מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ. ברוניקה פל דואב

2 בבית המשפט העליון עע"ם 2714/23 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערערת: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נגד המשיבות: 1. ברוניקה פל-דואב 2. דברה פל 3. בית זית – מושב עובדים להתיישבות שיתופית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.1.2023 בעת"ם 17820-06-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' אברבנאל תאריך ישיבה: י"ט אדר תשפ"ה (19 מרץ 2025) בשם המערערת: עו"ד יונתן נד"ב בשם המשיבות 2-1: עו"ד דן רייזמן, עו"ד מרדכי חזיזה בשם המשיבה 3: עו"ד מוטי גנץ פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. האם בתה של בעלת הזכויות בנחלה במושב בית זית זכאית להקצאת הזכויות במגרש מגורים במושב ללא מכרז? ברקעה של השאלה מצוי השינוי שחל במהלך השנים ביחס לאופן הקצאתם של מגרשי מגורים במושבים במרכז הארץ, ובכלל זה במושב בית זית. 2. כפי שיפורט בהמשך, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם במועדים הרלוונטיים לדיון בבקשה אפשרו הוראות הנוהל של רמ"י הקצאת מגרש בפטור ממכרז לקטינים. עיקרי התשתית העובדתית 3. מושב בית זית (להלן: בית זית או המושב), שהמחלוקת נוגעת אליו, הוקם על קרקע של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), היא המערערת. למען הדיוק יובהר כי עד לשנת 2013 הפעילות בתחום הקרקעי הייתה במסגרת הזרוע הממשלתית של מינהל מקרקעי ישראל, שאותה החליפה רמ"י. אולם, לצרכי נוחות, הכתוב לא יתייחס להבחנה זו, שאין לה חשיבות משפטית לענייננו. במהלך השנים נעשו בין רמ"י (בעבר כאמור, מינהל מקרקעי ישראל) לבין האגודה השיתופית של המושב, המשיבה 3 (להלן: האגודה), חוזי חכירה שהתחדשו מעת לעת. על-פי האמור בחוזי החכירה, זכות השימוש בקרקע שבשטח המשבצת של המושב (המחולקת לנחלות ולמשקי עזר) ניתנת לאגודה לצורך הקמה ופיתוח של מושב חקלאי. עוד נקבע בהם כי האגודה רשאית, בכפוף לקבלת רשות מרמ"י, להעביר את זכויות השימוש בקרקע לחברי המושב. 4. המשיבה 2 (להלן: האם) היא בעלת הזכויות בנחלה מס' 40 במושב. בשנת 2007 הגישה האם לרמ"י בקשה להקצאת מגרש מס' 4 במושב עבור בתה, ילידת 1999, היא המשיבה 1 (להלן: הבת). באותה עת הבת הייתה בת פחות מ-8 שנים. 5. לטענת רמ"י, עוד בשנת 2008 נשלח לאגודה מכתב הדוחה את הבקשה, בשל כך שהבת הייתה קטינה באותה עת. מנגד, האם והבת (להלן יחד: המשיבות) טוענות כי מכתב כזה לא נשלח ולא התקבל, ואף האגודה מצדדת בכך. מכל מקום, ועל כך אין חולק, במשך שנים רבות המשיבות לא פעלו עוד בעניין. רק בשנת 2018, לאחר כאחת עשרה שנים, המשיבות פנו בשנית לרמ"י בבקשה להקצאת המגרש ללא מכרז, וזו דחתה את בקשתן. ההחלטה האמורה היא שעומדת ביסודו של ההליך דנן. המסגרת הנורמטיבית: המעבר מהקצאת מגרשי מגורים למומלצים להקצאה שוויונית 6. בראשית ימי המדינה, הקרקעות שהחכירה רמ"י ליישובים ולמושבים החקלאיים (ובכלל זה למושב בית זית) יועדו לעיבוד חקלאי בלבד, תוך שניתנה להם אפשרות להקים עליהן "מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתישבים ולצרכיהם האחרים וכן לצרכי הייצור החקלאי" (ראו סעיף 1 להחלטה 1 של מועצת מקרקעי ישראל "מדיניות הקרקע בישראל" (17.5.1965); להרחבה ראו: בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25, 41-39, 47 (2002) (להלן: עניין שיח חדש)). החל מראשית שנות התשעים קיבלה מועצת מקרקעי ישראל מספר החלטות שאפשרו ליישובים החקלאיים, במסגרת משבצת הקרקע שהוקצתה להם בחוזי החכירה מול רמ"י (ולא מעבר לכך), להרחיב את השטח המיועד למגורים על חשבון שטח חקלאי. החלטות אלה הובילו להוספת מגרשי מגורים רבים ביישובים ובמושבים הרלוונטיים. כך היה גם בבית זית. אופן הקצאת הזכויות במגרשי המגורים שנוספו והשינויים שחלו בכללים לעניין זה במהלך השנים חשובים להבנת המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בהליך דנן. 7. כידוע, ככלל, התקשרות לביצוע עסקה במקרקעין שבבעלות המדינה טעונה קיומו של "מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו" (ראו סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992). אולם, לכלל זה נקבעו חריגים. הלכה למעשה, החלטות מועצת מקרקעי ישראל שיתוארו להלן קבעו כי מגרשי המגורים שנוספו ליישובים ולמושבים החקלאיים הרלוונטיים יוקצו למומלצים מטעם אגודות היישובים והמושבים הללו בפטור ממכרז (לפי תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993). 8. ראוי לפתוח בהחלטה 612 של מועצת מקרקעי ישראל "כללים להקצאת מגרשים למטרת מגורים באגודות ישובים שהם מושב עובדים, כפר שתופי או אגודה שתופית חקלאית" (13.10.1993). החלטה זו אפשרה להקצות מגרשי מגורים במסגרת הרחבה של יישובים חקלאיים, וקבעה כי האגודה תהיה רשאית לבקש שתינתן עדיפות למועמד שהוא "בן המקום" (אשר לפי סעיף 13 להחלטה היה אמור להיות, בעיקרו של דבר, צאצא של מתיישב המתגורר ביישוב חמש שנים לפחות וגילו מעל 18) (להרחבה ראו: ע"א 4127/95 זליקנד נ' בית זית – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נב(2) 306, 311-310 (1998)). בשנת 1996 נכנסה לתוקף החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל "הרחבות למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שתופי, מושב שתופי, קבוץ, או אגודה שתופית חקלאית" (17.12.1995) (להלן: החלטה 737). החלטה זו ביטלה את החלטה 612, וקבעה בין השאר כי מגרשי המגורים יוחכרו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל "למועמדים שיומלצו על ידי האגודה" (סעיף 4(א) להחלטה 737). החלטה זו לא התייחסה לגילו של המועמד. 9. ביום 29.8.2002 ניתן פסק דינו העקרוני של בית משפט זה בעניין שיח חדש. פסק הדין הבהיר, בין היתר, כי החלטה 737, כמו גם החלטות נוספות הנוגעות להתיישבות החקלאית, אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות הצדק החלוקתי, ובפרט מפלות אותה לטובה על דרך הענקת הטבות כלכליות משמעותיות החורגות מהסביר. 10. בהמשך לכך, ביום 10.3.2003 נכנסה לתוקף החלטה 959 של מועצת מקרקעי ישראל "בניה למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית" (4.2.2003) (להלן: החלטה 959). גם בהחלטה זו נקבע כי מגרשי המגורים שיתווספו ליישובים החקלאיים יוקצו על-ידי רמ"י למומלצים מטעם אגודת היישוב. סעיף 5.3 לאותה החלטה קבע את השיקולים שעל ועדת הקבלה של היישוב החקלאי לשקול בבואה להמליץ על מועמד, ובין היתר נקבע שם כי "ככלל, יהיה גיל המועמד 18 שנים ומעלה" (ההדגשות הוספו – ד' ב' א'). 11. סעיף זה בוטל בהחלטה 1015 של מועצת מקרקעי ישראל "הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין בישובים חקלאיים ובישובים קהילתיים" (1.8.2004) (להלן: החלטה 1015). בהחלטה העדכנית נקבע, בין היתר, כי אחד הקריטריונים שוועדת קבלה תוכל לשקול בעת מתן המלצה להקצאת מגרש מגורים הוא היות המועמד "בגיר מגיל 18 ומעלה". 12. ביום 2.7.2007 נכנסה לתוקף החלטה 1110 של מועצת מקרקעי ישראל "בניה למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית" (21.5.2007) (להלן: החלטה 1110). בהחלטה נקבע, בין היתר, כי שיווק מגרשים לבנייה בפטור ממכרז על-פי המלצת האגודה ייעשה ביחס לחלק מהמגרשים בלבד וכי יתרתם תשווק לציבור במכרז פומבי. בהחלטה זו השתנה הניסוח של הסעיף שעוסק בקריטריונים להמלצה על מועמד מטעם האגודה, במתכונת המלמדת על חיזוק המגמה של התחשבות בשיקול הגיל. בעוד שהחלטה 1015 מנתה את השיקולים שוועדת הקבלה תוכל לשקול – במתכונת שהותירה לכאורה מרחב של שיקול דעת, הרי שבהחלטה 1110 נקבעה חובה להביא בחשבון שיקול זה, בנוסח הבא: "בבואה להמליץ על מועמד תשקול ועדת הקבלה... את השיקולים הבאים" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). בהתאמה, ניסוחו של קריטריון הגיל השתנה מ"בגיר מגיל 18 ומעלה" בהחלטה 1015 ל"גיל המועמד יהא 18 שנים ומעלה" בהחלטה 1110. למעלה מן הדרוש ניתן להוסיף כי בדברי ההסבר להצעה נכתב בהאי לישנא: "בוטלה האפשרות להקצות מגרש בהרחבה לקטינים". עם זאת, האמת ניתנת להיאמר שניסוח הדברים בהחלטה עצמה היה נחרץ מעט פחות. 13. ביום 15.3.2010 התקבלה החלטה 1195 של מועצת מקרקעי ישראל "הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין בישובים חקלאיים ובישובים קהילתיים" (15.3.2010) (להלן: החלטה 1195). החלטה זו, שהתייחסה אף היא לקריטריונים שעל ועדת הקבלה של היישוב החקלאי לשקול, קבעה הפעם במפורש כי על המועמד להקצאת מגרש להיות "בגיר בגיל 18 ומעלה. לא ניתן יהיה לקבוע קריטריון אחר בנוגע לגיל" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). 14. ביום 30.4.2011 נכנס לתוקף החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-2011 (להלן: תיקון מס' 8). תיקון זה הסדיר בחקיקה ראשית את תהליך הקצאתן של זכויות במקרקעין ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל וכן את השיקולים שעל ועדות הקבלה של יישובים אלה לשקול. 15. בהמשך לחקיקתו של תיקון מס' 8, ביום 22.5.2012 התקבלה החלטת הנהלה מס' 3212 של מינהל מקרקעי ישראל "שינוי בהליכי קבלה לישובים בעקבות קבלת תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות" (22.5.2012) (להלן: החלטה 3212). ההחלטה הבהירה כי תיקון מס' 8 "חל על הליכי קבלה לישובים קהילתיים והרחבות של ישובים חקלאיים באזור הנגב והגליל", וכי הוא "יצר הסדר שלילי ביחס ל...ישובים חקלאיים שאינם בנגב ובגליל". בהמשך לכך הובהר בהחלטה כי: "בישובים במרכז הארץ... לא ניתן להמשיך בהקצאת מגרשי מגורים בפטור ממכרז על פי המלצת אגודת הישוב ולא ניתן להתנות העברת זכויות בהסכמת אגודת הישוב". משמעות הדברים היא שהחל מכניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 לא ניתן עוד להקצות מגרשי מגורים במושב בית זית בפטור ממכרז על פי המלצת האגודה. לימים ניתן ביטוי לכך גם בהחלטה 1271 של מועצת מקרקעי ישראל (ובהמשך בפרק משנה 8.6 לקובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל). 16. החלטה 3212 כללה גם הוראות מעבר ביחס למועמדים אשר החלו בהליכי קליטה עד למועד פרסומה, יום 22.5.2012. בין היתר, נקבע כי מועמדים שעד למועד הקובע התקיים דיון בעניינם בוועדת הקבלה של היישוב החקלאי בהתאם להחלטה 1195 והם הסדירו את תשלום הוצאות הפיתוח של המגרש הרלוונטי, יוכלו להשלים את התהליך ולקבל מגרש מגורים בפטור ממכרז (בכפוף לשאר התנאים). 17. אין חולק על כך שהמועדים הרלוונטיים להחלתה של החלטה זו שעניינה הוראות מעבר נדחו בהמשך, אלא שהצדדים חלוקים על מידת הדחייה. אין ספק באשר לכך שבשל העיכוב שחל בפרסומה של החלטה זו, בהמשך הוחלט כי המועד האחרון לקיום דיון בוועדת קבלה יהא יום 4.7.2012 והמועד האחרון לתשלום הוצאות הפיתוח יהא יום 12.12.2012. מועדים אלה יכונו בהמשך יחדיו, מטעמי נוחות, "המועד הקובע". אולם, כמפורט בהמשך, הצדדים חלוקים בשאלה האם הוראות מעבר אלה חלות רק על בקשות שהיו "פתוחות" במועד הקובע, כטענת רמ"י, או שמא, כפי שטוענות המשיבות, הלכה למעשה רמ"י הוסיפה לדון גם בבקשות מסוג זה שהוגשו מאוחר יותר. 18. מן האמור עד כאן עולים הדברים הבאים: בעבר ניתן היה להקצות מגרשי מגורים בהרחבות של יישובים חקלאיים בפטור ממכרז, וניתן היה לעשות כן אף למומלצים מתחת לגיל 18. בשלב מאוחר יותר, אומץ הקריטריון של בגירות כגורם רלוונטי להחלטה, וזאת באופן הדרגתי. תחילה, הוא אומץ כקריטריון שבשיקול דעת, ולאחר מכן הוא אומץ כקריטריון מחייב (כאשר, כמפורט בהמשך, הצדדים חלוקים בשאלה מתי הפך הקריטריון למחייב). החל משלב זה, אמנם ניתן היה עדיין להקצות מגרשי מגורים בפטור ממכרז, אך לא לקטינים. לאחר תיקון מס' 8 בוטלה אף אפשרות זו, כך שלא ניתן עוד להקצות מגרשים ביישובים במרכז הארץ בפטור ממכרז. לצד זאת, נקבעו הוראות מעבר, המאפשרות להקצות מגרשים בפטור ממכרז למי שעומד בתנאים מסוימים. 19. בשלב זה יש אפוא להוסיף ולבחון על-פי אלו החלטות יש לבחון את המקרה שבפנינו. התשתית העובדתית 20. מקורו של הסכסוך הוא בבקשה שהגישה האם למינהל מקרקעי ישראל, שקדם כאמור לרמ"י, ביום 27.6.2007 להקצאת מגרש מס' 4 במושב בית זית לבתה, שהייתה אז בת פחות מ-8 שנים. הבקשה כללה, בין היתר, תצהיר מטעם האגודה שנחתם ביום 16.12.2006, לפיו האגודה נותנת את המלצתה להקצאתו של המגרש לבת. 21. חשוב להקדים ולציין כי השאלה האם בקשה זו נענתה אם לאו שנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענתה של רמ"י, ביום 27.3.2008 שלחה ראש ענף עסקות חקלאיות אצלה מכתב לאגודה. המכתב התייחס לחסרים שעל המושב להשלים. כן צוין בו בכתב יד כי "יש להמציא מומלצים חדשים בבקשתכם, מאחר ו[הבת] הינה קטינה". מנגד, לטענת המשיבות והאגודה מכתב זה לא הגיע אליהן. הן אף הוסיפו והעלו ספקות ביחס לאותנטיות של התוספת בכתב יד. מכל מקום, כמפורט בהמשך, מחלוקות עובדתיות אלה אינן משליכות בסופו של דבר על התוצאה במקרה דנן. 22. ביום 3.12.2018, למעלה מ-11 שנים לאחר הגשת הבקשה הראשונה, פנה בא-כוחן של המשיבות אל רמ"י פעם נוספת בעניין. 23. ביום 17.2.2019 השיבה רמ"י לפנייה במכתב, ובו דרשה מהמשיבות להשלים מסמכים. במסגרת זו הובהר למשיבות כי עד להשלמת כלל המסמכים הטיפול בבקשה יופסק וכי אין בהשלמת המסמכים משום התחייבות מטעם רמ"י לביצוע עסקה כלשהי. כן הובהר למשיבות כי "אם רשות מקרקעי ישראל תחליט לאשר את ביצוע העסקה, היא תתבצע בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות, שתהיינה בתוקף במועד ביצוע העסקה" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). ביום 23.5.2021 השלימו המשיבות את העברת המסמכים הנדרשים בהתאם לנהלי רמ"י. מסמכים אלו כללו, בין היתר, קבלה עבור תשלום הוצאות הפיתוח מיום 10.10.2003, אישור מיום 15.11.2020 מטעם האגודה כי דמי הפיתוח שהועברו אליה לא הוחזרו לאם והודעה מיום 25.11.2018 מטעם האגודה, שלפיה אין מבחינתה מניעה להקצות את מגרש מס' 4 לבת לצורך רכישת הזכויות בו בפטור ממכרז. עם זאת, בהודעה זו הובאו גם הדברים הבאים: "נבקש להדגיש כי הקצאת המגרש על שם ביתך אמורה להתבצע בהתאם לכללים הנהוגים כיום ברמ"י ועל כן אין בחתימת האגודה על המסמכים הנדרשים ו/או בהמלצת האגודה להקצות את המגרש על שם בתך כדי להטיל על האגודה חיובים ו/או אחריות כלשהי בקשר לכך, לרבות במקרה בו מסיבה כלשהי יבחר רמ"י, בסופו של דבר שלא להקצות את המגרש לביתך, מסיבותיו ועל פי שיקולים שלו". 24. ביום 12.4.2022 דחתה רמ"י את בקשתן של המשיבות. החלטת הדחייה פורטה במכתב שנשלח לבא-כוחן של המשיבות בזו הלשון: "1. מרשתך, ילידת שנת 1999, הופנתה לראשונה לרשות מקרקעי ישראל ע"י אגודת מושב בית זית לצורך עריכת עסקה על שמה בקשר למגרש ביום 27.6.2007, עוד טרם מלאו לה 8 שנים. העסקה שנערכה בתחילת שנת 2008 לא הושלמה לאור היותה של מרשתך קטינה כאשר באותה העת כבר בוטלה בהחלטות [מועצת] מקרקעי ישראל האפשרות להקצות מגרש בהרחבה לקטינים. לנוכח האמור, הודיעה הרשות לאגודת המושב ביום 27.3.2008 להמציא מומלצים חדשים בקשר למגרש (ראה המכתב המצ"ב). 2. כיום, לאור תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות שהתקבל בשנת 2011 לא ניתן להמשיך בהקצאת מגרשי מגורים בפטור ממכרז על פי המלצת אגודת הישוב במרכז הארץ (לרבות, במושב בית זית) למעט למומלצים מטעם האגודה העומרים בתנאי הוראות המעבר שעוגנו בהחלטת הנהלה מס' 3212 מיום 22.5.2012. כלומר, תשלום הוצאות פיתוח בקשר למגרש עד ליום 12.12.2012 ומעבר ועדת קבלה של המומלץ מטעם האגודה עד ליום 4.7.2012 (כלומר, מועד בו טרם הפכה לבגירה). 3. לאור האמור, לא ניתן להקצות את הזכויות במגרש ע"ש מרשתך בפטור ממכרז והוא יכול להיות משווק באמצעות מכרז פומבי בלבד בכפוף להסכמת האגודה ולנהלי הרשות כפי שיהיו תקפים באותה העת..." (ההדגשות הוספו – ד' ב' א'). כאמור, החלטה זו היא שעומדת ביסודו של ההליך דנן. ההליכים עד כה 25. ביום 9.6.2022 הגישו המשיבות עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי שכוונה לביטול החלטתה של רמ"י ולרישום הזכויות במגרש מס' 4 על שמה של הבת. המשיבות טענו כי ההחלטה פוגעת בזכותן לקניין, כי היא נגועה בחוסר תום לב וכי היא אינה סבירה. ראשית, נטען כי רמ"י התעלמה מכך שבהתאם למדיניות שחלה במועדים הרלוונטיים, האגודה אפשרה לכל בעל זכויות בנחלה להציע מומלץ אחד מטעמו למגרש מסוים (מבין מגרשי המגורים שנוספו במסגרת ההרחבה) וכי נחלה מס' 40 קיבלה את הזכות להציע מומלץ מטעמה למגרש מס' 4. המשיבות הוסיפו והפנו בהקשר זה למכתב שנשלח בשנת 2002 מטעם מינהל מקרקעי ישראל למי ששימש באותה עת ככונס הנכסים בנחלה מס' 40 (במסגרת הליך הוצאה לפועל שהתנהל כנגד בעל הזכויות הקודם בה). במכתב צוין כי ככל שכונס הנכסים ירכוש את הזכויות בנחלה זו והאגודה תאשר את המומלץ שיציע למגרש מס' 4 כמומלץ מטעמה "יפעל המינהל עפ"י הכללים החדשים שיתגבשו בעניין הקצאת מגרשים בהרחבה". לשיטתן של המשיבות, מהאמור במכתב זה ניתן ללמוד כי רמ"י אישרה שבתום הליכי כינוס הנכסים יוכל רוכש הזכויות בנחלה מס' 40 לקבל את הזכויות במגרש מס' 4. בהמשך לכך, בכל הנוגע לפנייתן המחודשת רק בשנת 2018, המשיבות הסבירו כי הן המתינו להסדרת הזכויות בנחלה מס' 40, שהתמשכה בפועל עד לשנת 2016. 26. המשיבות הוסיפו וטענו כי כבר בשנת 2007 התקבלה המלצת האגודה להקצאתו של מגרש מס' 4 לבת, שולמו מלוא הוצאות הפיתוח עבור מגרש זה ואף נפתח ברמ"י תיק בעניין. על כן, כך נטען, על עניינן חלות הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212, המאפשרות להקצות לבת את מגרש מס' 4 בפטור ממכרז. עוד טענו המשיבות כי רמ"י לא יידעה אותן בסמוך לאחר הגשת הבקשה שהבת אינה יכולה לקבל הקצאה למגרש בהיותה קטינה. המשיבות טענו כי המכתב שלשיטת רמ"י נשלח לאגודה ביום 27.3.2008 ואשר בו הודיעה רמ"י לאגודה כי עליה להמציא מומלצים חדשים (מאחר שהבת קטינה), מעולם לא הגיע אליהן. כן טענו המשיבות כי ככל שרמ"י הייתה מביאה את הדבר לידיעתן במועד מוקדם, הן היו מציעות מטעמן מומלץ אחר. 27. עוד טענו המשיבות כי האגודה היא שמחזיקה בזכות השימוש במגרש מס' 4 וכי ממילא לא ניתן לשווק את המגרש מושא ההליך לצדדים שלישיים במכרז פומבי ללא הסכמתה. האגודה, כך נטען, בחרה להקצות את המגרש האמור לבת ולא לאפשר את שיווקו במכרז פומבי. על כן, הוסיפו המשיבות וטענו, החלטתה של רמ"י שלא לאפשר את הקצאתו של מגרש מס' 4 לבת מובילה למעשה לכך שלעולם לא ניתן יהיה לפתחו והוא יישאר ריק וחסר כל שימוש. 28. האגודה הצטרפה לעמדתן של המשיבות והביעה תמיכה בביטולה של החלטת רמ"י. האגודה ציינה כי במהלך השנים היא יזמה פרויקט להכשרת מגרשים בשטח המשבצת של המושב לצורך מגורים, וכי מגרשים אלו הוקצו למומלצי האגודה בלבד, בהתאם להחלטות רמ"י שהיו בתוקף באותה עת. האגודה הטעימה כי בקידום המהלך של הוספת מגרשי המגורים היא החליטה לתת לכל בעל נחלה את הזכות להציע מומלץ מטעמו. בהתאם, כך נטען, האם שרכשה את נחלה מס' 40, קיבלה מהאגודה את הזכות להציע מומלץ מטעמה למגרש מס' 4. האגודה טענה עוד כי בשים לב למדיניותה המתוארת, היא אישרה את הבת כמומלצת לרכישת הזכויות במגרש מס' 4. בהמשך לכך, טענה האגודה, נחתמו יתר המסמכים הנדרשים ושולמו הוצאות הפיתוח. האגודה אף היא טענה כי לא קיבלה מרמ"י את המכתב הנטען מיום 27.3.2008 או כל הודעה אחרת שלפיה הבת אינה עומדת בתנאים הנדרשים. האגודה הוסיפה וציינה, מבלי לפרט, כי במקרים אחרים הוקצו מגרשים למי שהיו קטינים וכי אין מקום שלא להתיר זאת במקרה דנן. לבסוף טענה האגודה כי היא לא תאפשר לשווק את המגרש במכרז פומבי, כך שיש להעדיף את הענקת הזכויות במגרש לבת על-פני הותרתו ריק, בניגוד לתכליות שעמדו בבסיס הרחבת המושב מלכתחילה. 29. רמ"י מצדה טענה כי דין העתירה להידחות. לשיטת רמ"י, ההחלטה שקיבלה בעניין זה היא סבירה, תואמת את הדין ועולה בקנה אחד עם מדיניותה, כפי שזו מעוגנת בהחלטות של מועצת מקרקעי ישראל ובהחלטות של הנהלת רמ"י. בעיקרו של דבר נטען כי הבקשה להקצאת מגרש מס' 4 הוגשה למעשה במלואה רק במהלך שנת 2021, עם השלמת כלל המסמכים שנדרשו, וכי על פי הדין שחל במועד זה (לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8) לא ניתן עוד להקצות מגרשים בפטור ממכרז במושב בית זית. עוד נטען כי הבת לא עמדה בהוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212, ובפרט בתנאי של מעבר ועדת קבלה לפני המועד הקובע. בהקשר זה נטען כי היא אף לא הייתה יכולה לעמוד בתנאי האמור נוכח היותה קטינה באותה העת. רמ"י הדגישה שוב כי ביום 27.3.2008 הודיעה לאגודה שעליה להמציא מומלצים חדשים למגרש מס' 4, מאחר שהבת קטינה ועל כן לא יכולה להיות מומלצת מטעמה. אולם, כך נטען, עד לפנייתן המחודשת של המשיבות בשנת 2018 לא התקבלה ברמ"י כל פנייה נוספת בעניין זה. 30. רמ"י חלקה על טענתן של המשיבות לפיה נחלה מס' 40 קיבלה את הזכות להציע מומלץ מטעמה למגרש מס' 4. בהקשר זה רמ"י הטעימה כי לבעלי נחלות או למי מטעמם אין ולא הייתה זכות קנויה לרכוש קרקעות בפטור ממכרז במגרשי המגורים שנוספו במסגרת ההרחבה, וכי בהתאם לנהלים הזכות להציע מומלצים הייתה של אגודת המושב בלבד. רמ"י הוסיפה כי פתיחתו של תיק אצלה היא הליך טכני בלבד שנעשה ביחס לכל בקשה שמוגשת אליה לעריכת עסקה במקרקעין, וזאת לצורך ריכוז המסמכים ובחינת הבקשה. כל עוד העסקה המבוקשת לא מאושרת, כך טענה רמ"י, אין למבקש כל מעמד קנייני או חוזי בקשר למגרש המבוקש. רמ"י טענה כי ככל שהאגודה תיתן את הסכמתה לדבר, מגרש מס' 4 ישווק במכרז פומבי, שבו תוכל להשתתף גם הבת (ומנגד, אם האגודה לא תסכים לכך, המגרש אכן יישאר ריק ולא יפותח). מכל מקום, כך נטען, אין באי הסכמתה של האגודה לשיווקו הפומבי של מגרש מס' 4 כדי להצדיק את הקצאתו לבת תוך חריגה מהוראות הדין ובניגוד לעקרונות של שוויון וצדק חלוקתי. 31. ביום 8.12.2022 התקיים דיון בעתירה בפני בית המשפט המחוזי, שבמהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם. בא-כוח המשיבות טען כי קריטריון הגיל בהחלטה 1110 לא היה "קשיח" וכי מדובר רק באחד מן השיקולים שעל הוועדה לשקול. הוא הוסיף וטען, כי מכל מקום, החלטה זו נכנסה לתוקף רק במהלך חודש יולי 2007, לאחר הגשת הבקשה. 32. בניגוד לכך, נציג מטעם רמ"י שנכח בדיון הסביר כי גם על-פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל שניתנו לפני כניסתה לתוקף של החלטה 1110 הכלל היה שלא מציעים כמומלץ מועמד שטרם מלאו לו 18 שנים. באשר לטענה כי בפועל הוקצו מגרשים לקטינים השיב נציג רמ"י כי לא ברור על אילו מקרים מדובר וכי לא נמסרו כל פרטים ביחס אליהם, כך שלא ניתן לדעת באיזו שנה הם הגישו את הבקשות מטעמם, מתי הוקצו להם המגרשים המדוברים ובאילו נסיבות. ממילא, כך נטען, אף אם הוקצו במקרים חריגים מגרשים לקטינים, הכלל, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, היה שלא לעשות כן. 33. במסגרת השלמת טיעון שהוגשה מטעם המשיבות ביום 22.12.2022 נטען כי קריטריון הגיל הפך לקשיח רק בהחלטה 1195. המשיבות טענו כי עד להחלטה זו, שנכנסה לתוקף רק בשנת 2010, ניתן היה להקצות מגרשי מגורים לקטינים, וממילא, כך נעשה גם בפועל. לצורך ביסוס טענה זו צירפו המשיבות שני תצהירים. הראשון, תצהיר של אמו של בעל זכויות במגרש מס' 11 במושב, יליד 1985. השני, תצהיר של בעלת זכויות במגרש מס' 1 במושב, ילידת 1995, שהצהירה כי המגרש הוקצה לה כאשר הייתה קטינה. 34. ביום 17.1.2023 הגישה גם רמ"י השלמת טיעון מטעמה. רמ"י טענה כי במועד הגשת הבקשה הראשונה להקצאת מגרש מס' 4 לבת קריטריון הגיל כבר עוגן כקריטריון קשיח. מכל מקום, נטען כי אפילו ניתן היה לקבוע לכך חריג הרי שהמשיבות לא הראו כי האגודה עשתה כן באופן שאפשר להקצות את הזכויות במגרש לבת ללא מכרז. בכל הנוגע לטענה כי הוקצו בעבר מגרשי מגורים לקטינים, נטען כי הבקשות בעניינם של אלה הוגשו בטרם עוגן קריטריון הגיל הקשיח ועל כן לא הייתה מניעה להקצות להם מגרשי מגורים, ולפיכך אין לדבר כל חשיבות לענייננו. בפרט, רמ"י ציינה כי בקשתה של בעלת הזכויות במגרש מס' 1 הוגשה ביום 7.6.2004 וכי בקשתו של בעל הזכויות במגרש 11 הוגשה עוד בשנת 1999. 35. ביום 30.1.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והורה על ביטול ההחלטה מיום 12.4.2022 ועל החזרת העניין לרמ"י לצורך קבלת החלטה חדשה (עת"ם 17820-06-22, השופט א' אברבנאל). בית המשפט המחוזי ציין בעניין זה כך: "מטיעוני [המשיבות] עולה כי החלטת רמ"י 1110 נכנסה לתוקף בחודש יולי 2007 דהיינו לאחר הגשת הבקשה מושא העתירה... עוד עולה מטיעוני הצדדים כי עד לפרסום החלטה 1110, רשאית הייתה ועדת קבלה להמליץ על הקצאת מקרקעין לקטין, ולו כחריג לכלל השולל זאת". 36. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי אסיפת האגודה הייתה רשאית להמליץ על הבת לרכישת הזכויות במגרש מס' 4 בפטור ממכרז, על אף שהייתה קטינה. על כן, כך נקבע, החלטתה של רמ"י – המבוססת על ההנחה שהבת לא הייתה יכולה להיות מומלצת מטעם האגודה באותו זמן – אינה יכולה לעמוד. בשולי הדברים קבע בית המשפט המחוזי כי טענתה של רמ"י בדבר משלוח מכתב בשנת 2008 לאגודה לא הוכחה, בשים לב לכך שלא הוצגה כל אסמכתה למסירתו של המכתב שצורף לתגובתה. הטענות בערעור 37. הערעור שבפנינו מכוון כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. רמ"י טוענת כי לא היה מקום לקבוע שהמכתב מיום 27.3.2008 לא נשלח. בהקשר זה טוענת רמ"י כי עומדת לה חזקת התקינות המינהלית, וכי זו לא נסתרה. רמ"י מוסיפה וטוענת כי אף אם המכתב לא הגיעו ליעדו, המשיבות השתהו פרק זמן ממושך במיוחד (כ-11 שנים) בטרם חזרו ופנו אליה בעניין. לשיטתה, פרק זמן זה גרם ליצירתו של "מעין נזק ראייתי" ומי שצריכות לשאת באחריות לכך הן המשיבות. רמ"י טוענת עוד כי בשים לב להשתהותן של המשיבות, אין לומר שבקשתן המקורית, משנת 2007, נותרה "פתוחה". כלומר, כך נטען, הבת כלל אינה נכנסת בגדרן של הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212 מאחר שבמועד הקובע לא היה בעניינה הליך תלוי ועומד. בהמשך לכך נטען כי גם אילו הוראות המעבר היו חלות במקרה זה, הרי שהבת אינה עומדת בהוראות אלה אף לגופן, שכן במועד הקובע לא התקיים דיון בעניינה בוועדת הקבלה של האגודה בהתאם להחלטה 1195, וממילא לא יכול היה להתקיים דיון כאמור בשים לב לגילה. זאת, שכן החלטה 1195 קובעת במפורש, כאמור, כי קריטריון הגיל הוא קריטריון קשיח וכי "לא ניתן יהיה לקבוע קריטריון אחר בנוגע לגיל". לשיטת רמ"י, המצב המשפטי שיש לבחון ביחס לבקשתן של המשיבות הוא לכל המוקדם המצב שהיה קיים ביום 3.12.2018 – מועד פנייתן המחודשת ביחס להקצאתו של מגרש מס' 4. במועד זה, כך מדגישה רמ"י, לא הייתה עוד אפשרות להקצות מגרשים בפטור ממכרז במושב בית זית. 38. בצד הערעור הגישה רמ"י בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. ביום 5.6.2023 קיבל בית משפט זה את הבקשה והורה על עיכוב ביצוע כאמור (השופט י' עמית). 39. בתשובתן לערעור טענו המשיבות כי דינו להידחות בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבות חזרו והציגו את עיקרי טענותיהן כפי שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. אף האגודה חזרה בתשובתה על עיקרי טענותיה ותמכה גם היא בדחיית הערעור. 40. ביום 19.3.2025 התקיים הדיון בפנינו, ואף במהלכו הצדדים חזרו, בעיקרו של דבר, על טענותיהם. 41. ביום 1.4.2025 הגישו המשיבות בקשה להוספת שתי ראיות חדשות לפי סעיף 144(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), החלה על ההליך שלפנינו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. המשיבות טוענות כי לא הייתה להן אפשרות להגיש את הראיות האמורות במועד מוקדם יותר, מאחר שאלה לא היו בשליטתן. הראייה הראשונה היא מסמכי בקשה (שהתקבלה) להקצאת הזכויות במגרש מס' 1 במושב. המשיבות טוענות כי בקשה זו הוגשה ביום 9.6.2004 בעת שהייתה המבקשת בת 9 וכי היא זהה לבקשתה של הבת, שעומדת במוקד הערעור דנן. לשיטתן, נוכח הדמיון בין הבקשות, יש מקום לנהוג בעניינה של הבת באותו אופן ולאפשר לה לרכוש את הזכויות במגרש מס' 4. הראייה השנייה היא מכתב מיום 8.9.2024 מטעם סגן היועצת המשפטית של מרחב ירושלים (בפועל) ברמ"י, בהתייחס לבקשה לרכישת זכויות במגרש מגורים בפטור ממכרז במושב אחר, שהוגשה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8. לשיטתן של המשיבות, מכתב זה מלמד כי רמ"י אפשרה להגיש בקשות העומדות בהוראות המעבר עד לסוף שנת 2023, וכי לכל הפחות עד למועד שבו הוא נשלח רמ"י קיימה בפועל בחינות פרטניות של מקרים ייחודיים בוועדת חריגים. 42. בתגובתה מיום 8.9.2025 טוענת רמ"י כי אין באמור בבקשה להוספת ראיות וכן בראיות שצורפו לה כדי לשנות את עמדת רמ"י, שלפיה דין הערעור להתקבל. רמ"י הצביעה על כך שהבקשה להוספת ראיות אינה עומדת באמות המידה בכל הנוגע להוספת ראיות בשלב הערעור, מאחר שניתן היה להשיגן בשלב מוקדם יותר, אך בסופו של דבר הותירה לשיקול דעת בית המשפט את צירופן של הראיות לתיק. לגופם של דברים, רמ"י שבה על טענותיה ביחס להקצאתו של מגרש מס' 1 במושב, ועומדת על כך שאין בסיס להשוואה בין מקרה זה לענייננו. לטענת רמ"י, בקשה זו הוגשה בטרם עוגן לראשונה קריטריון הגיל כקריטריון קשיח במסגרת החלטה 1015 (שנכנסה לתוקף ביום 1.8.2004), וההמלצה מטעם האגודה ניתנה עוד בשנת 2002, אף בטרם כניסתה לתוקף של החלטה 959, שקבעה ש"ככלל" לא תבוצע הקצאה לקטין. בניגוד לכך, בעניינו הבקשה להקצאה הוגשה בשנת 2007, לאחר הפיכתו של קריטריון הגיל לקשיח. עוד טוענת רמ"י כי מכל מקום, ככל שלמשיבות היו טענות ביחס לטיפול בבקשה שהוגשה בשנת 2007, היה עליהן להעלותן במועד, ולא בשיהוי כבד. באשר לראייה השנייה, רמ"י מדגישה כי המכתב כלל אינו עוסק בהקצאה לקטינים, וכן מטעימה כי בכל מקרה הבת אינה עומדת בהוראות המעבר לגופן. דיון והכרעה 43. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהחלטת רמ"י מיום 12.4.2022 תישאר לעמוד על כנה. להלן אפרט. הבקשה להוספת ראיות 44. בטרם נצלול לטענות לגופן, יש להידרש לבקשה שהגישו המשיבות להוספת ראיות. כאמור, המשיבות הגישו בקשה לצרף הן את מסמכי הבקשה לרכישת הזכויות במגרש מס' 1 בפטור ממכרז והן את מכתבו של סגן היועצת המשפטית במרחב דרום ברמ"י מיום 8.9.2024. כידוע, הכלל הוא כי אין מקום להגשת ראיות חדשות בשלב הערעור, אולם בית המשפט שלערעור רשאי להתיר הגשת ראיות חדשות בתנאים מסוימים (תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי. ראו גם: רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקה 55 לפסק דיני (1.3.2022)). מבלי לגרוע מכלל זה, ואף מבלי לנקוט עמדה ביחס להתקיימותם של התנאים האמורים, אך מן הטעם שרמ"י הותירה את הבקשה לשיקול דעתנו – מצאתי לקבלה ולהורות על הוספת הראיות החדשות לתיק. יחד עם זאת, יובהר כבר עתה כי לשיטתי אין בראיות אלה כדי להשפיע על תוצאות ההליך. הערעור לגופו: האם חל במקרה זה חריג לחובת המכרז? 45. וכעת – לגופו של עניין. נקודת המוצא לדיון היא שבשלב זה, לאחר חקיקתו של תיקון מס' 8, הדין אינו מאפשר הקצאה למומלצי האגודה במושבים במרכז הארץ, ובכלל זה במושב בית זית. זאת, למעט המקרים שעומדים בהוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212. אם כן, לצורך הכרעה בערעור עלינו להשיב על שתי שאלות. תחילה, יש לבחון האם הבקשה שעומדת לדיון היא זו שהוגשה בשנת 2007 או הפנייה הנוספת משנת 2018. לאחר מכן, יש להוסיף ולבחון את הדין החל על הבקשה שבה יש להתמקד. שאלה ראשונה: מהי הבקשה העומדת לדיון? 