מרי ימין ,עו"ד נ. בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב והמרכז

פסק-דין בתיק בג"ץ 2693/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2693/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותרת: עו"ד מרי ימין נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב והמרכז 2. ועדת האתיקה, מחוז תל אביב 3. בונוס פרוטוקולים ומערכות הצבעה ממוחשבות בע"מ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותרת הינה עורכת דין. בפני המשיב 1, בית הדין המשמעתי של מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין), מתבררת קובלנה שהוגשה נגדה (בד"מ 96/10). בעתירה זו מבקשת היא להורות כי תבוטלנה שתי החלטות שניתנו על-ידי בית הדין ביום 30.3.11 וכן כי ייקבע כי ההקלטות והתמלילים של דיונים שהתקיימו בפני בית הדין, מיום 16.9.10 ומיום 16.2.11 (להלן: הדיונים), אינם קבילים כראיה. במקביל התבקש צו ביניים לפיו יעוכבו, עד להכרעה בעתירה, ההליכים בקובלנה. יצוין כי בקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה העותרת לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת ש' גדות), באשר להמשך ההליכים המשמעתיים נגדה נדחתה ביום 16.9.10. בהמשך נדחתה גם העתירה המנהלית שהגישה נגד ההחלטה להעמידה לדין משמעתי, על-פי בקשה שהגישו הצדדים בהסכמה. 2. במוקדה של העתירה ניצבות ההלטות של הדיונים בקובלנה נגד העותרת. טענתה של העותרת היא כי במספר הזדמנויות התחוור לה כי אין התאמה מלאה בין תמלילי ההקלטות של הדיונים לבין דברים שעל פי זיכרונה נאמרו, או לא נאמרו, בדיונים. במספר הזדמנויות ביקשה העותרת לקבל לידיה עותק מקלטות הדיון, בין היתר כדי שיהא בידה להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. ביום 7.3.11 הגישה בקשה נוספת כאמור, תוך שהיא מבקשת במקביל לעכב את הגשת הסיכומים בתיק. בסופו של דבר החליט בית הדין כי העותרת תקבל העתק של הדיסק ועליו הקלטות הדיונים. לטענת העותרת, לאחר שהאזינה להקלטות, התחוור לה כי הן אינן משקפות באופן מלא את העדויות, לפי זיכרונה, בדומה לתמלילים. העותרת הגישה אפוא שתי בקשות לבית הדין על מנת שיורה להעביר את סליליהן המקוריים של הקלטות לבדיקת מומחה קול. הבקשה נדחתה. לאחר שהגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הודיע בא כוח הקובל כי אינו מתנגד לבקשה כל עוד ההוצאות הכרוכות בבדיקה תחולנה על העותרת. לנוכח האמור הורה בית הדין כי יינתן צו כאמור, תוך שההוצאות תחולנה על העותרת. זמן-מה לאחר מכן, לאחר שחלו שינויים בייצוג אצל הקובל, הודיע בא כוחו הנוכחי כי מאחר שהקלטת הישיבות נערכת על-ידי חברה חיצונית אשר נותנת שירות לבית הדין, ומאחר שההקלטות שמסרה החברה ניתנו על-ידי מזכירות בית הדין לאחד מעובדי לשכת עורכי הדין על מנת לשכפלם, אין מי שיוכל ליתן תצהיר ולפיו העתקי ההקלטות נכונים וזהים למקור שכן הצהרה שכזו מחייבת האזנה להקלטות. לפיכך הציע כי יימסרו לעותרת העתקי ההקלטות והיא תוכל להאזין למקור במשרדי הקובל או בית הדין ולבדוק את התאמת ההעתקים למקור. לחלופין הוצע כי מזכירת בית הדין תצהיר על כך שקיבלה מהחברה המקליטה את הדיסקים הכוללים את ההקלטות, מסרה אותם להעתקה לעובד הלשכה ששמו יצוין בתצהיר והעתקים אלה מועברים לנאשמת (להלן: החלופה). העותרת מצידה הגיבה כי במצב בו אין מי שייתן תצהיר כאמור, יש לקבוע כי תמלילי ההקלטות בתיק אינם קבילים כראיה. ביום 30.3.11 הורה בית הדין על אימוץ החלופה שהוצעה על-ידי הקובל, תוך שהוסיף כי יהא על עובד לשכת עורכי הדין אשר קיבל לידיו את הקלטות המקוריות להצהיר כי קיבל לידיו את הקלטות המקוריות ממזכירת בית הדין והעתיקן. בהחלטה נוספת מאותו יום צוין כי בכפוף למתן תצהירים כאמור, הקלטות קבילות כראיה. שתי ההחלטות האמורות הן הנתקפות בעתירה זו. 3. עיקר טענותיה של העותרת הן כי ההקלטות ותמליליהן אינם קבילים כראיה בהליך המתנהל נגדה כיוון בשל אי התקיימות מלוא הדרישות שנקבעו בפסיקה לקבילות ההקלטות, ובפרט הדרישות שעניינן באמינותם של מבצעי ההקלטה. העותרת עומדת על חשיבות ההקלטות בהליך המתנהל נגדה ומטעימה כי אי-יכולתה לבדוק את התמלילים ואת האותנטיות של ההקלטות שעל בסיסן נערכו התמלילים, פוגעת בזכותה למשפט הוגן. העותרת גורסת כי "כאשר הנאשם מקבל קודם את התמליל, זמן רב לאחר מועד ביצוע ההקלטה, ורק לאחר מכן הוא מקבל את ההקלטה, גוברים הסיכויים, כי מדובר בהקלטה תואמת תמליל, במקום תמליל תואם הקלטה (מקור)". לדבריה, אין לה גישה ישירה למשיבה 3, ההקלטות הומצאו לה זמן רב לאחר הדיונים, רק לאחר המצאת התמליל ורק לאחר בדיקות חוזרות ונשנות, ועל כן גורמים שונים בוועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין יכולים היו, כך היא סבורה, לבצע שינוי בקלטות. לדבריה, הנזק שייגרם לה אם יינתן פסק דין בעניינה על יסוד ראיות שאינן קבילות הוא בלתי הפיך[1]. 4. דין העתירה להידחות על הסף. סעיפים 70 – 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 מעלים כי הערעור על ערכאות השיפוט המשמעתיות של לשכת עורכי הדין נתון רק ביחס לפסקי דין, להבדיל מהחלטות ביניים. העותרת מבקשת לערער, הלכה למעשה, על החלטת ביניים שניתנה בהליך המשמעתי המתנהל נגדה. מקומן של טענותיה אלה להישמע ולהתברר הוא במסגרת הערעור על פסק הדין ואין בית המשפט הגבוה לצדק מהווה הזירה המתאימה לבירורן (ראו גם: בג"ץ 9183/06 עו"ד מאיר קטן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א (טרם פורסם, 27.11.06)). העתירה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. ניתן היום, כ"ד בניסן תשע"א (28.4.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11026930_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il [1] מדגישה שלא תוכל לערער על קביעות שונות אם תזוכה.