התאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 26952-04-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק ארז כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: מועצת המובילים והמסיעים והתאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל נגד המשיבים: 1. משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים 2. שרת התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות 3. המשרד לביטחון פנים עתירה למתן צווים על-תנאי בשם העותרת: עו"ד תומר גונן בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי צ'רני פסק-דין השופט אלכס שטיין: העותרת, הארגון היציג של חברות ההובלה בישראל, מבקשת כי נורה למשיבים לספק פתרון מידי לחידוש היתרים להובלת חומר מסוכן למאות נהגי משאיות בישראל אשר הגישו בקשות להיתרים כאמור; ליתן מענה הולם בזמן סביר לפניות הרבות שהוגשו למשיב 1 בבקשה לחידוש ההיתרים; וכן לשנות את החוק בהתאם לתקינה האירופאית, כפי שהתחייב בעבר שר התחבורה. עתירה זו מצטרפת אל העתירה הקודמת שהוגשה על-ידי העותרת (בג"ץ 41793-03-25) (להלן: העתירה הקודמת), אשר נדחתה ביום 25.3.2025, מחמת אי-מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה המקדמית, הגעתי למסקנה כי דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים, וכן נוכח אי-מיצוי הליכים בכל הנוגע לסעד השלישי. כפי שכבר הובהר לעותרת בגדרי בג"ץ 41793-03-25, המתכונת הדיונית אשר מתאימה לבירור הזכאות לשני הסעדים הראשונים היא עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. זאת, בהתאם לסעיף 5(1) בצירוף פרט 14(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, אשר מסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה שעניינה החלטה של רשות בענייני רישוי ובטיחות של נהגים. בנסיבות העניין, הואיל ולעותרת עומד סעד חלופי כאמור, אין מקום שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יידרש לעתירה בגדר סמכותו המקבילה (ראו: בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.1.2016); בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 581 (2005)). בכל הנוגע לסעד השלישי, הרי שהעתירה לגביו צריכה להידחות מחמת אי-מיצוי הליכים. פניות העותרת למשיבים, כחלק מניסיונה למצות הליכים, לא כללו כל התייחסות לסעד השלישי ולשינוי החקיקה המוצע. טענות העותרת הנוגעות לסעד השלישי מועלות לראשונה בפנינו, ומשכך הוא מובן כי לא ניתנה למשיבים הזדמנות נאותה לבחון את פשרן. לא זו אף זו: טענות אלו מנוסחות באופן מעורפל וכוללני. לא ברור מהו שינוי החקיקה המוצע, מהי התקינה האירופאית, שביחס אליה, לגרסת העותרת, יש לבצע התאמות, ואיזו התחייבות קיבלה העותרת לשינוי חקיקה (ככל שיש לה תוקף – עניין שאף הוא מוטל בספק). עסקינן בטענות אשר לוקות בחוסר בהירות ונעדרות תשתית עובדתית ומשפטית שעל בסיסה ניתן ליתן פסק דין לכאן או לכאן. טענות אלו נדחות אפוא בזאת על הסף. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תשלם סך של 3,000 ש"ח לאוצר המדינה. ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט