פסק-דין בתיק ע"א 2726/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2726/03
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
המערערת (המשיבה שכנגד):
רינת דה רוסו (נועה)
נ ג ד
המשיבות (המערערות שכנגד):
1. אררט חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 27.2.03
בת.א. 1122/00 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' גלעדי
תאריך הישיבה:
כ"ו באלול התשס"ד
(12. 9.04)
בשם המערערת (המשיבה שכנגד):
עו"ד אלי לוי
בשם המשיבות (המערערות שכנגד):
עו"ד מרדכי זכוביצקי
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. רינת (נועה) דה-רוסו (להלן: המערערת) נישאה לרובי דה-רוסו (להלן: המנוח) ביום 30.12.1998. שבועיים לאחר נישואיהם, נפטר המנוח
בתאונת דרכים, ביום 13.1.1999. המנוח היה כבן 25 במועד פטירתו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' גלעדי), פסק כי המנוח עבד כמכונאי רכב וכמחלץ
רכב בחברת 'אלדן' וכי סביר שהיה מתמנה להיות מנהל טכני באחד מסניפי החברה. באשר
למערערת, פסק בית המשפט כי עובר לפטירת המנוח, עבדה כסייעת לרופא, פקידה ובעבודות
לייצור טקסטיל. לאחר פטירתו, השתלבה המערערת בלימודים מסוגים שונים כגון השלמת
בחינות בגרות, קורס בקלדנות, רפואה אלטרנטיבית וביוטכנולוגיה. לשני בני הזוג לא
היו ילדים.
בית המשפט קמא קבע, כי אלמלא פטירתו היה
המנוח משמש המפרנס העיקרי של המשפחה, הגם שהמערערת הייתה עובדת מחוץ לבית. בית
המשפט הסיק מההיסטוריה התעסוקתית של בני הזוג, כי המנוח החל במסלול התקדמות קבוע
ויציב במקום עבודה אחד, ואילו המערערת נטתה לחוסר קביעות במקומות העבודה בהם ניסתה
להשתלב. משכך, קיבל בית המשפט קמא את ההנחה, כי המנוח היה מיועד לשמש כמנהל טכני
באחד מסניפי החברה. לצורך חישוב כושר השתכרותו של המנוח - באופן המביא בחשבון את
פוטנציאל הקידום שלו - חילק בית המשפט קמא את השתכרותו לשלוש תקופות: בחמש השנים
הראשונות מפטירתו, העמיד בית המשפט קמא את שכרו על משכורתו הממוצעת במועד התאונה
(להלן: התקופה הראשונה), בחמש השנים
שלאחר מכן, העמיד את שכרו על משכרותו הממוצעת במועד פטירתו בתוספת של 10% (להלן: התקופה השנייה). בתום עשר השנים הללו – כך קבע בית המשפט המחוזי –
היה המנוח ממונה למנהל טכני. משכך, העמיד את שכרו במהלך התקופה שמתום עשר שנים
ממועד פטירתו ועד להגיעו לגיל 65 על משכורתו הממוצעת בתוספת של 20% (להלן: התקופה השלישית). באשר לשכרה של המערערת, נדרש בית המשפט רק לשווי
משכורתה במהלך התקופה השלישית – 4,000 ש"ח. באשר לתקופות שקדמו לתקופה
השלישית, לא נקבע כל סכום מפורש ביחס לכושר השתכרותה.
3. לאור נתונים אלו, ניגש בית-המשפט קמא
לחישוב נזקיה של המערערת. נזקה של המערערת, בגין הפסד התמיכה של המנוח, הוערך
על-ידי בית המשפט קמא באופן החורג משיטת הידות. כך, הועמד נזקה של המערערת מיום
פטירת המנוח ועד למתן פסק הדין על 750 ש"ח לחודש; נזקה במהלך התקופה הראשונה
הועמד על סך של 1,000 ש"ח לחודש ועל 691 ש"ח לחודש במהלך חמש השנים
הראשונות של התקופה השנייה. בתקופה השלישית הועמד נזקה של המערערת על 1,382
ש"ח. עוד נפסק, כי בתקופה שמיום הפסקת עבודתו של המנוח בגיל 65 ועד תום תוחלת
חייו, בגיל 73, יחושב הפסדה של המערערת בשיעור של 70% מ-1,382 ש"ח, שכן
בתקופה זו היה זכאי לפנסיה ולא למשכורת. בית המשפט אף פסק למערערת פיצויים בגובה
10,000 ש"ח בפריט הנזקים המיוחדים. נזקה של המערערת בגין אובדן שירותי בן-זוג
הועמד על 400 ש"ח לחודש לאורך תקופה של 48 שנים. מהסכומים הללו, ניכה בית המשפט
קמא את תגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה המערערת. בית המשפט קמא דחה את דרישת המשיבות
לפסוק למערערת תשלומים עיתיים נוכח סיכוייה להינשא מחדש. כמו כן, דחה בית המשפט
קמא את הטענה, כי יש לנכות למערערת מסכום הפיצויים את שווי יתרת המשכנתא ששילמה
חברת הביטוח בעקבות מות המנוח, וכן דחה את טענת המשיבות בדבר הצורך לנכות סכומים
נוספים כגון הסכומים ששולמו למערערת בגין השכרת ביתה לאחר פטירת המנוח. עם זאת,
ניכה בית המשפט קמא את סכום פיצויי הפיטורים ששולמו למערערת על-ידי מעבידתו של
המנוח לאחר פטירתו וכן שני סכומים שקיבלה ממשרד הביטחון. לבסוף, חויבו המשיבות
בתשלום הוצאות המשפט ועוד סך של 45,000 ש"ח, שכ"ט עורך-הדין.
4. המערערת מעלה שלוש טענות עיקריות במסגרת
ערעורה: ראשית, מלינה המערערת על דרך החישוב בה נקט בית המשפט קמא עת ביכר חישוב
שלא על-פי שיטת הידות מבלי שנימק את בחירתו זו. טענתה השנייה של המערערת נוגעת
לניכוי תשלומי משרד הביטחון לחייל המשוחרר. לטענתה, סכומים אלו לא שולמו לה בגין
פטירת בעלה המנוח, אלא בגין שחרורה, כפי שהללו משתלמים לכל חייל וחיילת משוחררת.
לבסוף, נטען על-ידי המערערת, כי בית המשפט קמא נתפס לכלל שגגה עת ניכה את פיצויי הפיטורין
של המנוח מסכום הפיצוי הכולל, וזאת כיון שלא הוכח שעסקינן בטובת הנאה שצמחה
למערערת בגין פטירת המנוח.
5. המשיבות (המערערות שכנגד), טוענות -
בתורן, כי אין לדעתן כל טעם בחישוב הנזקים על-פי שיטת הידות דווקא. המשיבות, אף,
סבורות כי תשלומי משרד הביטחון שולמו למערערת בשל היותה אלמנה כמו גם פיצויי
הפיטורין מטעם המעביד, ומשכך היה על בית המשפט קמא לנכותם מסכום הפיצוי הכולל.
במסגרת ערעורן שכנגד, גורסות המשיבות, כי בני הזוג לא קיימו במועד התאונה משק בית
משותף, ועל-כן טעה בית המשפט משהניח עובדה זו כבסיס לחישוביו. כמו כן, טוענות
המשיבות, כי בית המשפט טעה בפסיקתו אובדן שירותי בן-זוג, ובפרט לאור העובדה
שהמערערת מקיימת – לאחר התאונה – מערכת יחסים זוגית חדשה וכיון שהמנוח לא היה עתיד
לשמש המפרנס העיקרי. עוד נטען על-ידי המשיבות, כי בית המשפט קמא טעה בקביעתו אודות
העלייה הצפויה בשיעור השתכרותו של המנוח ובכך שנמנע מלעשות שימוש בטבלאות ההיוון
המקובלות. בנוסף, קובלות המערערות על שלא נוכו הכנסות המערערת הן מהשכרת הדירה
והן מסכום הפיצוי שקיבלה המערערת מחברת הביטוח בעבור המשכנתא. לבסוף, נטען על-ידי
המערערות שכנגד, כי היה על בית המשפט לפסוק למערערת פיצוי למשך עשר שנים בלבד,
כשבסיס השכר הצפוי לה יועמד – לכל הפחות – על השכר הממוצע במשק.
6. מתוך מכלול הטענות שהועלו בפנינו, ראוי
ליתן את הדעת לשתיים: האחת, עניינה באופן חישוב נזקיה של המערערת בגין אובדן
ההשתכרות של בן-זוגה, והאחרת נוגעת לניכוי הכספים שהשתלמו לה ממשרד הביטחון.
לא נמצאה סיבה המצדיקה במקרה זה את סטיית
בית המשפט קמא משיטת הידות וטבלאות ההיוון המקובלות. משכך, ובהתאם להחלטת בית משפט
זה מיום 12.9.2004, הגישו הצדדים לעיוננו חוות דעת אקטוארית שנערכה על-ידי האקטואר
שי ספיר ולאלה אתייחס בהמשך הדברים.
באשר לחישוב נזקי המערערת בגין אובדן
השתכרותו של המנוח, הושמטה מפסק הדין התייחסות לגובה שכרה בתקופה הראשונה והשנייה
על-פי הגדרתן כאמור לעיל. בית המשפט קבע, כי ב"תקופת השיא" של המנוח,
לאמור, בתקופה השלישית לפי אותו מניין, הייתה מגיעה המערערת לשכר של 4,000
ש"ח. כיוון שבית המשפט העריך את שכרה של המערערת קודם לכן בסכום נמוך יותר –
ראוי היה בתקופה הראשונה והשנייה - בנתוני המקרה, להעמיד סכום זה על 3,000
ש"ח. השמטה זו השליכה גם על חוות הדעת שהוגשו לפנינו מטעם האקטואר שי ספיר.
באלה נפלה השמטה נוספת - חוות הדעת אינן מביאות בחשבון את העובדה שבית המשפט פיצל
את תקופות ההשתכרות של המנוח - לשלוש. משך כל אחת מהשתים הראשונות הוא חמש שנים,
ואילו התקופה השלישית ראשיתה בעבור עשר שנים למועד פטירתו של המערער ועד הגיעו
לגיל 65.
כאמור, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי
נשמטה העובדה שלאלמנה הייתה הכנסה בכל התקופות. עם זאת, נקבע בו כי נתוני ההכנסה
שלה משתנים לאורך התקופות (התקופה הראשונה נמשכת מיום התאונה למשך עשר שנים,
והתקופה האחרת מתחילה בתום עשר השנים ואילך). לפיכך, חישוב חיסכון ידת המנוח
בהכנסתה צריך להביא בחשבון שתי תקופות כאמור. עובדה זו לא הובאה בחשבון חוות הדעת
האקטוארית. לפיכך אנו מורים כי הצדדים יבקשו מן האקטואר לערוך חוות-דעת אקטוארית מתוקנת
בהתאם. בחוות דעת זו יועמד גיל הפרישה של המערערת ושל המנוח על 65. סכום הפיצוי
ייקבע בהתאם לתוצאות המתקבלות בחוות הדעת המתוקנות. בהיעדר הסכמה בדבר נפקות
החישוב ישובו הצדדים לבית המשפט המחוזי להשלמת הפסיקה. אין עילה להתערב בתוצאות
הכספיות, כפי שנקבעו בבית המשפט, לעניין ראשי הנזק האחרים.
7. המערערת קיבלה ממשרד הביטחון מספר מענקים.
סכום המענק הראשון - מענק שחרור - הנו 2,160 ש"ח. אין עוררין כי סכום זה לא
ניתן לה בשל מות בעלה. בנוסף לסכום זה, שולמו למערערת שני סכומי כסף נוספים -
10,000 ש"ח למימון שכר-לימוד ו-8,500 ש"ח לדמי קיום בלימודים - מטעם
הקרן לסיוע נוסף, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק חיילים משוחררים (להלן: המענקים הנוספים). על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים תשנ"ד-1994
(להלן: חוק קליטת חיילים משוחררים)
זכאים חיילים משוחררים משירות חובה, לסיוע כספי מהקרן לסיוע נוסף, שלא מכספי
פיקדונם האישי, למטרות לימודיות במסלולים שונים המוגדרים בחוק. סעיף 7 לחוק קליטת
חיילים משוחררים מגדיר את מהותה ותכליותיה של הקרן לסיוע נוסף, כדלקמן:
(א) במסגרת הקרן תהיה, בנוסף לפקדונות, קרן לסיוע נוסף, שתשמש למתן
סיוע לחיילים משוחררים המבקשים סיוע מעבר לפקדון למטרות של לימודים במכינה
קדם-אקדמית, דמי קיום ללומדים כאמור, ולימודים במוסד להכשרה מקצועית.
....
(ד) הנהלת הקרן תקבע, באישור השר, שר האוצר וועדת העבודה והרווחה של
הכנסת, כללים ומבחנים למתן סיוע לחיילים משוחררים מהקרן לסיוע נוסף למטרות
המפורטות בסעיף קטן (א) ובהתאם לסכומים שבקרן לסיוע נוסף, וכן הוראות בדבר נוהלי
הגשת הבקשות לסיוע והטיפול בהן;קביעות לפי סעיף קטן זה יפורסמו ברשומות.
במוצגים ובראיות שבאו בפני בית המשפט קמא
לא היה כדי להרים את הנטל להוכיח את טענות המשיבים, כי המענקים הנוספים שולמו
למערערת בשל מות המנוח. משכך, לא היה מקום לנכותם מסכום הפיצויים ופסק הדין שניתן
בבית המשפט המחוזי יתוקן באופן שיבוטל ניכוי סכומי המענקים הנוספים מן הפיצויים.
שיעור שכר-טרחת עורך הדין יתוקן בהתאם
לסכום הפיצוי המתוקן ויועמד על 13% בתוספת מע"מ.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערעור
זה.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה
נ ש י א
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ה
(30.12.04).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03027260_P04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il