כמאל ח'מאיסי נ. מועצה מקומית כפר כנא

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2697/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותר: כמאל ח'מאיסי נ ג ד המשיבות: 1. מועצה מקומית כפר כנא 2. ועדה מקומית לתכנון ובנייה מבוא עמקים 3. ועדה מחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד"ר מהדי נעאמנה בשם המשיבה 1: עו"ד זאהי טאהא בשם המשיבה 2: עו"ד עביר אסדי; עו"ד ניבי אטיאס בשם המשיבה 3: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופט ג' קרא: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול הפקעת מקרקעין שבוצעה בשנת 1993, "אשר הופקעו על-פי פקודת המקרקעין (רכישה צרכי ציבור),1943 (כך במקור – ג'.ק, ולהלן: פקודת הקרקעות)" משלא נעשה בהם שימוש מאז, בין למטרה שלשמה הופקעו ובין למטרה אחרת וכן על תשלום פיצויים בשל זניחת ההפקעה, בגין ההפקעה ומניעת השימוש במקרקעין. 2. טרם הגשת העתירה הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ (נצ') 51649-03-21)). אולם, משהתבקש על ידי בית המשפט להבהיר מדוע לא יגיש עתירתו לבית משפט זה, הודיע העותר על הסכמתו להעברתה "בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט". לפיכך, ביום 8.4.2021 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים את החלטתו ולפיה לבקשת העותר יועבר מקום הדיון בעתירה לבית משפט זה ובהמשך, הורה על מחיקתה. לפיכך הוגשה העתירה המונחת לפנינו כעת. 3. המשיבה 3, שלא היתה צד להליך בבית המשפט לעניינים מנהליים, טוענת כי בניגוד לנטען בעתירה, ההפקעה שאת ביטולה מבקש העותר, בוצעה בהתאם לתוכנית מתאר מקומית מאושרת, מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) ולא לפי פקודת הקרקעות. משכך, מצויה העתירה בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ודינה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. 4. העותר מצידו השיב לתגובת המשיבה 3, בציינו כי לא טען שההפקעה בוצעה על ידי שר האוצר מכוח פקודת הקרקעות וביקש שלא לדחות את עתירתו על הסף, משזו הוגשה בשל החלטת בית המשפט המחוזי. העותר סבור כי לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה וטוען כי מחיקתה על הסף תסב לו עינוי דין. 5. שתי המשיבות הנוספות לעתירה לא התייחסו בתגובותיהן להיבט זה. 6. בנסיבות המתוארות לעיל, דין העתירה להידחות על הסף. כעולה מהודעת ההפקעה (נספח ד' לעתירה) ומתגובת המשיבה 3, כמו גם מהאמור בסעיף 5 לתגובת המשיבה 2, ההפקעה מושא העתירה נעשתה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בהתאם להוראות תוכנית מתאר מקומית מאושרת ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בצירוף סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. משכך, הדיון בהשגות עליה מצויות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 בצירוף פריט 10(א) לתוספת הראשונה) (וראו גם בג"ץ 445/11 עיד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (4.9.2011)). אמנם, מלכתחילה הביא העותר את עניינו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בהגישו עתירה מנהלית, אולם גם בעתירתו המנהלית ציין בפתח הדברים, כפי שציין גם בעתירה שלפנינו, כי הקרקע הופקעה על פי פקודת הקרקעות, ומשנדרש על ידי בית המשפט המחוזי להשיב מדוע לא יעתור לבית משפט זה, נמנע מליתן תשובה מנומקת, והסתפק במתן הסכמתו להעברת הדיון בעתירה לבית משפט זה. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. לא ניתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בתמוז התשפ"א (‏16.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21026970_Q03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1