בבית המשפט העליון בירושלים
עש"מ 2699/01
בפני: כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: ג'מיל
חלף
נגד
המשיבה: מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית
הדין
המשמעתי לשרות המדינה מיום 4.3.2001
בבד"מ
81/00 שניתן על ידי כבוד השופטים:
עו"ד
מ' שושני, גב' ע' גזית, מר ח' מחמוד
בשם
המערער: עו"ד ד' רסמי
בשם
המשיבה: עו"ד א' כרמל
פסק-דין
1. המערער, עובד משרד החינוך, מורה בבית הספר "עין אבראהים" באום
אלפחם, הועמד לדין פלילי בפני בית משפט השלום בחיפה (ת.פ. 12118/97). לפי הנטען
בכתב האישום, המערער ששימש כסוכן ביטוח זייף פוליסת ביטוח רכב, ונטל לעצמו את דמי
הביטוח ששולמו עבור הפוליסה. הוא הואשם בזיוף של מסמך, עבירה לפי סעיף 413ח לחוק
העונשין, התשל"ז-1977 ובגניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 3.2.99, הורשע המערער על פי הודאתו
בבית משפט השלום וביום 21.6.99 נגזר עליו עונש של 2 חודשי מאסר בפועל לריצוי
בעבודות שירות, 300 שעות של עבודה לתועלת הציבור ומאסר על תנאי בן 6 חודשים לתקופה
של שנתיים שיופעל אם יבצע עבירה של זיוף וגניבה בידי מורשה.
2. על יסוד הרשעת המערער בבית משפט השלום,
הוגשה כנגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. ית הדין החליט להטיל על
המערער את אמצעי המשמעת הבאים:
א. פיטורים לאלתר משירות המדינה עם תשלום גמלה בגין שנות
עבודתו עד למתן
גזר דין זה.
ב. פסילה משירות המדינה עד ליום תשלום הגמלה.
ג. הגמלה המגיעה לנאשם מתחילת עבודתו במשרד החינוך ועד
למועד גזר הדין, תשולם לו החל מיום 1.3.2006 כלומר: בתום תקופה של 5 שנים.
3. בערעור
שלפניי אין המערער תוקף את הרשעתו בהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה
וכעובד הוראה. הערעור מופנה רק כלפי ההרשעה לפי סעיף 17(6) לחוק, וכלפי אמצעי
המשמעת שהוטלו עליו. לעניין ההרשעה, טוען בא-כוח המערער כי על פי הקריטריונים
שהובאו בפסק דין אור (עש"מ 4123/95 יוסף אור
נ' מדינת ישראל - נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184) שצוטט על ידי
בית הדין למשמעת, לא היה מקום לקבוע כי העבירה שבה הורשע היא עבירה שיש עמה
קלון המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 17(6) לחוק. לטענת המערער, לזכותו עומדת העובדה
כי העבירה שבה הורשע בוצעה במסגרת עיסוק פרטי וללא קשר לעבודתו בשירות המדינה,
והעובדה כי הוא משמש כמורה מן המניין ואינו בעל תפקיד ניהולי. כמו כן, טוען הוא כי
העבירות שבהן הורשע בוצעו כבר בשנת 1995. ביחס לאמצעי המשמעת, טוען המערער, כי
מדובר באמצעי משמעת חמורים מדי בהשוואה לתקדימים שהובאו על ידי התביעה, שכן, במקרה
דנן, המערער לא ביצע את העבירה במסגרת עבודתו ותוך ניצול מעמדו. כמו כן, לטענתו,
בית הדין לא העניק משקל הולם לכך שהמערער נמצא בגיל שבו יקשה עליו להשתלב במעגל
העבודה, במיוחד משנותרו לו עוד שנתיים בלבד עד שיהיה רשאי לפרוש לגמלאות עם הגיעו
לגיל 50. המערער מבקש כי פיטוריו יבוטלו, לחלופין, כי תשולם לו גמלה עם הגיעו לגיל
50, ולחלופי חלופין, כי בית המשפט יאפשר לו לעבוד עד תום שנת הלימודים הנוכחית.
לטענת בא-כוח המשיבה, עו"ד כרמל, צדק בית
הדין בקובעו כי העבירה שבה הורשע המערער היא עבירה שיש עמה קלון שניתן להרשיע
בגינה לפי סעיף 17(6) לחוק. לטענתו, על-פי ההלכה הפסוקה, ככלל, עבירת גניבה היא
עבירה שיש עמה קלון, ובמיוחד כך במקרה זה, כאשר מדובר בעבירה החמורה יותר של גניבה
בידי מורשה. כמו כן, טען הוא כי ניתן ללמוד מן הפסיקה כי גם עבירה של עובד מדינה
שאינה קשורה בעבודתו, עשויה להיחשב עבירה שיש עמה קלון וניתן להרשיע בגינה בסעיף
17(6) לחוק. ביחס לאמצעי המשמעת שהוטלו על המערער, טוען בא-כוח המשיבה כי אין זכות
מוקנית למורה לפרוש בגיל 50, וכי הפרישה המוקדמת היא נוהג הנתון לשיקול דעת. על
כן, טענתו של המערער כי הוא פוטר שנתיים לפני יציאתו לגמלאות אינה טענה נכונה. כן
טוענת המשיבה, כי שלילת הגמלה של המערער עד לשנת 2006, היא בלתי נמנעת בהיותה
תוצאת לוואי של פסילתו לשירות עד מועד זה. פסילה זו לפי הטענה, אינה בגדר חריג
ביחס לאמצעי משמעת שהוטלו במקרים דומים. בא כוח
המשיבה הדגיש בטיעוניו כי לחובת המערער עומדת הרשעה קודמת אף היא בעבירות דומות של
קבלת דבר במרמה וזיוף מסמך בקשר לעבודתו בביטוח.
ההרשעה בעבירה שיש עמה קלון
4. העבירות שבהן הורשע המערער - זיוף של מסמך
וגניבה בידי מורשה, הן עבירות שעל פי אופיין וטיבן נחשבות עבירות שיש עמן קלון
(השוו: עש"מ 581/00 נילי בן ארי נ' נציבות שירות עובדי המדינה (טרם
פורסם), עש"מ 5516/90 מדינת ישראל נ' שלום בין יחיאל שער (טרם פורסם),
עש"מ 1/88 אריה בלסן נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם)).
אמנם גם בעבירות אלה יש והנסיבות בהן נעברו
עשויות לשלול מהן את הכתם המוסרי של הקלון. כפי שנאמר בפסק דין אור
הנ"ל בלשונו של השופט זמיר:
"גם
בעבירות שמטבע ברייתן יש עמן קלון.. יכול שהנסיבות המיוחדות בהן נעברה העבירה
ישללו את פגם הקלון". (בעמ' 190)
לפיכך נדרשת בדיקה פרטנית הנוגעת הן לטיב
העבירה והן לנסיבות ביצועה. השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה היא אפוא, האם במקרה
דנן, מתקיימות נסיבות מיוחדות השוללות את פגם הקלון?
טוען בא כוחו של המערער, כי העובדה שהעבירה
בוצעה בידי המערער שלא במסגרת תפקידו, ובלא ניצול מעמדו כעובד מדינה, יכולה להסיר
את הקלון מן העבירה לעניין דיני המשמעת של שירות המדינה (ראו: עש"מ 4123/95 אור
הנ"ל, בעמ' 192). אכן, ביצוע העבירה שלא במסגרת תפקידו של העובד בשירות
המדינה יכול ויהיה בגדר הנסיבות השוללות את קיומו של הקלון לצורך דיני המשמעת של
שירות המדינה. עם זאת, כבר נקבע בפסיקתנו שגם אם העבירה בוצעה שלא במסגרת התפקיד
יכולה היא להשליך על שירות המדינה ועל כשירות העובד לכהן בשירות וזאת עקב כתם
הקלון שדבק בהתנהגותו (עש"מ 9/79 יונתן לוי נ' עיריית תל-אביב,
פ"ד לד(1) 528), כך הדבר בנסיבות מסוימות, אפילו אם העבירה בוצעה עוד לפני
שהעובד הפך לעובד מדינה (עש"מ 4411/99 מדינת ישראל נ' אשר אלקלעי (טרם
פורסם)) על אחת כמה וכמה אם נעברה בהיותו עובד מדינה. לצורך קביעת היחס בין העבירה
הפלילית שעובד המדינה הורשע בה ובין הזיקה לשירות המדינה, יהיה עלינו לבחון האם
המעשה שעשה העובד, פוגע בתדמית שירות המדינה ובאמונו של הציבור ביושרם ובהגינותם
של עובדי שירות המדינה. בבואנו לבחון שאלה זו, בנסיבות עניינו של המערער, עלינו
לזקוף לחובתו את העובדה כי אין זו העבירה הראשונה שביצע, ואין מדובר במעידה
חד-פעמית, אלא במקרה שני שבו ביצע המערער עבירות של מרמה במסגרת עבודתו מחוץ
לשירות המדינה כסוכן ביטוח. בנסיבות אלה, הכתם שדבק בהתנהגות המערער משליך על
האמון שניתן לתת בו כעובד מדינה. בנוסף, מושפעת קביעת הקלון לעניין דיני המשמעת של
שירות המדינה ממעמדו ומתפקידו של המערער בתוך שירות המדינה. עבירה שאינה נושאת עמה
קלון לצורך דיני המשמעת של עובד בתפקיד פלוני, יכולה להיות עבירה הנושאת עמה קלון
כאשר מדובר במשרה אחרת. במקרה זה, אין מדובר בעובד מדינה מן השורה, אלא באדם הנושא
תפקיד חינוכי בהיותו מורה בבית ספר. לתפקיד המורה נועדה משמעות מיוחדת, בהיותו
מחנך האמור לשמש דוגמה לתלמידיו, ולכן יש חשיבות רבה לשמירה על מעמדו ועל יוקרתו
בעיני תלמידיו. מורה מתייצב בפני תלמידיו ללמדם, לחנכם ולהקנות להם ערכים, ולפיכך
מהווה יושרו יסוד מרכזי באמון שהתלמידים רוחשים לו. כפי שנאמר בעש"מ 6713/96 מדינת
ישראל נ' זוהר בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 678:
"התפקיד
של מורה מחייב, מעצם מהותו, סטנדרד התנהגות גבוה, במיוחד כלפי תלמידים. מורה מוצב
בדרך כלל בעמדה של מורה כלפי התלמידים: ניתנת בידו סמכות לקבוע אם, ובאיזו מידה,
יצליח התלמיד בלימודים. מעבר לכך: המורה מוצב בעמדה של חינוך כלפי התלמידים; היא
מקנה לו מעמד וסמכות בעיני התלמידים, אך היא גם מטילה עליו אחריות מיוחדת כלפי
התלמידים. הציבור, המפקיד את התלמידים בידי המורה, סומך עליו שיעשה כל שביכולתו
כדי לקדם אותם. זהו תפקיד שיש בו נאמנות. אכן, כל עובד ציבור הוא נאמן הציבור. ראו
בג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749, 774. ומורה,
כלפי התלמידים, על אחת כמה וכמה."
אשר על כן, לאחר ששקלתי את הנימוקים לקולא
ולחומרא, מסקנתי היא כי למרות שהעבירה שבה הורשע המערער בוצעה שלא במסגרת תפקידו,
יש בה קלון הפוגע בתפקידו כעובד המדינה. זאת בהתחשב באופייה של העבירה, בהתחשב
בעובדה שאין מדובר בסטייה אקראית מנורמת התנהגות, אלא בעבירה שנייה ובהתחשב בהיותו
של המערער מורה שעליו לשמש דוגמה לתלמידיו. מטעמים אלה, אין מקום להתערב בהכרעת
בית הדין ביחס לקלון הכרוך בהרשעתו של המערער לצורך דיני המשמעת.
חומרת אמצעי המשמעת
5. בגזר דינו של המערער נתן בית הדין ביטוי לכך
שמדובר בהרשעתו השנייה של המערער, לכך שהעבירה שאותה ביצע נושאת עמה קלון וכן
למעמדו של המערער כמורה בשירות המדינה, ועל כן גזר עליו עונש של פיטורין לאלתר,
ושל פסילה לשרות למשך חמש שנים, תקופה שבמהלכה לא יזכה לגמלה.
כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי
המשמעת המוטלים על ידי בית הדין למשמעת, אלא אם יש בהם חריגה מהותית מן המקובל או
עיוות דין מבחינה אחרת. נתתי דעתי, למצוקתו של המערער ולקשייו למצוא עבודה חדשה
בגילו, אולם בהתחשב בשיקולים לחומרה שנמנו לעיל, איני סבורה כי אמצעי המשמעת
שהוטלו על המערער חורגים באופן מהותי מאמצעי המשמעת שמקובל וראוי להטיל במקרים
מעין אלה.
אשר על כן, הערעור נדחה על שני חלקיו, הן ביחס
לשאלת הקלון לפי סעיף 17(6) לחוק, והן ביחס לאמצעי המשמעת שהוטלו על המערער.
בהמלצת בית המשפט, הסכימה המדינה לעכב את פיטוריו של המערער עד לסוף שנת הלימודים,
ולעניין זה בלבד נעתרתי לבקשתו החלופית של המערער.
ניתן היום, כ"ב באייר תשס"א
(15.5.2001).
ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 01026990.N03
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
חכ/
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444