פלוני נ. . משרד הרווחה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2735/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2735/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. פלונית 2. פלוני -קטין נ ג ד המשיבים: 1. משרד הרווחה - המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב - אפיקים 2. ד"ר מאיר לאופר 3. שלומית מאר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: העותרת בעצמה פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. עתירה זו היא גלגול נוסף של פרשה שכבר הגיעה לפתחו של בית משפט זה פעמיים בעבר, ובשתיהן דחה בית המשפט את בקשות העותרת והנחה אותה להשלים את בירור טענותיה בערכאות המתאימות – בעיקר בבית המשפט לנוער. הרקע לפרשה תואר בהרחבה על ידי חברתי השופטת ד' ברק-ארז ברע"א 2236/14 פלונית נ' מחלקה לשירותים חברתיים תל אביב אפיקים (3.4.2014) וכן על ידי המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור בבג"ץ 2954/14 פלוני נ' פלוני (27.4.2014) ולכן אפרטם בקצרה. 2. העותרת היא אמו של העותר, קטין יליד 16.4.2004. אביו של העותר אינו צד לעתירה וככל הנראה אינו חי בזוגיות עם העותרת. בחודש נובמבר 2010, בסמוך לאחר שהחל העותר את לימודיו בכתה א', הוציאה העותרת את העותר מבית הספר ומאז לא פקד העותר מסגרת חינוכית באופן סדיר. במשך למעלה משנתיים נדדו העותרים ללא מקום מגורים קבוע, ובין השאר העבירו את ימיהם ולילותיהם בחדרי מדרגות. בחודש מרץ 2013 אותרו העותרים על ידי המשטרה והוסכם שהעותר יעבור לגור עם סבתו מצד אביו. זמן קצר לאחר מכן נעלמו העותרים שוב ואותרו פעם נוספת רק בתחילת ינואר 2014. בעקבות זאת, ביום 13.2.2014 הכריז בית המשפט לנוער על העותר כ"קטין נזקק" (לפי סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960) והורה על הוצאתו ממשמורת הוריו והמשך שהייתו בכפר הנוער "הדסים" (להלן: מרכז הדסים) להשלמת האבחונים לגביו, עד לעריכת דיון נוסף בעניינו שנקבע ליום 13.4.2014. בהסתמך על חוות דעת של צוות מרכז הדסים ושל הפסיכיאטר שבדק את העותר (המשיב 2), קבע בית המשפט לנוער כי העותר (אז כבן 10) אובחן כחסר מיומנויות בסיסיות כמו להתקלח בעצמו, ללכת לבד לשירותים ובכלל להתנהל באופן עצמאי; ועוד נקבע כי הוא מתקשה בהבנת כללי התנהגות בחברה, אינו יודע קרוא וכתוב וכי קיימים פערים משמעותיים בינו לילדים אחרים בני גילו. ערעור העותרת על החלטת בית המשפט לנוער נדחה ובקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה גם היא (רע"א 2236/14 הנ"ל). העותרת שבה ופנתה לבית משפט זה, הפעם בהליך בג"ץ, ופנייתה נדחתה תוך הסבר כי "בית משפט זה בישבו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין בכלל ועל פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט זה בפרט" (2954/14 הנ"ל). הן בהחלטה בבקשת רשות ערעור והן בפסק הדין שניתן בבג"ץ הבהיר בית משפט זה לעותרת כי המקום לטענותיה הוא במסגרת ההליך המתברר בבית המשפט לנוער וכי במידה שתבחר לערער על החלטות שיתקבלו באותו הליך – המקום לכך הוא בבית המשפט המחוזי. להשלמת התמונה יצוין כי העותרת לא הייתה מיוצגת בהליכים שתוארו לעיל, כפי שהיא אינה מיוצגת גם בעתירה דנן; וכי בית המשפט המליץ לעותרת, בשתי ההזדמנויות, להיעזר בייעוץ משפטי בהליכים בבית המשפט לנוער. 3. העותרת לא התייצבה לדיון שהיה קבוע בבית המשפט לנוער ביום 13.4.2014 ולבקשתה, באמצעות האפוטרופא לדין, נדחה הדיון. במועד נדחה, שאז התייצבה העותרת כשהיא מלווה בעורך דין, ביקש בא כוחה לדחות שוב את הדיון, וזה אמנם נדחה ליום 10.7.2014. לדיון במועד זה התייצב רק בא כוחה, ללא העותרת, והציג את טרוניותיה כלפי המערכת והגורמים המטפלים. בהחלטה שניתנה בתום הדיון הוארכו צווי הנזקקות והמשמורת מיום 13.2.2014 לשנה נוספת, עד ליום 10.7.2015. לבקשת שירותי הרווחה קיים בית המשפט לנוער דיון נוסף בעניין העותרים, ביום 7.1.2015, בנושא חופשות העותר והסדרי הראייה עם העותרת וכן שאלת הצורך בהפנייתו להערכה פסיכיאטרית. העותרת בחרה שלא להתייצב לדיון זה, חרף חשיבותו ועל אף שידעה על קיומו. במועד זה קבע בית המשפט לנוער כי הסדרי הראייה ייקבעו על פי שיקול דעתה של עובדת הסעד שמינה לעותר (היא המשיבה 3 – ע'ב') והורה על הערכה פסיכיאטרית שלו. נקבע דיון עוקב, שאליו זומנו העותרים, ליום 27.1.2015, אך גם במועד זה לא התייצבה העותרת. 4. ביום 5.2.2015 הגישו הוריו של העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב הנושא את הכותרת "בקשה לעיכוב החלטה של בית משפט לנוער בנוגע לשחרורו המיידי של בננו אשר כלאו כנגד רצונו" (ענ"א 14140-02-15 ה' נ' מחלקה לשירותים חברתיים תל אביב אפיקים (קטין)). בפסק דינו מיום 18.3.2015 תיאר השופט ש' שוחט, שישב בדין גם בערעור הקודם בעניין העותרים בבית המשפט המחוזי, את מהלך הדברים באופן הבא: "בערעור מלינים המערערים על ניהול ענייניו של בנם בבית משפט קמא; 'משפט שקר'; העלמה של דפים ומסמכים מהתיק; שיבוש הליכי משפט על ידי המומחה מר מאיר לאופר (המשיב 2 – ע'ב'), ועוד. על אף שהערעור לא הוגש על החלטה כזו או אחרת של בית משפט קמא, וראוי היה למחיקה על הסף קבעתי אותו לשמיעה לפניי. לקראת הדיון שנקבע הגישו המערערים עיקרי טיעון... במסגרתם עתרו להשבת האפוטרופסות על בנם לידיהם; לביטול הכרזת הנזקקות... בפתח הדיון – מיום 10.3.15 – הבהרתי למערערת (המערער 2 לא התייצב לדיון) – כי 'לא זו הדרך' והמלצתי לה להגיש בקשה לביטול הנזקקות שהוכרזה זה מכבר ושהוארכה בישיבת יום 10.7.14 אליה לא התייצבה, לבקש לקיים הליך הוכחות ולהציג שם את כל טענותיה וראיותיה לרבות אלה הנוגעים לשיבוש הליכי משפט על ידי המומחה. המערערת לא שעתה לעצתי. איפשרתי לה לשטוח את טענותיה באריכות, ללא כל הפרעה... אין בידי לעזור למערערת. אחזור ואציע לה את אשר הצעתי בפתח הדיון – צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת ניתנו ביום 13.2.14. צווים אלה הוארכו בהחלטה מיום 10.7.14 לשנה, עד יום 10.7.15, בדיון בו התייצב בא כוחה. על החלטה זו לא הוגש ערעור. לקראת תום שנת ההארכה יתקיים דיון בעניינו של הקטין. פתוחה הדרך בפני המערערת ליטול ייצוג של עו''ד (באמצעות הסיוע המשפטי ככל שעונה על הקריטריונים) ולהגיש בקשה לביטול הנזקקות לבית משפט קמא, שם תוכל לצרף את כל הראיות שיש בידיה. אין באפשרותה של ערכאת הערעור להידרש לחומר האמור טרם שנדרשה לו הערכאה הדיונית". דברי בית המשפט המחוזי הובאו כלשונם, לא רק בשל בהירותם והגיונם, אלא גם בשל דמיונם לעתירה דנן, שדומה שהוגשה כעין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כותרת העתירה שבפנינו הינה: "לתת צו למשיבים לביטול נזקקות, השבת אפוטרופוס שנלקח לא כדין, ולהחזיר את בני הקטין לחיקי, לאחר ששיבשו הליכי משפט עם דוח כוזב אשר נאסר על פי חוק העונשין 244". בגוף העתירה מתארת העותרת את גירסתה לפרשה, באופן דומה לטענותיה שתוארו בפסקי הדין שנזכרו. 5. הנה כי כן, על אף הסבריו הברורים של בית המשפט המחוזי לעותרת – בפניה – ועל אף הסברי הערכאות השונות, בכתב ובעל פה, חזור והסבר, שבה העותרת ומביאה את עניינה בפני בית המשפט בהליכים בלתי מתאימים ושלא לצורך. בעתירתה שלפנינו, העותרת אינה חוסכת שבטה ומשתלחת בלשון בוטה בהאשמות וטענות לרוב נגד כל גורם שנקרה בדרכה, מבחינת הנייר סובל הכל. כך, לשם הדוגמא בלבד, כתבה העותרת ביחס למשרד הרווחה (הוא המשיב 1): "...ובדרכו עם השנים סטה את דרכיו, ופועל כפשע מאורגן אשר לוקד ילדים, ועוקר אותם מביתם, על מנת לסחור בהם, ולקבל עבורם 17.000 שח לחודש מטעם עיריית המקומית, הפעלת בתי משפט, אפוטרופוסים, עו"ד, פנימיות, פסיכיאטרים, ובמילים פשוטות: 'תעשיה חסרת ישע על גבם של ילדים חסרי אונים'..." (כך במקור; גם ההדגשה במקור – ע'ב'); ובהמשך, ביחס למשיב 2: "מדובר בניסויים על ילדים המבצעים פסיכיאטרים, שעוזרים לעקור ילדים מביתם עם דוחות כוזבים כפי שעשה עלינו 'המומחה' מאיר לאופר. מבצעים ניתוחים שלא צריך, ניסויים תרופתיים, סימום לא חוקי של ילדים...". העותרת מייחסת למשיבים התנהגות "פושעת" ומקנחת את עתירתה בפניה לבית המשפט בזו הלשון: "אני דורשת ממכם לחוקק חוק אשר שומר על זכויות של הילדים והמשפחות, מפשעים חמורים כאלו" (ההדגשה במקור – ע'ב'). למרבה הצער, נראה כי העותרת מעדיפה לשטוח את טרוניותיה נגד המערכת ויחידיה ולהתנגח, וזאת במקום לשתף פעולה עם המשיבה 3 בנוגע לקביעת הסדרי הראייה עם העותר; ותחת לפעול בהתאם להנחיית בית המשפט ולמקד את משאביה בהוכחת מסוגלות הורית בדיון בשאלת הנזקקות והאפוטרופסות – שעתיד להתקיים בבית המשפט לנוער בעוד מספר שבועות, לקראת תום שנת הארכת צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת. כמו כן ממאנת העותרת להסתייע בייעוץ משפטי, בניגוד להמלצות חוזרות של בית משפט זה ואחרים – המלצות שניתנו מתוך ראיית טובתה של העותרת וטובת בנה הקטין, הוא העותר. אין לנו אלא לשוב ולהמליץ בפני העותרת לעשות כן. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בסיון התשע"ה (26.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15027350_G03.doc רב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il