ניסאני נ' משרד המשפטים/פרקליטות המדינה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 27400-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותר: ירון ניסאני נגד המשיבות: 1. משרד המשפטים – פרקליטות המדינה 2. פרקליטות מחוז מרכז – פלילי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שמעון לוטן פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבות לשנות את עילת סגירת תיק החקירה בעניינו (תיק פל"א 479669/2022; להלן: תיק החקירה) מעילה של "היעדר ראיות" לעילה של "חוסר אשמה". מן העתירה ונספחיה עולה, כי העותר עובד בנמל התעופה בן-גוריון (להלן: נתב"ג) מזה כעשר שנים, בתפקיד מלווה אישי לנוסעים – החל מרגע הגעתם לשדה התעופה ועד לעלייתם למטוס (מלווה VIP). ביום 9.11.2022 נחקר העותר במשטרה בחשד לביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. החקירה נפתחה בעקבות תלונה שהוגשה נגד העותר על ידי המתלוננת (להלן: המתלוננת), אף היא עובדת בנתב"ג, ביחס למקרה שאירע לטענתה במהלך עבודתם. ביום 22.2.2023 הודיעה המשיבה 2, פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) (להלן: הפרקליטות) לעותר על סגירת תיק החקירה בעניינו. בעקבות זאת, ביום 8.1.2024 פנה העותר לפרקליטות בטענה כי ממידע המצוי ברשותו תיק החקירה נסגר בעילת "היעדר ראיות", וביקש לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה". בבקשתו נטען, בין היתר, כי זירת האירוע הנטען מרושתת במצלמות אבטחה, שמהן ניתן ללמוד לשיטתו כי לא היו דברים מעולם. בקשת העותר נדחתה בהחלטת הפרקליטות מיום 24.1.2025. בהחלטה צוין כי עיון בחומר הראיות מלמד כי הודעת המתלוננת מעלה חשד סביר לכך שהעותר ביצע בה עבירה של מעשה מגונה. לכן, הובהר כי אף אם בגרסת העותר לא נמצאה סתירה – בהיעדר אפשרות להצביע על דופי בגרסת המתלוננת, לא מתקיים המבחן המאפשר סגירת תיק בהיעדר אשמה. לעניין זה, הובהר כי אין בעובדה שהמקום מתועד במצלמות אבטחה כדי לשנות את מאזן הראיות האמור. על ההחלטה האמורה הגיש העותר ערר, אשר נדחה בהחלטת מחלקת העררים (להלן: מחלקת העררים) מיום 5.6.2025. בהחלטה הובהר, כי תיק חקירה ייסגר בעילת חוסר אשמה רק אם הראיות הקיימות מלמדות שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הוא נמוך. ביישום לענייננו, צוין כי המתלוננת מסרה תיאור מפורט של המעשה המיוחס לעותר, מבלי שביקשה להעצימו; וכי אין עדים או תיעוד שיש בכוחם לתמוך באחת הגרסאות הנטענות – זו של המתלוננת או זו של העותר. בהקשר זה, צוין כי אין בהיעדרה של בדיקה מקיפה יותר בכל הנוגע לקיומן של מצלמות במקום האירוע הנטען כדי להצדיק את שינוי עילת הסגירה. מכל מקום, הובהר לעותר כי בהתאם להוראות הדין מידע על החלטה שלא להעמיד לדין, כבענייננו, לא יימסר אלא לרשימת גופים מצומצמת. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי עיון בחומר החקירה שנאסף בעניינו מעורר "תמיהות חמורות" באשר להחלטה לסגור את תיק החקירה בהיעדר ראיות. במסגרת זו, הוא מלין על כך שחקירת המתלוננת הייתה קצרה ושטחית ביחס לעבירה המיוחסת לו (לטענתו 10 דקות בלבד); כי בגרסתה קיימות סתירות מהותיות; כי היה מקום לערוך עימות בינו לבין המתלוננת; וכי המשטרה כלל לא בדקה את מקום האירוע. בהקשר זה, מציין העותר כי ממזכר מיום 26.10.2022 עולה שהמשטרה פנתה במהלך החקירה לאחד מעובדי נתב"ג במטרה כדי לברר האם קיימות מצלמות אבטחה במקום. צוין שאותו עובד השיב בשלילה. אולם לגרסת העותר מדובר בתשובה תמוהה, שכן עובד זה כלל לא ידע היכן התרחש האירוע; וממילא – כל שטח נתב"ג מרושת במצלמות. לבסוף, מדגיש העותר כי הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, המבקש להתפרנס בכבוד וביושר; וטוען כי ההחלטה נושא העתירה היא בלתי סבירה – ולכן דינה להתבטל. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף בלא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, רשויות החקירה והתביעה נהנות משיקול דעת רחב ביותר בכל נוגע להחלטות בעניין סגירת תיק חקירה. התערבותו של בית המשפט בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נמצא כי ההחלטה חרגה באופן קיצוני ממתחם הסבירות או שנפל בה פגם היורד לשורש העניין (ראו: בג"ץ 50744-01-25 מלכה נ' מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, פסקה 8 (23.6.2025); בג"ץ 1968/21 גרפי נ' משטרת ישראל, פסקה 5 (24.3.2021); בג"ץ 8466/22 ח'טיב נ' פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 5 (13.12.2022)). כלל זה יפה ביתר שאת כאשר עסקינן בהחלטות הנוגעות לעילת סגירת תיק החקירה, כענייננו (בג"ץ 5236/24 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים, פסקה 5 (9.4.2025) (להלן: עניין פלוני); בג"ץ 6763/23 מרג'ית נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.5.2024); בג"ץ 1859/24 פרוטסוב נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (7.3.2024)). לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. סעיף 13 להנחיית פרקליט המדינה 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'חוסר אשמה'" (12.5.2019), קובע כי תיק חקירה ייסגר בעילה של "חוסר אשמה" "ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה – כעולה מהראיות שנאספו בתיק – נמוך". לעומת זאת, כאשר הסיכוי לכך "גבוה יותר" – יש לסגור את התיק מחמת היעדר ראיות. בענייננו, ההחלטה לסגור את תיק החקירה בעילה של היעדר ראיות ולא בעילה של חוסר אשמה, נבחנה פעמיים – הן על-ידי הפרקליטות, הן על-ידי מחלקת העררים. בשני המקרים הללו, סברו הגורמים המקצועיים כי עילת הסגירה שנבחרה תואמת את החומר הראייתי הקיים בתיק. כך, נמצא כי גרסת המתלוננת מקימה חשד סביר לביצוע העבירה על-ידי העותר, וכי לא ניתן לומר שעוצמת הראיות היא ברף הנמוך שדי בו להצדקת סגירת התיק מחוסר אשמה. רשויות התביעה אף הביאו בחשבון את טענות העותר בעניין קיומן האפשרי של מצלמות אבטחה בזירת האירוע – והבהירו כי לא עלה בידיהן לאתר עדים או תיעוד כלשהו שיש בכוחם לתמוך באיזו מהגרסאות – לא בזו של המתלוננת ולא בזו של העותר. כן הובהר, כי בהיעדר אפשרות להצביע על דופי בגרסת המתלוננת – לא מתקיים המבחן המאפשר את סגירת התיק בהיעדר אשמה, אף אם בגרסת העותר לא נמצאה סתירה. מדברים אלה עולה, כי עמדתם של הגורמים המקצועיים הייתה שאף אם אין די בחומר הראיות לצורך העמדת העותר לדין פלילי – הוא חוצה את הרף הראייתי שמתחתיו נסגר תיק חקירה בעילה של חוסר אשמה. מדובר אפוא בהחלטה סבירה המושתתת על בחינה מקצועית של חומר הראיות – אשר אין עילה להתערב בה. זאת ועוד. אף לא מצאנו כי יש בטענות העותר שלפיהן היה מקום לבצע פעולות חקירה נוספות – ובכלל זה, לאתר מצלמות אבטחה נטענות או לערוך עימות בינו לבין המתלוננת – כדי לשנות מן המסקנה האמורה. זאת, בשים לב לכך שרשויות התביעה הן הגורם המוסמך והמקצועי לקבוע את מידת נחיצותן של פעולות חקירה נוספות, והן המחזיקות בידע, בניסיון ובכלים המעשיים לקבלת הכרעות מסוג זה (בג"ץ 68568-03-25 שטגמן נ' פרקליט המדינה, פסקה 8 (9.4.2025); בג"ץ 2849/24 פלוני נ' משטרת ישראל – מחלקת תביעות פלילי, פסקה 10 (6.11.2024); בג"ץ 6213/14 ארגמן נ' משטרת ישראל, פסקה 13 (1.12.2016)). בשולי הדברים יוער, כי מהעתירה דנן משתמע חשש העותר בעניין ההשלכות האפשריות של עילת הסגירה על עתידו המקצועי – אף אם העניין לא נטען על ידיו במפורש. עם זאת, בשים לב לכך שאפשרות העיון במידע על אודות תיקים שנסגרו מוגבלת לרשימת גורמים מצומצמת, וזאת בהתאם להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט–2019; וכן בשים לב לכך שלא הובהר מדוע וכיצד עשויה עילת הסגירה להשפיע על עתידו – לא מצאנו מקום להידרש לעניין זה במסגרת הדיון בעתירה זו (ראו למשל: עניין פלוני, הפסקה 7). כאמור, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ה (16 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת