנהל הבחירות טוען בתגובה שהוגשה על-ידי פרקליטות המדינה כי לא היה מקום להורות על ביטול הבחירות ותוצאותיהן, ולפיכך דינו של הערעור להתקבל. לעמדתו, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא אינן מבססות – במידה הנדרשת על-פי ההלכה הפסוקה – קיומו של ליקוי מן הסוג המצדיק ביטולן של בחירות. זאת, הואיל וקיים ספק בשאלה אם הורם על-ידי שלמה הנטל המנהלי הנדרש לצורך הוכחת הליקוי הנטען על-ידו. בנוסף, לדידו של מנהל הבחירות, ההסתברות שהליקוי האמור אכן השפיע על תוצאות הבחירות הינה נמוכה ביותר, והיא אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו. לבסוף נטען, כי אף אם מקבלים את קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן לעניין עצם קיומו של הליקוי הן לעניין השפעתו, הרי שנדרשת תוצאה מידתית יותר מזו שאליה הגיע בית המשפט והיא ביטולן של הבחירות שנערכו בקלפי בלכיש, ושלהן בלבד. תוצאה כזו מתחייבת, לעמדתו של מנהל הבחירות, גם מהעובדה שהליקוי שנפל בבחירות – אם נפל – עלול היה להשפיע על הבוחרים במושב לכיש בלבד ולא היה בו, אף לעמדתו של בית המשפט המחוזי, כדי להשפיע על קהל הבוחרים בכללותו. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 12. סעיף 222 לצו המועצות האזוריות מונה את העילות שבהתקיימן ניתן לערער על תוצאותיהן של בחירות. לענייננו, רלוונטית העילה הקבועה בסעיף 222(4), שזו לשונה: ערעור על תוצאות בחירות (א) כל אדם שהיה זכאי לבחור למוסד מהמוסדות שעמדו לבחירה ביום הבחירות, רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצאת המועצה האזורית, על תוצאות הבחירות לאותו מוסד (להלן - ערעור בחירות) בטענה - ... (4) שקולות שניתנו בעד הצעת מועמד מסוימת או בעד רשימת מועמדים מסוימת הושגו שלא כחוק - ובלבד שהליקוי שטוענים לו לפי סעיף קטן זה, עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. ... הסמכויות הנתונות לבית המשפט המחוזי בערעור בחירות – בהן נעשה שימוש גם בענייננו – מנויות בסעיף 223 לצו המועצות האזוריות, הקובע כך: פסק דין בערעור א) בערעור בחירות רשאי בית המשפט – (1) לבטל כליל את הבחירות למוסד מהמוסדות שעמדו לבחירה או לבטלן באזור מסוים או בקלפי מסוימת ולצוות על עריכת הבחירות בשנית; אולם לא יבטל בית המשפט בחירות אלא אם כן נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות; (2) להכריז - מיד או אחרי עריכתן של הבחירות שנית - שפלוני לא נבחר לראש המועצה או חבר מוסד אחר מהמוסדות שעמדו לבחירה וכי אדם אחר הוא שנבחר. ... צו המועצות האזוריות מונה, אפוא, שני תנאים מצטברים שבהתקיימם קמה סמכותו של בית המשפט להתערב בתוצאות הבחירות: הראשון, כי בהליך הבחירות נפל ליקוי אשר הביא לכך שהבחירות התנהלו שלא כחוק; והשני, כי הליקוי הנטען עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות (והשוו: בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון (לא פורסם, 29.12.2008); רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית פרדיס, פ"ד מח(4) 421, 427 (1994). להלן: עניין מרעי; בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה (לא פורסם, 18.3.2009) פסקה 14 לפסק דינה של השופטת מ' נאור. להלן: עניין משלב). בהתקיים תנאים אלה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על פסילת הבחירות אם לאו (עניין מרעי, בפסקה 14). 