אכרם פראח נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2730/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2730/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: אכרם פראח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 8031/07 מיום 24.12.07 שניתן ע"י כב' השופטים: י' צבן, נ' סולברג וג' כנפי שטייניץ תאריך הישיבה: א' באלול התס"ח (1.9.2008) בשם המערער: עו"ד מאגד מסאלחה בשם המשיבה: מתורגמן: עו"ד מיכאל קרשן מר איאד איברהים פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע עקב הסדר טיעון בעבירות הבאות: עבירות של פעולה ברכוש טרור ופעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיפים 9(2) ו- 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"א-2005; עבירה של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה של תמיכה בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 4 לפקודת מניעת טרור; ועבירה של ביצוע שירות בשביל התאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(ג) בצירוף סעיף 73 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. נסיבות האירועים שהביאו להרשעתו של המערער הינן אלו: המערער היה פעיל באגודת "ועדת הצדקה בא-רם ודחיית אל-בירד" (להלן: הועדה). הוא היה חבר בועדה משנת 1990, ויושב הראש שלה ממאי 2004. הועדה קיבלה כספים מארגון "קואליציית הצדקה" שהוא ארגון גג של עשרות ארגונים איסלמים ברחבי העולם. על פי הכרזת שר הביטחון מיום 25.2.2002 קואליציית הצדקה הינה התאחדות בלתי מותרת. בעניין המערער שלפנינו נקבע, כי החל משנת 1999 קיבל עבור הועדה כספים רבים מקואליציית הצדקה ומגופים מטעמה בסכום כולל של כשבעה מיליון ש"ח, מהם כמחצית בתקופת כהונתו כיושב ראש הועדה. כספים אלו הועברו על מנת לסייע לקואליציית הצדקה ולארגונים החברים בה לקדם את מטרותיהם. לצורך קבלת כספים אלו עמד המערער בקשר עם פעילי קואליציית הצדקה ומוסדותיה ואף ביקר בסעודיה בשנת 2006 לצורך מפגש עם נציגיה. נוסף לכך, סייע המערער בהעברת כספים מקואליציית הצדקה למוסדות שמשרדיהם נסגרו בהוראת מפכ"ל המשטרה ואף נקשר יחד עם אחר בהעברות סמויות של כספים דרך ירדן על מנת להקשות את גילוי ההעברות תוך שהוא יודע כי הוא מסייע בהעברת כספי טרור לפעילים בארגון טרור. עקב אירועים אלו הוגש נגד המערער ונגד פעילים נוספים בועדה כתב האישום בגינו הורשע בעבירות שפורטו לעיל. יש לציין כי הרשעתו של המערער הגיעה עקב הסדר טיעון בו נקשר עם המשיבה וכי בהסדר טיעון זה אף נקבע כי המשיבה לא תבקש עונש של למעלה מארבע שנות מאסר בפועל בעניינו של המערער. בגזר הדין מיום 28.1.2008 (תיק פ"ח 8031/07, כבוד השופטים י' צבן ונ' סולברג וכבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) הושתו על המערער עונש מאסר בפועל של 40 חודשים החל מיום מעצרו ושמונה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו. הערעור שלפנינו הינו על חומרת גזר הדין. בית המשפט המחוזי פורס בגזר הדין בפירוט את השיקולים שהניעו אותו בקביעת העונש. בעניינו של המערער צוין, כי היה יושב ראש הועדה ומעורב אקטיבית לאורך שנים בקבלה של סכומי כסף נכבדים. כן צוין כי הוא היה הגורם המאשר בפעילויות אלו וכי הוא זה שיצר את הקשר עם קואליציית הצדקה בביקורו בסעודיה. מן העבר האחר, ציין בית המשפט המחוזי את עברו הנקי של המערער, נסיבותיו המשפחתיות והאישיות הנורמטיביות ואת הבנתו הבסיסית כי הוא פעל במסגרת ארגון צדקה. כמו כן ציין את הודאתו באשמה ונטילת האחריות מצידו. חרף אלו, מצא בית המשפט המחוזי כי העבירות בהן הורשע המערער אינן קלות ערך אלא משמעותיות. בית המשפט אף הדגיש, כי ההתמודדות עם הטרור וארגוני הטרור אינה מתמצת רק "בשדה הקרב" אלא גם בהתמודדות עם מעשים כדוגמת אלו בהם הורשע המערער. לפיכך, וממכלול השיקולים הללו, תוך שהוא אף מבחין בין המערער ובין אחרים שהואשמו בפרשה, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער כמפורט לעיל. לפנינו טוען המערער כאמור נגד חומרת גזר הדין בלבד. נראה, כי עיקר טענתו של המערער סבה על השוני בחומרת העונש שהושת עליו ביחס למעורבים האחרים בפרשה. זאת, על אף שלטענתו היו כולם בעלי מעמד שווה בועדה ובפעולות שביצעו ואין להבחין ביניהם. בעיקר, המדובר בנאשם נוסף אשר הודה עקב הסדר הטיעון בעקבותיו הודה גם המערער. כמו כן טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבות המקלות בעניינו. זאת הן בהיבט של נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, כדוגמת עברו הפלילי הנקי ותרומתו לקהילה, והן בהיבט של הרקע לביצוע העבירות, קיום הועדה עוד משנת 1990, פעולתה כגוף חברתי בלבד והעובדה שמעולם לא נדרשה להפסיק מפעולתה על ידי הרשויות אף שאלו ידעו לכאורה עליהן. נטען אף כי פעילותו של המערער לא הייתה בעלת אופי צבאי וכי הוא לא השתייך לכל התאחדות בלתי מותרת. דעתי, כי דינו של הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בלבד של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל, 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (טרם פורסם, 3.7.2006)). לא מצאתי כי העונש שקבע בית המשפט המחוזי הינו חריג בחומרתו ביחס לעבירות בהן הורשע המערער (השוו ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.3.2007)). מה גם שעונש זה הוא במסגרת העונש שהוסכם בהסדר הטיעון בין המערער והמשיבה. אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פרס כאמור בפירוט בגזר דינו את השיקולים שהניעו אותו בעת מתן גזר הדין בעניינו של המערער. בין שיקולים אלו מנה בית המשפט המחוזי אף את רוב רובן של הנסיבות אשר המערער טוען כי לא ניתן להן משקל. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי אף הקפיד והבחין בין המערער ובין הנאשמים האחרים באותה הפרשה והבהיר מדוע גזר את דינו של המערער בחומרה רבה יותר. לא ראיתי כי נפלה שגגה בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. אציין גם, כי טענת המערער שאין להבחין בינו ובין הנאשמים האחרים באותה הפרשה אינה מקובלת עלי. אף בהסדר הטיעון בעקבותיו הודה המערער נכללה הבחנה לעניין העונש בין המערער לבין הנאשם הנוסף אליו משווה הוא את עצמו. כך בעוד שבאשר למערער התחייבה המשיבה כי לא תבקש יותר מארבע שנות מאסר בפועל, באשר לנאשם הנוסף התחייבה היא שלא לבקש יותר משלוש שנות מאסר. למותר לציין כי על אף סמכותו לעשות כן, לא חרג בית המשפט המחוזי מן העונש שהוסכם בהסדר הטיעון. אי לכך, יש לטעמי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ז' באלול התשס"ח (7.9.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08027300_H01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il