רו"ח אורי כהן נ. המשבב אייץ. אמ. טי.אס. בע"מ

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 2714/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערים: 1. רו"ח אורי כהן 2. קוגנום ייעוץ כלכלי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. המשבב אייץ. אמ. טי.אס. בע"מ 2. המשבב נכסים בע"מ 3. זאב זלמן שטרנליכט 4. חנוך שטרנליכט 5. יעקב צ'כנוביץ' 6. עידו אנג'ל 7. תומר בוכריס בקשת המשיבות 2-1 לסילוק הערעור על הסף מיום 1.5.2022; תשובת המערערים מיום 16.5.2022; עמדת המשיבים 6-3 מיום 22.5.2022; תשובת המערערים לעמדת המשיבים 6-3 מיום 27.7.2022 פסק-דין רקע 1. ברקע הבקשה סכסוך על זכויותיו של מר תומר בוכריס (הוא המשיב 7, להלן: בוכריס) במניות בשתי חברות פרטיות העוסקות, בין היתר, בתחום העיבוד השבבי (הן המשיבות 2-1, להלן: החברות), ועל התמורה הראויה עבורן. המשיבים 6-3 הם בעלי מניות בחברות (להלן: בעלי המניות). 2. בין החברות ובעלי המניות לבין בוכריס התנהלו הליכים משפטיים, במסגרתם הם הגיעו להסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין, ובו צוין כלהלן: "הצדדים ממנים בזאת את רו"ח אורי כהן, כמומחה חשבונאי מוסכם ומכריע מטעמם... לשם קביעת שווי כל אחת מהחברות... והכנת חוות דעת סופית ומכרעת הקובעת את השווי הנ"ל... חוות הדעת הסופית תהא אחרונה ומכרעת והאמור בה יחייב את הצדדים ללא כל יכולת ערעור או השגה...". עוד הוסכם כי בהתאם לחוות הדעת יעבירו החברות לבוכריס תשלום כנגד כלל מניותיו וזכויותיו בהן. 3. בהתאם לקבוע בהסדר הגישור, הועבר ההליך לרו"ח אורי כהן (הוא המערער 1, להלן: כהן), וביום 30.7.2018 העביר כהן לצדדים את הערכת השווי של החברות (להלן: הערכת השווי). בהמשך לכך, הגישו החברות ובעלי המניות תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד בוכריס, ובה ביקשו, בעיקרו של דבר, כי יינתן סעד הצהרתי שלפיו הערכת השווי בטלה וחסרת כל תוקף וכן כי יינתנו הוראות אופרטיביות לביצוע הערכת שווי מחודשת (להלן: התביעה). בתביעה נטען כי בתקופה שבה התקיים הליך הערכת השווי על-ידי כהן, הוא הגיש חוות דעת מומחה מטעם לקוחות אחרים של בא כוחו של בוכריס בהליכים שונים, וכי כהן נמנע מגילוי מעורבותו בהליכים האמורים. בפעולות אלה של כהן, כך נטען, הוא הפר את החוזה עם החברות ובעלי המניות הפרה יסודית, באופן המצדיק את ביטול ההתקשרות עמו. כן נטען כי פעולותיו ומחדליו האמורים של כהן מקימים חשש לניגוד עניינים, המצדיק את פסילתו כמומחה מוסכם. 4. בפסק דינו מיום 14.2.2022 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' אלטוביה; ת"א 57040-08-18) את התביעה, בקבעו, בין היתר, כי במצב שבו ישנם יחסי עבודה ישירים ובלתי אמצעיים של מומחה מכריע עם עורכי דין של אחד מבעלי הדין הטוענים לפניו, המומחה חב בחובת גילוי של האמור לצדדים. עוד נקבע כי כהן לא גילה על יחסיו עם באי-כוחו של בוכריס לצדדים, ומשכך הורה בית המשפט המחוזי על פסילתה של הערכת השווי והורה לצדדים להעביר שמות של מומחה מכריע אחר המוסכם עליהם לצורך הכרעה במחלוקות שביניהם. יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי "אין בקביעותי כדי להטיל דופי ביושרו של המומחה המוסכם [כהן], או לרמוז כי חוות דעתו אכן הייתה מוטה לצד כזה או אחר. לא הוצגו בפניי ראיות כלשהן העשויות להוביל אותי למסקנה מעין זו. בענייננו, הטעם לפסילתה של חוות העת אינו נובע מראיות לכך שהחשש לניגוד העניינים השפיע חלילה על חוות הדעת – אלא כאמור, בעצם קיומו של החשש בלבד" (ראו: פסקה 54 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, להלן: פסק הדין). 4. הערעור דנן, אשר הוגש על-ידי כהן והחברה שבבעלותו ואשר באמצעותה הוא מנהל את עסקיו (היא המערערת 2, להלן ביחד: המערערים), נסב על פסק הדין האמור. בערעור (אשר בכותרתו צוין כי לחילופין יש לראות בו כבקשת רשות ערעור) נטען כי פסק הדין פגע בזכויות הופלדיאניות של כהן בכך שביטל את מעמדו כמומחה מכריע, תוך ביקורת על כך שפעל בניגוד עניינים ונמנע מלהצהיר על כך. עוד נטען, כי פסק הדין אף עלול לפגוע באפשרות העיסוק של כהן, בשמו הטוב ובפרנסתו העתידית, וכי פסילת הערכת השווי מעלה חשש כי תוגש נגד כהן תביעה להשבת השכר שקיבל עבור עריכתה. עוד נטען כי על-אף שבמרכז הדיון בהליך קמא עמדה השאלה בדבר חובת הגילוי המוטלת על מומחה מכריע, התובעים לא צירפו את כהן כצד להליך ואף בית המשפט לא הורה על צירופו. בכך, כך נטען, שגה בית המשפט המחוזי, שכן פסק הדין פגע בזכויותיו של כהן וזאת מבלי שניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו ולהביא ראיות בנדון. 5. ביום 1.5.2022 הגישו החברות בקשה לסילוק הערעור על הסף, בה נטען כי למערערים אין זכות ערעור כלפי פסק הדין מאחר שהם לא היו צד לו, וכי היה עליהם להגיש בקשה להצטרף כצד לערעור שהוגש על פסק הדין על-ידי בוכריס (ע"א 2706/22). 6. ביום 22.5.2022 הגישו בעלי המניות תשובה מטעמם לבקשת הסילוק (וזאת, על אף שהחלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 2.5.2022 הורתה אך למערערים להגיש תשובה כאמור). מכל מקום, מבחינה מהותית, בעלי המניות הצטרפו לבקשה לסילוק הערעור על הסף, וטענו כי בעניינם של המערערים לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה למתן זכות ערעור למי שלא היה בעל דין פורמאלי בהליך מושא הערעור. 7. בתשובות המערערים מיום 16.5.2022 ומיום 27.7.2022, נטען כי רק במקרים חריגים ייעשה שימוש בסעד הקיצוני של סילוק על הסף, וכי הערעור הנדון אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו. המערערים חזרו על טענותיהם בדבר זכותם להגיש ערעור על פסק הדין, והוסיפו כי אין כל יסוד לטענה שהיה עליהם להגיש בקשת הצטרפות לערעור שהגיש בוכריס חלף הגשת ערעור עצמאי מטעמם. עוד נטען כי לא נפל כל פגם בכך שהמערערים לא ביקשו להצטרף להליך קמא, כי למשיבים לא נגרם כל נזק מכך, וכי מכל מקום דין טענות אלה להתברר במסגרת בירור הערעור לגופו. 8. החברות הגישו בקשה ביום 31.5.2022 להגשת תשובה לתשובת המערערים, ואולם, במכלול הנסיבות ולנוכח התוצאה שאליה הגעתי לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. דיון והכרעה 9. לאחר העיון בכתבי הטענות, בפסק הדין ובערעור עצמו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל, וזאת מאחר שהמערערים אינם בעלי זכות להגשת הליך ערעורי על פסק הדין. 10. תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי בית המשפט רשאי למחוק ערעור כאשר אין למערער זכות להגישו. הכלל הבסיסי הוא שזכות הערעור נתונה למי שהיה בעל דין בהליך מושא הערעור לפי כתבי בית הדין הפורמליים, וזאת בשים לב לתכלית העיקרית העומדת ביסוד ההליך הערעורי – בחינה ביקורתית של פסק הדין של הערכאה הקודמת אשר ניתן על יסוד הטענות העובדתיות והמשפטיות שטענו הצדדים להליך. הופעתו של בעל-דין חדש בשלב הערעור עלולה לדרוש מערכאת הערעור לבחון טענות אשר לא נבחנו על-ידי הערכאה הדיונית, ובכך לסטות מתפקידה העיקרי (ראו: בש"א 292/98 ג'רייס נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות, פ"ד נג(2) 29, 42 (1999); רע"א 8127/15 אוניפארם בע"מ נ' Merck Sharp & Dohme Corp.f/k/a, פסקה 3 (10.1.2016) (להלן: עניין אוניפארם)). 11. ואולם, כחריג לכלל זה, הפסיקה הכירה אף בזכותו של מי שלא היה צד פורמלי להליך להגיש ערעור, כל עוד "נתקיים בעניינו הליך אשר הכריע בדבר זכותו ה'הופלדיאנית' (בין זכותו במובן 'הצר', בין חירות, בין כוח ובין חסינות)" (ראו: בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 694 (1991); בש"א 8472/09 הוניגבוים נ' כב' השופט אלטוביה, פסקה 7 (8.4.2010) (להלן: עניין הוניגבוים); ע"א 3658/16 העיר החדשה טי. אל. וי בע"מ נ' שמש, פסקה 5 (12.2.2017) (להלן: עניין טי. אל. וי); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 464-451 (2012)). בהתאם לכך, הובהר כי הזכות לערעור של מי שלא היה צד להליך בערכאה הקודמת תינתן ככל שיוכיח שני תנאים מצטברים: (1) כי התקיים בעניינו "הליך נלווה" להליך העיקרי – כלומר בירור עובדתי ומשפטי במסגרתו המערער היה בעל דין בפועל, וניתנה החלטה שיפוטית אשר קובעת באופן סופי את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת; (2) כי ההכרעה באותו הליך הביאה לשינוי מערך הזכויות שהיו נתונות לו או החובות שחלו עליו קודם לכן, וכי השינוי הוא בעל נפקות משפטית ולא מתמצה בהשפעה על אינטרסים בלבד (ראו: בש"פ 3027/19 כאמל נ' פרקליטות המדינה, פסקה 8 (11.6.2019) (להלן: עניין כאמל)). 12. עוד נקבע בפסיקה כי מי שלא היה צד פורמלי להליך בערכאה קודמת ומבקש להגיש ערעור על פסק הדין נדרש להוכיח כי קיים טעם לכך שלא הצטרף להליך הנדון כבר באותה ערכאה, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין. בהקשר זה נקבע כי "צד שלישי אשר יש לו עניין בהליך אינו יכול 'לשבת על הגדר' ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות, ורק משמסתבר לו כי העמדה בה צידד לא התקבלה לבקש לחבור להליך" (ראו: עניין אוניפארם, פסקאות 4-3; עניין טי. אל. וי, פסקה 5). 13. יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה כי למערערים לא נתונה זכות ערעור על פסק הדין. 14. ראשית, לא התקיים הליך נלווה בעניינם של המערערים. ההליך בבית המשפט המחוזי התמקד בשאלת תקפותה של הערכת השווי שערך כהן, אך זאת לשם הכרעה במחלוקות הכספיות שבין בוכריס מצד אחד לבין החברות ובעלי המניות מצד שני, ולא לשם הכרעה במחלוקות המשפטיות שבין כהן לבין מי מהצדדים. פסק הדין שניתן בסופו של ההליך אף לא קבע באופן סופי את המצב המשפטי בעניינו של כהן בשאלה מסוימת. 15. שנית, פסק הדין לא שינה את מערך הזכויות והחובות המשפטיות של כהן ברף הנדרש על-מנת להקנות לו זכות ערעור. 16. כאמור, המערערים טוענים כי זכויותיו של כהן נפגעו על-ידי פסק הדין בשלושה מישורים: (א) ביטול מעמדו כמומחה ופסילת חוות דעתו; (ב) פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו לנוכח הקביעות שנקבעו בעניינו בפסק הדין; (ג) פגיעה בזכויותיו הקנייניות מאחר שהקביעות בפסק הדין עלולות לחשוף אותו לתביעה להשבת השכר ששולם לו בתמורה לעריכת חוות הדעת וכן לתביעות עתידיות. עוד נטען כי הקביעות בפסק הדין עלולות אף להביא לפגיעה עתידית בפרנסתו של כהן ובאפשרויות העסקתו. 17. ואולם, מעמדו של כהן כמומחה אינו בגדר זכות (או חובה) משפטית. מדובר במינוי בהסכמת הצדדים לצורך הכרעה במחלוקת שביניהם, ולא במעמד עצמאי או אישי של כהן המנותק מהסכסוך הקונקרטי שנדון על-ידו. משכך, פסילת הערכת השווי שנערכה על-ידו בפסק הדין והחלפתו במומחה מכריע אחר אינה משליכה (ומכל מקום לא באופן ישיר) על מערך הזכויות והחובות המשפטיות של כהן עצמו, אלא אך על המחלוקות הרכושיות בין הצדדים הפורמליים להליך. 18. בנוסף לכך, אין לקבל אף את טענתו של כהן באשר לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו. כפי שצוין לא אחת בפסיקה, פגיעה בשמו הטוב של אדם אינה מקימה, כשלעצמה, זכות ערעור למי שאינו צד להליך (ראו: עניין הוניגבוים, פסקאות 9-7; בש"א 6987/17 גליק נ' COLDRAIN INVESTMENTS INC (2.11.2017); עניין כאמל, פסקה 10). מעבר לדרוש אציין כי, כאמור, בית המשפט המחוזי הדגיש באופן מפורש בפסק דינו כי אין באמור בו כדי להטיל דופי ביושרו של כהן, או לרמוז כי חוות דעתו אכן הייתה מוטה לצד כזה או אחר. אני סבורה כי קביעה זו מקהה במידת מה את טענתו של כהן שלפיה הקביעות שבפסק הדין פגעו בשמו הטוב. 19. אשר לטענות המערערים כי הקביעות שבפסק הדין יובילו לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות על-ידי חשיפתם לתביעות, ובהן תביעה להשבת שכרו של כהן עבור הכנת חוות דעתו – הרי שכבר נפסק שגם פתיחת הליכים משפטיים המתייחסים להכרעה שבפסק דין אינם מובילים בהכרח למסקנה כי פסק הדין הביא לשינוי במערך החובות או הזכויות של המבקש לערער, זאת בפרט בשים לב לכך שהליכים אלה טרם התבררו (ראו: בג"ץ 2721/17 נתניהו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (11.7.2017); עניין כאמל, פסקה 11; והשוו: רע"א 9124/06 פרי נ' לוקי ביצוע פרוייקטים בניה (1989) בע"מ, פסקה 5 (18.7.2007)). אציין כי בענייננו הליכים משפטיים כאמור אף טרם נפתחו נגד המערערים, ולעת הזו כל שנטען על-ידי המערערים הוא שהם קיבלו מכתב מבא-כוח החברות ובו דרישה להשבת שכר הטרחה שהם קיבלו עבור הכנת הערכת השווי. 20. לכל האמור יש להוסיף כי המערערים לא סיפקו כל טעם המניח את הדעת לכך שלא ביקשו להצטרף להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. לא נטען כי המערערים לא היו מודעים להליך האמור, או כי הייתה מניעה כלשהי מהצטרפותם אליו. המערערים טענו אך כי צירופם להליך לא התבקש על-ידי מי מהצדדים להליך בבית המשפט המחוזי ואף בית המשפט המחוזי עצמו לא הורה על צירופם. ואולם, כפי שהובהר לעיל, נראה כי המערערים לא היו בעלי דין דרושים למחלוקות שבין הצדדים, בין היתר מאחר שמערך הזכויות והחובות המשפטיות שלהם לא שונה במסגרת ההליך הנדון, ומשכך הצדדים ובית המשפט המחוזי לא עמדו על צירופם אליו. מכל מקום, ככל שהמערערים סברו כי יש להם עניין בתוצאות ההליך, הם היו רשאים להגיש בקשה להצטרף אליו. משלא עשו כן, הם אינם רשאים לבקש זאת בשלב הערעור בהיעדר טעם המצדיק את השיהוי האמור (ראו: עניין אוניפארם, פסקה 4). 21. אשר על כן, ומכל הטעמים הנזכרים לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת, והערעור יימחק. המערערים יישאו בהוצאות החברות בסך של 2,000 ש"ח, ובהוצאות בעלי המניות בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באב התשפ"ב (‏31.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22027140_K08.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1