א.ב.מ.א. שירותים ופרוייקטים בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2716/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2716/17 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל העותרות: 1. א.ב.מ.א. שירותים ופרויקטים בע"מ 2. א.א. פגיון בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מדינת ישראל - משרד הכלכלה - אגף ההסדרה עתירה לצו על תנאי בשם העותרות: עו"ד ל' שבשאי פסק-דין השופט י' דנציגר: עתירה לצו המצהיר כי החלטתו של משרד הכלכלה – אגף ההסדרה (להלן: משרד הכלכלה) מיום 23.1.2017, בדבר ביטול רישיון קבלן שירות וכח אדם של העותרת 1 ואי מתן רישיון לעותרת 2, בטלה ומבוטלת; וכי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.3.2017 בעש"ר 9076-02-17 דינו להתבטל, בהיותו שגוי ומנוגד לעקרונות הצדק והמשפט. 1. העותרת 1, א.ב.מ.א שירותים ופרויקטים בע"מ (להלן: א.ב.מ.א או החברה), קיבלה בשנת 2011 רישיון קבלן כח אדם וקבלן שירות, אשר התחדש מדי פעם בהתאם לדרישתו של משרד הכלכלה. לפי הצהרתה של א.ב.מ.א בעת קבלת הרישיון, בעלי המניות של א.ב.מ.א, בחלקים שווים, היו מר אמיל ביירמוב ומר מורד אומרוב המשמשים גם כמנהלים הכלליים של החברה. הבעלים של העותרת 2, א.א. פגיון בע"מ (להלן: פגיון), הוא מר ביירמוב, אחד מבעלי מניותיה של החברה. ביום 12.10.2015 פגיון הגישה למשרד הכלכלה בקשה למתן רישיון לפעול כקבלן שירות בתחומי הניקיון, השמירה והאבטחה. 2. בשנת 2014 נמכרו מניותיה של החברה לצד שלישי, ללא אישורו של משרד הכלכלה. מספר חודשים לאחר מכן, נרכשו המניות בחזרה, לאחר שהתברר לחברה כי הדבר עלול להביא לביטול רישיונה. בשנת 2015 נעשו שני ניסיונות נוספים למכירת מניותיה של החברה, אולם שתי הבקשות נמשכו לאחר פעולות חקירה שהחל משרד הכלכלה לבצע. בעקבות ניסיונות אלה, התעורר אצל משרד הכלכלה החשד כי א.ב.מ.א משמשת כסות למספר חברות שרישיונן בוטל או שבקשתן לקבלת רישיון סורבה ולאנשים המנועים מלקבל רישיון, והוא ביצע פעולות חקירה בעניין. 3. ביום 29.8.2016 קיבלו העותרות "מכתב הזמנה לשימוע בכתב". לאחר שהוגשה תגובת העותרות, וכן נשלח מכתב "תוספת לשימוע בכתב" שאף לו הוגשה תגובה, התקבלה החלטתו של משרד הכלכלה, נשוא עתירה זו. בהחלטה נקבע כי א.ב.מ.א הציגה מצג שווא בעת קבלת הרישיון, לא שיתפה פעולה עם הרשות, מסרה מידע כוזב ונמנעה מלדווח כפי שהיא מחויבת על מינוי בעלי תפקידים ומצבת העובדים. לפיכך, הוחלט לשלול את רישיונה. בנוסף, ונוכח העובדה שהבעלים של פגיון הוא בעל מניות של א.ב.מ.א, והיה שותף פעיל במחדלים האמורים, הוחלט שלא ליתן לפגיון רישיון לפעול כקבלן שירות בתחומי הניקיון והשמירה. 4. העותרות ערערו על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה את הערעור. בפסק הדין ציין בית הדין כי עיין בכלל החומר והתרשם שאצל משרד הכלכלה הצטבר חומר רב אשר מלמד כי שלושה אנשים בשם אבו חסן, אבו עלא וכליפא כהן מילאו תפקידים בכירים בא.ב.מ.א, למרות שהיו מנועים - מסיבות שונות - מלקבל רישיון בעצמם. פעילותם של שלושה אלה הוסוותה ולא דווחה כראוי על ידי החברה, חרף חובת השקיפות והאמון שהיא חבה. נוכח האמור, בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי החלטתו של משרד הכלכלה בדין ניתנה. 5. בעתירה שלפנינו תוקפות העותרות בעיקר את החלטתו של משרד הכלכלה, כאשר הן טוענות כי על אף הפגיעה הקשה והממשית בזכות היסוד שלהן לחופש עיסוק, ההחלטה אינה מתבססת על ראיות מוצקות ומספקות (אף לא ברמה של ראיה מנהלית). העותרות מפרטות בהרחבה את הפגמים שנפלו, לשיטתן, באופן איסוף הראיות, במשקלן הראייתי ובהסתמכות עליהן. לשיטתן, שלושת האנשים הנזכרים לעיל מעולם לא מילאו תפקידים בכירים בחברה ולא הייתה להם כל השפעה על ענייניה המהותיים. לטענת העותרות, בית הדין הארצי שגה כשקבע כי די בתשתית הראייתית שהציג משרד הכלכלה כדי לבטל את רישיונה של א.ב.מ.א ולדחות את בקשתה של פגיון לרישיון. עוד מלינות העותרות כנגד הלאקוניות של פסק הדין, אשר לטענתן לא הולמת את מידת הפגיעה בחופש העיסוק שלהן. 6. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה וכי התערבותו בהכרעותיו של זה תיעשה אך במקרים חריגים, ובמשורה. בית משפט זה יתערב רק במקרים בהם נפלה בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה בנסיבות העניין [בג"ץ 10359/09 אביגל שרותי כ"א ועבודה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 (7.1.2010); בג"ץ 819/12 חברת סופר סקיוריטי בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 4 (29.1.2012)]. בענייננו, בית הדין הארצי לעבודה בחן את סבירות החלטתו של משרד הכלכלה, וניכר מפסק הדין שחומר הראיות שעליו נסמכה ההחלטה היה כולו בפני בית הדין. בית הדין הארצי בחן ראיות אלה והגיע לכלל מסקנה כי די בהן כדי להביא לביטול רישיונה של א.ב.מ.א (ומכאן גם לסירוב בקשתה של פגיון). בעתירתן חוזרות העותרות על טענותיהן בעניין דיות הראיות, ומדובר למעשה בטענות ערעוריות באופיין. אין מקום כי נשנה ממסקנתו של בית הדין הארצי, מה גם שהחלטתו של משרד הכלכלה נראית מנומקת ומבוססת. אשר ללאקוניות של פסק הדין, לא ניתן לומר כי פסק הדין הקצר אינו מנומק דיו, שכן ניתן להבין ממנו הן את רקע הדברים, הן את מסקנותיו של בית הדין הארצי והן את הנימוקים שהביאוהו למסקנות אלה. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בניסן התשע"ז (‏29.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17027160_W01.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il