13. באשר לתנאי הראשון. ההלכה הפסוקה קבעה, כי ליקוי בהליך הבחירות נוצר מקום בו מתרחשת סטייה מסדרי הבחירות הקבועים בחוק ובתקנות (עניין משלב, בפסקה 25; רע"א 105/94 נאסר נ' באדר (לא פורסם, 3.3.1994) פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ד' דורנר (להלן: עניין נאסר); עניין רביץ, בעמ' 320-319). בצד האמור נקבע, כי לא כל סטייה שהיא מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי בחירות המצדיק את ביטולן, משום שבכך נחטא לאינטרסים בדבר סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצונם של הבוחרים, שעל חשיבותם ומרכזיותם בשיטה הדמוקרטית שלנו אין חולק. על רקע זה נפסק, כי הנקיטה בסעד החריג של ביטול בחירות תהא מוצדקת רק מקום בו התרחש במהלכן ליקוי היורד לשורשו של עניין: "הלכה מכבר היא, שעד אשר יבוא בית-משפט לפסול בחירות לרשות מקומית, חייב הוא להשתכנע כי הופר או סולף עיקרון-יסוד של שיטת הבחירות, או כי היתה פגיעה חמורה בסדרי הבחירות. ואולם, החלטת פסילה הינה החלטה קשה, ואין להורות על פסילת בחירות גם אם היו מעשים או מחדלים שלא-כדין אם אלו לא ירדו לשורשן של הבחירות" (רע"א 6456/99 רשימת אלופאק "פא" נ' וועדת הבחירות למועצה המקומית ולראשות המועצה ג'לג'וליה (לא פורסם, 10.10.1999). ההדגשות הוספו, ע' פ'. והשוו: עניין נאסר, בעמ' 4; עניין משלב, בפסקה 25). 14. על הטוען לבטלות תוצאות הבחירות בשל שוחד בחירות – שאין חולק כי ככל שיוכח, הוא בבחינת ליקוי היורד לשורשו של עניין – מוטל נטל כבד מזה המוטל על מתדיינים בהליכים אזרחיים מן השורה. זאת, נוכח טיבה של הטענה, המייחסת לנבחר עבירה פלילית. אשר על כן, הטוען לקיומו של שוחד בחירות נדרש להוכיח את טענותיו ברמה המצויה בטווח שבין מאזן הסתברויות – הנוהג במשפט האזרחי – לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, הנוהגת במשפט הפלילי. הכבדת הנטל נובעת מן הצורך להבטיח את השמירה על האינטרסים שהוזכרו כבר לעיל, בדבר סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצון הבוחרים וכאמור, גם מאופייה המיוחד של טענת השוחד (ראו: ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (לא פורסם, 19.1.1998). בעניין פרומר נקבע כי נטל זה יחול, ככלל, על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות. וכך נאמר שם: "סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת 'רצון הבוחרים' בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה. לפיכך, טוהר הבחירות אף הוא ערך בעל חשיבות עליונה. האיזון הראוי בין ערכים אלה מוצא את ביטויו, בין השאר, בנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות. נטל זה מצוי בטווח שבין הכלל בדבר מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי" (עניין פרומר, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא א' ברק. כן ראו עניין משלב, בפסקה 18). 15. התנאי השני דורש, כאמור, כי הליקוי בהליך הבחירות עלול היה להשפיע על תוצאותיהן. בעניין רביץ, שעסק בבחירות לכנסת, עמד בית משפט זה על ארבע דרגות אפשריות של הסתברות לכך שהליקוי בבחירות ישפיע על תוצאותיהן: (א) כאשר קיימת וודאות מוחלטת שבהצבעה חוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות לעומת חלוקתם בבחירות המקוריות; (ב) כאשר קיימת הסתברות שבהצבעה החוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות, היינו, שהסיכוי שהתוצאה תשתנה גדול מהסיכוי שהיא לא תשתנה; (ג) כאשר קיימת אפשרות של שינוי בתוצאות שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייו; (ד) כאשר קיימת אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות, לאמור, הסבירות שיחול שינוי בתוצאות היא קטנה, בדרגות שונות של הסתברות, לפי הנתונים (שם, בעמ' 320-319). נפסק, כי בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא לבטל את תוצאות הבחירות במקרים הנופלים בגדרה של הקטגוריה הרביעית (שם, בעמ' 320). בעניין פרומר, הביע הנשיא ברק, מבלי להכריע בסוגיה, עמדה שונה, לפיה מבחן האפשרות הממשית הוא המאזן כראוי בין השיקולים השונים שעל הפרק. לפי גישה זו, יורה בית המשפט על ביטולן של בחירות ועריכתן של בחירות חדשות מקום בו "נפל ליקוי בהליך הבחירות וישנה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות" (שם, בפסקה 17). מן הכלל אל הפרט 16. בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד הראיות שהובאו בפניו, כי בענייננו התקיים ליקוי מהותי בהליך הבחירות שיסודו בטובת הנאה לה התחייב מורביה על מנת למצוא מסילות לליבם של תושבי המושב. אומר כבר עתה כי להשקפתי, מסקנה זו איננה חפה מקשיים. בפתח הדברים אבהיר, כי הקביעה לפיה החתימה על הפיסקה הנוספת היתה פסולה – מקובלת עלי. מדובר בהתחייבות שלא לפעול למימושו של חוב הארנונה שהתגבש זה מכבר; ולא להטיל חיובי ארנונה עתידיים עד למציאת פתרון הולם ומוסכם על הצדדים. אכן, חיובי הארנונה של נעמן בגין שטחי המרעה היו מעוכבים ממילא, מכוח החלטת המועצה מיום 29.1.2005 הקובעת – פה אחד ועל דעתו של שלמה, כי גביית הארנונה לשטחי מרעה תושעה עד לבדיקת הנושא במועצות אזוריות שכנות (נספח ב' להודעת הערעור). חיוב הארנונה עוכב גם בשל קיומו של ערעור מנהלי תלוי ועומד בשאלת חוקיותו של החיוב; זאת בהתאם לאמור בסעיף 2 לאכרזת המיסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2002. אולם, לא היה מקום להוסיף לכך התחייבות נפרדת ובלתי תלויה של ראש המועצה שלא לפעול לביצוע גבייתו של חוב קיים או להימנע מגביה עתידית עד לגיבושה של הסכמה בין הצדדים, שלכאורה, על-פי לשונה של הפיסקה הנוספת, איננה תלויה כלל בתוצאותיו של ההליך המשפטי. לכך יש להוסיף, כי מדובר בהתחייבות שניתנה שלא על-דעתם של היועצת המשפטית של המועצה או גזבר המועצה. אני מקבל, אפוא, את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החתימה על הפסקה הנוספת – היתה פסולה. שאלה נפרדת היא, אם פיסקה זו עולה כדי שוחד בחירות או מבססת ליקוי אחר "היורד לשורשו של עניין" במידה המצדיקה את ביטולן של הבחירות. 17. סעיפים 88 ו-89 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ח-1965 (להלן: חוק הבחירות) קובעים הסדר ספציפי בנושא של שחיתות ושוחד בחירות ברשויות המקומיות. סעיפים אלה הוחלו גם ביחס לבחירות במועצות האזוריות מכוחה של תקנה 2(ב) לתקנות המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התש"ן-1989. סעיף 88(1) לחוק הבחירות, אוסר על מתן שוחד או הצעת שוחד "על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת-מועמדים מסויימת". סעיף 89(1) לחוק הבחירות קובע, כי אין נפקא מינה בשוחד "אם היה כסף, שווה-כסף, שירות או טובת-הנאה אחרת...". שוחד בחירות מתקיים, אפוא, מקום בו ניתנת טובת הנאה מסוג כלשהו על מנת להביא בעל זכות בחירה לידי הצבעה מסוימת. בנסיבות העניין שלפנינו, מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה מתעורר, למצער, ספק בדבר התקיימותם של תנאים אלה. 18. ראשית, באשר לשאלת הענקתה של "טובת הנאה". סוגיית הטלת הארנונה על שטחי המרעה בלכיש שימשה, זמן רב לפני הבחירות ועובר לכינוס, כר פורה למחלוקת בין נעמן ואחרים למורביה. גם לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, מורביה ציין לא אחת בפני נעמן, כי הוא איננו יכול לבטל במחי-יד את צו הארנונה המטיל חיוב על שטחי המרעה; וכי החלטה זו נתונה לסמכותה של המועצה וטעונה אישור של משרד הפנים ומשרד האוצר. זו היתה, אפוא, עמדתו המוצהרת, לאורך זמן, של מורביה. מסמך הפשרה שהביא עימו מורביה לכינוס הבחירות, בנוסחו המקורי, משקף אף הוא עמדה כזו, שכן נאמר בו במפורש כי צעדים בנושא הארנונה – השעיית החוב, מחיקתו וכיוצא באלה – כפופים לאישור הגורמים המוסמכים, וכי היה ואלה לא יאשרו את מחיקת חיוביו של נעמן ואת מחיקתן של אדמות המרעה מצו הארנונה – שומות הארנונה תיוותרנה בעינן. כאמור, במסמך זה לא נפל פגם. דא עקא, שהפיסקה הנוספת חרגה ממתווה זה, ומשכך, בה עצמה נפל פגם. בצד האמור, מתעוררת להשקפתי שאלה בדבר נפקותה המעשית של פיסקה זו, שלא הובילה להסכמה בין נעמן למורביה, מאחר ונעמן התנער ממנה נחרצות. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך שבשלב בו נחתמה הפיסקה הנוספת היו חיובי הארנונה מוקפאים ממילא, וגם בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר היה ב"התחייבות חסרת יסוד ובלתי ניתנת למימוש" (עמ' 7 לפסק הדין). לא זו בלבד שנעמן עצמו סירב לחתום על הסכם הפשרה המתוקן. אף זו – לאחר הכינוס, קראו שניים מחבריו לתמוך בשלמה בבחירות לראשות המועצה, מאחר ששלמה – בניגוד למורביה – הבטיח ביטול ומחיקה של החוב כליל (נספחים ט'-י' להודעת הערעור). גם עובדה זו אומרת דרשני. על רקע כל אלה אני סבור כי מתעורר, למצער, ספק בשאלת התגבשותה של טובת הנאה. יתרה מכך. כפי שכבר צוין, שוחד – במובנו בחוקי הבחירות – מתקיים רק מקום בו הוכח, ברמה הנדרשת, כי מטרתה של טובת ההנאה הייתה להניע בוחרים להצבעה מסוימת. לדעתי, ספק אם תנאי זה מתקיים בענייננו. מורביה הסביר בעדותו בבית המשפט כי הוא סבר שבין נוסחו המקורי של מסמך הפשרה לפסקה הנוספת – אין הבדל ממשי והוא לא משנה דבר (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 11.10.09). לכאורה, הסבר זה יכול להתיישב עם סירובו של נעמן לחתום על הסכם הפשרה המתוקן ועם קריאתם של חבריו להצביע דווקא בעד שלמה. מורביה הוסיף והסביר, כי לאחר החתימה על הסכם הפשרה המתוקן הוא המשיך בחיוב הארנונה השוטף של שטחי המרעה ובכינוס בחירות שנערך בסמוך, הוא שב והבהיר כי אין בסמכותו לשנות את המצב ללא אישורם של הגורמים המוסמכים. נוכח אופיו של ההליך בו אנו מצויים, בבית המשפט לא נקבעו ממצאי מהימנות ברורים ביחס לגרסה זו, אולם כאשר אנו באים לקבוע מה היתה מטרתה של טובת ההנאה שהובטחה, לא ניתן להתעלם מגרסה זו, בפרט בנסיבות בהן התנהגותו של מי שהיה אמור לקבל את טובת ההנאה הנטענת, תומכת בה. 19. עמדנו לעיל על כך שעוצמתו של הנטל המוטל על הטוען לבטלותן של תוצאות הבחירות היא חזקה מהרגיל ומצויה בטווח שבין מאזן הסתברויות להוכחה מעבר לספק סביר. נוכח הנתונים עליהם עמדנו, מתעוררת לדעתי שאלה אם רכיביה של עבירת השוחד – כמובנה בחוקי הבחירות – אכן הוכחו ברמה הנדרשת. בית המשפט המחוזי עצמו לא ראה לקבוע כי "מדובר בשוחד בחירות ובקניית קולות במשמעות הנודעת לכך באספקט הפלילי" (עמ' 6 לפסק הדין); וביסס את בטול הבחירות על קיומו של "ליקוי" כמובנו בסעיף 223 לצו. אף אם הייתי מניח כי הליקוי עליו עמד בית המשפט המחוזי הוא כזה היורד לשרשן של בחירות – וכאמור, מדובר בהנחה לצורך הדיון בלבד ולא בקביעה פוזיטיבית – לא היה בכך כדי להוביל לביטולן הואיל וממילא, התנאי השני הדרוש לביטולן של בחירות איננו מתקיים במקרה שלפנינו. 20. בהקשרו של התנאי השני עלינו לבחון, כאמור, אם וכיצד עלול היה הפגם הנטען להשפיע על תוצאות הבחירות. כפי שכבר הובהר, סוגיית הארנונה העסיקה את נעמן, מורביה ותושבי לכיש במשך תקופה ממושכת. בחלק הארי של תקופה זו החזיק מורביה בעמדה לפיה שינויים בחיובי הארנונה כפופים לאישור המועצה ומשרד הפנים. החתימה על הפיסקה הנוספת שיקפה שינוי מסוים מעמדה זו. אולם, החתימה עליה לא הביאה לשינוי ממשי במצב ששרר קודם לכן, ובו חיובי הארנונה היו מוקפאים ממילא. בנוסף, כפי שכבר צוין, הנמען הישיר היחיד של הפסקה הנוספת – נעמן – סירב לחתום עליה שכן ככל הנראה אף הוא לא ראה בה משום שינוי של ממש ומענה לרצונותיו וצרכיו בשאלת הארנונה. יש להניח כי מטעם זה חבריו קראו לתושבי מושב לכיש להצביע דווקא עבור יריבו. נתונים אלה מלמדים, כי הנמענים הישירים של הפיסקה הנוספת לא סברו כי יש בה כדי להצדיק את ההצבעה למורביה דווקא; כי אם לשלמה, שגם הוא התחייב לפעול, באותו כינוס ממש, לביטולו או לשינויו של צו הארנונה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא היה שוני מהותי בין עמדותיהם של המועמדים (וראו עמ' 11 לפסק הדין). יתרה מכך. מורביה הוזמן לכינוס על מנת לשטוח את עמדתו והשקפת עולמו בעניינים שונים. בהעדר קביעה ברורה בעניין זה, אין ביכולתנו לומר איזה חלק של הדיון תפס נושא הארנונה. אולם, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בבירור, כי סוגיה זו היתה רק אחד הנושאים שנידונו בישיבה שעסקה, בין היתר, בנושאי חינוך ונושאים מוניציפאליים אחרים. יהיה זה אך סביר להניח, כי הסוגיות השונות שנידונו בכינוס היו אף הן בעלות משקל בהחלטתם של מצביעי לכיש למי לתת את קולם. לכך יש להוסיף כי על אף שלכאורה, תושבי לכיש היו בעלי אינטרס בהסדרת סוגית אדמות המרעה – מדובר באינטרס עקיף בלבד. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהצבעה שהתנהלה ב-18 ישובים ולא במושב לכיש בלבד. מכאן, שהפגם הנטען היה ממילא רלוונטי רק לחלק קטן מתוך קהל המצביעים. אף בהתייחס לחלק חלק קטן זה מלמד מערך הנתונים עליו עמדנו, כאמור, כי לפיסקה הנוספת לא היתה משמעות ממשית לעומת מצב הדברים שקדם לה. ממילא לא ניתן להניח כי גרמה להשפעה על דפוס ההצבעה. 21. בגדרי הערעור שלפנינו אין אנו נדרשים להכריע בשאלה אם המבחן החל על הסיטואציה הוא זה שנקבע בעניין רביץ או זה שאליו התייחס הנשיא ברק בעניין פרומר שכן שני המבחנים גם יחד מובילים לאותה תוצאה. בחינתם של הנתונים עליהם עמדתי באספקלריה של הלכת רביץ מובילה לדעתי למסקנה כי סיווגה הנכון של הסיטואציה שלפנינו הוא לקטגוריה הרביעית, היינו "שקיימת אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות, לאמור, הסבירות שיחול שינוי בתוצאות היא קטנה, בדרגות שונות של הסתברות, לפי הנתונים" (שם, בעמ' 320). נוכח הנתונים עליהם עמדתי, אני סבור כי דרגת ההסתברות לשינוי בתוצאות בנסיבות שלפנינו היא שולית עד בלתי קיימת. במצב דברים זה אין, להשקפתי, עילה לביטול הבחירות. כאמור, תוצאה דומה עולה מבחינתם של נתונים אלה באספקלריה של מבחן האפשרות הממשית שנקבע בעניין פרומר, שכן מערך הנתונים איננו מקים, לדעתי, אפשרות ממשית שבליקוי בהליך היה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות (וראו בהקשר זה דבריה של חברתי השופטת א' חיות בבר"ם 2610/09 אפרים נ' ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית גלבוע (לא פורסם, 18.5.2009) בפסקה 5 לפסק-דינה). למעלה מן הדרוש אוסיף ואומר, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, כי גם להשקפתי מבחן האפשרות הממשית הוא אכן המבחן הראוי במסגרת הסטטוטורית הנדונה, שכן הוא מאזן נכונה בין האינטרסים החברתיים שבקיום תוצאות הבחירות, הוודאות והיציבות השלטונית וסופיות הבחירות מחד גיסא, לבין האינטרס של טוהר הבחירות והרצון שתוצאותיהן תשקפנה את רצון ציבור הבוחרים מאידך גיסא. הדברים נאמרים, כאמור, בבחינת למעלה מן הדרוש, שכן ההכרעה בשאלה זו אינה דרושה לענייננו. משאלו הם פני הדברים, המסקנה המתבקשת היא, כי לא הוכח בענייננו קיומו של ליקוי שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. מכאן השקפתי לפיה בנסיבות המקרה שלפנינו, לא קמה עילה לביטולן של הבחירות שנערכו במועצה. על יסוד כל האמור אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. תוצאות הבחירות תעמודנה אפוא בעינן. בנסיבות העניין, אציע לחבריי לא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ‏ ניתן היום, א' בניסן תש"ע (16.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10002750_M05.doc נו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il