דורי הלאלי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2739/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ח' אריאל המערער: דורי הלאלי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 8.4.98 בת.פ.ח 3022/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ברלינר תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשנ"ח (17.6.1998) בשם המערער: עו"ד גבאי שלומציון בשם המשיב: עו"ד א. אינפלד פסק-דין השופט י' קדמי: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ.ח. 3022/97) בעבירות הבאות: תקיפה (אישום ראשון), שידול למסירת ידיעה כוזבת, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט (אישום שני), והטרדת עד, הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט (אישום שלישי); ונדון בשל כך לעשרה חודשים מאסר לריצוי בפועל ושמונה חודשים מאסר על תנאי. הערעור מכוון הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. 2. ואלה בתמצית עקרי העובדות העומדות בבסיס האישום וההרשעה: א. המערער מתגורר בשכנות למתלוננת, שהיתה במועדים הרלוונטיים תלמידת תיכון. למתלוננת היה אותה עת חבר בשם עבד. בין המערער למתלוננת נקשרו קשרי ידידות שהפכו לחברות אינטימית; והמערער, שביקש לנתק לחלוטין את הקשר שבין המתלוננת לחברה עבד, נקט נגד האחרון בסדרת הטרדות אישיות, שהביאו את עבד להגיש נגדו תלונה במשטרה. בתגובה להגשת התלונה, שידל המערער את המתלוננת להגיש נגד עבד תלונה כוזבת לפיה אנס אותה; והמתלוננת אכן התלוננה כאמור (אישום שני). ב. מאוחר יותר, הציק למתלוננת מצפונה והיא חזרה בה מן התלונה שהגישה נגד עבד וחשפה את מעורבותו של המערער בהגשתה. יחד עם זאת סיפרה המתלוננת לחוקר שטיפל בעניין: כי המערער אנס אותה כשנה קודם לכן; וכי נהג להכותה, תוך שהיא מצביעה על שתי הזדמנויות ספציפיות בהן הוכתה על ידו (אישום ראשון). ג. בעקבות תלונתה של המתלוננת על אינוסה והכאתה כאמור, המערער נעצר; וממקום ממעצרו הטריד את המתלוננת באמצעות שניים שהיו עמו במעצר והשתחררו, במטרה להניעה לשנות את גירסתה ולחזור בה מדבריה נגדו (אישום שלישי). 3. בית המשפט המחוזי החליט לזכות את המערער מחמת הספק מעבירת האינוס; והרשיעו בכל יתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הספק שממנו הינה בית המשפט את המערער לענין האינוס, נעוץ, בסופו של דבר, בשאלה, אם בעילתה של המתלוננת בהזדמנות נושא התלונה היתה בהסכמתה אם לאו; וזאת בהתחשב בכך, כי השניים קיימו יחסי מין בהסכמה פעמים רבות לפני ארוע האינוס ולאחריו. מאידך גיסא, נתן בית המשפט אמון מלא ומוחלט בעדותה של המתלוננת בקשר לאירועים האחרים שבגינם הורשע המערער; ומצא - למעלה מן הדרוש פורמלית תמיכה ואחיזה לגירסתה בעדויות אחרות. לענין האישום השני, נמצאה התמיכה בעדויותיהם של חברה לשעבר של המתלוננת ושל העובדת הסוציאלית שטיפלה בה; ואילו לגבי האישום השלישי נמצאה התמיכה, בין היתר, בכך שהמערער לא העיד מטעמו את השניים שהיו עמו בבית המעצר ואשר יכלו להפריך את גירסת המתלוננת. 4. באת כוחו של המערער צמצמה את הערעור כנגד ההרשעה לעבירות התקיפה שבאישום הראשון ולעבירות הכרוכות בהגשת התלונה הכוזבת נגד עבד שבאישום השני; כאשר היא מסכימה שדין ההרשעה באישום השלישי להישאר על כנה. בבסיס הערעור כנגד ההרשעה, עומדת הטענה כי לנוכח זיכויו של המערער מעבירת האינוס, לא ניתן לסמוך הרשעה בעבירות האחרות על עדותה של המתלוננת לבדה. לענין עבירות התקיפה טוענת הסניגורית, שאפילו המתלוננת מדברת אך ורק בשתי הזדמנויות מסוימות; ואילו לענין העבירות הכרוכות בהגשת התלונה הכוזבת נגד עבד, טענת הסניגורית היא,שעדותה של המתלוננת עומדת לבדה כנגד טענת המערער כי לא ידע בשעתו שהתלונה היתה כוזבת. בתשובתו, הראה לנו ב"כ התביעה כי בעדותה דיברה המתלוננת על נקיטה מתמשכת באלימות כלפיה מצידו של המערער; ולעדותה נמצאה תמיכה חיצונית, בין היתר, בעדותה של העובדת הסוציאלית. ואילו לענין חלקו של המערער בהגשת התלונה הכוזבת, מצויה התמיכה בהדרכה שנתן המערער למתלוננת - כפי שהדבר נלמד מפיו - כיצד לנהוג על מנת שלא תיפגע מן הכזב שבתלונה; ובדבריהם של עבד והעובדת הסוציאלית. וזאת גם זאת, המערער טען כי אחד מחבריו היה נוכח כאשר המתלוננת גילתה לו כי התלונה שהגישה נגד עבד היתה כוזבת; אך משום מה נמנע המערער מלהעיד אותו במהלך הדיון. בית המשפט המחוזי ניתח את חומר הראיה ביסודיות ובהרחבה; ואנו לא מצאנו עילה להתערב במימצאי המהימנות שנקבעו על ידו. הערעור כנגד ההרשעה נדחה. 5. בערעור כנגד מידת העונש, מדגישה ב"כ של המערער כי בהתחשב בעברו הנקי של שולחה ולנוכח העובדה כי זוהי התנגשותו הראשונה והיחידה עם החוק - כאשר עד כה קיים אורח חיים נורמטיבי - מן הראוי היה להסתפק בתקופת מעצר בת 50 הימים ובשנת מעצר הבית, בהם היה נתון בקשר לתיק הנוכחי. מכל מקום - כך טוענת הסניגורית - לא היתה הצדקה לגזור על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל, כאשר השלכותיו של עונש כזה לגביו הינן קשות ומכאיבות: הוא לא יוכל להמשיך בלימודיו; והוריו החולים, שבהם הוא מטפל, ישארו ללא תומך, בהתחשב בכך שהוא בן יחיד. עמדתה של ב"כ המערער אינה מקובלת עלינו. המערער הורשע בסידרה של עבירות חמורות של טפילת אשמת שוא, הדחה לעדות כוזבת, עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט והטרדת עד במטרה להניעו לחזור בו מעדותו. חומרתן של עבירות אלו מחייבת הטלת ענשי מאסר לריצוי בפועל; והעובדה שהמערער נכשל בעבירות מסוג זה בשני הקשרים שונים - האישומים השני והשלישי - מצדיקה את תקופת המאסר הממשי שנגזרה עליו. גם בהתחשב בנסיבות האישיות שמנתה בפנינו הסניגורית, עדיין אין העונש שנגזר על המערער חמור ביחס לעבירות שבהן הורשע. גם דין הערעור כנגד העונש להידחות. 6. סיכומם של דברים, הערעור נדחה על כל חלקיו. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.7.98 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב עד לשעה 12.00. עד למועד זה יהיה המערער משוחרר בערובה בתנאים שבהם היה משוחרר עד כה. ניתן היום, כ"ג בסיון תשנ"ח (17.6.1998) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98027390.H04