דוידוביץ ואח' נ' רמת השרון

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 26953-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. שני דוידוביץ 2. יעקב דוידוביץ נגד המשיבה: עיריית רמת השרון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב דוידוביץ פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיבה, עיריית רמת השרון (להלן: העירייה), להקפיא גבייה של היטל שטחים ציבוריים פתוחים (להלן: ההיטל) מכוח חוק עזר לרמת השרון (שטחים ציבוריים פתוחים), התשפ"ג-2023 (להלן: חוק העזר), ולהגיש בקשה למשרד הפנים לביטול חוק העזר. בתמצית ייאמר כי על פי הנטען בעתירה, בחודש מרץ 2024 החליטה מועצת העירייה להקפיא את גביית ההיטל מתושבי העירייה ולפנות למשרד הפנים בבקשה להורות על ביטול חוק העזר. עם זאת, בחודש אוגוסט 2024 הודיע משרד הפנים כי בקשת העירייה לא אושרה מהטעם שלא הוצגו מקורות מימון לאובדן הכנסות. בעקבות זאת הוציא היועץ המשפטי לעירייה הנחייה לפיה יש לשוב ולגבות את תשלום ההיטל. לטענת העותרים, נפלו פגמים רבים באופן שבו התנהלה העירייה בנוגע לביטול חוק העזר. בין היתר נטען כי לא היה מקום לפנות לקבלת אישור ממשרד הפנים לצורך ביטול החוק, אלא היה על מועצת העירייה לחוקק חוק המורה על ביטול חוק העזר, ורק לאחר מכן לאפשר לשר הפנים להתערב בכך ככל שיראה לנכון; כי בכל מקרה לא היה מקום להמתין זמן כה רב לתשובת שר הפנים, ובתום תקופה קצובה היה על העירייה לפעול לביטול חוק העזר; כי היה על העירייה להשיב למשרד הפנים ולספק את המידע שהתבקש על ידו; וכי היה עליה לערוך דיון מחדש במועצה לאור מענה משרד הפנים, וודאי שלא לאפשר ליועץ המשפטי של העירייה לבטל את הקפאת הגבייה. עוד העלו העותרים טענות בנוגע לחיובם האישי בהיטל. דין העתירה להידחות על הסף. בין אם נראה בעתירה ככזו העוסקת בהתקנה או ביטול של חוקי עזר, ובין אם נראה בה ככזו המופנית כלפי החלטתה של העירייה – הסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 5 ופרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 280/21 האחים מאיה תמ"א 38 בע"מ נ' מועצת העיר פתח תקווה (25.2.2021); בג"ץ 2522/21 גליקסון נ' עיריית ערד, פסקה 5 (9.5.2021); ויוער כי אין תחולה לסיפא של פרט 8(א) האמור, בין היתר מאחר שלא מדובר בעתירה שעניינה העיקרי הוא החלטת שר הפנים). העותרים, אשר ערים לעובדת קיומו של סעד חלופי, טוענים כי העתירה מעוררת "שאלה עקרונית משפטית" המקנה סמכות לבית משפט זה. ברם אין בעצם העובדה שעתירה מעוררת שאלות עקרוניות כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו למשל: בג"ץ 4436/22 התאחדות התעשיינים בישראל נ' המשרד להגנת הסביבה, פסקה 8 (14.11.2022); בג"ץ 4462/22 גמבריאן נ' משרד הפנים, פסקאות 4 ו-6 (26.10.2022)), ולא התרשמתי כי עתירה זו באה בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את בירורה לפני בית משפט זה חרף קיומו של סעד חלופי. העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ה (14 מאי 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט