ודאד ח'ורי נ. פהמי לולו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2698/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערערים: 1. ודאד ג'ירייס ח'ליל ח'ורי 2. באסם נעים לולו 3. כמיל נעים לולו נ ג ד המשיבים: 1. פהמי נעים לולו 2. רשם המקרקעין - נצרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.2.2000 בתיק ה"פ 706/95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט ס' ג'ראח תאריך הישיבה: כו' באדר התשס"א (21.3.2001) בשם המערערים 1-3: עו"ד נביל ח' איברהים בשם המשיב 1: עו"ד מוסטפא לידאוי פסק - דין השופט א' ריבלין: 1. המנוח נעים לולו ז"ל, בעלה של המערערת 1 ואביהם המנוח של המערערים 2 ו- 3 ושל המשיב 1, היה הבעלים של חלקת אדמה בעיר נצרת, שעליה הוקם בניין ובו חנויות ודירות (להלן: החלקה). משנפטר, השאיר המנוח את כל רכושו למערערת 1, וזו רשמה בשמה את הקרקע על מחובריה. המשיב 1 מתגורר באחת הדירות שבבניין, ומחזיק באחת החנויות שבו. בין המערערת 1 לבין בנה המשיב 1 פרץ סכסוך, שבעקבותיו הגישה המערערת 1, בבית משפט השלום בנצרת, תובענה כנגד המשיב 1, "לתשלום דמי שימוש ראויים וסילוק יד של הבן מהחנות בה הוא מחזיק". המשיב 1, מצדו, הגיש כנגד אחיו, המערערים 2 ו- 3, וכנגד המערערת 1, תובענה בבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה עתר למתן פסק דין הצהרתי, שיקבע, כי הוא הבעלים של הדירה בה הוא מתגורר, כי הוא הבעלים של "מחצית החנות המזרחית", וכי "שתי החנויות המזרחיות, בקומת הקרקע שבחלק המזרחי של החלקה, אינן חלק מעזבון המנוח אביו". הוא ביקש להורות על ביטול רישום המקרקעין נשוא המחלוקת, וליתן הוראה לרשום בשמו את הדירה ולרשום את אחת החנויות בשמו ובשם המערער 2, ואת האחרת בשם המערערים 2 ו- 3. עוד ביקש להצהיר כי רישומה של הדירה בשמה של המערערת 1 "בטל ומבוטל", וכך גם רישום החנויות בשמה. המשיב 1 ביקש בבית משפט קמא להורות על רישום החלקה כבית משותף, כדי לאפשר את רישום הנכסים להם הוא טוען. סעד מבוקש אחרון זה נמחק מן הבקשה במהלך הדיון, אך בסיכומיו בבית המשפט המחוזי חזר בא כוח המשיב 1 על הבקשה לתתו. 2. בית המשפט המחוזי מצא כי המשיב 1 הוא "הבעלים של מחצית החנות המזרחית שבקומת הקרקע", כי שתי החנויות שבמחלוקת אינן חלק מעזבון המנוח, כי המשיב 1 הוא הבעלים של הדירה בה הוא מתגורר, וכי הדירה אינה חלק מעזבון המנוח. בית המשפט גם הורה על ביטול רישומם של הדירה ושל שתי החנויות בשמה של המערערת 1, על "החזרת הרישום לשמו של המנוח", על רישומה של הדירה בשמו של המשיב 1, ועל רישום החנות האחת בשם המשיב 1, במשותף עם המערער 2, והאחרת בשמם של המערערים 1 ו- 3 (נראה כי הכוונה לרישום החנות האחרת בשם המערערים 2 ו- 3). את הבקשה שהעלה המשיב 1, בסיומו של משפט, לרשום את הבניין הקיים על החלקה כבית משותף, דחה בית המשפט המחוזי בשל שהסעד הזה נמחק עוד בתחילת המשפט, אך העיר כי טוב יעשו הצדדים "אם ידאגו לרשום את החלקה כבית משותף בהתאם לחוק בתים משותפים". 3. בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה האמורה לאחר שקבע כי במות המנוח לא היתה עוד החלקה כולה בבעלותו, משום שנתן במתנה את הדירה, ומחצית מאחת החנויות, למשיב 1, זאת בנוסף לנכסים אחרים באותו בנין שנתן במתנה ליתר בניו. כיוון שהיתה מסירה מושלמת של הדירה ושל החנות, כך סבר בית המשפט, הושלמה המתנה. ראיה לדבר המתנה ראה בית המשפט המחוזי, בדו"חות שמילא המנוח לצורך תשלום מס השבח הכרוך בהעברת הנכסים כאמור לשמו של המשיב 1. הערעור מופנה כנגד פסק הדין. 4. עיקר טענתם של המערערים היא, כי אין לראות בדו"חות המס בגדר התחייבות כתובה מצד המנוח ליתן מתנה לבנו, ולחילופין, כי לא היה בחתימה על הטפסים האמורים משום גילוי גמירות דעת "ליצירת יחסים חוזיים". הם מציינים כי המשיב 1 העלה את הטענה בדבר בעלותו בנכסים האמורים רק בשלב מאוחר של ההליכים המשפטיים, וכי מלכתחילה, בעת שהמערערת 1 הגישה נגדו תביעה לסילוק יד, התגונן המשיב 1 בטענה, כי המנוח התיר לו לעשות שימוש בדירה לכל ימי חייו, זאת ותו לא. את גרסתם סומכים המערערים גם על צוואת המנוח, שעל פיה, לטענתם, התכוון להוריש את כל זכויותיו בחלקה למערערת 1. 5. דין הערעור להידחות בחלקו. המתנה שהתחייב המנוח ליתן למשיב 1 לא הושלמה, משהזכויות במקרקעין שביקש להעביר לא נרשמו על שם המשיב 1 בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 7 לחוק המקרקעין). אלא שהמנוח לא חזר בו מן המתנה, ויורשיו אינם רשאים לחזור מן המתנה במקומו הוא (ראו ע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי, פ"ד ל(1) 639 וע"א 2555/98 הרב אליהו אברג'יל נ' עזבון המנוח בן יאיר ז"ל ואח', תקדין-עליון 99(3) 455 מפי השופט י' אנגלרד). כיוון שכך, תקפה ההתחייבות ליתן מתנה גם לאחר מותו של המנוח, וניתן יהיה להשלימה, אם יינקטו הצעדים הדרושים, על פי חוק המקרקעין. מכל מקום, לא יכול היה המנוח להוריש בצוואה שערך יותר ממה שיש לו, ועל כן הנכסים שהוריש כפופים להתחייבות שאין לחזור ממנה. זכותם של המערערים תהא כפופה להתחייבות שנתן המנוח. עם זאת, ובטרם הושלמה המתנה, ההוראה שניתנה בבית המשפט המחוזי לביטול רישום החלקה בשמה של המערערת 1 ולרישום הדירה ומחצית החנות בשמו של המשיב 1, אינה יכולה לעמוד. על מנת שהמשיב 1 יוכל להעביר לשמו את הדירה ואת מחצית החנות שהמנוח התחייב ליתן לו במתנה יהא על הצדדים לרשום את הנכס האמור כבית משותף. אם לא יגיעו לכלל הסכמה לעשות כן יוכל המשיב 1 לממש את חלקו בדרך של הגשת תביעה לפרוק שיתוף במקרקעין. אשר על כן, אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט קמא, ומצהירים כי המנוח הוריש את החלקה כולה ואת כל הבנוי עליה למערערת 1, ואולם הורשה זו כפופה להתחייבותו הבלתי הדירה של המנוח עוד קודם לכן להעניק למשיב 1 את הדירה בה הוא מתגורר, ולהעניק לו את מחצית הזכויות בחנות בה הוא מחזיק. המערערים יישאו הדדית בשכר טרחת עורך דינו של המשיב 1 בסכום של 25,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, ל' בניסן התשס"א (23.4.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר רשאי 00026980.P02/אמ בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444