פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 2698/08 בבית המשפט העליון בש"פ 2698/08 ע"פ 3242/08 ע"פ 3348/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המבקשת בבש"פ 2698/08 המשיבה 1 בע"פ 3242/08 והמשיבה בע"פ 3348/08: המערערת בע"פ 3242/08 והמערערת 7 בע"פ 3348/08 והמשיבה 1 בבש"פ 2698/08: המערערים בע"פ 3348/08: "משהו הפקות בע"מ" מדינת ישראל פלונים 6-1 נ ג ד המשיבה 1 בבש"פ 2698/08 המערערת בע"פ 3242/08 והמערערת 7 בע"פ 3348/08: המשיבה 1 בע"פ 3242/08 והמשיבה בע"פ 3348/08 והמבקשת בבש"פ 2698/08: המשיבים בבש"פ 2698/08 ובע"פ 3242/08: מדינת ישראל "משהו הפקות בע"מ" פלונים 11-1 ערעורים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.2.2008, בב"ש 4356/07, שניתנה על ידי כבוד השופט סגן הנשיא ש' ברלינר תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ט (31.12.2008) בשם המבקשת בבש"פ 2698/08, המשיבה 1 בע"פ 3242/08 והמשיבה בע"פ 3348/08: בשם המשיבה 1 בבש"פ 2698/08, המערערת בע"פ 3242/08 והמערערת 7 בע"פ 3348/08: בשם המשיבים 4-6 ו-9 בבש"פ 2698/08 ובע"פ 3242/08, המערער 5 בע"פ 3348/08 והמערער 6 בע"פ 3348/08: בשם המשיב 10 בבש"פ 2698/08 ובע"פ 3242/08 והמערער 2 בע"פ 3348/08: בשם המשיב 11 בבש"פ 2698/08 ובע"פ 3242/08, המערער 1 בע"פ 3348/08: עו"ד ליאת דר; עו"ד רונאל פישר; עו"ד זוהר ארבל עו"ד זיו אריאלי עו"ד אביעד רייפר עו"ד אילן גרטנר עו"ד אלון נשר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: לפנינו שלושה ערעורים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר) מיום 24.2.2008, בב.ש. 4356/07 (במסגרת ת.פ. 104/03). רקע עובדתי 1. ביום 24.11.2007 הגישה חברת "משהו הפקות בע"מ" (להלן: משהו הפקות) לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה לקבלת היתר מוקדם לפרסום חומרי חקירה חזותיים וקוליים הנוגעים לת.פ. 104/03 (להלן: הבקשה ו-חומרי החקירה, בהתאמה). הבקשה הוגשה בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן: החוק), הקובעת כי אין לפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה ללא קבלת רשות מבית המשפט. מטרת הבקשה היתה לאפשר ל"משהו הפקות" לפרסם את חומרי החקירה במסגרת תוכנית הטלוויזיה "המפצחים", העוסקת בעבודת המשטרה שעניינה פענוח פשעים חמורים (להלן: התוכנית). בבקשתה טענה "משהו הפקות", כי מאחר שמדובר בתכנית טלוויזיה שמטרתה להציג לציבור את אופן פעילותה של משטרת ישראל במסגרת חקירת פשעים, שילוב של חומרי חקירה אותנטיים הינו חיוני והכרחי. עניינם של חומרי החקירה בחקירת משטרה, במסגרתה פוענחה שורה של מקרי רצח שבוצעו בשנים 2002-2001 בצפון הארץ (להלן: הפרשה). במסגרת חקירת הפרשה ובעקבותיה, נעצרו המשיבים 10-2 בבש"פ 2698/08 (להלן: המשיבים), נחקרו, נשפטו והורשעו, כל אחד על פי חלקו בפרשה. כתבי האישום נגד המשיבים הוגשו בשנת 2003, וההליכים בעניינם הסתיימו לפני כארבע שנים. במסגרת ההליכים שהתקיימו נגד המשיבים, נשמעו עדויות של עדי מדינה שונים, בהם המשיבים 11-10. המשיב 10, שהיה אחד העדים המרכזיים בפרשה, הורשע ונדון למאסר עולם. נגד המשיב 11, שהעיד נגד יתר המשיבים כעד מדינה, לא הוגש כתב אישום. המשיבים צורפו לבקשה כמי שעלולים להיפגע מהפרסום. 2. ביום 13.2.2008 קיים בית המשפט המחוזי בחיפה דיון בבקשה. בדיון, טענה "משהו הפקות" כי חזקה על חומרי חקירה חזותיים וקוליים, עליהם חל סעיף 13 לחוק, שהם ניתנים לפרסום, אלא אם קבע בית המשפט אחרת. כן טענה "משהו הפקות", כי בנסיבות העניין גוברים עקרונות חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת על זכותם של המשיבים לפרטיות, ומכאן כי יש לקבל את הבקשה ולהתיר את שידורם של חומרי החקירה. כן ציינה "משהו הפקות", כי חלק מחומרי החקירה, וכן חומרי ארכיון אחרים אודות הפרשה (להלן: חומרי הארכיון), בהם מופיעים עדי המדינה כשפניהם חשופות, פורסמו בעבר בכלי התקשורת, ולפיכך אין נפקא מינה אם יפורסמו פעם נוספת. יחד עם זאת הצהירה "משהו הפקות", כי אין בכוונתה לחשוף במסגרת התוכנית כל פרט מזהה אודות המשיב 11. מנגד, הביעו המדינה והמשיבים את התנגדותם לבקשה. לטענת המדינה, פרשנותו הנכונה של סעיף 13 לחוק הינה שהכלל הוא איסור הפרסום, והחריג לו הוא התרתו. בענייננו, טענה המדינה כי פרסום חומרי החקירה עלול לפגוע בכבוד המשיבים ובפרטיותם, ולסכן את שלומם ואת ביטחונם האישי. ביחס לטענה כי חלק מחומרי חקירה אלה פורסמו בעבר ועל כן אין מקום למנוע את פרסומם בשנית, טענה המדינה כי שינוי הזמנים והנסיבות מחייב את מניעת הפרסום כיום. כך, נטען כי בזמן שהפרשה התנהלה בבית המשפט, ובסמוך לאחר מכן, היתה לה חשיבות ורלוונטיות ציבורית. בנוסף, באותה עת היו העדים המרכזיים תחת הגנה משטרתית צמודה ביותר, בדירות מסתור או בבידוד מוחלט בבתי המעצר ובבתי הסוהר. כיום לעומת זאת, השמירה על העדים בפרשה – ועדי המדינה בפרט – אינה קפדנית והדוקה כפי שהיתה. בנסיבות אלה, התרת פרסום חומרי החקירה עלולה לעורר מחדש רגשי נקם בקרב גורמים עברייניים הקשורים לפרשה, העלולים לנסות ולפגוע במשיבים. בהקשר זה, ציינה המדינה גם את החשש כי פרסום חומרי החקירה כיום יפגע בשיקומם של המשיבים, ובמאמציהם לפתוח פרק חדש בחייהם. אשר על כן, טענה המדינה כי אין להתיר את פרסום חומרי החקירה המבוקשים. באי-כוח המשיבים הצטרפו לעמדת המדינה, ולנימוקים שהועלו על-ידה. 3. ביום 24.2.2008 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר) את הבקשה בחלקה. בית המשפט קבע, כי יש להתיר את שידור חומרי החקירה במסגרת התוכנית, היות ובנסיבות העניין גוברים חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת על אינטרסים אחרים, הקשורים בשמירת פרטיותם ושלומם של המשיבים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי לא שוכנע שהפרסום "כיום לאחר חלוף שנים מעת שארעו הארועים נשוא האישומים, יגביר במידה מהותית את הסכנה לה חשופים עדי המדינה ממילא". יחד עם זאת נקבע, כי ההגנה הבסיסית על עדי מדינה מחייבת כי ככל שהמבקשת תבחר לפרסם חומרי חקירה בהם נראים מי מעדי המדינה בפרשה, עליה לטשטש את פניהם ולהימנע מאזכור שמם או כל פרט מזהה ביחס אליהם. 4. על החלטה זו הוגשו הערעורים שלפניי. יצוין, כי ערעורה של "משהו הפקות" הוגש בתחילה כבקשת רשות ערעור, וזאת מכיוון שהחלטת בית המשפט המחוזי נושאת את הכותרת "החלטה". ביום 4.4.2008 קבע בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) כי היות ו"משהו הפקות" אינה צד להליך הפלילי שהתנהל בבית המשפט קמא, הרי שההחלטה בעניין בקשתה לפרסום חומרי החקירה הינה בגדר פסק-דין. לפיכך, נקבע כי מדובר בערעור בזכות ולא בבקשה, ועל-כן נידונה בקשתה של "משהו הפקות" כערעור. טענות הצדדים 5. בערעורה, משיגה "משהו הפקות" על החלטתו של בית המשפט המחוזי להגביל את פרסום חומרי החקירה, באופן שפניהם של עדי המדינה יטושטשו, וזהותם לא תיחשף. בערעוריהם הנגדיים טוענים המדינה והמשיבים כי יש לאסור באופן מוחלט את פרסום חומרי החקירה, וזאת חרף המגבלות שהטיל בית המשפט קמא על פרסום זה. טענתה העיקרית של "משהו הפקות" הינה, כי ישנה סתירה פנימית בהחלטתו של בית המשפט קמא ולפיכך דינה להתבטל. לשיטתה, הקביעה כי זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי גוברים בנסיבות העניין על החשש מפני פגיעה בשלומם של המשיבים, בפרטיותם ובכבודם, אינה מתיישבת עם הקביעה כי עליה לטשטש את פניהם וזהותם של עדי המדינה, במסגרת חומרי החקירה שישודרו בתוכנית. כן טוענת "משהו הפקות", כי שגה בית המשפט בקביעתו כי המגבלה שהושתה על פרסום חומרי החקירה מתבקשת בשם ההגנה הבסיסית על עדי מדינה באשר הם, וזאת ממספר טעמים: ראשית, דבר חתימתם של הסכמי עדי המדינה בפרשה פורסם ברבים, לרבות זהותם של עדי המדינה ותמונותיהם; שנית, בית המשפט קמא קבע כי פרסום חומרי החקירה לא יגביר את הסכנה הנשקפת ממילא לעדי המדינה; שלישית, לא קיים צו שיפוטי כלשהו האוסר את פרסום שמם, תמונתם או פרטיהם של מי מעדי המדינה, ומשכך אין גם מקום להגביל את פרסום חומרי החקירה באופן שהגבילו בית המשפט קמא. טענה נוספת אותה העלתה "משהו הפקות" היא, כי חומרי הארכיון, שישולבו אף הם בתוכנית, כוללים, בין היתר, חומרי חקירה חזותיים וקוליים מתוך חקירת המשטרה, הכלולים בחומרי החקירה אותם מבקשת "משהו הפקות" לשדר. לפי הנטען, חומרי ארכיון אלה פורסמו בעבר בכלי התקשורת ללא טשטוש פניהם או הסתרת זהותם של מי מהמעורבים בפרשה, גם לאחר שהפכו לעדי מדינה. מכיוון שכך, טוענת "משהו הפקות" כי אין הצדקה לאסור או להגביל את פרסומם של חומרים אלה בשנית. זאת ועוד. לטענת "משהו הפקות" המגבלה שהשית בית המשפט קמא על פרסום חומרי החקירה אינה חלה על חומרי ארכיון שאינם בגדר חומר חקירה. במצב דברים זה, בחומרי הארכיון שישולבו בתוכנית יופיעו שמותיהם ופניהם של עדי המדינה, בעוד שבקטעים בהם נראים עדי המדינה כשהם בתוך חדר החקירות יהיה על "משהו הפקות" לטשטש את פניהם ולהימנע מאזכור שמם. לטענת "משהו הפקות", מצב דברים זה אינו הגיוני ובלתי סביר, ויש לאפשר את שידור החומרים המבוקשים במלואם וללא הגבלה. לחלופין טוענת "משהו הפקות", כי ככל שיש תכלית למגבלה שהטיל בית המשפט על פרסום חומרי החקירה, הרי שתכלית זו אינה יכולה להתקיים ביחס למשיב 10, ויש להבחין בינו לבין יתר המעורבים בפרשה. המשיב 10 הורשע במסגרת הסדר טיעון בשלושה מעשי רצח ובשלושה ניסיונות לרצח. עובר להרשעתו, חתם המשיב 10, בחסות המשטרה, על הסכם עד מדינה, אולם הסכם זה בוטל משהתברר כי הלה מסר עדויות שקריות בניסיון להפליל בכירים בעולם התחתון. לטענת "משהו הפקות", מאז הפך עד מדינה ועד היום (וחרף ביטול ההסכם עמו), נתון המשיב 10 תחת השגחה הדוקה, עובדה אשר לא מנעה את פרסום שמו ותמונתו בעבר. כן טוענת "משהו הפקות" כי המשיב 10 הרבה להתראיין לכלי התקשורת, וכי מבקשי רעתו, ככל שישנם כאלה, יודעים מהו מקום הימצאו – באשר עקבותיו וזהותו לא טושטשו מעולם. להבדיל מהמשיב 10, הבהירה "משהו הפקות" כי בכל הנוגע למשיב 11 אין בכוונתה לפרסם את שמו, פניו או כל פרט מזהה אחר ביחס אליו, שכן הוא לא הועמד לדין, החל בחיים חדשים הרחק מעולם הפשע ואין כל כוונה לחשפו. מכאן שביחס לעד זה אין משמעות למגבלה שהטיל בית המשפט קמא. לבסוף, מציינת "משהו הפקות" כי אין בכוונתה לפרסם, במסגרת התוכנית, פרטים אישיים ביחס למשיב 10, או חומרי חקירה העלולים לבזותו, להשפילו או לפגוע בכבודו ובצנעת הפרט שלו. 6. בערעורה הנגדי, מבקשת המדינה כי נאסור את פרסומם של חומרי החקירה באופן מוחלט. לטענתה, מטרת החוק הינה להגן על זכויות חשודים ונאשמים הנחקרים במשטרה, ומכאן כי תכליתו העיקרית של סעיף 13 לחוק הינה הגנה על פרטיותם של חשודים ונחקרים שחקירתם צולמה או הוקלטה. לפיכך, בנסיבות העניין גובר האינטרס של שמירה על פרטיות המשיבים על אינטרסים אחרים, כזכות הציבור וחופש הביטוי. על כך מוסיפה המדינה, כי יש ליתן משקל גם להתנגדות המשיבים לפרסום חומרי החקירה, לחשש מפני פגיעה בביטחונם וההשפעה שעלולה להיות לפרסום על נכונותם של עדים ונחקרים לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, ולהשיב על שאלות בחקירה. לשיטתה, אין די בקיומו של "עניין ציבורי" כדי להצדיק את פרסומן של קלטות חקירה לפי סעיף 13 לחוק, וכי על המבקש את הפרסום להצביע על טעם מיוחד לפרסום הקלטות, אשר בגינו לא ניתן להסתפק בפרסום של חומרי חקירה אחרים, הפוגעים בפרטיות הנחקרים באופן מתון יותר, כגון הודעות שנגבו מעדים ומחשודים ואף תמלילי קלטות חקירה. בענייננו, טוענת המדינה כי משלא הצביעה "משהו הפקות" על קיומו של טעם מיוחד כאמור, אין מקום להתיר את פרסום חומרי החקירה. 7. המשיבים, מצטרפים בערעורם הנגדי לטענת המדינה כי לא היה מקום להתיר את פרסום חומרי החקירה – אף לא תחת הגבלות. לשיטתם, על-מנת להציג לציבור את דרכי פעילותה של המשטרה בחקירה פרשיות פשע, אין צורך אמיתי בהצגת תיעוד חזותי או קולי מחדרי החקירות, וניתן להסתפק בפרסום חומר החקירה הכתוב, הכולל גם תמלילים מלאים של החקירות המוקלטות שנערכו במשטרה. לטענתם, פרסום מחודש של חומרי החקירה יצית מחדש את זעמם של גורמים עברייניים המעוניינים לנקום בהם ובמשפחותיהם, וכן יעורר רגשות ויצרים אשר קהו במשך השנים, בקרבם ובקרב משפחותיהם. חשש זה גובר, כך נטען, נוכח העובדה שהמשיב 11 אינו נהנה עוד מאמצעי ההגנה בהם היה נתון בעבר, והמשיב 10 אינו נמצא עוד בבידוד. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי האינטרס הציבורי שבפרסום חומרי החקירה בא על סיפוקו בכתבות שכבר פורסמו אודות הפרשה בעבר, ונכון לעת הזו אין כל אינטרס ציבורי משמעותי אשר יש בו כדי להצדיק את הפרסום. לבסוף, טוענים המשיבים כי העובדה שהמשיב 10 הסכים בעבר להתראיין לכלי התקשורת, אינה צריכה למנוע ממנו להתנגד כיום לפרסום חומרי החקירה בעניינו, נוכח שינוי הנסיבות האמור. השתלשלות העניינים והדיון בערעורים 8. ביום 16.6.2008 התקיים דיון בערעורים שלפנינו. במסגרת הדיון גובשה הסכמה, לפיה תעביר "משהו הפקות" לנציג המדינה רשימה של חומרי חקירה בהם היא מבקשת לעיין. נציג המדינה יקבע את מגבלות העיון בחומרים אלה, וזאת על-מנת שהצדדים יוכלו להידבר בינהם בדבר פרסום החומרים שימצאו רלוונטיים עבור "משהו הפקות". 9. ביום 19.8.2008 הודיעה "משהו הפקות" לבית המשפט כי לא עלה בידי הצדדים להשיג ביניהם הסכמה בנוגע לחומרי החקירה שישודרו בתוכנית. על-פי האמור בהודעה, העבירה "משהו הפקות" לידי בא-כוח המדינה את חומרי החקירה המצויים בידה ואשר פורסמו בעבר, על-מנת שהמדינה תביע את עמדתה ביחס לפרסומם. בתגובה, הודיעה המדינה כי היא מתנגדת לפרסום חומרי חקירה אלה בשנית, וזאת בהעדר אינטרס ציבורי לפרסום זה ולאור התנגדותם הנחרצת של המשיבים לפרסום. נוכח כשלון המגעים בינה לבין המדינה, הודיעה "משהו הפקות" לבית המשפט כי היא תהיה "מוכנה לצמצם את בקשתה, ולבקש מבית המשפט להתיר לשידור את קטעי החקירה ששודרו ופורסמו זה מכבר בטלוויזיה ומצויים ברשותה". 10. ביום 31.12.2008 התקיים לפנינו דיון נוסף בערעורים. במהלך הדיון הודיע בא-כוח המדינה כי עמדת המדינה תישקל בשנית. נוכח הודעה זו, ניתנה החלטתנו לפיה תעביר "משהו הפקות" את החומר שברצונה לפרסם לבא-כוח המדינה ולנציג המשיבים, והללו יודיעו מהי עמדתם ביחס לפרסום אותם חומרים. ביום 1.2.2009 הודיעה המדינה לבית המשפט, כי בשים לב להערות בית המשפט; לעמדותיהם של המשיבים 11-10; לעובדה כי קטעי החקירה הרלוונטיים פורסמו בעבר בכלי התקשורת; למידת הפגיעה במשיבים ולאפשרות פרסומם של חומרי חקירה אחרים, שפגיעתם במשיבים פחותה; היא מסכימה לפרסום קטעי החקירה הנוגעים למשיב 11, תוך הסתרת פניו, עיוות קולו, ואי מסירת כל פרט מזהה אודותיו. כן הודיעה המדינה, כי היא מסכימה לפרסום קטעי החקירה הנוגעים למשיב 10 ואשר פורסמו בעבר, למעט חלק בעימות בין המשיבים 10 ו-11, שבו נראה המשיב 10 כשהוא מתנפל על החוקר. לשיטתה של המדינה, אף שקטע זה מתוך תיעוד החקירה פורסם בעבר בכלי התקשורת, אין בו כל ערך לגופו של עניין, והוא מציג את המשיב 10 באור "מביך, נלעג ומבייש". ביום 8.2.2009 הגישה "משהו הפקות" את תגובתה להודעת המדינה. לטענתה, אין כל הצדקה עניינית להתנגדות המדינה לשידור קטעי חקירה שלא פורסמו בעבר, ולשידור החלק האמור מן העימות בין המשיבים 10 ו-11. בכך, סטתה "משהו הפקות" מעמדתה הקודמת, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתה מיום 19.8.2008, ולפיה היא מוכנה לצמצם את בקשתה לקטעי החקירה ששודרו ופורסמו בעבר. 11. השתלשלות העובדות המתוארות מלמדת כי הניסיון לגבש הסכמות ביחס לבקשת הפרסום לא עלה יפה. עם זאת, עקב הגדרה ברורה יותר של בקשת הפרסום שגובשה במהלך המגעים עם הפרקליטות, ועקב השינוי בעמדת המדינה, הצטמצם תחום המחלוקת שבה עלינו להכריע. דיון והכרעה 12. ייאמר תחילה כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, וצפינו בחומר המבוקש לפרסום, החלטנו כי דין ערעורה של "משהו הפקות" להתקבל וממילא ידחו ערעורי המדינה והמשיבים. כאמור, לנוכח הסכמות המדינה, המחלוקת הקונקרטית בין "משהו הפקות" לבין המדינה הצטמצמה לשידור קטעי חקירה שטרם שודרו ופורסמו בעבר, וכן לשידור קטע מהעימות בין המשיבים 10 ו-11. 13. בבסיס הדיון בערעורים שלפנינו עומדת שאלת ההיתר לפרסומם של חומרי חקירה על-פי הוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, שזו לשונה: " איסור פרסום קלטת – עונשין 13. המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו – מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" – לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)." על תכליתו של סעיף 13 לחוק, על פרשנותו ומערכת האיזונים המתחייבת לשם יישומו, עמד כבר בית משפט זה בעבר בפרשת זדורוב (בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.9.2007)), ולאחרונה ניתן בעניין זה פסק-דינו של בית המשפט בע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן (לא פורסם, 14.5.2009) (להלן: פרשת תורג'מן). כפי שכבר צוין בפסקי-הדין שניתנו לעניין פרשנות סעיף 13 לחוק, הסעיף קובע איסור כללי וגורף על פרסום תיעודי-חזותי או קולי של החקירה הפלילית. הוראת הסעיף אינה מגבילה ואינה מגדירה אילו חלקים מהתיעוד החזותי של החקירה אסור לפרסום ואף אינה מגבילה את האיסור בזמן, או ביחס לשלבים השונים של החקירה או ההליך הפלילי. עם זאת, מותירה ההוראה מקום להיתר פרסום שינתן בידי בית המשפט. 14. בפרשת זדורוב עמד בית המשפט מפי השופט י' אלון על התכלית הכפולה של האיסור שנקבע בסעיף והיא התכלית של מניעת הפגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ומניעת הפגיעה בפרטיותם וכבודם של מוסרי הודעות בחקירה. כעולה מהפסיקה, האיסור חל על כל סוגי הנחקרים ואינו מוגבל לחשודים ונאשמים בלבד, האיסור אינו מוגבל בזמן, אינו מותנה בקיום משפט פלילי והוא מחייב בכל שלב של ההליכים, לרבות במצב שלאחר סיומם. 15. בפסיקתו עמד בית משפט זה גם על אמות המידה להתוויית שיקול הדעת השיפוטי במתן היתר לפרסום על-פי סעיף 13 לחוק, במסגרת הצורך לאזן ולשקלל בין הערכים המוגנים העומדים ברקע איסור הפרסום של קלטת חקירה. כבר נקבע, כי הוראת הסעיף קבעה את האיסור ככלל ואת ההיתר כחריג. עם זאת, בבחינת בקשה להיתר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את תכלית האיסור ואת הצדקתו אל מול הנסיבות של המקרה שלפניו ולשקול את הזכות לחופש ביטוי וזכות הציבור לדעת, כשמנגד זכותו של נחקר להגנה על כבודו ופרטיותו. בעומדה על השיקולים הרלוונטיים והאיזונים הנדרשים בעת מתן היתר, ציינה השופטת פרוקצ'יה בפסק-דינה בפרשת תורג'מן, כי בהליך האיזון מתמודדים אלה מול אלה העקרונות הנוגעים להגנה על פרטיותם וכבודם של הנחקרים ושל צדדים אחרים, העלולים להיפגע מהחשיפה של חומר חקירה הקשור בהם; שיקולים הנוגעים למניעת הפגיעה במוסד החקירה הפלילית והחשש מפני פגיעה בנכונות עדים פוטנציאליים להעיד, עקב האפשרות של פרסום החקירה בעתיד; שיקולים הנוגעים לתקינות ההליך הפלילי, הנוגעים בדרך כלל ובעיקר להליכים תלויים ועומדים; ומנגד את העקרונות הנוגעים לחופש הביטוי, לזכות הציבור לדעת ולחשיפת פעולתן של מערכות השלטון. לכל אחד משיקולים אלה משקל שונה, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון ולאפשרות ההשפעה על ההליך הפלילי ועל זכותם לפרטיות של הנחקרים. האיזון משתנה וההכרעה מושפעת במידה רבה גם מהשלב שבו מצוי העניין הפלילי הנדון. לעניין זה סיכמה השופטת פרוקצ'יה את השיקולים הרלוונטיים כך: "פרסום קלטות חקירה כפוף בכל מקרה לאישור בית המשפט, אלא שבהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במקרה נתון, על בית המשפט להתחשב במכלול העקרונות והאינטרסים הרלבנטיים, ולייחס להם את משקלם היחסי, הראוי, והמידתי, על רקע נתוניו הקונקרטיים של הענין. נקודת האיזון נודדת ממקום למקום בהתחשב, בין היתר, בעיתוייה של בקשת הפרסום מבחינת שלב החקירה, או ההליך השיפוטי, או שמא לאחר סיומו, ובעוצמתם של השיקולים האחרים הפועלים בסוגיה זו, בתחולתם המיוחדת במקרה נתון". מן הכלל אל הפרט 16. בבואנו ליישם את העקרונות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה על העניין שלפנינו, מתבקשת המסקנה כי משקלו של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת גובר על-פני יתר השיקולים המצדיקים, לטענת המדינה, את מניעת הפרסום של חלקים מסוימים בקלטות החקירה. 17. ההגנה על טוהר ההליך השיפוטי אינה עומדת עוד לפנינו, שכן ההליכים המשפטיים הסתיימו לפני כ-4 שנים. איננו מקלים ראש בזכותם של הנחקרים לפרטיותם ולכבודם, אלא שבעניין זה נכונה טענת המערערים כי מדובר בנחקרים שנחשפו, שזהותם ידועה לאנשים שאותם הפלילו בעדויותיהם ואף לציבור הרחב. נכונה גם הטענה כי פרטי החקירה, שמם וחלקם של המשיבים והעדים ביניהם היו גלויים, חומרים אחרים מתוך החקירה פורסמו ואף שודרו כתבות בטלוויזיה שבמסגרתן פורסמו חלקים מתיעוד החקירות, לרבות חקירות ועימותים שנערכו בין החשודים והעדים. יתרה מזאת, משיב 10 התראיין בתקשורת בראיונות שאף הם שודרו כבר בעבר. בנסיבות אלה, אף שאין לשלול כל שמץ של חשש מעצם החשיפה המחודשת של המשיבים, נראה כי אין בחשיפה האמורה כדי לסכן את שלומם וביטחונם של המשיבים מעבר לסיכון שהם נתונים בו במצבם ללא כל קשר לפרסום. המדינה נתנה הסכמתה לשידורם של הקטעים מתוך החקירה שכבר שודרו בעבר, בהנחה שפגיעתו של שידור חוזר של קטעים שפורסמו מתונה יותר מהפגיעה שיש בפרסום קטעים שלא שודרו מעולם. הבחנה זו אינה יורדת לשורש שאלת הפרסום, וקשה לראות כי שידור קטעים נוספים מאותו סוג יפגעו במשיבים באופן משמעותי יותר מהקטעים שפורסמו בעבר. אף לא מצאנו ממש בטענה כי אותו קטע מחקירת המשיב 10 שבו הוא נראה מתנפל על החוקר בחדר החקירות, אשר כבר פורסם בעבר באמצעי התקשורת, הוא כה פוגעני עד כדי איסור פרסומו בשל הצגת המשיב, כנטען, באור "מביך, נלעג ומבייש". מדובר בחקירה כבדה ומלאת מתח, שעניינה מספר מעשי רצח שיוחסו למשיב 10, ויש הגזמה רבה בתיאור הפגיעה האמורה במשיב בנסיבות אלה, באשר הוא מוצג בתיעוד כמי שהתפרץ לעבר החוקר. 18. במכלול השיקולים בפרשה זו, בהתחשב בעניין שיש לציבור בחשיפת עבודת המשטרה, בחשיבותה של זכות הציבור לדעת, במיוחד כשמדובר בדרכי אכיפת החוק; גוברים עקרונות יסוד אלה על החשש המועט יחסית בשלב זה, כי הפרסום האמור יפגע במשיבים ובכללם המשיב 10. גם החשש כי הפרסום עלול להרתיע עדים פוטנציאליים מפני עדות בעתיד אינו בעל משקל רב בנסיבות הקונקרטיות של הפרשה הנדונה. במתן ההיתר לפרסום כאמור הבאנו בחשבון את המגבלות שנטלה על עצמה "משהו הפקות" ביחס למשיב 11, בהסכמתו כי קטעי החקירה הנוגעים לו ישודרו תוך הסתרת פניו, עיוות קולו ואי מסירת כל פרט מזהה ביחס אליו. בכפיפות לאמור לעיל, הערעור של "משהו הפקות" מתקבל וניתן היתר לפרסום המבוקש. ניתן היום, כ"ד באייר התשס"ט (18.5.2009). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08026980_N12.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il