נכסי הלכה בע"מ נ. ועד הנאמנים

פסק-דין בתיק ע"א 2728/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2728/14 ע"א 2901/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערת בע"א 2728/14 והמשיבה בע"א 2901/14: נכסי הלכה בע"מ נ ג ד המשיב בע"א 2728/14 והמערער בע"א 2901/14: ועד הנאמנים ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א -001125/09 שניתן ביום 27.02.2014 על ידי כבוד השופטת ע' ברון תאריך הישיבה: ד' באב התשע"ה (20.07.2015) בשם המערערת בע"א 2728/14 והמשיבה בע"א 2901/14: עו"ד מוטי קניאל בשם המשיב בע"א 2728/14 והמערער בע"א 2901/14: עו"ד יואב קוק פסק-דין השופט י' עמית: 1. בין הצדדים נכרת הסכם מכר מקרקעין בשנת 1987 שלא יצא לפועל. תביעת אכיפה שהגישה המערערת (המשיבה בערעור שכנגד, להלן: המערערת) נדחתה בחלוף שנים רבות, משנקבע כי התנאים המתלים בחוזה לא התקיימו (ת"א 1417/91 פסק דין מיום 10.8.2008. ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה – ע"א 10620/08 מיום 5.2.2009). 2. משנדחתה תביעת האכיפה הוגשה התביעה דכאן, להשבת מלוא הסכום ששולם על חשבון הסכם המכר – הסך של 350,000 $ של ארה"ב. אין מחלוקת כי בשלב מסויים הגיעו הצדדים להסכם פשרה לגבי כספים שהוחזקו בנאמנות בידי עו"ד ליפקין. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה אם הסכם הפשרה נועד לסילוק מלוא סכום ההשבה כטענת המשיב, או שנועד לסילוק סכום של 200,000 $ בלבד, שהוא הסכום שהושב בפועל; לחילופין, טענה המערערת כי סכום זה בא חלף הסכום של 235,000 $ שהוא הסכום שהופקד במקור בידי עו"ד ליפקין. 3. בית משפט קמא דחה בפסק דינו טענה מקדמית של המשיב לחוסר יריבות בינו לבין המערערת. לגופם של דברים, נקבע כי סכום של 115,000 $ הועבר למשיב, וכי הסכום שהושב למערערת בסך של 200,000 $, נועד לסילוק הסכום של 235,000 $ שהופקד בשעתו בידי עו"ד ליפקין. משכך, נקבע כי המערערת זכאית להשבה של 115,000 $. עם זאת, בסיפא לפסק הדין נקבע כי נוכח השיהוי בתביעת ההשבה, ומכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, המשיב יהיה פטור ממחצית הפרשי הצמדה וריבית. 4. על כך נסב הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. בתמצית, המערערת טוענת כי היא זכאית למלוא הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכום של 350,000 $ ששולמו על ידה בניכוי הסכום שנתקבל; לחילופין, כי המערערת זכאית להשבה של 150,000 $ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ולחילופי חילופין – כי המערערת זכאית להשבה של 115,000 $ בצירוף הפרשי הצמדה מלאים, ולא חצי מההפרשים כפי שנפסק. מנגד טען המשיב לחוסר יריבות. לחילופין, נטען כי הסכם הפשרה נועד בשעתו לסילוק מלא של ההשבה. לחילופי חילופין, נטען כי נוכח השיהוי בהגשת התביעה יש לפטור לחלוטין מהפרשי הצמדה וריבית, ולמצער, יש לראות את המערערת כמי שהפרה את ההסכם עקב רישום הערת אזהרה לזכותה ולקזז את הפיצוי המוסכם. 5. נאמר בקצרה, כי לא ראינו ממש בערעור שכנגד, והמסקנות והקביעות אליהן הגיע בית משפט קמא בפסק דינו במישור העובדתי מקובלות עלינו ואנו מאמצים אותן מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עם זאת, מצאנו כי יש מקום להתערב בתוצאה הסופית של פסק הדין, בהיבט זה שלא ראינו הצדקה לפטור את המשיב ממחצית הפרשי הצמדה וריבית. אכיפה והשבה הם תרתי דסתרי, וכל עוד התנהלה תביעת האכיפה לא דרשה המערערת השבה, כך שאין לזקוף לחובת המערערת שיהוי. מנגד, דווקא המשיב שהתנגד לתביעת האכיפה, יכול וצריך היה להציע למערערת השבה של הסכום ששולם, שמא אף להפקידו בקופת בית המשפט. 6. סופו של דבר, שאנו מקבלים חלקית את הערעור, במובן זה שהמשיב יחוייב להשיב למערערת הסך של 185,000 ₪ (= 115,000 $ על פי השער היציג דאז), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.6.1987 ועד התשלום בפועל. המשיב ישא בשכר טרחת המערערת בסך 25,000 ₪. ניתן היום, ג' באב התשע"ה (20.7.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14027280_E06.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il