מערכות התראה אינטגרליות בע"מ נ' בית המשפט המחוזי ירושלים ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 26988-04-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: מערכות התראה אינטגרליות בע"מ נגד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי ירושלים 2. המחלקה לשירותים חברתיים- מ.א מגילות- עו"ס נוער 3. החברה הכלכלית לפיתוח מגילות בע"מ 4. מגל מערכות בטחון בע"מ 5. ג.מ אפקון טכנולוגיות בטחון שותפות מוגבלת עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד גלעד יצחק בר-טל פסק-דין השופט אלכס שטיין: לפנינו עתירה המבקשת מאתנו להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים אשר ניתן ביום 23.2.2025 בע"א 27292-02-25, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה 4 (להלן: מגל) על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים בעת"מ 32395-01-25 ועת"מ 38031-01-25 מיום 30.1.2025. המשיבה 2 – המועצה האזורית מגילות ים המלח (להלן: המועצה) – פרסמה מכרז סגור לצורך הקמת גדר מתריעה במספר יישובים בתחומה. לשם כך, היא פנתה לשלוש חברות אשר קיבלו אישור לכך מפיקוד העורף: העותרת, מגל והמשיבה 5 (להלן: אפקון). שלוש החברות הגישו הצעות מטעמן, ואחרי שנפתחה תיבת המכרזים התברר שמגל – שהצעתה הייתה זולה יותר באופן משמעותי מאלה של שתי החברות האחרות – לא צירפה את המסמכים הדרושים, כגון ערבות בנקאית ואישור ביטוחי. המועצה התירה למגל להגיש את המסמכים בדיעבד, והחליטה לבחור בה כזוכה במכרז. נגד החלטה זו עתרו אפקון והעותרת דכאן לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי אין מחלוקת שמגל לא קיבלה את חוברת המכרז (בה מפורטים תנאיו) ולא את נוסח הערבות הבנקאית טרם ההגשה, ובית המשפט שוכנע כי האשמה לכך אינה רובצת לפתחה של מגל. המועצה אף הודתה שעקב טעות בתום לב לא נשלחה למגל חוברת המכרז בה עוגנו הדרישות האמורות. עוד צוין שלא ניתן לקבוע באופן נחרץ – כגרסת העותרת ואפקון – כי מגל ידעה שמדובר במכרז וכי שומה היה עליה לפנות למועצה לקבלת חוברת המכרז. לצד זאת, קבע בית המשפט שנפלו פגמים חמורים באופן בו ניהלה המועצה את המכרז, ובפרט בכך שלא שלחה את מסמכי המכרז למגל, ובחרה בה כזוכה חרף הצעתה הלוקה בחסר. נקבע שהמועצה לא קיימה תנאים מהותיים שמטיל עליה החוק כדי לשמור על ערך השוויון בין המשתתפות במכרז – ומשכך הוא, היא לא הייתה רשאית לבחור במגל כזוכה במכרז. באשר לסעד הראוי – בית המשפט החליט להחזיר את העניין לוועדת המכרזים, אשר תסיר את הצעתה של מגל שלא עמדה בתנאי הסף, תדון בהצעותיהן של העותרת ושל אפקון, ותבחר באחת מהן כזוכה, לפי שיקול דעתה – בין במכרז כולו ובין בחלוקה לפי יישובים. עוד פסק בית המשפט כי למגל קיים סעד כלפי המועצה בגין המכרז הלקוי, אם כי לא במישור המשפט המנהלי אלא באמצעות תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לה. על פסק דין זה ערערה מגל לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים ביום 23.2.2025, הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להסכים לבטל את המכרז – זאת, אחרי שנתן דעתו לטענות הצדדים בהתבסס על הכתובים שהוגשו, והגיע למסקנה שאין מנוס מביטול המכרז לאור פגמים רבים ומהותיים שנפלו בו. כל הצדדים, למעט העותרת, הסכימו להצעה האמורה, ועל כן נתן בית המשפט פסק דין בו נדרש לטענותיה של העותרת בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי ביטול מכרז הוא מהלך לא רצוי בדרך כלל – ועל אחת וכמה, כאשר מדובר במכרז סגור בין קבוצת מתחרים מצומצמת – אשר ראוי לנקוט בו רק במקרים חריגים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי במכרז דנן נפלו פגמים רבים וחמורים אשר אינם מותירים ברירה אלא להורות על ביטולו. בית המשפט הדגיש כי מסמכי המכרז לא הומצאו למגל, וכשזו ביקשה לעיין במסמכי המכרז נמסר לה שאין בנמצא כאלה. עוד נקבע כי אין עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיהן אין לזקוף מחדל זה לחובת מגל, ולא ניתן לקבוע בוודאות שמגל ידעה כי במכרז עסקינן. עוד קבע בית המשפט המחוזי שטענתה העיקרית של העותרת – אותה בית המשפט לעניינים מקומיים אימץ – גורסת שחובת השוויון הופרה בכך שמגל נבחרה כזוכה על אף שלא הגישה ערבות בנקאית. ברם, נקבע כי העותרת לא הצליחה להצביע על הוראה במכרז או בדין שחייבה את מגל להגיש ערבות כאמור, ונוסח הערבות לא הומצא לה שלא באשמתה, ובכך נפגעה יכולתה להתמודד במכרז כשווה בין שווים. בית המשפט המחוזי הצביע על פגמים נוספים, ובכללם העדרו של מסמך המפרט כראוי את "כללי המשחק" לפיהם ינוהל המכרז, וכן פגמים אשר נפלו בטיפול במכרז על-ידי ועדת המכרזים לאחר פתיחת תיבת ההצעות. בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי זכייתה של מגל במכרז בוטלה על לא עוול בכפה, וכי חומרת הפגיעה בשוויון כתוצאה מכך עולה על חומרת הפגיעה בשוויון אשר נגרמה על-ידי החלטת ועדת המכרזים. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול המכרז ועריכת מכרז חדש תחתיו. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי התנהלותו של בית המשפט המחוזי בהליך הערעור לא הייתה תקינה ופגעה קשות בזכות הטיעון שלה ובעקרונות היסוד של ההליך המשפטי. לטענתה, בית המשפט קבע דיון דחוף בערעור תוך חמישה ימים ואף דחה בקשת דחייה קצרה של העותרת; המותב נכנס לדיון עם החלטה מגובשת מראש, ובטרם שמע את טענות הצדדים ביקש הסכמתם לביטול המכרז, ואף חייב את העותרת – ואותה בלבד – בהוצאות כמעין עונש על התעקשותה שדעתה תישמע; כמו כן, בית המשפט פרסם את פסק דינו מספר שעות בלבד לאחר הדיון, ובתוך כך – כתוצאה מהחיפזון, כטענת העותרת – נפלו בפסק הדין טעויות עובדתיות מהותיות. עוד טוענת העותרת לסתירה בין "הבהילות" – כלשונה – בניהול ההליך, לבין הקביעה בפסק הדין כי אין בהילות המונעת עריכת מכרז חדש. לשיטת העותרת, התוצאה אליה הגיע בית המשפט לעניינים מקומיים היא התוצאה המאוזנת והנכונה בנסיבות העניין, בעוד שבית המשפט המחוזי התעלם מההלכות הידועות של בית משפט זה והכריע על בסיס קביעות עובדתיות ומשפטיות שגויות. דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. הביקורת על החלטות ערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור מסורה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו: בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, פסקה 5 (5.4.2001); בג"ץ 544/21 רינגל נ' מפקד כוחות צהל באיו"ש, פסקה 6 (15.2.2021)). לצד האמור, הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא יורה על ביטול פסק דין של בתי המשפט באזור אלא במקרים נדירים, ולא יידרש לעתירות כנגד החלטות של בתי המשפט באזור בהן מועלות טענות ערעוריות מובהקות (ראו: בג"ץ 375/14 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מועצה אזורית מגילות ים המלח, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת א' חיות (22.8.2016)). המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בפסק דין שניתן על-ידי הערכאה המוסמכת. לא מצאנו כל פסול בכך שהדיון בערעור שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי נקבע תוך ימים ספורים ושבית המשפט הציע לצדדים להסכים לביטול המכרז אחרי שעיין בחומר הכתוב שהוגש לעיונו. גם בעובדה שפסק הדין ניתן מספר שעות לאחר הדיון אין כל פגם (ואציין כי לא עסקינן בתיק מורכב שההכרעה בו אמורה לארוך זמן רב). העותרת לא ביססה את טענותיה שזכות הטיעון שלה נפגעה, במיוחד משהוגש מטעמה כתב תשובה לבית המשפט המחוזי בו היא פרשה את טיעוניה. עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מלמד כי בית המשפט המחוזי נדרש לטענות העותרת ודחה אותן אחת-לאחת באופן מנומק. למעשה, לא נשמעה מפי העותרת טענה לפיה בית המשפט המחוזי התעלם בפסק הדין מטיעון כלשהו שהעלתה בפניו. טענותיה של העותרת בדבר שגיאות שכביכול נפלו בפסק הדין הן טענות ערעוריות מובהקות, שאין בהן כדי להצדיק את התערבותנו, לא כל שכן להורות על ביטול פסק הדין. לא זו אף זו: בחלק מטענותיה העותרת לא דייקה בתיאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כך, למשל, העותרת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כשציין שבית המשפט לעניינים מקומיים קבע עובדתית שמגל לא ידעה על קיומם של מסמכים נוספים הנדרשים למכרז; אולם, כל שנכתב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שבית המשפט קמא סבר כי לא ניתן לקבוע שמגל ידעה שקיימים מסמכי מכרז נוספים. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ה (23 אפריל 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט