ע"פ 2713/03
טרם נותח
סטניסלב שוטיכין נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 2713/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2713/03
בפני:
כבוד הנשיא (בדימוס) א' ברק
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
סטניסלב שוטיכין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו ב-ת"פ 1011/00 מיום 13.2.2003 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא השופט
דוד בר-אופיר וכבוד השופטות שרה ברוש ושרה דותן
תאריך הישיבה:
כ"ח בחשון התשס"ד
(23.11.2003)
בשם המערער:
עו"ד נועם בונדר
בשם המשיבה:
עו"ד עמית מררי
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין שניתנו
נגד המערער בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ד' בר אופיר, ש' ברוש ו-ש'
דותן).
2. את טענות הצדדים בעניין שלפנינו שמענו ביום
23.11.2003 אולם היות ובין נימוקי גזר הדין של בית המשפט קמא הופיעה גם הרשעתו של
המערער ברצח במסגרת פרשה אחרת (פ 956/99) - עכבנו את מתן פסק דיננו (על דעת
הצדדים) עד לאחר מתן החלטה בערעור שהוגש על עצם ההרשעה באותה פרשה. לאחרונה דחה
בית משפט זה את הערעור (ע"פ 6084/02 שטוחין נ' מדינת
ישראל (ניתן ביום 5.10.2006)) וכעת באה השעה למתן פסק דין גם בערעור זה.
3. לכתחילה הואשם המערער בעבירת רצח לפי סעיף
300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי
סעיף 449(א)(1) לחוק. במהלך משפטו תוקן כתב האישום: התביעה זנחה את האישום ברצח
והמירה אותו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לאחר
שמיעת הראיות קבע בית המשפט כי המערער ושלושה אחרים שדדו ביום 4.11.1998 חלפן
כספים, ג'קי דאודי ז"ל, לאחר שקודם לכן קשרו קשר לעשות כן. המערער הורשע
בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לביצוע פשע. הוטלו עליו תשע שנות מאסר
מתוכן שבע שנים במצטבר לעונש מאסר אותו הוא מרצה עתה בגין עבירת רצח, ושתי שנות
מאסר בחופף לעונש זה. יצויין כי על פי הראיות לאחר שהמנוח אושפז בעקבות השוד הוא
שוחרר מבית החולים, ואחר כך נפטר. המאשימה ויתרה על האפשרות להוכיח קשר סיבתי בין
מותו של המנוח לבין תקיפתו במהלך השוד, והאישום ברצח הומר, כאמור, באישום בשוד
בנסיבות מחמירות.
4. בערכאה הראשונה החליף המערער סנגורים
שמונו לו מהסנגוריה הציבורית בזה אחר זה. בסופו של דבר, לאחר שנתגלעו חילוקי דעות
בינו לבין כל סניגוריו בחר לייצג את עצמו. המערער לא ניהל פרשת הגנה ולא העיד, אף
שבית המשפט הסביר לו הסבר היטב את התוצאות האפשריות של אי מתן עדות. בבית משפט זה
חזר המערער וביקש שימונה לו סניגור. הסניגור שמונה למערער, עו"ד נועם בונדר, טען
עבור המערער את כל שניתן היה לטעון. לאחר שמיעת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה
שאין מקום להתערב בהכרעת הדין המרשיעה.
5. המערער הורשע על יסוד הודאותיו במשטרה. בית
המשפט מצא "דבר מה" למכביר בראיות אחרות. רוב הראיות, לרבות הודעותיו של
המערער הוגשו בהסכמה בתקופות בהן היה המערער מיוצג.
6. אחת מטענותיו המרכזיות של המערער בפנינו
היתה שלא ניתן היה להרשיעו על סמך הודעותיו (בצירוף דבר מה) כיוון שהודעותיו
מבוססות על עדות שמיעה – דברים ששמע בדיעבד ממבצעי השוד. המאשימה טענה, על סמך
הודעותיו של המערער, כי המערער ואחרים קשרו קשר לביצוע שוד של חלפן כספים וגם
ביצעו אותו בפועל. תפקידו של המערער בחבורה היה תפקיד של נהג. היה עליו להמתין
בסמוך לזירת העבירה ולהסיע את האחרים. אכן, יש בחלק
מהודעות המערער תיאור של מה ששמע מפי הקושרים בדיעבד. אולם עיון בהודעות המערער
מעלה שהוא והאחרים תיכננו מראש את המעשה, חילקו תפקידים, בדקו את הזירה לפני ביצוע
השוד, וביצעו את אשר תיכננו. תפקידו של המערער לפי התכנון המוקדם היה להסיע שניים
מהמבצעים האחרים, להמתין להם, ולהסיעם מהזירה לאחר שיבצעו את השוד. בדיעבד גם קיבל
המערער את חלקו בכספי השוד. וכך, בין השאר, סיפר המערער במשטרה:
"היינו בבית של ודים ופבל התקשר ואמר ש(ה)חלפן נמצא במקום ואז
נסענו עם רכב דייהו שלי, של אבא שלי, למקום שהייתי אמור להסיע אותם שזה ליד רחובות
סוקולוב מקוה ישראל [בחולון – מ"נ]. פבל היה אמור להתקשר ולהודיע מתי החלפן
הולך הביתה. הוא התקשר. מקס וודים, יצאו מהרכב ולי אמרו לחכות בתחנת האוטובוס
ברחוב סוקולוב עם הרכב. הם הלכו וחזרו. אחרי זמן קצר נכנסו לרכב וביקשו ממני לנסוע
לכיוון הבית של ודים. הגענו לבית ושם חלקנו כסף. הם אמרו לי שנתנו מכות לחלפן
ולקחו ממנו כסף ואני קבלתי 2,200 דולר ובערך 2,500 שקל. לאחר מכן אני הלכתי לבית.
אני לא יודע מי זה החלפן ולא ראיתי אותו אפילו לפני שסיפרו לי מה הם עשו איפה ומה
היתה התוכנית לבצע על אותו חלפן אני הבנתי מהם שהם הולכים לתת מכות לבן אדם שהוא חלפן כספים
ולקחת ממנו את הכסף ותפקידי היה רק להסיע אותם" (הודעה מיום 15.9.1999)
בקטע שהודגש, בו נוקט המערער בלשון עתיד, מספר
המערער על התכנון המוקדם, ולא רק על מה ששמע בדיעבד. מה ששמע בדיעבד הוא על הצלחת
התכנון המוקדם.
ובמקום אחר בהודעותיו, לאחר שהמערער
שיחזר את המעשה, הוא מספר גם על פעולת הכנה לשוד, וגם על ביצועו:
"זה היה פעם ראשונה שוודים ומקס לקחו אותי לעסק איתם. ביום שבת
לפני [ה]שוד הם לקחו אותי למקום והסבירו לי איפוא לעמוד ומה לעשות. אחר כך ביום של
השוד התאספנו בבית אצל ודים... בחולון כולם, אני ודים מקס ופבל. פבל היה אמור לצאת
ראשון... הוא היה אמור להתקשר לודים ולהודיע אם בן אדם זה שצריך לשדוד אותו יצא...
פבל הלך להתקשר והודיע ש[ה]בן אדם יצא לעבודה בערב. אנחנו נכנסו לאוטו אני ודים
ומקס ברכב שלי... ואני נסעתי לכיוון חנקין. הם רצו לעבור דרך מקום שבו עומדים
חלפנים בחולון. זה התמונה הראשונה שיש [המערער הצביע כאן על אחת מתמונות השחזור] ...
עמדנו וחיכנו לצלצול מפבל. פבל אמור להיות לשמור על הבן אדם שרוצים לשדוד אותו... ישבנו וחיכינו. פבל
התקשר לא אני דיברתי איתו. כנראה אני עניתי לטלפון ומסרתי אותו לודים או למקס.
שניהם ודים ומקס יצאו מ[ה]אוטו והלכו לכיוון הבית של [ה]בן אדם שהיו אמורים לשדוד
אותו. זה פעם ראשונה שאני הולך איתם. הם אמרו לי לנסוע ולחכות להם בתחנת אוטובוס
ראשונה ברחוב סוקולוב... אני עמדתי וחיכיתי. אחרי כמה דקות ודים ומקס נכנסו לאוטו...
הם אמרו שהצליחו לשדוד..." (הודעה מיום 13.10.1999)
7. מהקטעים המצוטטים עולה בעליל כי המערער
ואחרים תכננו מראש לשדוד חלפן כספים ובדיעבד ספרו האחרים שעלו לרכבו על הצלחת
הפעולה. אין מקום להציג את הדברים כעדות שמועה. המערער על-פי הודאותיו היה חלק ממבצעי
השוד. הוא איננו בגדר מי שלמד בדיעבד מפי אחרים על כך שבוצע שוד על ידי אחרים בעוד
הוא ממתין להם.
8. בית המשפט מצא השתלבות מלאה בין הודעותיו
של המערער במשטרה לבין ראיות אחרות בעניין מקום ביצוע השוד ומועדו. הוגשו לבית
המשפט עדויות של עדי ראיה לשוד החלפן, דו"ח פעולה של שוטר שהגיע למקום זמן
קצר לאחר השוד, דו"ח של מגן דוד אדום בדבר פינוי הנשדד ועוד. המערער מסר את
הודעותיו בספטמבר – אוקטובר 99', והמתואר על ידו תאם פרטים שהתבררו בחקירה כמעט
שנה קודם לכן. המערער סיפר במשטרה כי הארוע היה "אחרי 2.11.1998" והוא
קשר את התאריך לתאונה שהיתה ברכבו במועד האמור. על פי ראיות אובייקטיביות ארע השוד
ביום 4.11.1998. לאור מכלול הראיות שהוצגו בצדק קבעה הערכאה הראשונה כי אין כל חשש
שהמערער בדה מדמיונו ארוע שלא היה, וכי יש "דבר מה" למכביר.
9. ב"כ המערער מוסיף וטוען על סמך פלטי
הפלאפון של המערער ועיבודם בידי חברת פלאפון תקשורת בע"מ (ת/11) כי בשעת השוד
היה הפלאפון של המערער באזור הקליטה של "אזור". הקריאה במשטרה נרשמה
בשעה 18:57. בשעה 18:28 היה הפלאפון של המערער באזור קליטה של "אורט
חולון", בשעה 18:44 ב"אזור" ובשעה 18:53 ב"חולון צפון".
לדעתי אין ללמוד מת/11 שהמערער לא היה בזירת העבירה. המערער, כזכור, לא העיד; הוא
גם לא העלה טענת אליבי. בדיון בערעור לא הסכים ב"כ המערער להצגת מפה של אזורי
הקליטה (שלא הוגשה לערכאה הראשונה). בנסיבות אלה המוצג ת/11 הוא, בהנחה הנוחה
ביותר למערער, מוצג ניטרלי: אין אנו יודעים מהו השטח "המכוסה" על ידי תחנות
הקליטה השונות ומה המרחק בין אזור הקליטה של "אזור" למקום השוד. בין כך
ובין כך בשעה 18:53 כבר היה המערער "בחולון צפון". בנסיבות אלה אין
להסיק מהמוצג ת/11 שהמערער לא היה בזירה בעת השוד.
10. לחלופי חלופין טוען ב"כ המערער כי
המערער היה מסייע בלבד, ולא מבצע עיקרי. גם טענה זו אין לקבל. על פי התיאור שמסר
המערער, ממנו צטטנו לעיל, נמנה המערער על "המעגל הפנימי" של מבצעי
העבירה (ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3)
239, 258-254). מי שמסיע את שאר מבצעי העבירה יכול, לעתים, להיות מסייע בלבד, ולעתים
הוא מבצע עיקרי. הכל תלוי בנסיבות העניין. כפי שציין חברי הנשיא ברק בעניין השאלה
מיהו מבצע עיקרי ומיהו מסייע ב-ע"פ 2796/95 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3)
388, 407:
"...טול למשל את ראובן ושמעון, הנכנסים לבנק כדי לבצע בו שוד,
ואילו לוי שומר מחוץ לבנק. מה מעמדו של לוי? אין אפשרות להשיב על שאלה זו בלא
ניתוח מדוקדק של העובדות. אם לוי הוא חלק פנימי של ההחלטה לשדוד הבנק, תוך שתפקידו נקבע
מראש כשומר מחוץ לבנק כי אז יש לראות בלוי כמבצע בצוותא. לעומת זאת, אם לוי הוא איש
חיצוני, אשר שירותיו נתבקשו אך לצורכי השמירה בחוץ, יש לראות בו מסייע. קו הגבול
בין שני המצבים הוא לעתים דק מהדק."
על המערער בענייננו חל הקטע המודגש (לנסיבות
דומות לעניינו ראו גם ע"פ 7162/94 מוסא נ' מדינת ישראל פ"ד
נב(5) 193, 204 ג-ד). הנה כי כן, ככל שהדברים נוגעים
להרשעה – המערער הוא בין המבצעים העיקריים ודין הערעור על ההרשעה להדחות.
11. גם באשר לגזר הדין דין הערעור להדחות.
אומנם, המערער לא נטל חלק פיזי באלימות שהופעלה נגד החלפן – ולעניין זה נתן בית
המשפט ביטוי בגזר הדין – אך יש לזכור כי אף על פי כן המערער הוא, כאמור לעיל, חלק
מ"המעגל הפנימי" של שוד אלים אשר הוביל לאיבוד הכרתו של החלפן (הקורבן)
ולאישפוזו. כמו כן יש להביא בחשבון כי אין מדובר ב"מעידה חד פעמית" של
המערער, אשר זה לא מכבר נדחה ערעור בו הוא הורשע ברצח של חלפן במהלך שוד אלים,
כאשר מאפייני השוד שם אינם כה שונים ממאפייני השוד בענייננו. גם לאלה יש ליתן
ביטוי בגזר הדין וכך אכן עשה בית המשפט המחוזי ששקל את השיקולים לקולא ולחומרה
וגזר עונש שאין מקום כי נתערב בו.
12. אשר על כן דין הערעור על שני חלקיו להדחות.
ש
ו פ ט ת
כבוד הנשיא (בדימוס) א' ברק:
אני מסכים.
ה
נ ש י א (בדימוס)
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ'
נאור.
ניתן היום, י"א בחשון התשס"ז
(2.11.2006).
הנשיא (בדימוס) ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
__________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03027130_C04.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il