אחמד אסמאעיל נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2695/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2695/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. אחמד אסמאעיל 2. עוזירה סוהיר נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותרים (להלן גם – העותר והעותרת) להורות למשיב לנמק מדוע לא נעתר לבקשתם לאיחוד משפחתם וציווה על העותר לעזוב את ישראל לאלתר. 2. העותר, תושב עזה, נישא בשנת 1999 לעותרת, אזרחית ישראל. לאורך השנים שהה בישראל מכח היתרי שהייה מתחדשים, אשר ניתנו לו במסגרת הליך בקשה לאיחוד משפחות. ביום 16.2.2015 הודיע מטה רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: הרשות) לעותרת, כי הוחלט להפסיק את ההליך המדורג ולסגור את בקשת איחוד המשפחות נוכח מידע כי לעותר מערכת יחסים זוגית עם אישה נוספת. בהודעה זו אף צוין, כי ניתן לערער על ההחלטה לפני הועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים (להלן: הועדה המקצועית). פניה נוספת של העותרים זכתה לאותו מענה לרבות ההפניה לערעור כאמור. פנייתם של העותרים לוועדה המקצועית נדחתה בהחלטת השר מיום 31.12.2015 מהנימוק שלא הוצג בה טעם הומניטרי מיוחד למתן מעמד מכח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003. 3. בעתירתם טענו העותרים, כי העותר לא ניהל מערכת יחסים מקבילה, וביקשו להתערב בהחלטה להפסיק את ההליך המדורג ולסגור את בקשת איחוד המשפחות מטעם זה. כן ביקשו צו ביניים למנוע גירושו של העותר מן הארץ, ובהחלטתי מיום 3.4.2016 נתתי צו ארעי כאמור. 4. המשיב בתגובתו טען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. המשיב הבהיר, כי הפניית העותרים לערעור לפני הועדה המקצועית היתה שגויה, שכן ועדה זו אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות מטה הרשות. מכל מקום, משהעתירה מכוונת בעיקרה כלפי החלטת מטה הרשות שלא להאריך את היתרי השהייה במסגרת הבקשה לאיחוד משפחות, ולא כנגד החלטת השר שלא להעניק לעותר מעמד מטעמים הומניטריים, הרי מקום העתירה להתברר בבית הדין לעררים בירושלים. כן נטען לחוסר ניקיון כפיים של העותרים, ולהעדר עילה להתערבות בהחלטת השר, כמו גם בהחלטת מטה הרשות. 5. העותרים בתגובתם טענו, כי המשיב הוא אשר הטעה אותם בכך שהפנה אותם לערער לפני הועדה המקצועית, וכי מן המשיב אף נמסר להם כי החלטת השר תחסום כל בקשה עתידית שיגישו להארכת היתר שהיית העותר בישראל ולפיכך עתרו הם לביטול החלטת השר. העותרים ציינו, כי הם מסכימים להעברת ההליך לבית הדין לעררים ובלבד שהמשיב ייתן הסכמתו לביטול החלטת השר והותרת הצו הארעי שניתן על-ידי על כנו. 6. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. העתירה ממקדת עצמה בתקיפת ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג לאיחוד משפחות ולא להוסיף ולתת היתרי שהייה במסגרתו. העותרים אינם מציגים עילה להתערבות בהחלטת שר הפנים שלא להעניק מעמד מחמת קיומם של טעמים הומניטריים המצדיקים זאת, אלא טוענים כנגד הפסקת ההליך המדורג מחמת קיום מערכת יחסים זוגית מקבילה. בהתאם לסעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, בצירוף האמור בפרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000, עתירה כנגד החלטה זו מקומה להתברר בבית הדין לעררים. 7. אשר על כן, העתירה נמחקת. הצו הארעי המונע גירושו של העותר מן הארץ, אשר ניתן בהחלטתי מיום 3.4.2016, יוסיף לעמוד בתוקפו עד ליום 6.7.2016, על מנת לאפשר לעותר להגיש הליך מתאים לבית הדין לעררים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בסיון התשע"ו (‏19.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16026950_B05.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il