שמעון ביטון נ. אסתר אלוק

פסק-דין בתיק בג"ץ 2703/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2703/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: שמעון ביטון נ ג ד המשיבים: 1. אסתר אלוק 2. שר המשפטים 3. הנהלת בתי המשפט 4. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד משה קריספין בשם המשיב 4: עו"ד רון אשכנזי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. העותר, שבעניינו מתנהל הליך בלשכת ההוצאה-לפועל באילת בעניין פסק דין מזונות בתו הקטינה מגרושתו המשיבה 1, מבקש בעתירה זו שני סעדים: הראשון מכוון למשיבים 2-3, ובו מתבקש בית המשפט לפסוק כי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להוציא פקודת מאסר נגד חייב מבלי שהחייב יובא בפניו. הסעד השני מכוון למשיב 4, ובו מתבקש בית המשפט להורות למוסד לביטוח לאומי לבדוק כל תביעה למזונות שתוגש בפניו אם היא מחייבת תשלום על-ידי החייב או שמא מדובר במקרה חריג מטעמים רפואיים וכלכליים המצדיק כניסה לנעלי החייב ותשלום דמי המזונות במקומו. לטענתו מצבו הרפואי והכלכלי מצדיק חריג שכזה. העותר מאשר בעתירה כי הוצא צו מאסר נגדו (סעיף 3 לעתירה). העותר לא צירף לעתירתו, למרות שניתנה לו ארכה לעשות כן, את החלטות רשמי ההוצאה לפועל שלטענתו נתקבלו בחוסר סמכות. העותר ביקש צו ביניים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וצו המעצר בעניינו. ביום 20.4.2009 דחיתי את הבקשה לצו ביניים. 2. על-פי החלטתי הוגשו תגובות. לטענת המשיבה 1 קיים לעותר סעד חלופי בעניין הסעד הראשון המבוקש, של הגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בפני הערכאה המוסמכת. המשיב 4 ביקש לדחות את העתירה על הסף בעניין הסעד השני המבוקש, מחמת היעדר עילה. לטענת המוסד לביטוח לאומי, בפני מי שזכה בפסק דין למזונות וברצונו להוציאו לפועל, פתוחות שתי דרכים: הראשונה, לפנות ללשכת ההוצאה לפועל; השניה, להגישו למוסד לביטוח לאומי ולקבל ממנו תשלום חודשי קבוע, בכפוף לתקרה מסוימת, כשהמוסד נכנס בנעלי הזוכה וגובה מן החייב את הסכום (לזכאים למזונות שמורה הזכות לתבוע מהחייב את ההפרשים). בענייננו בחרה המשיבה 1 בדרך הראשונה, ולפיכך לא קמה למוסד לביטוח לאומי כל חובה משפטית כלפיה, ומכאן שאף לא כנגד החייב-העותר. לטענת המוסד לביטוח לאומי אין יריבות בינו לבין העותר ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. המוסד לביטוח לאומי הדגיש כי העותר לא טען בעתירה לאי-חוקיות תקנות הביטוח הלאומי או נהליו בעניין זה, ולפיכך אין העתירה מבססת כל עילה. 3. מבלי שהתבקש הגיש העותר תגובות לתשובות. העותר ציין כי הוא "יודע היטב" כי עומד בפניו הליך של ערעור על החלטות ראשי ההוצאה לפועל בעניינו אולם אין הוא יודע "על איזו החלטה אערער" שכן לטענתו ההחלטות אינן מנומקות. אשר לטענת המוסד לביטוח לאומי בדבר היעדר יריבות, טען העותר כי גם עמדה זו מוכרת לו היטב ונאמרה לו לא פעם (אף שלא צירף כל מסמך בעניין זה בעתירה). אולם בעניין זה טען בהודעתו, לראשונה, כי הוא מבקש שהעתירה תישמע בהרכב מורחב בכדי להורות למוסד לביטוח לאומי לקבוע "תקנות מה בדבר מקרים חריגים גם רפואיים וגם כלכליים". לטענתו המשיב 4 "מעולם לא חשב על מקרים חריגים, ומה הם תקנות לגבי מקרים אלה". 4. דין העתירה להידחות על הסף על שני ראשיה. אשר לסעד הראשון שנתבקש, דין העתירה להידחות עקב קיומו של סעד חלופי במסגרת מערכת השיפוט הסטטוטורית המוסמכת לדון ולהכריע בענייני חייבים בהוצאה לפועל (ראו בג"ץ 416/06 משגב מפכ''ל משטרת ישראל (לא פורסם, 15.1.2006)) ובגדרה על העותר למצות סעדיו. נוכח האמור בהודעת העותר מיום 24.5.2009 נראה כי אף העותר עצמו מודע לאפשרות זו ולא מיצה אותה. אשר לסעד השני שנתבקש, דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה. אף אם אניח לטובת העותר כי קיים את חובת הפניה המוקדמת בעניין זה למוסד לביטוח לאומי, הרי שבתגובת המוסד לביטוח לאומי ניתן מענה לסעד המבוקש. בתגובה צוין כאמור כי אכן קיים מסלול לתשלום המזונות על-ידי המוסד אולם המשיבה 1, שהבחירה בין המסלולים נתונה בידה, לא בחרה במסלול זה ובנסיבות אלה לא קמה אפשרות לתשלום המזונות על-ידי המוסד לביטוח לאומי. בכך ניתן מענה לטענה הפרטנית של העותר בדבר זכאותו לכאורה למסלול זה והעתירה אינה מגלה עילה. בהודעתו מיום 24.5.2009 "המיר" העותר את הטענה הפרטנית בטענה כללית ותקף את חוקיות התקנות והנהלים הקיימים בטענה כי יש מקום לקבוע חריגים נוספים. טענה זו לא נזכרה בעתירה המקורית. אף אם אראה בהודעה מיום 24.5.2009 בקשה לתיקון העתירה, הרי שהמדובר בסעד כוללני בדבר מדיניות ראויה, מבלי לפרט את התקנות והנהלים המדוברים, וללא תשתית עובדתית כמקובל וכנדרש בהליכים שבפני בית משפט זה (ראו למשל בג"ץ 9242/00 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבטחון (לא פורסם, 21.3.2001)). בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר את תיקון העתירה ולהיזקק לטענה (ראו בג"ץ 3667/00 אסולין נ' שר התחבורה (לא פורסם, 28.5.2000)). 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר ישא בשכר טרחת עורך דין המשיבה 1 בסך 3,000 ש"ח. המוסד לביטוח לאומי לא ביקש הוצאות. ניתן היום, ‏י' סיון, תשס"ט (2.6.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09027030_C08.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il