ניסים דז'לדטי נ. האופוטרופוס הכללי - יחידת החילוט

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2729/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון העותר: ניסים דז'לדטי נ ג ד המשיב: האופוטרופוס הכללי - יחידת החילוט עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גלעד ליפקר-דגן פסק-דין השופט י' עמית: עתירה כנגד החלטת השופטת ג' כנפי-שטייניץ בבש"פ 499/23, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 13742-04-11. 1. מן העתירה והנספחים לה עולה כי בשנת 2015 הורשע העותר בעבירות פליליות שונות, לרבות עבירות הלבנת הון וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. במסגרת גזר הדין הוצא נגד העותר גם צו לחילוט רכוש בשווי העבירות שבהן הורשע (בסך של 38.8 מיליון ₪), בהתאם למפורט בבקשת החילוט שצורפה לכתב האישום ושבה נכללו, בין היתר, יתרות כספים בחשבונות בנק בארץ ובחו"ל, כלי רכב ונכסי מקרקעין. בשנת 2017 נדחה ערעורו של העותר על פסק הדין שניתן כנגדו, וצו החילוט הפך לחלוט (ע"פ 1872/16 דז'לדטי נ' מדינת ישראל (18.5.2017)). לאחר שנגזר דינו של העותר הגישו יורשיו של נפגע העבירה (להלן: היורשים) לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את החלטות החילוט. בסיומם של הליכים שונים שהתקיימו בין היורשים למדינה בעניין, הוסכם ביניהם כי היורשים יקבלו חלק מהרכוש המחולט ויחזרו בהם מבקשתם. העותר צורף להליך כמשיב פורמלי והעלה במסגרתו טענות ביחס להליך החילוט לגופו, ובכלל זה כי שווי הרכוש המחולט שאותו המדינה מבקשת לממש עולה על הסכום שנקבע בצו החילוט. בהחלטתו מיום 8.1.2023 נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמות היורשים והמדינה, ויחד עם זאת דחה את טענות העותר. על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בש"פ 499/23), אשר נדחתה בהחלטת השופטת ג' כנפי-שטייניץ מיום 26.2.2023. 2. בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שלפניי, המופנית כנגד יחידת החילוט תחת האפוטרופוס הכללי (להלן: המשיבה). בעתירה מבוקש "לבטל את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ו[]בית המשפט העליון בבר"ע, שאינם נכונים ואינם צודקים", וליתן תחתם פסק דין חדש. העותר חזר על טענותיו העיקריות בבית המשפט המחוזי ובבש"פ 499/23 הנ"ל, ובכלל זה כי המדינה מבקשת לחלט נכסים ששוויים עולה על 38.8 מיליון ₪, בניגוד למה שנקבע בצו החילוט ובע"פ 1872/16 הנ"ל; כי צו החילוט נקבע בהתאם לסכום העבירה ולא לנכסים ספציפיים, ולכן מוגבל לסכום זה; כי שוויו האמיתי של אחד מנכסי המקרקעין שהמשיבה מבקשת לחלט גבוה בהרבה ממה שהוערך על ידי המשיבה; וכן כי ההחלטות מושא העתירה אשר דחו את טענותיו אלו מנוגדות אף הן לפסק הדין בע"פ 1872/16. 3. דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לבקש תגובה. כידוע בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות, ובפרט לא של בית משפט זה בכובעיו האחרים. זאת, להוציא מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל בהליך פגם היורד לשורש העניין, כמו למשל חוסר סמכות או שרירות בתחום שהוא "מינהלי טהור" (ראו בג"ץ 3069/21 שקד נ' בית המשפט העליון, פסקה 4 (5.5.2021) (להלן: עניין שקד); בג"ץ 1639/22 פלוני נ' בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, פסקה 4 (13.03.2022)). העותר העלה טענות ערעוריות מובהקות אך לא פירט מהו אותו פגם היורד לשורש ההליך שעליו הוא משיג. בין היתר, נטען אמנם כי ההחלטות "ניתנו תוך התעלמות מוחלטת מטענות העותר, שלא זכו לכל התייחסות"; וכי בית המשפט המחוזי שם עצמו כערכאת ערעור על פסק הדין בע"פ 1872/16 הנ"ל, תוך שהעותר תוהה "מאיפה קיבל בית המשפט המחוזי את הזכות לכך". מעבר לכך שטענות אלה נטענו באופן כללי וסתמי שאין בו כדי להעיד על פגם כאמור, מעיון בהחלטות אלו עולה כי לא כך הדבר, וממילא אין בידי לקבלן. 4. בנוסף לכך, העותר גם נמנע מלצרף לעתירתו את היורשים (המבקשים בהליך בבית המשפט המחוזי והמשיבים 2-1 בבש"פ 499/23 הנ"ל), הגם שמדובר במשיבים רלבנטיים אשר היו עשויים להיפגע ככל שהעתירה הייתה מתקבלת. דין העתירה להידחות על הסף גם מן הטעם הזה (ראו עניין שקד, פסקה 6 והאסמכתאות שם). 5. סוף דבר, העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"ג (‏20.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23027290_E01.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1