אלירן דרי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק עע"א 2723/12 בבית המשפט העליון עע"א 2723/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: אלירן דרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) מיום 25.3.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בעת"א 1827-03-12 בשם המערער: עו"ד אייל לביא פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר), מיום 25.3.2012, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בעת"א 1827-03-12. 2. המערער הינו עצור אשר תלוי כנגדו כתב אישום חמור. הוא מוחזק בהפרדה מאז חודש ספטמבר 2011, בהתאם להחלטות מינהליות של בעלי תפקידים שונים בשירות בתי הסוהר. המערער עתר לבית המשפט המחוזי באר שבע ביושבו כבית משפט לעניינים מינהליים נגד המשך החזקתו בהפרדה. בית המשפט דחה את עתירת המערער. על החלטה זו ביקש המערער להרשות לו לערער. ביום 6.2.2012 דחיתי את הבקשה (רע"ב 9456/11 אלירן דריי נ' מדינת ישראל). שירות בתי הסוהר הגיש ביום 1.3.2012 בקשה לבית המשפט המחוזי להאריך את תקופת ההפרדה של המערער למשך ששה חודשים, החל ביום 3.3.2012. הדיון שנקבע בבקשה נדחה בכשבועיים, בעקבות בקשת המערער לשינוי מועד הדיון ובשל אילוצי יומן בית המשפט. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעתירה. 3. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי העובדה שלפני כחצי שנה דן בהחזקתו של המערער באגף ההפרדה, על בסיס התשתית העובדתית שהייתה קיימת אז, אינה מקימה עילה לפסילתו מלדון בעתירה הנוכחית. בית המשפט קבע כי ידון בעתירה, יבחן את התשתית העובדתית הקיימת, ויכריע בבקשה גופה. בהחלטה נוספת קבע בית המשפט דיון בבקשת שירות בתי הסוהר ליום 15.4.2012. 4. על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו הגיש המערער את הערעור שלפניי. לטענת המערער, דחיית הדיון בעתירה למועד רחוק ולא סביר, לדבריו, מקימה עילת פסלות. המערער מפנה להחלטת הרכב שניתנה ברע"ב 3324/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.5.2011), שלפיה על הפרקליטות להיערך להגיש בקשה להפרדה מבעוד מועד, והוא טוען כי במקרה דנא הוגשה הבקשה סמוך מאוד למועד פקיעת ההפרדה המינהלית, וכתוצאה מכך נפגעה זכותו לטיעון ולהליך הוגן. המערער טוען כי בנסיבות העניין היה מקום להקדים את מועד הדיון בבקשה, ולקבוע דיון מחוץ למסגרת הימים המוקצים לסוג זה של דיונים. המערער משיג גם על הארכת ההפרדה עד לדיון תוך פגיעה בזכויותיו. לדעתו, בית המשפט גיבש דעתו בדבר המשך הפרדתו, ולחלופין, יש לדבריו, "חשש ממשי למשוא פנים ו/או פגיעה במראית פני הצדק". 5. דין הערעור להידחות. המערער משיג, למעשה, על הדרך בה בחר בית המשפט לנהל את הדיון, ובכך אין כדי להקים עילה לפסילתו. השגות מעין אלו מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (השווה: עע"א 9519/10 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פרסם, 4.1.2011)). זאת ועוד, אכן בקשת שירות בתי הסוהר להאריך את תקופת ההפרדה הוגשה יומיים טרם פקיעת ההפרדה המינהלית. ואולם, הדיון שנקבע במועד סמוך, נדחה, בעקבות בקשת המערער "להקדמת מועד הדיון להיום, או לדחייתו למחרתיים", שלא התאפשרה עקב אילוצי יומן בית המשפט (ראה החלטת בית המשפט מיום 5.3.2012). בנסיבות אלה, אין בדחיית הדיון למועד שנקבע כדי להקים חשש אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער. משכך, דין הערעור להידחות. 6. הערעור נדחה בלא שהמשיבה נדרשה להגיב. ניתנה היום, ט"ז בניסן התשע"ב (8.4.2012). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12027230_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il