46. רמ"י סבורה שהבקשה שבמוקד ההליך היא פנייתן של המשיבות משנת 2018. לטענת רמ"י, אין מקום לשוב ולבחון את הבקשה המקורית משנת 2007, שכן ביחס אליה התנהלותן של המשיבות לוקה בשיהוי כבד. בהקשר זה רמ"י טוענת כי הבקשה המקורית משנת 2007 נדחתה, וכי היא שלחה ביום 27.3.2008 מכתב לאגודה שבו הודיעה כי היא מסרבת לרשום את הבת כמומלצת להקצאת מגרש מס' 4 בשל גילה הצעיר. רמ"י עומדת על כך שבניגוד לטענותיהן של המשיבות, היא שלחה את המכתב האמור, וחזקת התקינות בהקשר זה לא נסתרה. לשיטתה, המכתב מלמד על כך שהבקשה שהוגשה אליה באותה עת סורבה ולכן יש לראות את הפנייה המחודשת של המשיבות אליה, בשנת 2018, כ"בקשה חדשה" הנבחנת בשים לב למצב הנורמטיבי שחל באותה עת. 47. לעומת זאת, המשיבות טוענות כי היה מקום לבחון את בקשתן לפי הכללים שחלו במועד הגשת בקשתן המקורית, קרי ביום 27.6.2007. לשיטתן, באותו מועד האגודה הייתה רשאית להציע מטעמה כמומלצים להקצאת מגרש מגורים, מי שהיו באותה עת קטינים. הן המשיבות והן האגודה טוענות כי בקשה זו לא נדחתה, וכי המכתב שרמ"י טוענת שנשלח מעולם לא הגיע אליהן, אף לא מכתב הדומה לו. כזכור, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתן של המשיבות לעניין זה, בקבעו כי שליחתו של המכתב מיום 27.3.2008 לא הוכחה, שכן לא הוצגה כל אסמכתה המעידה על קבלת המכתב אצל האגודה. 48. אף מבלי להכריע בשאלה העובדתית בדבר שליחתו של המכתב האמור, אני סבורה כי יש לקבל את עמדתה של רמ"י לפיה אין מקום לבחון במועד זה את הבקשה משנת 2007. 49. סעיף 6(ב) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 מתייחס למצב שבו רשות נמנעת מליתן החלטה בבקשה המוגשת אליה, וזוהי לשונו: "לא השיב עובד הציבור או לא הודיע תוך שלושת החדשים כאמור בסעיף 2(א) או (ג), רואים בכך, לענין כל דין, החלטה לסרב לבקשה, ללא מתן נימוקים" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). מסעיף זה ניתן ללמוד כי היעדר מענה בתוך פרק הזמן שקבוע בדין, כמוהו כהחלטה של הרשות המינהלית לסרב לבקשה. הדבר אף עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, המגדיר "החלטה של רשות" כ-"החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א') (ראו והשוו: בג"ץ 9388/11 אלי נ' שרת התרבות והספורט, פסקה 4 (27.2.2012)). 50. בשים לב לאמור, אף אם רמ"י לא שלחה לאגודה את המכתב הנטען ביום 27.3.2008, שתיקתה כמוה כסירוב לבקשתן של המשיבות ללא נימוקים. משראו המשיבות כי לא התקבלה החלטה בעניינן, היה עליהן לפעול ללא שיהוי – בין אם בדרך של פנייה לרמ"י לצורך בירור העניין ובין אם בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המשיבות בחרו שלא לעשות כן, אלא המתינו משך למעלה מעשור מבלי לעשות דבר, תוך ש"ישנו על זכויותיהן". במהלכו של עשור זה, כאמור, המסגרת הנורמטיבית שחלה על הקצאת מגרשים במושבים כמו מושב בית זית, השתנתה באופן דרמטי. המשיבות אינן רשאיות בשלב זה להיתלות על בקשתן משנת 2007 ולצפות כי זו תיבחן בהתאם למסגרת הנורמטיבית שחלה באותה עת. על כן, המצב הנורמטיבי שיש לבחון לצורך החלטה בבקשתן של המשיבות הוא זה שחל עת הגישו את פנייתן המחודשת. 51. בהינתן הכרעה זו, איננו נדרשים לניתוח הדין שחל על הבקשה משנת 2007. בתוך כך, אין צורך להכריע בשאלה במסגרת איזו החלטה של מועצת מקרקעי ישראל הפך קריטריון הבגירות לקריטריון שבחובה, ואיננו נוקטים עמדה ביחס לכך. שאלה שניה: האם התקיימו התנאים לפטור במכרז על-פי המצב המשפטי בשנת 2018? 52. אפנה אפוא לבחון את הדין החל על הבקשה השנייה, זו שהמשיבות הגישו ביום 3.12.2018. כפי שפורט בהרחבה לעיל, במועד זה לא ניתן היה עוד להקצות מגרשי מגורים בפטור ממכרז למומלצי האגודה. עם זאת, הצדדים חלוקים לגבי תחולתן של הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212 על בקשות שהוגשו במועד זה. לשיטתה של רמ"י – "מאז 2008 עד 2018 לא נעשתה כל פנייה נוספת בעניין המגרש – ולכן לא היה עוד למעשה הליך "פתוח" בעניינה של המשיבה בעת קבלתה של החלטה 3212, וממילא אינה נכנסת בגדר הוראות המעבר כמי שבעניינו ישנו הליך תלוי ועומד, כלומר שהחל בהליך קליטה ובקשתו היתה מונחת עדיין ב"צנרת" טרם התיקון לפקודה, שבגינו נקבעו הוראות מעבר" (פסקה 26 לערעור). לעומת זאת, המשיבות טוענות כי הוראות המעבר אינן מוגבלות אך לבקשות שהיו "פתוחות" במועד הקובע. לשיטתן, המכתב שצורף (שנכתב על-ידי סגן היועצת המשפטית של מרחב ירושלים (בפועל)) מלמד כי רמ"י איפשרה לבחון בקשות העומדות בהוראות המעבר אם אלו הוגשו עד לסוף שנת 2023. 53. אני סבורה כי אין לראות במכתב זה ראייה מספיקה לצורך הוכחת מדיניותה של רמ"י. ראשית, הרקע לכתיבת המכתב והקשר שלו למושב בית זית אינם ברורים דיים. בפרט, האמור בו ביחס למועד האחרון להגשתן של בקשות שעומדות בתנאי המעבר אינו נתמך באסמכתאות כלשהן, כך שספק אם ניתן לבסס על אמרת אגב זו את הקביעות בעניין מדיניותה של רמ"י. מכל מקום, אף אם היינו נכונים להניח שאכן רמ"י אפשרה להגיש בקשות העומדות בתנאי המעבר עד לסוף שנת 2023 – וכאמור איננו נוטעים מסמרות ביחס לשאלה זו – אין במכתב כדי לשנות מכך שהמשיבות אינן עומדות בתנאי הוראות המעבר לגופן כמפורט להלן. 54. כזכור, הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה 3212 קבעו כי מועמד שהחל בהליך להקצאת מגרש מגורים במושב הרלוונטי ואשר עד למועד הקובע – שחל כאמור בשנת 2012 – "התקיים דיון בעניינו בוועדת הקבלה בהתאם להחלטה 1195" והוא הסדיר את תשלום הוצאות הפיתוח, יוכל להשלים את התהליך. מלשון הוראות המעבר ניתן ללמוד כי לצורך עמידה בהן, יש לעבור דיון בוועדת הקבלה ובסופו לקבל המלצה להקצאת מגרש. דיון כאמור, כך על פי לשון ההחלטה, צריך להתבצע בהתאם לאמור בהחלטה 1195. כזכור, החלטה 1195 קבעה במפורש כי מומלץ מטעם אגודת המושב יכול להיות אך "בגיר בגיל 18 ומעלה. לא ניתן יהיה לקבוע קריטריון אחר בנוגע לגיל". אף המשיבות עצמן לא חלקו על כך שהחלטה 1195 קובעת קריטריון גיל ברור שלא ניתן לסטות ממנו. אם כן, צודקת רמ"י בכך שבמועד הקובע, בהתאם לאמור בהחלטה 1195, הבת לא הייתה יכולה לעבור דיון בוועדת הקבלה של אגודת בית זית ולקבל המלצה להקצאת מגרש על שמה, בשל כך שהייתה באותה עת קטינה. על כן, אין היא עומדת בתנאי הוראות המעבר. יודגש: אין בעובדה שבעת הגשת הבקשה (בשנת 2018) הבת כבר הייתה בגירה כדי לשנות ממסקנה זו: בהתאם להוראות המעבר נדרשת עמידה בקריטריונים בעת המועד הקובע (קרי, בשנת 2012), ולא בעת הגשת הבקשה. 55. בטרם סיום, יש להידרש לטענתן של המשיבות לפיה במקרים דומים לעניינן רמ"י קיבלה החלטה שונה, ואיפשרה להקצות מגרשים לקטינים. בהקשר זה מפנות המשיבות למסמכי הבקשה להקצאת הזכויות במגרש מס' 1 בבית זית, שצירופם להליך התבקש במסגרת הבקשה להוספת ראיות. כפי שצוין לעיל, הבקשה שבמוקד ההליך היא הבקשה משנת 2018, ולא הבקשה משנת 2007, כך שכלל אין בסיס להשוואה בין המקרים. למעלה מן הצורך אציין כל פרטי המידע הרלוונטיים שמופיעים במסמכים אלה הובאו כבר במסגרת השלמת הטיעון שהגישה רמ"י לבית המשפט המחוזי ביום 17.1.2023. בתמצית יצוין כי הבקשה להקצאת הזכויות במגרש מס' 1 הוגשה ביום 9.6.2004, כאשר לכל הדעות בשלב זה קריטריון הבגירות לא היה קריטריון קשיח, והמלצת האגודה ניתנה עוד בשנת 2002, בטרם עוגן כל קריטריון בגירות, אף לא כזה שבשיקול דעת. גם ההתייחסות במכתב מטעם סגן היועצת המשפטית (בפועל) של מרחב ירושלים ברמ"י לסעיף 4 להוראות המעבר, שעניינו בבחינתם של מקרים חריגים, אינה רלוונטית למקרה דנן. המכתב מתייחס במפורש למקרים שבהם העיכוב שחל בטיפול בבקשה נבע מהליכים משפטיים שהתנהלו ביחס לבקשה או למקרים שבהם ניתנה התחייבות מצד רמ"י להמשיך את הליך ההרחבה. לא אלה הם פני הדברים בענייננו. 56. בשולי הדברים נעיר כי אין ממש בטענתן של המשיבות ושל האגודה כי יש להקצות את מגרש מס' 4 לבת, משום שהאגודה לעולם לא תסכים לשווקו במכרז פומבי ולכן אחרת הוא יעמוד ריק ו"יתבזבז". אכן, הבחירה אם להסכים לשיווקו של המגרש במכרז פומבי לצורך פיתוחו ואכלוסו או להותירו ריק – היא בידי האגודה, בהיותה בעלת זכות השימוש בו לפי חוזי החכירה מול רמ"י. ככל שהאגודה לא תהיה מעוניינת בפיתוחו ותעדיף שיעמוד ריק – היא רשאית שלא לתת את הסכמתה לכך. אולם, אין בבחירתה זו של האגודה כדי לחייב את רמ"י להקצות שלא כדין זכויות במקרקעין ולתת טובת הנאה למי שאינה זכאית לה. יפים לעניין זה דבריו של השופט ת' אור בעניין שיח חדש: "המינהל משמש נאמנו של הציבור בנהלו את מקרקעי המדינה. עליו לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם, לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו, כולל הצורך להימנע ממתן טובות הנאה בלתי מוצדקות במקרקעין לאחרים. כנדרש מכל גוף מינהלי, על המינהל לפעול בהגינות על-פי שיקולים ענייניים ובשוויון תוך מתן הזדמנויות שוות לכלל הציבור... כך גם בקביעת מדיניות הקצאת קרקעות ויישומה... מתן קרקע לאחד מונע אותה מאחרים, ושאלת סדר העדיפויות צצה ועולה בכל חריפותה" (שם, בעמ' 64. ההדגשה הוספה – ד' ב' א'). כל זאת, אף מבלי להידרש להתחייבותה המפורשת של האגודה בחוזה החכירה מול רמ"י "להמשיך בהקמה, בביסוס ובפיתוח של ישוב חקלאי על שטח המשבצת" (ראו בסעיף 4(א) לחוזה העדכני). ברי אפוא כי לטענה שהועלתה בעניין זה על-ידי האגודה לא היה מקום, ומוטב היה אם לא הייתה מועלית כלל. עם חתימה 57. בטרם סיום, ראינו לשוב למושכלות ראשונים: "המקרקעין הם נכס יחיד במינו מבין נכסיה של המדינה. קשה להפריז בחשיבותם לחברה ולמדינה. אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה"נשמה" של העם, הרי שמקרקעיה הם ה"גוף" שלו. על בסיס הקרקע מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם... המקרקעין הם משאב חיוני מאין כמותו ובעל ערך רב. יש להם חשיבות גדולה במיוחד במדינה כמו ישראל, אשר גבולותיה צרים, צפיפות האוכלוסיה בה גדולה ובהיותה ארץ קולטת עולים... בנסיבות אלה על המדינה ועל המופקדים מטעמה על מקרקעיה לפעול בשיקול-דעת זהיר בכל הנוגע לוויתור על זכויות בקרקע... נדרשת מדיניות קרקעית שקולה ומאוזנת המביאה בחשבון את כל השיקולים האלה" (עניין שיח חדש, בעמ' 63-62). אכן, אין בעקרונות כלליים אלה כדי לדחות או לבטל זכויות שכבר נרכשו. אולם, יש בהם כדי להניח את דעתנו כי התוצאה שאליה הגענו, כמתחייב מן העובדות, תואמת אף את המדיניות הקרקעית הראויה. 58. סוף דבר: הערעור מתקבל. יש להניח כי התוצאה היא מאכזבת מבחינת המשיבות, אך היא מחויבת המציאות בשים לב לנהלים החלים על המקרה. הדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב במדיניות העדכנית ביחס למקרקעי ישראל ולפיתוחם לטובת הכלל. לפנים משורת הדין, ובשים לב לקשיים שנבעו מכך שהתשובה מטעם רמ"י לא הגיעה לידי המשיבות במועדה – לא ייעשה צו להוצאות. דפנה ברק-ארז שופטת השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). תוקן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט